פתיחת התפריט הראשי

רבינו אשר על הש"ס/סנהדרין/פרק א

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | ריטב"א | רמב"ן | יד רמה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע
על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

דיני ממונות בשלשה. גזילות וחבלות בשלשה. נזק וחצי נזק בשלשה. תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי ר"מ וחכ"א מוציא שם רע בעשרים ושלשה:

גמ' ומפרש רבא בגמרא דיני ממונות בשלשה הדיוטות. גזילות וחבלות בשלשה מומחין. ובדין הוא דאפי' בדיני ממונות בעי שלשה מומחין דעירוב פרשיות כתוב כאן. ובגזילות וחבלות כתיבי תלתא אלהים. אלא משום דר' חנינא דא"ר חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה. שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ומאי טעם אמרו דיני ממונות לא בעו דרישה וחקירה שלא תנעול דלת בפני לוין ומהאי טעמא נמי אמר דלא בעיא מומחין. וה"ה נמי בכתובות אשה ירושות ומתנות לא בעינן מומחין ודרישה וחקירה כדי שתנעול דלת בפני עושה עולה שלא יסמוך על של זה שכנגדו לא ימצא מומחין או לא יכוונו עדים את עדותן אבל גזילות וחבלות בעינן מומחין ודרישה וחקירה. והא דלקמן באחד דיני ממונות דף לב דמוקי מתני' דמצרכא דרישה וחקירה בדיני קנסות לאו דוקא דיני קנסות דכל מה דצריך מומחין דרך הש"ס לכללו עם דיני קנסות כדאמר לקמן דף יד בטלו דיני קנסות ומיירי בכל דבר דבעינן מומחין ובפרק החובל דף פד מסיק דכל מידי דשכיח עבדינן שליחותייהו וגובין אותו בבבל מידי דהוה אהודאות והלואות וקאמר התם דחבלות לא שכיחא. משמע דכל שאר מילי שכיח אפילו גזילות. הלכך כל מידי בר מחבלות עבדינן שליחותייהו ולא בעינן מומחין וגם דרישה וחקירה נמי לא בעי. ורב אחא בריה דרב איקא אמר מדאורייתא חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט עמיתך ואע"ג דאמר עירוב פרשיות כתוב כאן אשמעינן האי קרא דבצדק תשפוט דלענין הדיינין לא נתערבו ואפילו יחיד הדיוט יכול לדון. ומדרבנן הצריכו שלשה משום יושבי קרנות. אבל בשלשה אי אפשר דלית בהו חד דגמיר או ששמע או קרא בספרים ויודע סברות הדינין. אבל אי לית בהו חד דגמיר פסולי לדינא כדמוכח פרק זה בורר דף כג דתנן זה פוסל דיינו של זה ופריך בגמרא כל כמיניה ומשני בערכאות שבסוריא ופרש"י שהיו יושבי קרנות. ואע"ג דפליגי רבנן עליה ואמרו אימתי בזמן שמביא ראיה שהן פסולין הא לאו הכי לא. היינו דוקא גבי ערכאות שנתמנו להיות דיינין:

סימן בעריכה

ת"ר דיני ממונות בשלשה. ואם היה מומחה לרבים דן ואפילו יחידי למאן דלית ליה עירוב פרשיות כתוב כאן אפילו יחיד שאין מומחה דן מן התורה. אלא שחכמים תקנו שלא ידונו בפחות מג' הדיוטות ויחיד מומחה אוקמוה רבנן אדיניה ודן לכתחלה ויחיד שאין מומחה לכתחלה לא אבל בדיעבד דיניה דינא ומאן דאית ליה עירוב פרשיות מדאורייתא בעינן שלשה מומחין וחכמים תקנו דסגי בג' הדיוטות או ביחיד מומחה. ויחיד שאין מומחה או אפי' שנים שאין מומחין אפי' בדיעבד דינייהו לאו דינא. ומומחה לרבים היינו דגמיר וסביר. הכי שדר רב שרירא גאון ז"ל יחיד מומחה דחשיב כרב נחמן בדורו דפקיע במשנה ובגמרא ופקיע נמי בשיקול הדעת ומעיין בדיני כמה שני ומנסו ליה זמנין סגיאין ולא חזו ליה טעותא כגון האי הוי מומחה לרבים. ועיקר לשון מומחה מנוסה. כדתניא שבת דף ס יוצאין בקמיע מומחה ומפרש בגמרא היינו דאיתמחי קמיע. לכך בעינן דיין במומחה שמנוסה לרבים עכ"ל. דן אפילו יחידי ויכול לדון את האדם בעל כרחו. דאי בדקבלוהו עלייהו אפי' שאין מומחה נמי ומכאן יש ללמוד דכל שלשה הדיוטות דנין את האדם בעל כרחו כשאין רוצה לבא לב"ד דהא ג' במקום יחיד מומחה קיימי. והא דתנן לקמן דף כג זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד דמשמע מדעתו אין בעל כרחו לא. היינו כשאומר לא אדון בפניכם אלא בפני ב"ד אחר אבל אם הוא אומר שאין רוצה לבא עמו לדין או כשאומר הלוה שאינו רוצה לדון עמו בעירו דנין אותו בע"כ. אמר ר"נ כגון אנא דיינינא דיני ממונות ביחידי. אבעיא להו כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקיטנא רשותא מבי ריש גלותא אבל אי לא נקט רשותא דיניה לאו דינא. או דלמא כגון אנא דגמירנא וסבירנא אע"ג דלא נקיטנא רשותא. ת"ש דמר זוטרא בריה דרב נחמן דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אי קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים. ש"מ אע"ג דלא נקט רשותא מבי ריש גלותא דיניה דינא ש"מ. פרש"י ואי לא זיל שלים כגון דא"ל דיינת לן דין תורה וקשה לפירושו דא"כ מאי דייק מהכא דהא אפי' לא גמיר וסביר נמי בכה"ג מה שעשה עשוי וישלם מביתו דהכי מוקמינן לקמן דף ו מתני' דדן את הדין בדקבליה עיליוה אלא ה"פ ואי לא דלא קבלוך עלייהו כלל אלא שדנת אותם בעל כרחם זיל שלים. ומיהו דיניה דינא כיון שגמיר וסביר אע"ג דלא נקיט רשותא. אבל אי דקבלו עלייהו לא תשלם אע"ג דמתני' דדן את הדין אוקימנא בדקבלוה עלייהו ואפ"ה ישלם מביתו התם כשאין מומחה כדקתני סיפא ואם היה מומחה ולרבים פטור מלשלם. ואע"ג דהתם איירי בסמוך כיון דמומחה לרבים כר"נ ור' חייא אפי' אין סמוך הוי כסמוך דתקנת חכמים הוי ולא פלוג כללא דמילתא יחיד מומחה דגמיר וסביר ונקיט רשות דן את האדם בע"כ ואם טעה בשיקול הדעת פטור מלשלם. אבל אם טעה בדבר משנה חוזר כרב ששת דלקמן דף לג. יחיד מומחה דגמיר וסביר דן את האדם בע"כ. ואם טעה בשיקול הדעת ישלם וכן שלשה הדיוטות דאי קבלום עלייהו פטורין דכיון דבע"כ יכולין לדון אהני הא דקבלום עלייהו לפוטרן. ויחיד שאין מומחה אפילו אם קבלוהו עלייהו אם טעה בשיקול הדעת חייב דא"ל קבלינך עלן דדיינת לן דין תורה: אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעי ליפטר לישקול רשותא מבי ריש גלותא וכן אמר שמואל האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעי ליפטר לישקול רשותא מבי ריש גלותא משמע אפילו ביחיד שאין מומחה אפילו לא קבלוה עליהם. וה"מ מהכא להכא ומהתם להתם ומהכא להתם אבל מהתם להכא לא מהני רשותא דהכא שבט והתם מחוקק. דתניא לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים: תניא תלמיד אל יורה הלכה בפני רבו אא"כ רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל ועסקינן בעירובין פרק הדר דף סב: דתלמיד מובהק בתוך שלש פרסאות חייב מיתה כבני אהרן שלא הורו בפני משה ממש אלא בתוך מחנה ישראל הורו. וכאותו תלמיד שהורה בפני ר"א בתוך ג' פרסאות וחוץ לג' פרסאות אסור ואין חייב מיתה. ותלמיד חבר בתוך ג' פרסאות אסור חוץ לג' פרסאות מותר ודוקא בדבר שהוא חדוש לשואל כגון ביעתא בכותחא ומגלת תענית אבל דבר שאין חדוש לשואל כגון בטל בששים ונותן טעם לפגם מותר:

סימן געריכה

אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף ולאו דוקא שנים אלא אפי' אחד נמי תדע לך דלקמן בשמעתין פריך ממתני' דדן את הדין לרבי אבהו אבל לשמואל ניחא. ועוד מדאמר לקמן דף ו פשרה ביחיד ובעי לפרושי טעמא דרבנן משום דסברי דין בשנים ומקשינן פשרה לדין והא דנקט שנים משום דאפילו שנים מיקרו ב"ד חצוף. והיכי מיירי אי קבלום עלייהו אמאי מיקרו ב"ד חצוף ואי בדלא קבלום עלייהו אלא דנין אותן בע"כ אמאי דיניהם דין. וכן אפילו יחיד כדפרישית הא אפילו שמואל מודה דבעי שלשה או יחיד מומחה כדפרישית לעיל. וי"ל דמיירי כגון שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינין מן התורה ואשמעינן שמואל דדיניהם דין משום דאין עירוב פרשיות כתוב כאן אלא שנקראו ב"ד חצוף. ורבי אבהו אמר שנים שדנו דיני ממונות ד"ה אין דיניהם דין. בה"ג פסק כשמואל אע"ג דאמר לעיל בריש מכילתין דרבא לית ליה דשמואל. מ"מ רב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני סבר כוותיה. ומהא דאמר רב נחמן בפרק השולח דף לב: מבטלו בפני שנים דלתרי נמי ב"ד קרו ליה ואמר התם דף לד הלכתא כרב נחמן הלכתא כנחמני אין ראיה דהא פליגי ביה רבי יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן אמר בטול בפני שנים ור"ל אמר בטול בפני שלשה ורבא פוסק כר' יוחנן בפ' החולץ דף לו בכל דוכתי כנגד ר"ל בר מתלת והכא אמר רבא לית ליה דשמואל אלא ע"כ אפי' אם שנים שדנו אין דיניהם דין כיון דאשכח דתרי איקרי ב"ד בפרוזבול ה"ה לענין בטול. והא דאמר בפ"ב דכתובות דף כב. גבי שנים שישבו לקיים את השטר ומת א' מהן ודלמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דמשמע דאין הלכה כשמואל. רשב"ם ל"ג ליה ונראה דגרס ליה שפיר וה"פ ודלמא רבנן דבי רב אשי בקיום שטרות סברי כשמואל בעלמא ובקיום שטרות אפי' שמואל מודה דהא ר"נ אית ליה דשמואל ומודה בקיום שטרות כדאיתא בחזקת הבתים דף מ. ורב אלפס פסק לקמן בפרק אחד דיני ממונות כרבי אבהו. וכן מסתבר דסוגיא דשמעתין כוותיה דקאמר דכ"ע דין בשלשה. ועוד דקי"ל דמאביי ורבא ואילך הלכתא כאמוראי בתראי ורבא לית ליה דשמואל. ואליבא דר' אבהו שנים שדנו היכא דלא קבלום עלייהו אין דיניהם דין ואפי' לא טעו ואי מודי קמייהו כמאן דאודי חוץ לב"ד ואי לא אמר אתם עדיי לאו הודאה היא וגם מצו לחלופינהו לטענותייהו לטעון טענות אחרות: ת"ר בצוע בג' דברי ר' מאיר וחכמים אומרים פשרה ביחיד והלכתא כחכמים וכדרשב"ג דאמר לעיל פשרה בשנים וה"ה באחד כדמפרש הש"ס והלכתא פשרה צריכה קנין ואפי' בשלשה אין מועיל בלא קנין ואע"ג דפשרה בעי קנין מחילה לא בעי קנין כדאמר בבב"מ בפ' המקבל דף קיב: :

סימן דעריכה

רבי יהושע בן קרחה אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם וכי יש שלום במקום משפט ומשפט במקום שלום אלא איזהו משפט שיש עמו שלום הוי אומר זה בצוע וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו וכי יש צדקה במקום משפט ומשפט במקום צדקה אלא איזהו משפט שיש עמו צדקה הוי אומר זהו בצוע: אמר רב הלכה כר' יהושע בן קרחה דאמר מצוה לבצוע. מאי מצוה. מצוה למימרא להו הכי דינא בעיתו או פשרה בעיתו. כי הא דרב הונא כי הוו אתו בי תרי לקמיה לדינא אמר להו דינא בעיתו או פשרה בעיתו. ודוקא מקמי גמר דין אבל לאחר גמר דין אי אתה רשאי לבצוע. ה"ד גמר דין א"ר יהודה אמר רב איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב וליתא להא דר' שמעון בן מנסיא דאמר שנים שבאו לפניך לדין עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם לכו ובצעו אבל משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם לכו ובצעו שנאמר ולפני התגלע הריב נטוש:

סימן העריכה

תניא א"ר יהודה בן לקיש שנים שבאו לפניך לדין אחד רך ואחד קשה עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר איני נזקק לכם שמא יתחייב החזק ונמצא רודפו אבל משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש:

סימן ועריכה

אמר רבי יהושע בן קרחה מניין לתלמיד היושב בפני רבו ורואה זכות לעני וחובה לעשיר שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש אמר רב חנן לא תכניס דבריך מפני איש ואמר רב הונא מאי משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנוסי הוא אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ויין לא תשתה ולא תאגור: ויהיו העדים יודעים את מי הם מעידים ולפני מי הם מעידים ומי עתיד ליפרע מהן שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ויהיו הדיינים יודעים את מי הם דנין ולפני מי הן דנין ומי עתיד ליפרע מהן שנאמר אלהים נצב בעדת אל וכן מצינו ביהושפט שאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפוטו כי אם לה' ושמא יאמר הדיין מה לי ולצרה הזאת תלמוד לומר ועמכם בדבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות:

סימן זעריכה

גרסינן בע"ז דף יט. רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה. ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה:

סימן חעריכה

וגרסינן בפרק קמא דשבת דף י. רבי אמי ורבי אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעברא דדשא ואמרי מאן דאית ליה דינא ליעול וליתי. רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי כולי יומא בדינא הוה חליש ליבייהו תנא להו חייא בר רב מדפתי ויעמוד העם על משה מן הבקר ועד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן מבקר עד ערב כל היום כולו תורתו אימתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כתיב הכא מן בקר ועד ערב וכתיב התם ויהי ערב ויהי בקר יום אחד: עד מתי יושבין בדין. אמר רב ששת עד זמן סעודה. והיא שעה ששית שהיא זמן סעודת ת"ח: א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתשרה בישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל וכל דיין שאין דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב"ה נוטל ממנו נפשו שנאמר אל תדכא עני בשער כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש ואמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן לעולם יראה דיין כאילו חרב מונחת לו על יריכו וגיהנם פתוח לו תחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וגו' מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה:

סימן טעריכה

דרש רבי יאשיה ואי תימא רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב כה אמר ה' דינו לבקר משפט וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן מהכא אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה אמרהו ואם לאו אל תאמרהו:

גרסי' ביבמות בפרק בית שמאי דף קט: אמר רבי יצחק מאי דכתיב רע ירוע כי ערב זר ושונא תוקעים בוטח רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי של ציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה. ומפ' תוקע עצמו וכו' כגון דאתא דינא קמיה וגמר הלכתא ומדמי מילתיה למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל ושאיל מיניה. דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן לעולם יראה דיין כאילו חרב מונחת לו וכו'. אריב"ל עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן. ואפילו תלמיד היושב לפני רבו. רב הונא כי הוה אתי דינא קמיה הוה מכניס עשרה מבי רב אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה. הכא משמע שאין צריך לכלום כלומר דגמיר וסביר וא"צ לישאל מאחרים. דמייתי עלה עובדא דבי נשיאה דאוקמא דיין שאינו הגון. ובפ' בתרא דכתובות דף קה: מייתי לה על דיין שאין מקבל שוחד שהוא עשיר ובממון ותרוייהו איתנהו:

סימן יעריכה

גרסי' בפ' בתרא דכתובות שם קרנא הוה שקיל איסתרא מזכאי ואיסתרא מחייב ודאין דינא. והיכי עביד הכי והכתיב ושוחד לא תקח ואסיקנא דאגר בטלה הוה שקיל. דהוה תהי באמברא חמרא פי' מריח ומנסה איזה יין טוב ויהבי ליה זוזא. רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלי בחריקאי ואדון לכון דינא ודוקא בטלה דמוכח כי ההוא שרי לדיין למישקל אבל בטלה דלא מוכח אסור: אמר רבה בר רב הונא האי דיינא דשאיל שאילתא פסול למידן דינא ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי אבל אי אית ליה לאושולי לית לן בה: א"ר פפא לא לידון איניש דינא לא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה. דרחים ליה לא חזי ליה אובה. דסני ליה לא חזי ליה זכותא: ת"ר ושוחד לא תקח אינו צ"ל שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים נמי. מדלא כתיב בצע לא תקח. היכי דמי שוחד דברים. כי הא דשמואל דהוה עבר במברא אתא ההוא גברא יהב ליה ידא אמר ליה מאי עבידתיך. אמר ליה דינא אית לי. אמר ליה פסילנא לך לדיינא: אמימר הוה יתיב וקדיין דינא. פרח גדפא ויתיב ליה ארישיה. אתא ההוא גברא שקליה אמר ליה מאי עבדתיך. אמר ליה דינא אית לי. אמר ליה פסילנא לך לדיינא: מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה אתא ההוא גברא כסייה אמר ליה מאי עבידתיך אמר ליה דינא אית לי. אמר ליה פסילנא לך לדיינא: א"ר שמעון בן לקיש כל המעמיד דיין שאין הגון לישראל כאילו נטע אשירה שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה. אמר רב אשי ובמקום ת"ח כאילו נטעו אצל המזבח שנאמר אצל מזבח ה' אלהיך: א"ר אלעזר מניין לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי וגו' וסמיך ליה ואלה המשפטים. אשר תשים לפניהם אשר תלמדם מיבעי ליה א"ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין מקל ורצועה מנעל ושופר. ואצוה שופטיכם כנגד מקל ורצועה הכתוב מדבר. ושיסבלו הדיינין את הצבור:

סימן יאעריכה

שמוע בין אחיכם אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו. ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה שמע. רב כהנא מתני לה הכי מלא תשא לא תשיא. ושפטתם צדק א"ר חנינא צדק את הדין ואח"כ חתכיהו כתיב ואצוה את שופטיכם וכתיב ואצוה אתכם א"ר שמלא אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור. ועד כמה א"ר שבתי ואותימא רבי חנן כאשר ישא האומן את היונק. כתיב כי אתה תבוא את העם וכתיב כי אתה תביא א"ר יוחנן א"ל משה ליהושע זקנים שבדור עמך. והקב"ה א"ל ליהושע טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור וכן בדוד הוא אומר שמעוני אחי ועמי אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי. א"ר אלעזר אמר להם דוד לישראל אם אתם שומעין לי אתם אחי ואם לאו אתם עמי וארדה אתכם במקלי:

סימן יבעריכה

אמר רבא הני תלתא דייני דיתבי ואזל שליחא דבי דינא ואמר משמיה דחד מינייהו לא כתבינן עליו פתיחא עד דאמר משמיה דכולהו וה"מ בלא יומא דדינא אבל ביומא דדינא מידע ידע דכנופי מכנופי ויתבי:


הדרן עלך דיני ממונות בשלשה