משנה נדרים ח ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ח · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

עד הפסח, אסור עד שיגיעה.

עד שיהא, אסור עד שיצא.

עד לפני הפסח, רבי מאיר אומר, אסור עד שיגיע.

רבי יוסי אומר, אסור עד שיצא.

משנה מנוקדת

עַד הַפֶּסַח, אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
עַד שֶׁיְּהֵא, אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא.
עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח,
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא:

נוסח הרמב"ם

עד הפסח אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא עד פני הפסח רבי מאיר אומר אסור עד שיגיע רבי יוסי אומר אסור עד שיצא

פירוש הרמב"ם


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עד הפסח אסור עד שיגיע - דבלשון בני אדם, עד ולא עד בכלל:

עד שיהא, אסור עד שיצא - דמשמע כל זמן שהוא הווה:

עד לפני הפסח ר"מ אומר אסור עד שיגיע - דלא מעייל אינש נפשיה אספיקא ו, ודבר המבורר לקרות פני הפסח קאמר, והיינו עד שיגיע. ורבי יוסי סבר, מעייל אינש נפשיה לאסור בכל מה שיוכל להסתפק. והלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

עד הפסח אסור עד שיגיע. כשיגיע מותר ה"ל למתני אלא משום דבסיפא שייך למתני אסור נקט ברישא נמי אסור. הרא"ש:

עד שיהא וכו'. במתניתין ה' פליג רבי יהודה ביין. עיין מ"ש במשנה ו':

רבי מאיר אומר אסור עד שיגיע. כתב הר"ב דלא מעייל אינש נפשיה אספיקא דיש במשמעות זה הלשון ג' ענינים איכא למימר עד פני ימים הראשונים דהיינו עד שיגיע ואיכא למימר עד פני ימים האחרונים ויהיה מותר בימים האחרונים ואיכא למימר עד פני פסח והיינו עד שיצא. הרא"ש:

ר"י אומר עד שיצא. כתב הר"ב והלכה כר"י משום דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר' יוסי אבל תימא דבגמרא רמינן מתני' דהכא אמתניתין ט' פ"ק [צ"ל פ"ג] דקדושין היו לו שתי כתי בנות כו' דשמעינן להו רצוני לומר לר"מ ור"י דפליגי איפכא דרבי מאיר סבר מעייל איניש נפשיה אספיקא ור"י סובר לא מעייל וכו'. ומשני מוחלפת השיטה דהכא. )והכי תנינא כל שזמנו קבוע ואמר עד לפני. ר"מ אומר עד שיצא ור' יוסי אומר עד שיגיע. וכיון שכן א"כ הלכה עד שיגיע. ואע"ג דהתם בקדושין עוד סוגיא אחרת דלא תיפוך והכא לא פליגי במעייל אינש נפשיה אספיקא אלא בלישנא בעלמא פליגי ר"מ סבר עד פני הפסח עד קמי פסחא משמע ור' יוסי סבר עד דמתפני פסחא משמע ולפי אותה סוגי' מתניתין כדקיימא קיימא והלכה כר"י שאומר עד שיצא וכן דעת הרמב"ם והרא"ש. אבל הר"ב שמפרש למתניתין דפליגי במעייל איניש וכו' כסוגיא דהכא וכתב ג"כ הלכה כר"י דבריו סותרין זה את זה. והרמב"ם בפירושו כתב הלכה כר"י אבל לא פירש כלום במשנתינו במאי קא מפלגי ואיכא למימר דס"ל בלישנא בעלמא פליגי וכסוגיא דקדושין ולפיכך הניח המשנה כדקיימא ופסק כר"י אבל בחבורו פסק עד שיגיע. וכסוגיא דהכא דמפכינן למתניתין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) אסור כו'. כשיגיע מותר ה"ל למיתני אלא משום דבסיפא שייך למתני אסור נקט ברישא נמי אסור. הרא"ש:

(ו) (על הברטנורא) דיש במשמעות זה הלשון ג' ענינים, איכא למימר עד פני ימים הראשונים דהיינו עד שיגיע, ואיכא למימר עד פני ימים האחרונים ויהיה מותר בימים האחרונים, ואיכא למימר עד. פני פסח והיינו עד שיצא. הרא"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עד הפסח אסור עד שיגיע:    מותר כשיגיע ה"ל למיתני אלא משום דבסיפא שייך למיתני אסור נקט ברישא נמי אסור הרא"ש ז"ל אלא ששם חסר מלות מותר כשיגיע:

עד שיהא:    לקמן סי' ה' גבי יין פליג ר' יהודה:

עד פני הפסח:    יש במשמעות לשון זה שלשה עניינים [עי' בתויו"ט ד"ה ר"מ וד"ה ר"י]. וכתב כאן הר"ן וגם שם דהרמב"ם ז"ל פסק בפ' עשירי מהלכות נדרים דהחומר עד פני אינו אסור אלא עד שיגיע כר' יוסי דקיימא לן כותיה לגבי ר"מ לפום מאי דאמרינן מוחלפת השיטה אבל הרמב"ן ז"ל פסק דאסור עד שיצא דאמסקנא דקדושין סמכינן ע"כ קיצור לשונו ז"ל. ובירושלמי נמי פריך לה הבא והתם ור' יוחנן משני דמוחלפת השיטה ומשמע דר' זעירא תירץ כמסקנא דבגמ' דידן דבקדושין. ובכאן לא פי' מאומה הרמב"ם ז"ל רק פסק כר' יוסי. ובטור י"ד סימן ר"כ ובח"מ סימן מ"ג:

תפארת ישראל

יכין

אסור עד שיגיע:    דבלשון בנ"א עד ולא עד בכלל [כ(שו"ע חו"מ מג, כז), ו(שו"ע יו"ד רכ, יב)], מיהו צריך שאלה לחכם משום גזירה שיאמר עד שיהא [שם]:

עד לפני:    בש"ס הכא [ובקדושין דס"ד] גרסינן "פני" וכ"כ בי"ד [(שו"ע יו"ד, רכ)]:

אסור עד שיגיע:    דמספקינן שמא נתכוון לפנים שלפניו או לפנים שלאחריו, אמרינן דלא מחית אינש נפשיה לספיקא, וכוונתו לדבר שהוא וודאי, דהיינו בפנים שלפניו, וזהו משיגיע [ועי' לעיל פ"ב מ"ד ובש"ס שם וכאן]:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים