משנה פסחים י ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק י · משנה ד | >>
מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו.
ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה.
שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות, הלילה הזה מרוריג.
שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי, שלוק, ומבושל, הלילה הזה כולו צלייד.
שבכל הלילות אנו מטבילין טו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים.
ולפי דעתו של בן, אביו מלמדו.
מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מארמי אובד אבי, עד שיגמור כל הפרשה כולה.
מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ: מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת – שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי? שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים? וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ. מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח, וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ.
מזגו לו - כוס שני,
- וכאן - הבן שואל.
- אם אין דעת בבן - אביו מלמדו.
- מה נשתנה הלילה הזה, מכל הלילות?
- שבכל הלילות -
- אין אנו מטבלין - אפילו פעם אחת.
- והלילה הזה - שתי פעמים.
- שבכל הלילות -
- אנו אוכלין - חמץ ומצה.
- והלילה הזה - כולו מצה.
- שבכל הלילות -
- אנו אוכלין בשר - צלי, שלוק, ומבושל.
- והלילה הזה - כולו צלי.
- שבכל הלילות -
- לפי דעתו של בן - אביו מלמדו.
- מתחיל בגנות - ומסיים בשבח.
- ודורש מ"ארמי אובד אבי" (דברים כו ה),
- עד שהוא גומר - את כל הפרשה.
- ודורש מ"ארמי אובד אבי" (דברים כו ה),
מתחיל גנות - הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדין עבודה זרה ומשתתפין, השם יתברך ואחר כך בחר בנו, ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואחר כך גאלנו השם יתברך.
ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם:
וכאן הבן שואל - בכל הספרים אין כתוב וכאן, אלא וכן, כמו כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז). כלומר ודין הוא שבמזיגת כוס שני יהיה הבן שואל מה נשתנה יב:
הלילה הזה כולו צלי - בזמן שבית המקדש קיים היה הבן שואל כך:
מתחיל בגנות - מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועבדים היינו:
ומסיים בשבח - שקרבנו המקום לעבודתו וגאל את אבותינו ממצרים:
וכאן הבן שואל. פי' הר"ב במזיגת כוס שני יהיה הבן שואל מה נשתנה עכשיו שמוזגין כוס שני קודם אכילה. רש"י:
הלילה הזה מרור. הא דלא אמר כולו מרור משום [דאכלינן] שאר ירקי בטבול ראשון. תוספות. ולפי שבמשנתינו נשנה גם בטבול ראשון חזרת הוצרכו לפרש כן:
הלילה הזה כולו צלי. מוקי לה בפ' אלו דברים [ע:] כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא צלי. תוספות:
שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת. מסיק בגמ' דהכי קתני שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת דאטו כולי יומי לא סגי דלא מטבלא חדא זימנא:
(יב) (על הברטנורא) עכשיו מוזגין כוס שני קודם אכילה. רש"י:
(יג) (על המשנה) מרור. הא דלא אמר כולו מרור משום דאכלינן שאר ירקי בטבול ראשון. תוספ':
(יד) (על המשנה) כולו צלי. מוקי לה בפרק אלו דברים כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח ה"ה כפסח ואינה נאכלת אלא צלי. תוספ':
(טו) (על המשנה) אנו מטבילין. מסיק בגמרא דהכי קתני שבכל הלילות א"א מטבילין אפילו פ"א דאטו כולי יומי לא סגי דלא מטבלא חדא זימנא:
וכאן הבן שואל: ביד שם פ"ז סי' י'. וכתוב בספר לבוש החור בסימן תע"ג וז"ל וצריך שיאמר שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפי' פעם אחת והלילה הזה ב' פעמים שפירושו שבכל הלילות אין אנו נוהגין לטבל אפי' פעם א' ובלילה הזה נוהגין לטבל ב' פעמים כלומר שאינו אלא מנהג בעלמא כדי שישאלו התינוקות אבל אין לומר שבכל הלילות אין אנו חייבין לטבל וכו' שא"כ היה משמעו אבל בלילה הזה אנו חייבין לטבל ב' פעמים וליתא דטיבול ראשון אינו חובה אלא מנהג בעלמא כדי שישאלו התינוקות ע"כ: וכתב החכם הר"מ דילזנזאנו ז"ל רש"י קבל מרבו וְכֵן הבן וכך מצאתי בנכ"י ואומר אני דאעפ"כ קרינן וְכַן ולא חיישי' לחסרון האלף וכ"מ בנכ"י בפ"ק דעירובין הלכה ז' יתר מכן אסור כמו מכאן ובפרקין נמי עד היכן הוא אומר ורבים בדבר' רז"ל כן ועיין בירוש' פ' בכל מערבין ותמצא שמנה במשנה אחת ע"כ:
הלילה הזה מרור: ונלע"ד דהא דשרי תנא למיתני בבא דחמץ או מצה ברישא והדר תנא בבא דמרור והדר תני בבא דצלי סדרא דקרא נקט דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו לפסח ועוד דמצה צריך לאכול בתחלה קודם המרור ועוד דפסח ליתיה בזמן הזה שבקיה בסיפא והדר תנא בבא דטבול דליתה כלל אפי' ברמז בקרא אבל בסדר ההגדה נקט בבא דטבול ברישא כיון שבו מתחילין שהרי טבול ראשון קוֹדֵם אפי' לאכילת כזית מצה. והרמב"ם ז"ל שם פ"ח דהלכות חמץ ומצה נקט ברישא טבול ואח"כ מצה ואח"כ צלי ואח"כ מרור ובין כך ובין כך כך קשה אמאי לא תנא במתני' שאלה דהלילה הזה כולנו מסובין. ואית דגרסי במתני' בבא דצלי בסיפא דסיפא בתר בבא דשבכל הלילות אנו מטבלין פעם אחת וכו' ובגמ' פריך אטו כל יומא לא סגי דלא מטבלינן חדא זימנא דקתני שבכל הלילות אנו מטבלין פעם אחת וכתב רשב"ם ז"ל והאומר אין אנו חייבין לטבל שבוש הוא בידו ע"כ:
כולו צלי: רב חסדא מוקי לה בפסח שני בפ' אלו דברים בפסח דף ע' כבן תימא דאמר חגיגה הבאה עם הפסח אינה נאכלת אלא צלי ואע"ג דקאמר התם ואמר רב חסדא ובפירקין ליתיה דרך תלמוד כן תוס' והר"ן ז"ל:
לפי דעתו של בן: כו' ביד שם פ"ז סי' ב' ג':
מתחיל בגנות: פי' להשיב כגון מתחלה וכן ג"כ מתחיל עבדים ומסיים בנסים ונפלאות ושקרבנו המקום: וראיתי להעתיק הנה נוסחת ה"ר יהוסף ז"ל במשנה זו מזגו לו כוס שני וכן הבן שואל ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אני מטבלין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי לפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה ע"כ: וכתב לא מצאתי יותר מזה בכל הספרים שלפני רק ס"א שבכל הלילות אין אנו מטבלין אפי' פעם אחת וצ"ע. ואפשר לפרש הגרסא הראשונה שדרכם היה לטבל בכל הסעודות פעם א' בברכת המוציא כדאיתא בברכות עכ"ל ז"ל:
יכין
וכאן הבן שואל אביו: נ"ל דמלת "כאן", ר"ל אע"ג שכבר היה יכול לשאל כשאכלו ירק קודם הסעודה, חכם באחור ישבחנה, להמתין בשאלתו, דאולי יפרשו לו השנוי, או אולי יראה עוד שנויים וישאל על הכל ביחד, וכשרואה שמוזגין כבר הכוס לשתות ולא פרשו לו. אז שואל על הכל מה נשתנה [ואולי גם לזה רמז רש"י במ"ש אם היה הבן חכם, מלבד הכוונה הפשוטה דבאינו חכם אשתו שואלתו, כש"ס]. וגם מסידור שאלתו בהשכל, שמוה בפה חכם, שבתחלה שאל על מצה, מרור, וכולו צלי, וזה כסדר שהביאום לפניו, וכסדר אכילתן אח"כ [וכמ"ג], ואח"כ שואל על הטפלים, כטיבול והסיבה:
הלילה הזה כולו צלי: בזמן המקדש שאל כך, ומתניתין כבן תימא דס"ל דגם חגיגה נאכלת צלי:
אנו מטבילין פעם אחת: בגמ' קאמרי דה"ק שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת:
הלילה הזה שתי פעמים: א' קודם הסעודה וא' במרור:
מתחיל בגנות: גנות של ישראל, דהיינו עבדים היינו וכו', מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו וכו':
ומסיים בשבח: שבחם של ישראל, דהיינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, ולבסוף ברכת השבח, אשר גאלנו וכו':
ודורש: ר"ל מפרש הפרשה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת