משנה פסחים י ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק י · משנה ח | >>
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
ישנו מקצתן, יאכלוכו.
כולן, לא יאכלו.
רבי יוסי אומר: נתנמנמו, יאכלו.
נרדמו, לא יאכלו.
וְאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן. יָשְׁנוּ מִקְצָתָן, יֹאכְלוּ. כֻּלָּן, לֹא יֹאכֵלוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נִתְנַמְנְמוּ, יֹאכְלוּ. נִרְדְּמוּ, לֹא יֹאכֵלוּ.
אין מפטירין לאחר הפסח - אפיקומון.
- ישנו -
- מקצתן - יאכלו.
- וכולן - לא יאכלו.
- רבי יוסי אומר:
- נתנמנמו - יאכלו.
- נרדמו - לא יאכלו.
נתנמנמו - הוא שיתחילו לישון ולא ישתקעו בשינה, אבל שומעין כשידברו להם, ואם קראם אדם עונין מיד.
ונרדמו - הוא שישתקעו בשינה.
ואפיקומן - הוא אכילת הפרפראות שאדם אוכל אחר סעודתו, כגון מיני קטניות והזרעים הקלוים והגרוגרות והצמוקים והשקדים וכיוצא בהן.
והלכה כרבי יוסי:
מפטירין - אני שמעתי לשון יפטירו בשפה (תהלים כב). כלומר פותחין ואומרים, ורבותי פירשו לשון הנפטר מחבירו, כשנפטרין מן הסעודה אין מסיימין אותה באפיקומן, באפיקו מנייכו, כלומר תוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל במקום אחר, לא פת ולא שום דבר, גזירה דלמא אתי למיכל מן הפסח בשני מקומות. אבל לאכול דברים אחרים במקומו הראשון שרי, ובלבד שלא יעקר מחבורה זו לאכלם עם חבורה אחרת. ואית בגמרא מאן דפירש אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, אפיקו מיני מתיקה. דלאחר שאכלו את הפסח אין נפטרין מן הסעודה באכילת מיני מתיקה ופירות שרגילין לאכול לקנוח סעודה ואפילו במקומן, שלא יאבד טעם הפסח מפיו. וכן עיקר. וכשם שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן, שצריך שיאכל כזית מצה באחרונה בזמן שאין פסח כה, ואחר אותה מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר:
ישנו כולם לא יאכלו - אם התחילו לאכול פסחיהן וישנו כולן, שוב לא יאכלו, דנראה כאוכל בשני מקומות, דמאחר שישנו הסיחו דעתם מלאכול עוד, וחשיב ליה כאכילת שתי מקומות. וחומרא בעלמא הוא. והוא הדין נמי למצה בזמן הזה:
רבי יוסי אומר נתנמנמו יאכלו - ארישא קאי, דאמר תנא קמא ישנו מקצתן יאכלו, ואתא רבי יוסי למימר הני מילי אם נתנמנמו שלא נשקעו בשינה כז, אבל אם נרדמו מקצתן לא יאכלו אלו הנרדמים לכשיעורו משנתם. והלכה כר"י:
ואין מפטירין אחר הפסח. וכתב הר"ב וכך אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. שצריך שיאכל כו'. משום דעבידי זכר לפסח בזמן שבית המקדש קיים. רשב"ם. [ולא מיבעי (לתנא דמתניתין לאשמעינן אין מפטירין) אחר מצה כיון דלא נפיש טעמייהו (בקל יכול עבוריה טעם מצה) אבל פסח דנפיש טעמיה ולא מצו עבוריה (הוי אמינא) לית לן בה. קמ"ל. גמרא]:
ישנו מקצתן יאכלו. פירוש אותן שישנו יאכלו לכשיקיצו. ר"ן:
נתנמנמו. פירש הר"ב שלא נשקעו בשינה הכי איתא בגמרא כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר. ופירש הרשב"ם לאהדורי סברא מילתא דצריכא סברא כגון ששואלין אותו היכן הנחת כלי זה וכי מדכרו ליה הנחתו במקום פלוני מידכר ואומר הן או לאו. ובפ"ב דמגילה דף י"ח כתב רש"י אהדורי סברא דבר הבא מבינת הלב [ומ"ש הר"ב והלכה כר"י הכי מוכח בגמרא]:
(כה) (על הברטנורא) משום דעבידי זכר לפסח בזמן שבהמ"ק קיים. רשב"ם. ולא מבעי לתנא דמתניתין לאשמעינן כו' כיון דלא נפיש טעמא בקל יכול עבוריה טעם מצה. אבל פסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה הוי אמינא לית לן בה, קמ"ל. גמרא:
(כו) (על המשנה) יאכלו. פירוש אותן שישנו יאכלו לכש, יקיצו. הר"נ:
