עיקר תוי"ט על נדרים ח

משנה נדרים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וכלומר שהם ב' יטים ר"ח ונמצא שהיום הראשון נמנה לחדש הזה שעליו נדר אפ"ה מותר בו דאינשי קרו ליה ריש ירחא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

(ב) (על המשנה) לעתיד לבוא. ולהכי קרו ליה לע"ל לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא זמן אחר, ולה"ק לעתיד ולא קאמר להבא. רש"י:

(ג) (על הברטנורא) היא איבעיא בגמרא ולא איפשטא כו':

(ד) (על הברטנורא) היינו לאיסורא לחוד, משום דספיקא לחומרא. אבל ללקות לא דלא מלקין על הספק:

(ב)

(ה) (על המשנה) אסור כו'. כשיגיע מותר ה"ל למיתני אלא משום דבסיפא שייך למתני אסור נקט ברישא נמי אסור. הרא"ש:

(ו) (על הברטנורא) דיש במשמעות זה הלשון ג' ענינים, איכא למימר עד פני ימים הראשונים דהיינו עד שיגיע, ואיכא למימר עד פני ימים האחרונים ויהיה מותר בימים האחרונים, ואיכא למימר עד. פני פסח והיינו עד שיצא. הרא"ש:

(ג)

(ז) (על הברטנורא) דכיון דתנא אינו אסור אלא עד שיגיע, הוה כאלו תנא עד שיהא, דהכי משמע לישנא באיזהו לשון שיאמר אינו אסור אלא עד שיגיע. הרא"ש:

(ח) (על המשנה) קבוע. כלומר שיש להמשכתו זמן קבוע כגון פסח שקבעה בו תורה שבעה ימים כי אמר שיהא אסור עד שיצא דכיון דידע זמן המשך אסורו אוסר עצמו בו. הר"נ:

(ד)

(ט) (על המשנה) הקיץ. שם לימות השרב אבל היה מפורסם זה השם אצלם על זמן בישול התאנים. הר"מ:

(י) (על המשנה) שיקפלו. תנא רוב המקצועות. גמרא:

(יא) (על המשנה) הקציר. ובמקום שיש קציר חטים וקציר שעורים עד שיתחיל קציר חטים דקציר המיוחד קאמר. תוספ':

(יב) (על הברטנורא) כלומר שאע"פ שאח"כ ירד לבקעה והגיע קציר של בקעה כיון שעדיין לא הגיע קציר של הר אסור עד שיגיע קציר של הר. בגמרא:

(ה)

(יג) (על המשנה) שניה. דגשמים משמע לת"ק ירידת גשמים וגם משמע לשון רבים. ומיעוט רבים שנים. ולפיכך עד שתרד רביעה שניה ואפילו אמר עד שיהיו לפי שאין זמן קבוע למשך ירידתן. ורשב"ג מיקל טפי ואמר עד זמן רביעה ואע"פ שלא ירדו גשמים. הרא"ש:

(יד) (על הברטנורא) נ"ל שיש ט"ס וצ"ל עד הגשם, וכ"ה בפירוש הר"מ. וכדאיתא בגמרא מחלוקת דאמר עד הגשמים, אבל אמר עד הגשם, עד זמן גשמים קאמר, כלומר אף ת"ק מודה שאין נודר עד שתרד אלא עד שיגיע ומיהו לא סגי עד זמן אחרון שהוא ר"ח כסליו אבל כשירדו אפילו בזמן הראשון סגי וכ"פ הכ"מ לדעת הר"מ. אבל בעיקר דין משנתינו לא ביאר הר"ב אימתי זמן ירידת גשמים שכשירדו עבר זמן נדרו. והר"מ בחיבורו כתב כשירדו מכ"ג מרחשון שהיא הבינונית והר"ב סמך על המסתבר דמסתמא בלשון ב"א הוא על דבר הממוצע. ועתוי"ט:

(טו) (על המשנה) השנה. נ"ל דרבותא דמתניתין דמתסר בעיבורה לנודר מתחלת השנה איצטריך דאי בנודר מר"ח שבט פשיטא דהשנה עד ר"ה משמע אלא ודאי בנודר מתחלת השנה אתא לאשמעינן דטתסר בעבורה כו' ואפשר דאפילו בנדר שנה אחת סתם אסור בעיבורה כל שקדם נדר לחודש העיבור דמסתמא שנה זו משמע. הר"נ. והרא"ש כתב דהיינו לומר שאם אמר שנה אחת אסור יג"ח ולא אמרינן לא היתה דעתו על שנה מעוברת אלא כסתם השנים שהן י"ב חודש אלא בנדרים הלך אחר לשון ב"א ובין פשוטה ובין מעוברת קרויה שנה:

(טז) (על המשנה) ויש דגרסי עד סוף אדר עד סוף אדר שני וכן עיקר, דלשני האדרים חשיב חד ירחא. דלאידך גירסא ראש וסוף למה לי, חדא סגי. הרא"ש.

(יז) (על המשנה) שדרך. דוראי רוצה לשתות ד' כוסות של יין בלילי פסח שכל אדם שותין. ר"י:

(ו)

(יח) (על הברטנורא) והא עדיפא מקמייתא שהרי אינו מגיע איסורו עד הצום, דלילי הצום לאו דוקא, שהרי אוכל הוא מבערב, אלא עד סעודה של לילי הצום קאמר. הר"ן:

(יט) (על הברטנורא) וצריך לחלק בין לא נתכוין דהכא, לשלא נתכוין דסוף פרקין, דהכא לא מוכח כמו לקמן. הר"נ. ועתוי"ט בשם הרא"ש והרא"ה דהלכה כמותם. וא"צ לחלק:

(ז)

(כ) (על המשנה) שאני כו'. קונם מה שאני נהנה משלך. הר"נ:

(כא) (על המשנה) לבניך. דרך כבוד הוא שיקח מתנה לבניו. ולא לעצמו. הרא"ש:

(כב) (על המשנה) להפר. צ"ע דלישנא דהפרה לא שייך אלא בין איש לאשתו ובין אב לבתו. ולי נראה דברישא ובסיפא כאן שייך דוקא לשון הפרה משום דהנדר אינו נעקר מעיקרו כנדר גבי חכם משום דמה שאמר הריני כמו שהתקבלתי או זהו כבורי מתקיים הנדר וא"כ עד אותו שעה קם הנרר דומיא דבעל דמיפר להבא. ת"ח:

(כג) (על המשנה) כבודי. שאתכבד על ידיך בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה. זהו כבודי. שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן ואני איני רוצה לקבל. הר"נ:

(כד) (על המשנה) נהנה לי. כלומר משלי. וכן דרך בני אדם שנודרין ואוסרין הנאתן על מי שלא יהנה אותם. וברישא שרוצה שהלה יקבל הנאה ממנו הרי הוא נודר שלא יהנה הוא ממנו אם "לא יקבל ההנאה:

(כה) (על המשנה) הרי אני. הריני מחזיק לך טובה כאלו התקבלתי ממך. רש"י:

(כו) (על המשנה) כאלו כו'. מפרש בגמרא דה"ט משום דלהרוחה דידיה מכוין והא לא איצטריך. ודוקא כשהבנים סמוכים על שולחנו דבכה"ג אכוין שלא יצטרך להוציא משלו לצרכן והא לא איצטריך ויכול לומר כן. אבל אין הבנים סמוכים כו' הוי איפכא דלהרוחה דידהו מכוין, וכל שאמרו הם הריני כו' התירו הנדר ואלו אמר האב אין בדבריו כלום. הר"נ:

(כז) (על הברטנורא) ונקרא סירוב שהוא תרגום מיאון, לפי שגם המפציר הוא מסרב וממאן בטה שחבירו רוצה, כגון הכא שחבירו רוצה שלא ישא בת אחותו וזה המפציר הוא ממאן ברצון זה וירצה שישאנה:

(כח) (על הברטנורא) והוא הדין בת אחיו, אבל אחותו נקט טפי לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה. רשב"ם:

(כט) (על המשנה) להנות לו. שאר הנאה:

(ל) (על המשנה) אישות. שנדר שלא תהנה ממנו דרך אישות. רש"י:

(לא) (על המשנה) זה. המסרב בו אלא לאכילה ושתיה המרובה וכי אמר זה קונם לביתך כו' לא נתכוין לדור הנאה ממנו אלא לאכילה ושתיה המרובה נתכוין. רש"י: