מהרש"ל על הש"ס/סנהדרין/פרק א

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | ר"ן | יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד א

רש"י בד"ה דיני נפשות כו' שזינתה תחתיו היא בסקילה ודיני נפשות כו' כצ"ל:

בד"ה נטע רבעי כו' מעשר שני הס"ד:

בד"ה והקרקעות כו' ויליף להו מקראי הס"ד:

בד"ה ואין דנין לא את השבט רובו של שבט כו'. נ"ב בכאן לא דק דבין לפי המקשן ובין לפי המסקנא איירי בכל השבט (עיין במהרש"א):

דף ב עמוד ב

רש"י בד"ה מאתים כו' שיהא כל חד מב"ד שר כו' כצ"ל:

בד"ה למאי הלכתא צ"ל ולמאי:

בד"ה דברי הכל כו' ובעינן שלשה הס"ד:

תוס' בד"ה דברי הכל כו' לא בעי ג' כו'. נ"ב פירוש לענין דיעבד ודו"ק:

בד"ה ליבעי נמי כו' משום דקאי אשבעים זקנים הכתובים בסוף פרשה משפטים שעלו עמו להר כו' כצ"ל:

דף ג עמוד א

רש"י בד"ה חבלות כו' לדמי חצי נזק כו' הד"א:

תוס' בד"ה שלא תנעול כו' לא שייך למיחש ביה כמו זה כו' דבכה"ג לא שכיח כלל ולא עבדינן כו' כצ"ל:

בד"ה נזק היינו כו' בסופו דאין מועד בבבל. נ"ב ופירוש אפילו אייעד בארץ ישראל ואתיוה לכאן בבבל מכל מקום לא גובין דמלתא דלא שכיחא הוא כן איתא התם להדיא ודו"ק:

דף ג עמוד ב

גמ' משתלם בראש הוא ואיידי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דכתיבי קרא צ"ל קראי:

בד"ה ואין בית דין כו' מדרבי יהודה הס"ד:

בד"ה ולימא צ"ל לימא:

בד"ה אין דורשין כו' דלקמן בסכת בסכת בסכות דמפרש כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה דיני ממונות כו' ואמאי לא נילף בקל וחומר כו' כצ"ל:

דף ד עמוד א

רש"י בד"ה טמא בזכר ז' ימים הס"ד:

בד"ה וטיהר כו' ושלשת ימים הס"ד:

בד"ה וטימא בנקבה לשבועיים. נ"ב צ"ל שבעים ודו"ק:

בד"ה קרנות כו' כתיב בשעירת הנשיא כו' כתב קרנות מלא ובשעיר כו' אחת מהן מעכבת ובית שמאי כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה בחלב אמו בציר"ה כו' אבל בחלב מותר לבשל בקמ"ץ כצ"ל:

תוס' בד"ה כולהו סבירא להו כו' דהיינו ב' חתיכות כו'. נ"ב פירוש שאכל חתיכה אחת מן שתי החתיכות ולא ידע אי של חלב אי של שומן אכל:

בא"ד ואמאי לא דריש תרווייהו כרבי שמעון כמו גבי לחם כו' כן צריך להיות:

בד"ה אקרא כו' דכתיב בנדתה צ"ל כנדתה:

בד"ה מניין לרביעית דם כו' אבל דם נבלה וכו'. נ"ב זהו מדברי התוס' ועל זה מביא ראיה מירושלמי ודו"ק:

בא"ד דאמר דם נבלה אינו מכשיר הא לטמאות טמא וכן תנינן דם השרץ כצ"ל. ונ"ב פירוש לענין צרוף אבל לענין טומאה מטמא כבשר נראה לי וכן בירושלמי להדיא מדייק רק אטומאה ע"ש:

גמ' מהכא להכא ומהתם להתם ומהכא להתם מהני כו' כצ"ל:

איבו וחנה שילא צ"ל ושילא:

רש"י בד"ה ושבט ל"ל שבט:

בד"ה מחוקק שררה מועטת הס"ד:

בד"ה אתא לקמיה צ"ל אתא לארן ישראל לקמיה דרבי חייא:

בד"ה ש"מ כו' לא מהני דהא רבה הד"א:

תוס' בד"ה ואם היה מומחה כו' ביחיד מומחה לרבים כו'. נ"ב אע"פ שנאמר בסיפא אם היה מומחה לרבים כו' משמע דרישא לא איירי במומחה וכן פירשו התוס' גופייהו לקמן בעמוד זה מ"מ הוה מצי לאוקמי במומחה וסיפא איירי בסמוך דנקיט רשותא הלכך פטור והתוס' פירשו באחד דיני ממונות שאיירי בסמוך אלא דלא רצה לאוקמי בכה"ג לפי שסתמא משמע דאיירי בלא מומחה מדכתיב בסיפא ואם היה מומחה כו' ולכן כתבו התוס' לקמן דאיירי באינו מומחה וקל להבין (עיין במהרש"א):

בד"ה דהכא שבט כו' ואומר ר"ת צ"ל אומר ר"ת:

בסוד"ה רבה בר בר כו' כל בר בר חנה כצ"ל סיכתא. ונ"ב פירוש שוטה:

בסוד"ה נקיטנא רשותא כו' היה בימי ר'. נ"ב פירוש ויהיה הכל רשות אחד ודו"ק:

דף ד עמוד ב

גמרא ורבנן סברי ירשיעון דהאיך והאי ורבי יהודה כו' שנאמר יראה קרינן יראה כדרך כו' הראשון הרי"ש בשו"א והשני הרי"ש בקמץ כצ"ל:

רש"י בד"ה ונאמרו כו' בחטאת בהמה הס"ד:

בד"ה שנתנו במתנה כתיב קרנות כו'. נ"ב ס"א קירות:

בד"ה ורבי שמעון ורבנן פירוש בשלישית ור' שמעון הד"א:

בד"ה בפ" קדש כו' צ"ל בפ' שמע כו' לטטפת חסר וי"ו אבל בפרשת והיה אם שמוע כו' כצ"ל:

בד"ה כתפו כו' צ"ל כתפי כו' אומר טט הס"ד:

בד"ה יראה כל זכורך כתיב וקרינא יראה ותרווייהו דרשי יראה כל זכורך שיראו פני השכינה. נ"ב פירוש וקאי יראה אקב"ה שהוא יהא נראה לבני ישראל והיינו ר"ל שיראו פני השכינה:

בא"ד יראה משמע שיתראו לפניו. נ"ב וכמו שאומרים בלשון אשכנז ער זאלל זיך ווייזן:

בא"ד שהוא בא לראותך הקיש ראייתך לראייתו כדרך שהקדוש ברוך הוא בא לראותך כך בא ליראות. נ"ב פי' הקב"ה לאדם:

תוס' בד"ה לטטפת כו' תימה דבספרים מדויקים לא כתיב וי"ו כו' כך נ"ל וכן בתוס' דהקומץ ובית שמאי בלשון זה ולאפוקי מפירש"י ודו"ק:

עוד בדבור זה וגורעין וי"ו דבריש התיבה כו' פירוש דהיינו בין שני טיתי"ן ומוסיפין בין פ"א לתי"ו:

עוד בדבור זה ושדית ליה אחמשית סוף סוף ה"ל חמישיתו ולא נימא דלשדית בין יו"ד לתי"ו כו':

בא"ד בן אנטיגנוס אומר שמראיו חשוכין כצ"ל:

עוד בדבור זה לטטפת לטטפת לטוטפות כו'. נ"ב ומ"מ דייק שפיר דלא דריש אם למקרא דאי דריש א"כ כולן לשון רבים בלא וי"ו למ"ד ודו"ק:

בד"ה כדרך שבא ליראות צ"ל כדרך שבא לראות כו' כן אתה בא צ"ל כן הוא בא כו' ולפי זה קאי יראה אקדוש ברוך הוא כו'. נ"ב צ"ע היטב ועיין בפרש"י בריש חגיגה והוא ממש כמו שפירשתי (עיין במהרש"א):

בד"ה דרך בישול כו' בחלב אסרינן צ"ל אסרינן בחלב:

רש"י בד"ה איבעית אימא כו' אל יתיר הס"ד:

בד"ה קרמיון כו' אגמים הס"ד:

דף ו עמוד א

גמ' דאמרו ליה דיינת לן כו' פירוש יכולין לומר כן וכ"כ הרא"ש להדיא וכן מוכח להדיא מדעת טור ח"מ ע"ש:

רש"י בד"ה וסוגיא דעלמא הילוך דינא כו'. נ"ב עיין לקמן דף ל"ג ברש"י:

בד"ה ג' תנאי לעיל כו' בשנים ורבנן כו' הוא דבור אחד:

תוס' בד"ה צריכה קנין כו' דצריך קנין אף על המחילה כו' ועוד ראיה כו' אין לדקדק נמי כלל. נ"ב וטעמא כיון דמתנה קרייה רחמנא ואיהו לא בעי לה לא הוי מתנה ולא יזכה בה עוד כדמפרש רשב"ם פ' יש נוחלין ע"ש נ"ל:

דף ו עמוד ב

גמ' אלא יקוב הדין את ההר וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר שנאמר כי המשפט לאלהים הוא וגו' אבל אהרן כו' ר' יהושע בן קרחה כו' משפט וצדקה לכל עמו והלא כל מקום כו' אלא איזהו משפט שיש כו' כצ"ל. שם וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו משפט לזה שהחזיר לו את ממונו וצדקה לזה ששילם לו מתוך ביתו כל זה נמחק:

ור"ש בן לקיש דאמר ב' כו' וא"ר חנין לא תכניס דבריך כו' כצ"ל. רש"י בד"ה אתאן לתנא קמא כו' החייב וראה הד"א:

בד"ה פוטר מים כו' ביניהם ראשית הוא דבור אחד:

בד"ה ת"ל ביהושפט עמכם בדבר המשפט עמכם לפי מה שעם לבבכם שלבבכם נוטה בדבר כלומר בטענותיהם במשפט לפי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אלא כנגד כו' בסופו ולא בהתיתא תרגם ירושל' ולא יתבוששו:

דף ז עמוד א

גמ' הרי כאן י' לבסוף כתיב והבית אשר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה מקרא זה בוצע ברך הס"ד. בד"ה לצינורא דבידקא כו' וצינורת קבוצים כו'. נ"ב ס"א קטנים:

בד"ה פוטר מים המתחיל ופותח בקטטה ראשית מדון כו' מאה דיני כו' תחלת מאה דיני כצ"ל והס"ד:

בד"ה וחד בירא כו' רשעה יפול הד"א:

בד"ה עתה אקום כו' משער ב"ד כצ"ל:

דף ז עמוד ב

גמ' שיבא מכשורא צ"ל שיכא כו':

שם הוי אומר לעץ הקיצה כו' ברעות נפשיה לקטלא כו'. נ"ב לקטלא נ"ל דקאי על מה שלפעמים בעל דין קשה ואיכא סכנתא ולפי זה מיושב שפיר ולואי שתהא ביאה כו' ודו"ק:

שם כי הוה חזי אמבוה דספרא נמחק דספרא:

שם אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד כצ"ל ונמחק וגו' ונ"ב שיאו פירוש רומ:

שם נזר לדור דור וכו'. בין אחיו ובין גירו נמחק ובין גירו:

שם א"ל לאו אושפזיכני את א"ל אין. נ"ב ס"א א"ל מאי בעית א"ל דינא אית לי כו' כצ"ל. רש"י בתחילת העמוד מטתו שלשלמה שכינה של הקב"ה כצ"ל והס"ד:

בד"ה ששים גבורים כו' לאו דוקא הס"ד:

בד"ה אם ברור כו' שהוא מאיר הס"ד:

בד"ה אומרהו כו' לבקר משפט הוציאו כו' כצ"ל:

בד"ה דנמטיין כו' י"ל נ"ב מל' משלשין בממון במס' מכות:

בד"ה שיבא כו' יהיה עגל שומרון כו' כצ"ל:

בד"ה וה' בהיכל כו' וכתיב הם כו' יכלה על עון זה כל הארץ כצ"ל:

בד"ה אצל מזבח ותלמידי חכמים כצ"ל:

בד"ה מכתפי להו כו' ונפ' יום כפורים פירש רש"י להדיא ליה וקאי על מר זוטרא שהיה זקן כו':

בד"ה וסמיך כו' אני מזהיר הס"ד. בד"ה שמוע כו' שאין מכחישו כו' כצ"ל:

בד"ה אמר ליה ההוא גברא לרב הס"ד:

דף ח עמוד א

גמ' א"ר חנן אל חכניס דבריך מפני איש כל זה נמחק. שם כי אתה תבוא את העם הזה וכתיב כי אתה תביא את בני ישראל א"ר יוחנן כו' דיני קנסות בכמה מאי קמיבעי ליה אי בהדיוטות כשיביא שלשה בעינן אלא יחיד מומחה כו' כצ"ל:

שם רבא אמר כולי עלמא ללעז כו' צ"ל רבה:

בשלמא לרבה תבעו ממון כצ"ל:

רש"י בד"ה חזייה רב כהנא לההוא גברא הס"ד:

בד"ה נענש משה שלא זכה תאמר לו כו' כצ"ל. בד"ה כתיב ואצוה כו' את חכמיהם הזהיר כו' כמשפטי החקים כו' כצ"ל:

בד"ה כי אתה כו' כאחד מהן הס"ד. בד"ה כי אתה תביא משמע שררה נהוג עליהן כצ"ל והס"ד:

קודם ד"ה המוציא ש"ר מוגה מתני'. בד"ה וחכמים אומרים משום דאיכא מש"ר כו' כצ"ל:

קודם ד"ה ר"מ מוגה גמ'. שם שמא כשיבואו לב"ד כו' נפשות ורבנן כו' כצ"ל והכל דיבור אחד:

בד"ה וחכמים כו' ברייתא היא הס"ד.  :

דף ח עמוד ב

גמ' הכא במאי עסקינן כגון צ"ל והכא במאי עסקינן:

רש"י בד"ה והזימום כו' לא מהימן דהשתא בתר סהדי שקרי קמהדר ושקורי קמשקר ובעי למיתב כו' תובע קאי להכי קאמר כו' קא תבעו ובמקום כו' ישמעו עדים ויבואו ובעינן כ"ג ואית דמפרשי כו' כסף דאב תבע כו' כצ"ל והס"ד:

בד"ה עדה כ"ג הס"ד:

בד"ה רב פפא כו' להתרות בה ר"מ כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה רבא אמר צ"ל רבה כו' גם הדבור מיתיבי כו' גם הדיבור והביא האב כו' הם דבור אחד עד כדמפרש ר"ת:

בא"ד עדותן משום דחוששין כו' דאיכא חששא דלעז דשייכא כו' סתם שמא יצטרכו כו' דכ"ע חוששין ללעז משום כו' עדי האב לעדי הבעל הכחשה כו'. וא"ה הוי בכ"ג דליכא למיחש לסהדי אחריני מ"מ איכא למיחש שמא יביא עידי הזמה ויזימו לעידי האב שהכחישו לעידי הבעל. אי נמי דיש לבעל ב' כיתי עדים המכחישות זו את זו בבדיקה דאז שפיר איכא למיחש שמא יבואו עדים אחרים ואע"ג כו' כצ"ל ונ"ב עיין בהפוך הדף:

בד"ה חוששים ללעז וחוששין לכבודן של ראשונים כצ"ל בכל מקום בא"ד:

בד"ה בעדה כו' למסית אבל לענין כו' קרא דאין סברא כו' כצ"ל:

בד"ה באשה חבירה כו' על בעלה באנו כו'. נ"ב פי' מאחר שלא התרו בה למיתה:

דף ט עמוד א

גמ' דאתרו בה מלקות ולא אתרו בה קטלא כו' כצ"ל וכן ברש"י:

רש"י בד"ה לא באו כו' עדים אלא הד"א. בד"ה במה דברים אמורים דעדותן בטלה הס"ד:

בד"ה ואימתי כו' בטלה הס"ד:

תוס' בד"ה דאתרו בה למלקות כו' בסופו למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מוהיה אם בן כו' כצ"ל ונ"ב פי' מויסרו הנאמר בסורר ומורה ומה התם בן עמו פי' שנכתב לשם בן אף הכא כאילו נכתב בן עמו ואח"כ ילפינן בן מוהיה אם בן הכות כו':

בד"ה לא בא כו' בסופו זה אחר זה נמי יקישם הכי כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש מאחר שאמר לא בא הכתוב להקל גרידא אלא אף להחמיר אם כן משמע דלהקל אינו חולק על ר"ש ואינו דורש להקל אלא כשבאו בבת אחת ולא בזה אחר זה ולמה אינו דורש גבי קולא בזה אחר זה כמו שדורש גבי להחמיר מאחר ששניהם בהיקש וק"ל:

בזמן שהתרו כו' היכי צ"ל הכי:

דף ט עמוד ב

גמ' נהרגין ומשלמים ממון ממון לזה כו' ואר"י כצ"ל:

רש"י בד"ה דא"כ כו' כשר עמהם הס"ד:

בד"ה פלוני רבעו לאנסו במשכב כן צריך להיות:

תוס' בד"ה ר' יוסי אומר כו' השונא נהרג מפני שהוא כמועד ומותרה כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש אפילו בלא התראה ולא יכול לומר שוגג הייתי:

בד"ה בפלוגתא לא היה שם עד אחד וטעמא דרבנן בכ"ג מפרש ר"ת כו' כצ"ל הד"א:

עוד בדבור זה כגון דלא הוכחשו כו'. נ"ב פירוש שהזמה יהיה על זה שבשקר הכחישו לעדי הבעל ודו"ק:

עוד בדבור זה המכחישים זו את זו בבדיקות כו'. נ"ב ותימה במאי איירי אי שהכחישו עדי האב אותם הכחשה גמורה א"כ כל העדים שיבאו כולם יהיו מוכחשים בהכחשה גמורה מן הראשונים דלא אזלינן בתר הרוב גבי הכחשה ותרי כמאה ואין לומר שמא יבואו עדים ויאמרו בזמן אחר כך שהוכחשו אותם עדים זינתה חדא דלא חיישינן להכי ועוד א"כ לא יהיו מוכחשים בבדיקות מן הראשון ודו"ק. ואי אפשר לפרש דלא הוכחשו ולא פסלם האב אם כן למה לי למיחש לסהדי אחריני הלא קטלו לה לרבנן דאמרי הכחשה דבדיקות לאו הכחשה היא. ואי אפשר לי ליישב אלא שאותן שני כיתי הראשונים לא התרו בה כלל ולא היו אלא עדי ראייה בעלמא ודו"ק (עיין במהרש"א):

בא"ד כל שכן לאחר גמר דין כו' כצ"ל:

בד"ה לרצונו רשע הוא כו' לא דנו ולא מעידו הא דפריך בפרק קמא צ"ל והא דפריך כו':

בא"ד אין לפרש שהוא פסול מחמת ששונא הרובע כו'. נ"ב ותימה דהא שונא כשר להעיד ולדון פסול גליון (עיין במהרש"א):

בסוף הדבור ערות אביך ממש. נ"ב ותימה הא לשם ליכא מיתה אלא כרת גליון (עיין במהרש"א):

בד"ה ואין אדם כו' מדקאמר בפ"ב דכתובות כצ"ל:

בא"ד ותדע דאם היה כהן כו'. נ"ב האי תדע דקאמרי התוספות אין זה הוכחה כלל אלא מסברא בעלמא הוא דקאמרי וי"מ אמאי לא קאמרי התוס' בלא אחותו אלא פלוני בא על אשתו כו' דאיירי אפילו בכהן ומש"ה האי תלמיד טועה בלובלין שהגיה הספרים מחק אחותו וטעות בידו דודאי גבי אשתו לא מהימן להורגה אבל לאומרה מהימן דשוי אנפשיה חתיכה דאיסורא ודו"ק:

עוד בדבור זה ועוד י"ל כו'. נ"ב חוזר לקושיא דלעיל:

בא"ד וכתב בו עצמך ונכסיי כו' כצ"ל:

דף י עמוד א

גמ' מי אמרינן אדם קרוב כו' כל זה נמחק עד ואין אדם קרוב אצל ממונו. ונ"ב ס"א מי אמרינן אדם קרוב אצל ממונו או דלמא לא אמרינן כו'. בתר דבעי הדר פשטה לא אמרינן אדם קרוב אצל ממונו:

שם בגמרא שוינהו להנך רשעים צ"ל ושוינהו:

שם בגמרא אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה פלוני בא על אשתי הס"ד:

בד"ה פלוני רבע שורו כצ"ל:

בד"ה משום דב"ד כו' ודאי עדים רמיזי כו' כצ"ל:

דף י עמוד ב

גמרא כי מחית אגברא צ"ל אגבא:

קדשוהו שמים צ"ל בשמים. זמן נשיא צריך גדי סימן כצ"ל:

רש"י בד"ה חישוב לא קתני כו' ואתי סיהרא ג' יומי כצ"ל:

בא"ד ג' ימים או שנים. נ"ב עיין לקמן בד' י"ג בפירש"י:

בד"ה בזמנו ביום כו' דאין חדש לבנה יותר מכ"ט יום כו' כצ"ל:

בד"ה שכבר קדשוהו בשמים כו' כצ"ל:

בד"ה חישוב דעיבור כו' ולא חסר וכר' אליעזר כו' מקבע תנא נמי כו' הד"א:

בד"ה בטל יחיד כו' לעיין בדבר הס"ד:

בד"ה ב' אומרים כו' אם לאו למשא ומתן הד"א:

תוס' בד"ה שכבר קדשו בשמים כו' כדפי' בקונטרס בפ"ב דר"ה דביום ל' כו' שלא קידשו היום כו' כצ"ל (עיין במהרש"א):

דף יא עמוד א

גמ' מהיכן גמיר לה מיהושע כו' נ"ב תימה הלא הכא לא שייך הטעם משום שלא לביישו כהני עובדי קמאי שהרי אחר כך יתגלה קלונו ע"י גורל אלא למדה תורה דרך ארץ שלא יהא אדם דילטרון ועוד אפילו הוא משום ביוש אינו דומה לעובדי קמאי שיבייש האדם את עצמו כדי שלא יתבייש חבירו וזה לא מצינו הכי כי אם בשכניה בן יחיאל ואף הא דשכניה כו' אינו דומה כל כך דהתם כלל עצמו עמהם שלא לביישם אבל לא מצינו שיבייש עצמו כדי להציל חבירו מביוש גם מקשים העולם אמאי לא קאמר מתחילה למדו מיהושע או ממשה כו' ומה צריך לתלות זה בזה. ונראה בעיני כך סדר הצעה מעשה של ר' חייא היה קשה מאד כמו ששאל אותו ר"ש למה ציערת לאבא והוא השיב לא תהא כזאת בישראל ואינו דומה כלל למעשה דשמואל הקטן שהרי יש לו תשובה קצת הלכה למעשה הוצרכתי ומשום ה"ק דגמיר מר"מ שהוא קצת בייש דעדיין לא נתקנה דמלקין מאן דקדיש בביאה אבל ר"מ שפיר יליף משמואל ושמואל הקטן ממי גמיר שלא לגלות אותו דבר שראוי לגלותו שהחציף פניו ועלה בלא קריאה יליף משכניה שלא רצה לגלות אחרים אף שהיה ראוי לגלות ואחר כך מסיק ממי גמיר שלא לגלות אותו שראוי להענישו להפרישו מן האיסור שלא יעשה עוד או לבער הרע גמיר מיהושע שלא רצה הקב"ה כלל לגלותו ודו"ק:

שם שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו נמחק כמשה רבינו. ונ"ב בס"א אינו:

רש"י בד"ה מפני הדרכים כו'. בימות החורף הס"ד:

בד"ה ומפני גליות כו' לא יגיעו לבא בפסח כצ"ל:

בד"ה חודש צ"ל חדש:

דף יא עמוד ב

גמ' שלמכון יסגא לעלם כו'. וכן אחר כך ושלמכון יסגא לעלם כו'. על שלש ארצות כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דזמן ביעורא כו' ומעשר ראשון ללוי ומעשר עני לעני ומעשר שני כו' כצ"ל:

בד"ה על האביב כו' על שתים מהן מעברין ואם כו':

בד"ה ועל התקופה כו' עיבור החג מעברי הד"א:

בד"ה דהרי על שתים כו'. ועוד אם ביכר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה מן עומרי כו' עד שלא יגיע שעת ביעור כו' כצ"ל:

בד"ה אין מעברין כו' אלא אדר"ע כו' כצ"ל:

דף יב עמוד א

גמ' תניא ר"מ היה אומר וכו' לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו ואין כו' כצ"ל:

שם בזכות הרחמים כו' נ"ב ה"ג בערוך בערך זוג ובזכותם יצא שלום לעולם:

שם של בית רשב"ג היו מעברין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אבל מפני כו' ומודיעין לגולה כו' מיד שעיברנוה כצ"ל:

בד"ה עמוסי כו' שמר עליהן הס"ד:

בד"ה ב"ד ישבו כו' ולא עיברו ג' רצופות כו' בזמנו משם ראיה כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה אי חוששין כו' נמחק אי:

דף יב עמוד ב

גמרא כי התפלל חזקיהו עליהם כו' א"ה רבי שמעון אומר כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה צין מרצה כו' מצחו מרצה הס"ד:

בד"ה מחצה לאו כו' ופלוגתא בפרק האשה דאיכא כו' רשות וחזקיה כו' מצטרפי והוי כו' והד"א כ"ג:

בד"ה אין מקדשין כו' אלא שתקי וכי מטי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה כ"ג כו' משאר קרבנות לא מצי למידק כו'. נ"ב פירוש משאר קרבנות שמקריב הכהן הדיוט ואירע בו טומאה מי מרצה על טומאה שנעשה בו אלא בודאי דציץ של כה"ג אפילו מונח בקופסא מרצה ומשני שהציץ היה לעולם על מצחו של כה"ג אפי' שלא בשעת עבודה שלו א"כ אין לחוש בשאר קרבנות כו':

דף יג עמוד א

רש"י בד"ה חג האסיף כו' משנה שעברה ר"י כו' ביומא דחזי אי מעברה לאלול כו' ניקלע באד"ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא כו' בין על ידי עבור אלול בין על ידי כו' כצ"ל והד"א עוד בדבור זה שנה שלפניה מעוברת כו'. נ"ב פירוש ועשאו חכמים לחודש העבור חסר ע"ש ופירש"י לשם ה"ה אם זאת השנה מעוברת שעבדינן ח' מלאים ע"ש:

בד"ה י"ו לפני כו'. בי"ז מעברין כו' הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה ור"י כו' בסופו וכן למ"ד שלשים יום נ"ב פי' אם יהיה תשרי ביום ב':

דף יג עמוד ב

רש"י בד"ה איכא בינייהו כו' עד סוף הדבור נ"ב שייך מעבר לדף:

בד"ה על בסמוך כו' וסמכו ולר"י כו' הכל דבור אחד:

תוס' בד"ה שמור את חודש כו' והא דאמר בשילהי פרק קמא דר"ה כו' נ"ב נראה בעיני שכך הצעה של דברי התוספות דלפי' רש"י פשיטא דאיירי שמושכת תקופת טבת עד י"ו ולא י"ו בכלל כי התקופה נופלת בי"ו ויום תקופה מתחיל ומשום הכי אפילו עברוהו לאדר תפול התקופה בט"ו ולא הוי בחידושה של לבנה שהרי בט"ו היא ישנה אבל לפי מה שפירש שבט"ו עדיין חדשה אם כן משמע לכאורה דעד י"ו וי"ו בכלל קאמר ונופלת בי"ז קאמר דהא בט"ו עדיין חדשה היא אם כן כי נופלת בי"ו ותעבר לאדר נופלת בט"ו הוי תקופה חדשה דיום תקופה מתחיל וכן פירשו התוספות בראש השנה לפי האמת משום הכי קסתמו התוספות לפי מה דאמרינן הכא דאחרים סבירא להו יום תקופה גומר איירי אפילו בנופלת בי"ו ומסיק והא דקאמר לא תיחוש כו' ה"פ בשלמא אי איירי שנופלת בי"ז משום הכי קאמר לא תיחוש לאפוקי אי נפלה בי"ו איכא למיחש שמשום דאיכא למימר נעבריה לאדר דהא יום תקופה מתחיל אבל השתא דאיירי בנופלת בי"ו לא בא לאפוקי שאם נופלת בט"ו דאיכא למיחש פשיטא בין למ"ד תקופה מתחיל או גומר איכא למימר דליעבר לאדר ומשני דה"ק כו' וכמו שפירש רש"י לשם כלומר שהוא נמי מפרש דאיירי בנופלת בי"ו ומוכרח הוא לפרש' בכה"ג דלא תאמר אחרים יחידאה היא ודו"ק:

עוד בדבור זה הלכה כמותן כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש אלא נעבד כמותן דמסייע להו קרא וק"ל:

בא"ד ותפול תקופת תשרי בכ' כצ"ל:

דף יד עמוד א

רש"י בד"ה פשיטא כו' לדין קנסות הס"ד:

ע"ב רש"י בד"העשרה עשרה נמחק עשרה פעם אחת:

בא"ד וארבעה בקרקעות הכל סוף דבור:

בד"ה תסגי בארבע אלמא כו' ולכהן תהיה אחוזתו ויוצא בזה כצ"ל והס"ד והד"א:

תוס' בד"ה אל יחסר המזג כו' דעל חד תרי כו' נ"ב פירוש זולתו ועמו הוה ב"ד שקול ומוסיפין עליו עוד א' ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה צינורא של הקדש כו' שבלע אב הצנור כו'. נ"ב פירוש שהברזל שבתוך העץ כגון הצינור בתוך הפלך. והברזל שנקרא דרבן בתוך עץ הנקרא מלמד וק"ל:

רש"י  :

דף טו עמוד א

רש"י בד"ה ואדם כיוצא כו' לשומו הוא סוף דבור:

דף טז עמוד א

גמרא עד שעלה עמוד השחר כצ"ל:

תוס' בד"ה אין הבור כו' ולמלייה מדידיה כו'. נ"ב פירוש אותן ב' כוכבים שנטל:

דף טז עמוד ב

תוס' בד"ה ואחרי אחיתופל דבדברי הימים דבתחילת צ"ל בתחילת:

בד"ה אחד ממונה כו' בתר שופטים ישראל קתני כו' כצ"ל:

בד"ה אחד או ב' כו' צ"ל אחת או ב' כו' אפילו טובא איירי מקום אחד כו' כצ"ל:

דף יז עמוד א

גמ' על שבעים כתב זקן ושנים הניח כו' כצ"ל:

שם אני מה אעשה לך כו'. נ"ב וכך מסיים בספרי ולכך נאמר והמה בכתובים שהיו בין הכתובים זקן בתוך הקלפי ועלה בידן נייר חלק כי לא אמר והמה כתובים אלא בכתובים ר"ש אומר במחנה נשתיירו כו' עד אמר הקב"ה הואיל ומיעטתם כו' ולפי זה לת"ק לא מיעטו את עצמם וכן פירש רא"ם בפי' החומש ויותר נכון בעיני מפי' הפנים שפירש"י כאן נ"ל:

רש"י בד"ה אל תקרי שנים בקמץ אלא שנים כצ"ל:

תוס' בד"ה שיודע לטהר כו'. ומרבה טומאה וטהור כו' כצ"ל:

דף יז עמוד ב

גמ' רופא ואומן ולבלר וטבח כו' ונמחק וטבח וכן מוכח ברש"י שלא גריס וכן בס"א אינו:

רש"י בד"ה והא שלחו כו' מוציא אני מכלל רבינו בפ' אחד דיני ממונות אלמא כו' כצ"ל:

בד"ה עשרה דברים ב"ד מכין [וכו'] והגבאין מחלקין להן כו' נמחק והגבאין מחלקין להן ומוגה במקומו ונגבת בשנים ומחלקין בשלשה כצ"ל נ"ל:

דף יח עמוד א

תוס' בד"ה נמצאו כו' וכי הדר מפקת הני כו' כצ"ל: