משנה סנהדרין א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק א · משנה ה | >>
אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ואין מוציאין למלחמת הרשות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
אין מוסיפין על העיר ועל העזרות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
אין עושין סנהדריות לשבטיםכד, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
אין עושין עיר הנדחת, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ואין עושין עיר הנדחת בספר, ולא שלשכז, אבל עושין אחת או שתיםכח.
משנה מנוקדת
אֵין דָּנִין,
- לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט,
- וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר,
- וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל,
- אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
- וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת,
- אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
- אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת,
- אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
- אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרִיּוֹת לִשְׁבָטִים,
- אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
- אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת,
- אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.
- וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר,
- וְלֹא שָׁלֹשׁ;
- אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם:
נוסח הרמב"ם
אין דנין, לא את השבט, ולא את נביא השקר, ולא את כוהן גדול -
- אלא בבית דין של שבעים ואחד.
- אין מוציאין למלחמת הרשות - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
- אין עושין סנהדריות לשבטים - אלא בבית דין של שבעים ואחד.
- אין מוסיפין על העיר, ועל העזרות - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
- אין עושין עיר הנידחת - אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
- ואין עושין עיר הנידחת - בספר.
- ולא - שלש עיר הנידחת.
- אבל עושין אחת, או שתים.
פירוש הרמב"ם
דין שבט - הוא שיודח כולו, ולא דנין אותו אלא בבית דין הגדול לפי שאמר הכתוב "והוצאת את האיש ההוא"(דברים יז, ה) וכו', היחידים בלבד כגון איש ואשה הם שנהרגים בשעריך בבית דין של שלושה ועשרים, אבל כל השבט לא אלא בבית דין הגדול.
ונביא שקר - למדנוהו מזקן ממרא בהיקש, לפי שמצינו בנביא שקר דבר, והוא אמרו "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר"(דברים יח, כ) וגו', ובזקן ממרא נאמר "כי יפלא ממך דבר"(דברים יג, ח), וכמו שזקן ממרא בבית דין הגדול, כמו שבא הכתוב עליו "וקמת ועלית"(דברים יז, ח) וגו', כן נביא שקר.
אמנם כהן גדול, הוא למד ממה שנאמר "כל הדבר הגדול יביאו אליך"(שמות יח, כב), רוצה לומר דבר האיש הגדול, ואין לנו גדול זולתי כוהן גדול, כמו שנאמר "והכהן הגדול מאחיו"(ויקרא כא, י).
ומלחמת הרשות, למדנוה ממה שהיה דוד נוהג שלא היה יוצא למלחמת הרשות עד שהיה נועץ עם סנהדרי גדולה, כמו שהוא מפורסם אצלנו ממנהגם עליהם השלום.
ומלחמת הרשות היא מלחמת עמון ומואב וישמעאל ודומיהם, ומלחמת מצווה היא מלחמת עמלק ושבעה עממין בלבד.
ואין מוסיפין על העיר - כלומר שלא יוסיפו בירושלים מקומות שיש להם קדושה קלה לעשותה קדושה חמורה ממנה. כי העזרות קדושתם גדולה משאר ירושלים, וירושלים קדושתה מעולה משאר ארץ ישראל כמו שיתבאר בפרק ראשון מטהרות (משנה ח). ואי אפשר לחדש קדושה אלא בבית דין הגדול, כמו שאמר הקב"ה למשה "ככל אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל כליו, וכן תעשו"(שמות כה, ט), הצווי היה לו ולבית דינו.
וסנהדראות לשבטים - עשה אותם משה ובבית דינו, כמו שאמר הכתוב "ואתה תחזה מכל העם"(שמות יח, כא) וגו'.
וטעם עיר הנדחת ושבט שהודח אחד, לפי שאין נהרגין בכל שער אלא יחידים.
וספר - הוא המקום הקרוב לאויב. תרגום "לחוף ימים"(בראשית מט, יג), "על ספר ימא".
והטעם בזה, כי אם יהיו קצוות הארץ חרבות, יבואו בהם הגוים ויחריבו ארץ ישראל.
ואין פירוש אין עושין שלא יהרגו יושביה, אבל פירושו שלא יעשו בו כל מצוות עיר הנדחת, והוא מה שנאמר "והיתה תל עולם"(דברים יג, יז).
וזה שהזהיר שלא להחריב שלש עיירות, אין זה אלא בבית דין אחד ומקום אחד, כלומר שלא יהיו קרובות זו לזו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
את השבט - רובו של שבט שעבדו עבודה זרה במזיד, אין דנין אלא בב"ד של שבעים ואחד. דכתיב (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך, איש ואשה אתה מוציא אל שעריך, ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך, אלא בבית דין הגדול:
ולא את נביא השקר - גמר דבר דבר מזקן ממרא, כתיב הכא (שם יח) אשר יזיד לדבר דבר, וכתיב בזקן ממרא (שם יז) כי יפלא ממך דבר, מה זקן ממרא בב"ד הגדול דכתיב (שם). וקמת ועלית כא, אף נביא שקר בב"ד הגדול:
ולא את כהן גדול - דאמר קרא (שמות יח) את הדבר הגדול יביאו אליך, דבריו של גדול יביאו אליך. ומשה במקום שבעים ואחד קאי כב:
ואין מוציאין למלחמת הרשות - כל מלחמה חוץ ממלחמת שבעה עממין ומלחמת עמלק, קרויה מלחמת הרשות:
אלא בבית דין של שבעים ואחד - דכתיב בדוד (דה א כז) ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע. אחיתופל זה יועץ, בניהו בן יהוידע זו סנהדרין, שהיה מופלא שבכולן וכולן נגררים אחריו:
על העיר - ירושלים. שקדושתה גדולה משאר קדושת ארץ ישראל:
והעזרות - קדושתן גדולה מקדושת ירושלים. ואי אפשר לחדש קדושה אלא בבית דין של שבעים ואחד, דאמר קרא (שמות כה) ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו כג, לדורות. מה משכן קדוש על פי משה שהוא במקום סנהדרי גדולה, אך לתוספת עיר ועז. רות על פי סנהדרי גדולה:
ואין עושין סנהדראות לשבטים כו' - כדאשכחן במשה דאוקי סנהדראות ומשה במקום שבעים ואחד קאי:
אין עושין עיר הנדחת כו' - דכתיב (דברים יז) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא, איש ואשה אתה מוציא אל שעריך, לבית דין שבעירך, ואי אתה מוציא את כל העיר אל שעריך, אלא לשער המיוחד כה:
בספר - עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים, דכתיב מקרבך, ולא מן הספר. וטעמא דקרא כו, שמא ישמעו נכרים ויבואו ויחריבו ארץ ישראל, לפיכך אין מניחין העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת אבל הורגין את יושביה בלבד:
ולא שלש - עיירות. עיר הנדחת בב"ד אחד ובמקום אחד, כלומר קרובים זו לזו. אבל בשנים ושלשה מקומות עושים:
פירוש תוספות יום טוב
לא את השבט. כתב הר"ב דכתיב והוצאת וגו'. ועיין בפירושו לאין עושין עיר הנדחת וכו':
ולא את נביא השקר. כתב הר"ב גמר דבר דבר מזקן ממרא וכו' מה זקן ממרא בב"ד הגדול דכתיב וקמת ועלית וכו' פי' עלייתו הוא דהוה בשבעים ואחד. אבל מיתתו בעשרים ושלשה. כשאר דיני נפשות. כדאיתא בגמרא דף ט"ז. ופירש"י דהא לא תני במתני' ולא את זקן ממרא ע"כ. ועיין בפרק בתרא משנה ד'. ומ"ש שם בס"ד. ומשום דגמרו של זקן ממרא לא היה בב"ד של ע"א. להכי לא תני המראתו. כדתנן בפרק בתרא. ואע"ג דדוקא בע"א. וכן סוטה דתחלתה בע"א. כדתנן בפ"ק דסוטה משנה ד' היו מעלין אותה לב"ד הגדול. גמרה לא היה בשבעים ואחד. ולפיכך לא תני לה במתני' דהכא כ"כ התוספות פ"ק דסוטה דף ז' [ד"ה מה להלן] אבל מדידת עגלה ערופה לא הוצרכו לתרץ. אע"ג דתחלתה נמי ג' מבית דין הגדול היו יוצאים כדתנן בריש פרק בתרא
[ד' מ"ד] דסוטה דכיון דג' היו יוצאים לא שייך למיתני ע"פ ב"ד של ע"א דאף תחלתו בג' מהם היו. אבל הרמב"ם בריש פ"ה מהלכות סנהדרין קרי ליה ע"פ ב"ד של ע"א שכתב מדידת החלל אינה אלא ע"פ ב"ד הגדול. לדידיה צריכים לתרץ דלא תני במתניתין משום דגמרו דהיינו עריפה לא היה ע"פ ב"ד הגדול כדתירצו התוס' באינך:
ולא את כהן גדול. כתב הר"ב דאמר קרא את הדבר הגדול יביאו אליך וגו'. [עמ"ש בר"פ דלקמן] ומשה במקום ע"א קאי. שהוא היה דן קודם מינוי הסנהדרין כל מה שהיו הסנהדרין דנין אח"כ ולא נתמנו הסנהדרין אלא להקל' מעליו. ורש"י כתב לקמן גבי עשיית סנהדראות משה במקום ע"א קאי שהיה שופט ודיין ע"פ הדבור. ושקול כסנהדרי גדולה שבירושלים:
ואין מוציאין למלחמת וכו'. עיין במשנה ד' פ"ב. ומה שכתבתי שם. וכתב הר"ב דכתיב בדוד ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע וכן הוא בגמרא [ד' ט"ז ע"ב] וכן בפירש"י. אבל בקרא כתיב בד"ה א' כ"ז יהוידע בן בניהו. וכתבו התוס' דה"ג ר"ת בגמ'. ומ"ש אחיתופל זה יועץ. גמ'. וכה"א (שמואל ב ט"ז) ועצת אחיתופל אשר יעץ. ותמיהני דה"ל להביא קרא דלעיל מהך קרא דואחרי אחיתופל דכתיב (ד"ה א כ"ז) ואחיתופל יועץ למלך. ומ"ש הר"ב בניהו בן יהוידע זו סנהדרין בגמ' וכה"א (שם יח) בניהו בן יהוידע על הכרתי והפלתי. ופירשו התוס' דמייתי ראיה דכי היכי דבניהו בן יהוידע היה ראש סנהדרין כמו כן היה יהוידע אביו. כרתי ופלתי הם סנהדרין. ע"כ. וכתבו עוד דבניהו בתחלת מלכות דוד הוא אביו של יהוידע זה שבסוף מלכות דוד:
אין מוסיפין על העיר כו'. כתב הר"ב שקדושתה גדולה מקדושת שאר א"י כדתנן בספ"ק דכלים:
אלא ע"פ ב"ד של ע"א. כתב הר"ב דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו. לדורות. גמ'. ותמהו התוספות למה לי וכן תעשו הא גבי סנהדרי שבטים אמרינן דבעי ע"א כדאשכחן במשה דמוקי סנהדראות והוא במקום ע"א קאי. אע"ג דלא כתיב התם וכן תעשו. ועוד קשה דבפ"ב דשבועות תנן דאין מוסיכין על העיר ועל העזרות. אלא במלך ונביא וע"א. ופירש שם בקונטרס [וכן הר"ב] דיליף ממשה דבעי כל הני. מה"ט נמי נבעי מלך ונביא בהעמדת סנדראות. ויש לומר דהכא מרבינן טפי משום דכתיב וכן תעשו דמשמע דאתא לרבויי כל הנך. ע"כ. וכתבו התוספות שם בשבועות דף ט"ו דהא דלא תנן הכא מלך ונביא משום דלא חשיב אלא מילי דסנהדרין. ע"כ. ואין להקשות דא"כ מאי קשיא להו בהעמדת סנהדרין דלמא אין הכי נמי דבעי מלך ונביא. אלא דלא חשיב כו'. הא ליתא. בשלמא הוספת עיר דנשנה בשבועות אתי שפיר דלא תני הכא. אבל סנהדרי דלא תני בשום דוכתא ודאי משום דליתא. וכן יש לתרץ בואין מוציאין למלחמה אדתנן במשנה ד' פרק דלקמן. וכתבו עוד התוס' וא"ת וכלים נמי נבעי ע"א [דהא כתיב בהאי קרא תבנית כל כליו] וי"ל דכתיב (במדבר ז) וימשחם ויקדש אותם למעוטי. ולגלויי דוכן תעשו לא קאי אכלים ולא בעי לדורות דומיא דמשה. ע"כ:
ואין עושין סנהדרין לשבטים. שנא' (דברים ט"ז) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לשבטיך. ומ"ש הר"ב כדאשכחן במשה כו' בעצת יתרו. רש"י:
ואין עושין עיר הנדחת כו'. כתב הר"ב דכתיב והוצאת את האיש וגו'. איש כו' ואי אתה מוציא את כל העיר. ואפ"ה איצטריך לעיל למעוטי שבט. כגון אם יש בעיר אחת משני שבטים דכיוצא בזה כתבו התוס' אהא דמרבינן שופטים לכל שבט ושבט אע"ג דמרבינן לכל עיר ועיר:
ואין עושין עיר הנדחת בספר. כתב הר"ב דכתיב מקרבך כו' וטעמא דקרא כו' ור"ש הוא דדריש טעמא דקרא והדרן לקושיא שהקשיתי לשאול במ"ה פ"ב דיבמות דהר"ב לא ס"ל כר"ש. ומצאתי בזה שבכאן שהעתיק הרמב"ם הך טעמא דקרא בפ"ד מהלכות עכו"ם וכתב הכ"מ וי"ל ומאחר. ורבינו לא סבירא ליה כר"ש דאמר אלמנה עשירה ממשכנים אותה לא ה"ל לכתוב האי טעמא. אלא לפי שאין ביניהם נפקותא לענין הדין שזה טעם מתקרב אל השכל. וגם חכמים אין מכחישים אותו אלא שאומרים דאפילו לא הוה האי טעמא מקרא נפיק. ראה רבינו לכתבו. ע"כ. ועמ"ש מ"ז פ"ג דפרה:
בספר. תרגום לחוף ימים (בראשית מ"ט) על ספר ימיא. הרמב"ם:
ולא שלשה. כתב הר"ב בבית דין אחד ובמקם אחד. כלומר קרובים זו לזו. אבל בשנים ושלשה מקומות עושין. והכי נמי בב"ד אחד. כלומר כל זמן שסנהדרי זו קיימת. אבל מתו אלו ונתמנו אחרים. עושין. ועיין בכ"מ פרק ד' מהלכות עכו"ם שהאריך ליישב סוגית הגמרא בזה ולא העתקתיו שאין זה מכונת החבור:
ולא שלשה. דכתיב עריך הרי שתים אמור. הא מה אני מקיים אחת. אחת ולא שלש. וכתבו התוס' [אית] להקשות דלשתוק מאחת ואנא ידענא מעריך שנים ולא שלש. דתפסת מועט תפסת. ע"כ:
אחת או שתים. וכה"ג תנן בריש פרק ב' דיומא ושם פירש הר"ב למאי איצטריך למתני אחת. וכדאיתא התם בגמרא [ד' כ"ג]. והתוס' נדחקו לפרש גם כאן. אבל לפירוש הר"ב ודעת הרמב"ם דמחמירים לעשות בשנים ושלשה מקומות גם בב' וג' בתי דינין. אין דבריהם עולים. ונראה לי דהיינו לאשמועינן שתים דומיא דאחת דאע"ג שהן כאחת שהן מקורבים ועומדים על הספר שבין גליל ליהודה. אחת מזה ואחת מזה עושין. ודוקא שתים. אבל שלשה בכה"ג לא. וכדמסיק הכ"מ בפרק ד' מהלכות עכו"ם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על הברטנורא) פירוש, עלייתו הוא דהוה בע"א, אבל מיתתו בעשרים ושלשה. כשאר דיני נפשות. כדאיתא בגמרא. ופירש"י דהא לא תני ליה במתניתין. ומשום דגמרו לא היה בע"א, להכי לא תני המראתו וכן מיתתו ואע"ג דדוקא בע"א. ועתוי"ט:
(כב) (על הברטנורא) שהוא היה דן קודם מינוי הסנהדרין כל מה שהיו הסנהדרין דנין אח"כ, ולא נתמנו הסנהדרין אלא להקל מעליו. ורש"י פירש שהיה שופט ודן על פי הדיבור ושקול כו':
(כג) (על הברטנורא) ובסנהדרין כתב הר"ב כדאשכחן במשה, ואע"ג דלא כתיב וכן תעשו, משום דהכא מרבינן נמי מלך ונביא כדאיתא פ"ב דשבועות. ולא תני להו הכא דלא חשיב אלא מילי דסנהדרין. תוס'. וכן צ"ל במלחמת הרשות דלא תני הכא מלך. ועתוי"ט:
(כד) (על המשנה) ואין כו'. שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך לשבטיך:
(כה) (על הברטנורא) ואפ"ה אצטריך לעיל למעוטי שבט. כגון אם יש בעיר אחת מב' שבטים. ועתוי"ט:
(כו) (על הברטנורא) הר"מ. וכתב הכ"מ, דאע"ג דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא, ראה רבינו לכתבו שזה טעם מתקרב אל השכל ואין בו נפקותא לדינא:
(כז) (על המשנה) ולא ג'. דכתיב עריך, הרי שתים אמור, הא מה אני מקיים אחת, אחת ולא שלש. וכתבו התוס', אית להקשות דלשתוק מאחת ואנא ידענא מעריך ב' ולא ג', דתפסת מועט תפסת:
(כח) (על המשנה) אחת כו'. לדעת הר"ב והר"מ דמחמירין לעשות בשנים ושלשה מקומות וגם בשנים ושלשה ב"ד, נ"ל דתנא אחת לאשמעינן שתים דומיא דאחת, דאע"ג שהן כאחת שמקורבים ועומדים על הספר שבין גליל ליהודה אחת מזה ואחת מזה, עושין. ודוקא שתים, אבל שלשה בכה"ג לא, ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין דנין לא את השבט וכו': ר"פ כ"ג ותוס' ר"פ ידיעות הטומאה ותוס' פ"ק דסוטה דף ז' הקשו דאמאי לא תני להו לסוטה וזקן ממרא הכא בהדי דהוו בב"ד של ע"א דגבי סוטה נמי תנן התם היו מעלים אותה לבית דין הגדול שבירושלים וכו' ויש לומר משום דנֶמֶר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין של ע"א ע"כ:
ולא את נביא השקר: ובגמרא פריך וליהדר זקן ממרא ונגמר (קטליה בסנהדרי גדולה) הזדה הזדה מנביא השקר דהא בקטלא דתרוייהו כתיב הזדה בנביא השקר כתיב אך הנביא אשר יזיד ובזקן ממרא כתיב והאיש אשר יעשה בזדון ונימא מה נביא בסנהדרי גדולה דהא גמר מהמראת זקן אף מיתת זקן בסנהדרי גדולה וניתני במתני' ולא את זקן ממרא אלא בב"ד של ע"א ומשני תנא דבר דבר גמיר אבל הזדה הזדה לא גמיר ואין אדם דן ג"ש אא"כ קבלה מרבו. ביד בפ"ה דהלכות עבודה זרה סי' ט':
אלא בב"ד של ע"א: כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל אכן בשאר הבבות נראה עיקר לגרוס על פי ב"ד:
ואין מוציאין למלחמת וכו': בפכ"ג דן ד' כ' וביד בפ"ה דהלכות מלכים סי' ב'. וביד בפ"ה דהלכות כלי המקדש סי' ח':
אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של ע"א: שהרי מצינו שכשהיו אומרים לדוד עמך ישראל צריכין פרנסה [א"ל לכו והתפרנסו] זה מזה [א"ל] אין הקומץ משביע את הארי והיה אומר להם לכו פשטו ידיכם בגדוד ולא היו הולכין עד שמתייעצין באחיתופל ושואלין באורים ותומים ונמלכין בסנהדרין דהיינו בניהו בן יהוידע שהיה מופלא של ב"ד כדכתיב ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב. וכתבו תוס' ר"ת גריס והכי נמי כתיבי קראי ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר וגו' יהוידע בן בניהו זו סנהדרין וכן הוא אומר ובניה. בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי למה נקרא שמו וכו' אביתר אלו אורים ותומים ואח"כ שר צבא וכו' ומייתי ראיה דכי היכי דבניהו בן יהוידע היה ראש סנהדרין כמו כן היה יהוידע אביו. כרתי ופלתי הם סנהדרין. וק"ק דבדברי הימים בתחלת מלכותו של דוד חשיב בניהו בן יהוידע עם הגבורים של דוד המתחזקים עמו להמליכו והאי קרא דאחיתופל בסוף ימיו של דוד בתחלת מלכים בימי שלמה וקחשיב יהוידע ואיך יתכן שהיה אביו של בניהו וגם בסוף שמואל מונה בניהו עם הגבורים ושמא שני בניהו היו אחד אביו של יהוידע ואחד בנו ע"כ:
אין מוסיפין וכו': ר"פ עגלה ערופה ובפירקין ד' י"ד. וכתבו תוס' ז"ל בשבועות ד' ט"ו אלא ע"פ ב"ד של ע"א אע"ג דבשבועות פרק שני תנן שאין מוסיפין אלא במלך ובנביא וכו' הכא לא חשיב אלא מילי דסנהדרין תדע דתנן נמי אין מוציאין למלחמת הרשות אלא ע"פ ב"ד של ע"א אע"ג דמסיק בגמרא מקרא דבעינן מלך ויועץ ואורים ותומים ע"כ:
אין עושין עיר הנדחת וכו': פ"ק דתמורה דף ח' וי"ס דל"ג מלת עושים וביד פ"ד דהלכות עבודה זרה סי' ב' ד' וכולה מתני' ביד רפ"ה דהלכות סנהדרין:
ולא שלש: עיר הנדחת. ובפי' רעז"ל וטעמא דקרא ישמא ישמעו הגוים וכו'. אמר המלקט א"כ ר"ש היא דדריש טעמא דקרא במתני' דבפ' המקבל גבי אלמנה. וכתב הכ"מ שם פ"ד מהלכות ע"ז וז"ל מאחר דרבינו לא ס"ל כר"ש דאמר אלמנה עשירה ממשכנים אותה לא ה"ל לכתוב האי טעמא אלא לפי שאין ביניהם נפקותא לענין הדין שזה טעם מתקרב אל השכל וגם חכמים אין מכחישין אותו אלא שאומרים דאפילו לא הוה האי טעמא מקרא נפיק ראה רבינו לכותבו ע"כ:
ולא שלש: עיר הנדחת דכתיב אחת אבל עושין שתים דכתיב עריך מיעוט לשון רבים שנים אבל אם רחוקות זו מזו אפילו שלשה עושים וכן דוקא בב"ד אחד פי' כל זמן שסנהדרין זו קיימת הוא דאין עושין שלש במקום אחד אבל אם מתו אלו ונתמנו אחרים עושין שלש אפילו במקום אחד כגון בגליל או ביהודה וכתבו תוס' ז"ל א' או ב' פי' אחד בב"ד אחד או שנים בשני בתי דינין ולמאי דשרי בשנים או בשלשה בתי דינין אפילו טובא בפעם אחת במקום אחד או בשני מקומות ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
לד) את השבט בעבדו ע"ז:
לה) למלחמת הרשות דהיינו כל מלחמה, חוץ ממלחמת ז׳ עממים ומלחמת עמלק:
לו) העיר ירושלים:
לז) העזרות בבית המקדש:
לח) עיר הנדחת דבעבדו כל העיר עבודה זרה או רובה, הורגין כל העובדין ונשיהן וטפם אף שלא עבדו, והעיר וכל שללה נשרפין [עיין לקמן פרק י׳ ורמב"ם פרק ד׳ מע״ז]:
לט) שבעים ואחד כולהו ילפינן בש"ס מקראי, ואעפ"כ נ"ל דיש מהן שהן מדרבנן וקראי רק אסמכתא בעלמא נינהו:
מ) בספר בעיר שבגבול א"י, רק הורגין העובדים ואין שורפין העיר מגזירת הכתוב:
מא) ולא שלש ג' ערים שנדחו ודוקא בקרובים זל״ז תוך י' פרסאות, ובב"ד א':
מב) אחת או שתים ר"ל אפילו שתים שקרובים כל כך שנראין כאחת, אפ״ה עושין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת