משנה פסחים י


פסחים פרק י', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר מועדמסכת פסחיםפרק עשירי ("ערבי פסחים")>>

פרקי מסכת פסחים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


ערבי (ס"א ערב) פסחים סמוך למנחה, לא יאכל אדם עד שתחשך.

ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב.

ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין, ואפלו מן התמחוי.

מזגו לו כוס ראשון,

בית שמאי אומרים, מברך על היום, ואחר כך מברך על היין.

ובית הלל אומרים, מברך על היין, ואחר כך מברך על היום.

הביאו לפניו, מטבל בחזרת, עד שמגיע לפרפרת הפת.

הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין, אף על פי שאין חרוסת מצוה.

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר, מצוה.

ובמקדש היו מביאים לפניו גופו של פסח.

מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו.

ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה.

שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרור.

שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי, שלוק, ומבושל, הלילה הזה כולו צלי.

שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים.

ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו.

מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מארמי אובד אבי, עד שיגמור כל הפרשה כולה.

רבן גמליאל היה אומר, כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן, פסח, מצה, ומרור.

פסח, על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים.

מצה, על שום שנגאלו אבותינו במצרים.

מרור, על שום שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים.

בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג), "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

לפיכך אנחנו חייבין להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה, ולקלס, למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה.

ונאמר לפניו, "הללויה".

עד היכן הוא אומר, בית שמאי אומרים, עד "אם הבנים שמחה".

ובית הלל אומרים, עד "חלמיש למעינו מים".

וחותם בגאולה.

רבי טרפון אומר: "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים", ולא היה חותם.

רבי עקיבא אומר: "כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" כו', עד "ברוך אתה ה', גאל ישראל".

מזגו לו כוס שלישי, מברך על מזונו.

רביעי, גומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר.

בין הכוסות הללו, אם רוצה לשתות, ישתה.

בין שלישי לרביעי, לא ישתה.

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

ישנו מקצתן, יאכלו.

כולן, לא יאכלו.

רבי יוסי אומר: נתנמנמו, יאכלו.

נרדמו, לא יאכלו.

הפסח אחר חצות, מטמא את הידים.

הפיגול והנותר, מטמאין את הידים.

בירך ברכת הפסח, פטר את של זבח.

בירך את של זבח, לא פטר את של פסח, דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: לא זו פוטרת זו, ולא זו פוטרת זו.

משנה א

עַרְבֵי פְסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה, לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתֶּחְשָׁךְ. וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי.

משנה ב

מָזְגוּ לוֹ כּוֹס רִאשׁוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.

משנה ג

הֵבִיאוּ לְפָנָיו, מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. הֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרֹסֶת מִצְוָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, מִצְוָה. וּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פָּסַח.

משנה ד

מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת – שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים? וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ.

משנה ה

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: פֶּסַח, מַצָּה, וּמָרוֹר. פֶּסַח, עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מַצָּה, עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרַיִם. מָרוֹר, עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְמִצְרָיִם. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס, לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ, הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו הַלְלוּיָהּ.


משנה ו

עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה". וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד "חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם". וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: "אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם", וְלֹא הָיָה חוֹתֵם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "כֵּן ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים" כו', עַד "בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל".

משנה ז

מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שְׁלִישִׁי, מְבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ. רְבִיעִי, גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל, וְאוֹמֵר עָלָיו בִּרְכַּת הַשִּׁיר. בֵּין הַכּוֹסוֹת הַלָּלוּ, אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת, יִשְׁתֶּה. בֵּין שְׁלִישִׁי לָרְבִיעִי, לֹא יִשְׁתֶּה.

משנה ח

וְאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן. יָשְׁנוּ מִקְצָתָן, יֹאכְלוּ. כֻּלָּן, לֹא יֹאכֵלוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִתְנַמְנְמוּ, יֹאכְלוּ. נִרְדְּמוּ, לֹא יֹאכֵלוּ.

משנה ט

הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדָיִם. הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר, מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם. בֵּרַךְ בִּרְכַּת הַפֶּסַח, פָּטַר אֶת שֶׁל זֶבַח. בֵּרַךְ אֶת שֶׁל זֶבַח, לֹא פָטַר אֶת שֶׁל פֶּסַח, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ, וְלֹא זוֹ פּוֹטֶרֶת זוֹ.



נוסח הרמב"ם

(א) ערב פסחים - סמוך למנחה,

לא יאכל אדם - עד שתחשך.
אפילו עני שבישראל -
לא יאכל - עד שיסב.
לא יפחתו לו - מארבעה כוסות של יין,
ואפילו מן התמחוי.


(ב) מזגו לו - כוס ראשון,

בית שמאי אומרין:
מברך על היום,
ואחר כך מברך על היין.
בית הלל אומרין:
מברך על היין,
ואחר כך מברך על היום.


(ג) הביאו לפניו -

מטבל בחזרת,
עד שהוא מגיע - לפרפרת, ולפת.
הביאו לפניו - מצה, וחזרת, וחרוסת,
אף על פי שאין חרוסת - מצוה.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: מצוה.
ובמקדש -
מביאין לפניו - גופו של פסח.


(ד) מזגו לו - כוס שני,

וכאן - הבן שואל.
אם אין דעת בבן - אביו מלמדו.
מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות?
שבכל הלילות -
אין אנו מטבלין - אפילו פעם אחת.
והלילה הזה - שתי פעמים.
שבכל הלילות -
אנו אוכלין - חמץ ומצה.
והלילה הזה - כולו מצה.
שבכל הלילות -
אנו אוכלין בשר - צלי, שלוק, ומבושל.
והלילה הזה - כולו צלי.
לפי דעתו של בן - אביו מלמדו.
מתחיל בגנות - ומסיים בשבח.
ודורש מ"ארמי אובד אבי" (דברים כו ה),
עד שהוא גומר - את כל הפרשה.


(ה) רבן גמליאל אומר:

כל שלא אמר, שלשה דברים אלו - בפסח,
לא יצא ידי חובתו.
ואלו הן: פסח, מצה, ומרורים.
פסח -
על שם שפסח המקום - על בתי אבותינו במצרים.
מרורים -
על שם שמיררו המצרים - את חיי אבותינו במצרים.
מצה - על שם שנגאלו.
בכל דור ודור,
חייב אדם - לראות את עצמו,
כאילו - הוא יצא ממצרים.
לפיכך, אנחנו חייבין -
להודות, להלל,
לשבח, לפאר,
להדר, לרומם,
לגדל, לנצח,
למי - שעשה לנו את כל הניסים האלו,
והוציאנו - מעבדות לחירות,
ונאמר לפניו - "הללויה".


(ו) עד איכן הוא אומר?

בית שמאי אומרין:
עד "אם הבנים שמחה" (תהלים קיג ט).
בית הלל אומרין:
עד "חלמיש למעיינו מים" (תהלים קיד ח).
וחותם - בגאולה.
רבי טרפון אומר:
"אשר גאלנו, וגאל את אבותינו ממצרים,
והגיענו ללילה הזה - לאכל בו מצה ומרור",
ואינו חותם.
רבי עקיבה מוסיף:
"כן - ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו,
יגיענו לרגלים, ולמועדים אחרים - הבאים לקראתנו בשלום,
שמחים - בבניין עירך,
וששים - בעבודתך,
לאכל מן הזבחים, ומן הפסחים - שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון,
ונודה לשמך שיר חדש - על גאולתנו, ועל פדות נפשנו,
ברוך אתה ה' - גאל ישראל".


(ז) מזגו לו - כוס שלישי,

בירך על מזונו.
רביעי -
גומר עליו - את הלל,
ואומר עליו - ברכת השיר.
בין הכוסות האלו -
אם רצה לשתות - ישתה.
בין שלישי - לרביעי,
לא ישתה.


(ח) אין מפטירין לאחר הפסח - אפיקומון.

ישנו -
מקצתן - יאכלו.
וכולן - לא יאכלו.
רבי יוסי אומר:
נתנמנמו - יאכלו.
נרדמו - לא יאכלו.


(ט) הפסח אחר חצות - מטמא את הידים.

הפגול, והנותר - מטמאין את הידים.
בירך ברכת הפסח,
פטר - את של זבח.
ושל זבח -
לא פטר - את של פסח,
דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבה אומר:
לא זו - פוטרת את זו,
ולא זו - פוטרת את זו.



ראה גם