(כז) (על הברטנורא) כגון דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרי ליה מדכר. גמרא ועתוי"ט:
אין מפטירין אחר הפסח וכו': פי' היינו אחר פסח ומצה שעמו ובגמ' בלישנא קמא אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן ופרכינן עליה ממתני' דקתני אחר הפסח אחר הפסח הוא דלא אבל לאחר מצה מפטירין ומשני ל"מ קאמר ל"מ אחר מצה דלא נפיש טעמיה אלא אפילו לאחר הפסח דנפיש טעמיה ולא מצי עבוריה אין מפטירין. ביד שם פ' ששי סי' י"ג ומייתי לה בפ' כיצד צולין (פסחים דף פ"ו:)
אפיקומין: ראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל אפיקמון. ובגמ' מאי אפיקומין אמר רב שלא יעקרו מחבורה לחבורה פי' אחר שאכלו הפסח בחבורה זו לא ילכו בחבורה אחרת לאכול לא פת ולא שום דבר גזרה דילמא אתי למיכל הפסח בשני מקומות וכתבו תוס' ז"ל ולפי זה מתני' מוקי לה רב אליבא דר' יהודה דסבר דאין הפסח נאכל בשני מקומות ע"כ פי' אע"פ שנאכל פסח אחד בשתי חבורות או אפי' שתי חבורות בשני בתים עכ"ז יחיד אינו אוכל מן הפסח בשני מקומות וסתם לן תנא נמי כותיה לעיל ס"פ כיצד צולין כמו שנכתב שם וקיימא לן דהלכתא כותיה:
ישנו מקצתם יאכלו: פי' מתני' לענין פסח מתנייא והרי"ף ורבינו שמואל ס"ל דה"ה למצה בזמן הזה דנרדמו אפי' מקצתן לא יאכלו אבל הר"ז הלוי ס"ל דדינא דמתני' בפסח דוקא הוא ולא במצה. וביד שם פ"ח סי' י"ד וספ"ח דהלכות ק"פ ובטור א"ח סי' תע"ח:
ישנו כולן לא יאכלו: אם התחילו לאכול פסחיהם וישנו כולן שוב לא יאכלו דנראה כאוכל בשני מקומות וכתב רשב"ם ז"ל וליכא לפרושי משום דדמי לאכילת שתי חבורות דא"כ קשיא סתמא אסתמא דהא בכיצד צולין סתם לן כר' יהודה דפסח נאכל בשתי חבורות אבל אין האוכל אוכל בשני מקומות הלכך טעמא דמתני' משום אכילת שני מקומות ע"כ:
נתנמנמו: נמנום מהו אתפרש במגלה פ' שני. ומצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל נִתְנַמְנְמוּ המ"ם והנו"ן בשבא וכן מלת נִרְדּמוּ הדלי"ת בשבא:
יכין
ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן: כתב רבינו אליעזר אשכנזי במעשה ה', ששני המלות מפטירין ואפיקומן, יוונית הם, [אפטיר] טעימה בלשון יון, [ואפא קומן] ר"ל אחר השומן, של פסח, כדי לקנחו מהפה. ואני שמעתי דבלשון יון [פטיירא] הוא אכילה [ועפי פאגאן] ר"ל אחר הסעודה ובלשונינו הוא [דעסשער], או [נאכטיש]. והן פירות ומגדים שאוכלין אחר הסעודה וקאמר התנא הכא דאסור לאכל שום דבר אחר אכילת הפסח. וה"ה בזה"ז אסור לאכול שום דבר אחר הכזית מצה שאוכל בסוף הסעודה, וכמו כן אסור לשתית שום משקין אחר הד' כוסות מה"ט. וי"א דטעם אסור השתייה, כדי שלא להעביר טעם המצה [ותמהני הרי כבר עבר ע"י ב' כסי בתראי]. אמנם עיקר טעם איסור השתייה כדי שלא ישתכר וימנע מלספר ביציאת מצרים עד שתחטפנו שנה, לפ"ז משקה שאינה משכרת רשאי לשתות:
ישנו מקצתן יאכלו: הן עצמן כשיקיצו:
כולן לא יאכלו: דנראה כאוכלין הפסח בב' מקומות ואע"ג דאכילת פסח מצוה דאו', יש כח ביד חכמים לעקור דבר מ"ה בשב וא"ת [כיבמות ד"צ א'],
נתנמנמו: [שלוממערן], דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, דהיינו כששואלין אותו איה הנחת כלי זה. לא ידע להשיב, ואם שואלין איתו הנחתו במקום פלוני, משיב הן:
נרדמו לא יאכלו: ר' יוסי ארישא נמי קאי, דגם במקצתן דוקא בנתנמנמו יאכלו, אבל בישנו, שנשתקעו בשינה לא יאכלו הישנים כשיקיצו, וה"ה בנתנמנמו כולן יאכלו, והכי קיי"ל מיהו דוקא בנשתקעו בשינה אחר שהתחיל לאכול אפיקומן, אבל שינה שקודם לכן לית לן בה (שו"ע או"ח, תעח):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת