שולחן ערוך חושן משפט מג כז


שולחן ערוך

ראובן הוציא שט"ח על שמעון שזמנו ה' בניסן ושמעון הוציא שובר שנכתב בחמשה בניסן כתוב בו שמחל ראובן לשמעון כל תביעות שהיו עליו עד אותו היום ראובן גובה שטרו דבלשון העולם עד ולא עד בכלל אבל אם היה כתוב שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד עכשיו הוי ספק ומספיקא לא מפקינן ממונא:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

דבל' העולם עד ולא עד בכלל:    צ"ע דבד"מ דחה דין תשובה זו וס"ל דלא אמרינן בשובר עד ולא עד בכלל וכאן פסקו המחבר להלכה ומור"ם לא השיג עליו ועיין בהגד"מ שם כתבתי ישוב אשני תשובות הרא"ש שכ' מור"ם שם דסתרן אהדדי ונרא' שכן הי' דעת המחבר דלא סתרי אהדדי ומשום הכי הביא הב"י שניהן וגם כאן בש"ע שפסקו להלכה ודוק:

ש"ך - שפתי כהן

(מה) דבלשון העולם עד ולא עד בכלל כו'. בד"מ דחה דין זה מפני הדין שכתב הרא"ש והמחבר בסי' שלפני זה וז"ל כתב הרא"ש בתשו' כלל ע"ו על ראובן שהוציא שובר שכתוב בו שמעון מחל לו כל תביעת ממון שהיה לו עליו עד היום הזה ושוב הוציא שמעון שטר שראובן חייב לו מנה וזמן השטר והשובר ביום א' יראה דיד בעל השטר על התחתונה עכ"ל וכתב ב"י דכ"כ הרשב"א ודלא כתשו' אחרת של הרא"ש בכלל ע"ו דכתב דעד ולא עד בכלל ואין אותו היום בכלל ד"מ ואין דבריו נכונים ואם כדבריו שתשו' הרא"ש סותרים זא"ז יותר ה"ל לדחות תשובה הראשונה שהרי התשובה האחרונה ברורה בטעמא דאיתא בכמה דוכתי בש"ס בנדרים דבשטרות דנין כמו בנדרי' והוא מוסכם מכל הפוסקים וגבי נדרים איתא להדיא בש"ס ופוסקים דאם אמר עד הפסח אינו אסור אלא עד שיגיע ואין הפסח בכלל דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ועד ולא עד בכלל וכמו שנתבאר בי"ד סי' ר"ך סעיף י"ב אבל באמת נראה שאין התשובות סותרות זא"ז וכמו שאבאר וע"כ פסק המחבר את שתיהן ונראה שגם הרב חזר בו ולכך לא השיג כאן על המחבר. והנ' כבר נתעוררו האחרונים בישוב שתי תשובות הרא"ש אלו. גם מהרשד"ם סי' קי"א דחק עצמו בזה. ובתשובת מהר"א ן' ששון סי' פ' וסי' קצ"ג כ' לתרץ וז"ל התשוב' הראשונה מיירי ששניהם מודים שמחל לו גם אותו יום אלא שטוען שזה השובר נעשה בבקר והשטר מאוחר הוא שנעשה בערב וזה או' להיפך ולכך מספיקא לא מפקינן ממונא אבל בתשובה הב' בעל השטר טוען שלא מחל לו אותו היום וכי תימא לעיל נמי יהיה נאמן במה דאמר ששטרו מאוחר במגו דאי בעי אמר שלא מחל לו אותו יום נראה דמגו להוציא לא אמרי' כשנעיין בדברי התוס' פרק ח"ה והרא"ש שם נראה שסוברים דאף בשטר לא אמרי' מגו להוציא עכ"ל ומ"ש כשנעיין בדברי התו' כו' ליתא דאדרבא המעיין בדברי התוס' והרא"ש שם יראה להדיא שסוברים דהיכא דאיכא שטרא לא הוי מגו להוציא וכדמוכח מהך דסטראי דלקמן סי' נ"ח ויותר ה"ל לתרץ לפי דרכו שכתוב בשובר להדיא שגם יום זה בכלל או שיש לו עדים בזה:

אבל לפע"ד מעיקרא ל"ק מידי דהרי הרא"ש גופיה כתב בתשובה האחרונה דאם כ' עד עכשיו הוי ספיקא א"כ בתשובה הראשונה שכתוב בו שמחל לו כל תביעות שהיו לו עליו עד היום הזה דמי ממש לכתוב עד עכשיו כיון שעומד באמצע היום וכותב עד היום הזה ועוד דלשון עד היום הזה הוא בכל מקום עד עכשיו כמו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד היום הזה וישם אותה יוסף לחק עד היום הזה ולברך בשמו עד היום הזה ואזנים לשמוע עד היום הזה ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה יד אבשלום עד היום הזה וישבו שם עד היום הזה וכאלה רבות עצמו מספר אבל בתשובה האחרונה שכתוב בו שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד ה' בניסן הוי כאומר עד הפסח רוצה לומר עד התחלת ה' בניסן כן נ"ל ברור:


ט"ז

באר היטב

(מב) דבלשון:    צ"ע דבד"מ דחה דין זה וס"ל דלא אמרינן בשובר עד ולא עד בכלל וכאן פסקו המחבר להלכ' ומור"ם לא השיג עליו עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דהרב' פוסקים אחרונים נתעוררו בשתי תשובות הרא"ש דסתרי אהדדי בדין זה אבל באמת נרא' דלק"מ דהרי הרא"ש גופו כתב בתשוב' האחרונ' דאם כתב עד עכשיו הוי ספיקא א"כ בתשוב' הראשונ' שכתוב בו שמחל לו כל תביעות שהיו לו עליו עד היום הזה דמי ממש לעד עכשיו כמו ע"כ לא יאכלו כו' עד היום הזה. וישם אותה יוסף לחוק עד היום הזה וכו' וכאלה רבות עצמו מספר אבל בתשוב' אחרונ' שכתוב שמחל לו כל התביעות שלו עד ה' בניסן הוי כאומר עד הפסח ור"ל עד התחלת ה' בניסן כנ"ל ברור עכ"ל.



קצות החושן

▲ חזור לראש