ירושלמי מעשרות ד

מעשרות פרק ד: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי

הלכה א משנה

הכובש השולק המולח בשדה חייב המכמר באדמה פטור המטבל בשדה פטור הפוצע זיתים שיצא מהן השרף פטור הסוחט זיתים על בשרו פטור ואם סחט ונתן לתוך ידו חייב המקפא לתבשיל פטור ולקדירה חייב מפני שהוא כבור קטן

הלכה א גמרא

הכובש השולק כו' אור טובל מקח טובל מלח טובלת תרומה טובלת שבת טובל חצר בית שמירה טובלת דאמר רבי יוחנן הרי מקח ושבת וחצר אינן תורה רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש המחוור שבכולן זו חצר בית שמירה הכובש עד שיכבוש כל צרכו השולק עד שישלוק כל צרכו נשמעינה מן הדא המהבהב שיבלין באור נטבלו בלא כך אינן מחוסרין מלאכה על ידי האור שנייא היא שהוא גמר מלאכתו ויידא אמרה דא המקטף שיבלין לעיסתו לאוכלן מלילות ניטבלו לעשותן עיסה לא נטבלו כבש ושלק שלא מדעת הבעלים תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ר' יוחנן אמר נטבל ורבי שמעון בן לקיש אמר לא נטבל אמר רבי יודן תמן אפשר לו שלא לכבוש שלקו ברשות ההקדש פדאו והכניסו לחצר בית שמירה מהו על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש נטבל זו תורה וזו אינה תורה הכניסו לחצר בית שמירה פדיו ושלקו מהו דברי הכל נטבל וכי מה עשה מעשה ברשות ההקדש הקדישו ושלקו הכניסו לחצר בית שמירה פדיו ושלקו מהו דברי הכל נטבל פדיו וצימקו מהו אין תימר האור טובל האור פוטר ואין תימר אין האור טובל אין האור פוטר רבי ירמיה בעי טיגנו בשדה מהו בלא כך אין האור טובל אילו אפשר דלא מיתן גביה משח בעי הוה רבי יוסי בר כהנא אמר רבי יונה תני רבי חלפתא בן שאול עשה היסב בשדה טובל אם לא היסב אינו טובל אין הוא היסב שהוא טובל כל היסב שיש בו יין קצב להיסב ולא היס תני השום והשחליים והחרדל ששחקו בשדה טבלו עד כדון בשום של טבל ששחקו בשמן של חולין שום של חולין ששחקו בשמן של טבל רבי זעירא רבי חייא בר אשי בשם רב אשכול שסחטו לכוס נטבל לתמחוי לא נטבל בלא כך אין האור טובל תפתר בתבשיל צונין לקדירה חייב אמר רבי לעזר לקדירה ריקנית היא מתניתא לא אמר כן אלא המקפה לתבשיל פטור לקדירה חייב מפני שהוא כבור קטן

מתוך: ירושלמי מעשרות ד ב (עריכה)

הלכה ב משנה

תינוקות שטמנו תאנים לשבת ושכח לעשרן לא יאכלו מוצאי שבת עד שיעשרו כלכלת שבת בית שמאי פוטרין ובית הילל מחייבין רבי יהודה אומר אף הלוקט כלכלה לשלח לחבירו לא יאכל עד שיעשר הנוטל זיתים מן המעטן טובל אחד אחד במלח ואוכל אם מלח ונתן לפניו חייב רבי ליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב מן המעטן הטמא פטור מפני שהוא מחזיר את המותר שותין על הגת בין על החמין בין על הצונן ופטור דברי רבי מאיר רבי אלעזר בי רבי צדוק מחייב וחכמים אומרים על החמין חייב ועל הצונן פטור

הלכה ב גמרא

רב המנונא אמר תינוק שחיפה כלכלה לשוק נטבלה מקום שמחשבתו של גדול מתקיימת שם מעשיו של קטן מתקיימין רבי זעירא בעי כלום מחשבתו של גדול מתקיימת עד שיפתח לשוק ודכוותה אין מעשיו של קטן מתקיימין עד שיפתח לשוק מתניתא פליגא על רב המנונא תינוקות שטמנו תאינים לשבת ושכחו לעשרן לא יאכלו למוצאי שבת עד שיתעשרו ר' זעירא בשם רב המנונא תפתר בשלקטום עם דמדומי חמה והוכיח מעשה שלהן על מחשבתן לית הדא פליגא על דר' יוחנן דר' יוחנן אמר השבת טובלת מפני שלקטום לשבת הא אם לקטום שלא לשבת לא ר' יונה בשם רבה מנונא אפי' לקטם לשבת אוכל מהן עראי לערב שבת אפי' על דרבי שמעון בן לקיש לית היא פליגא ולא תינוקות אינון ואפילו לקטם לשבת כמי שלקטום שלא לשבת רבי יוסי בשם רבי הילא תיפתר שלקטום עם דמדומי חמה והוכיח מעשה שלהם על מחשבתן רבי לעזר בשם רבי הושעיה בכלכלה של תאנים היא מתניתא דבי רבי ינאי אמרי אפי' נצרה רבי לעזר בן אנטיגנוס בשם רבי לעזר בי רבי ינאי תפתר בתאינה המיוחדת לשבת דלמא רבי חייא רבי אימי רבי איסי הוון יתבין עבר חד טעין כלכלה דתאינים א"ל ליזבון א"ל כלכלת שבת אינה מזבנה רבי חייא בשם רבי יוחנן לא אמר רבי יודא אלא בכלכלת שבת אי אמר רבי יהודה בליקט כלכלה לשלחה לחבירו שהוא מקפיד עליה ככלכלת שבת לית הדא פליגא על רב דרב אמר הוא אסור לוכל פתר לה בעושה מעטן בשדה וקשיא אם מלח טובלת למה לי צירוף ואם צירוף למה לי מלח אלא על ידי זה ועל ידי זה מה נן קיימין אם בשיש שני מעטנין דברי הכל אסור אם כשאין לו אלא מעטן אחד דברי הכל מותר אלא כי נן קיימין כשיש לו מעטן טהור ולחבירו מעטן טמא אמר רבי ליעזר אדם מחזיר על מעטן של חבירו ורבנין אמרי אין אדם מחזיר למעטן של חבירו אמר רבי יוחנן על החמין חייב שהוא קבע על הצונין פטור שהוא עראי יכול הוא מחזרתיה דאמר רבי יוסי בשם רבי זעירא רבי יונה ורבי זעירא בשם רבי לעזר אף במה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו

מתוך: ירושלמי מעשרות ד ג (עריכה)

הלכה ג משנה

המקלף בשעורים מקלף אחת אחת ואוכל ואם קילף ונתן לתוך ידו חייב המולל מלילות של חיטים מנפיח על יד על יד ואוכל ואם ניפח ונתן לתוך חיקו חייב

הלכה ג גמרא

א"ר זעירא יכיל אנא מקלף תרתי תרתי ותני כן בשעורים שנים פטור שלש חייב בחיטים שלש פטור ארבע חייב הונא בר חיננא ורב תחליפא בר אימי הוון יתבין קומי רבי לעזר אמר רבי יונה אין כולהון בר אימי ההן בר רב אימי אין כולהון בר רב אימי והויין ליה עד קישרי אצבעותיה והוון סבין מיניה והפך אפוי לכותלא וחוי לון מלא שיעלון ותני כן ובלבד שלא ינפח לא בקנון ולא בתמחוי ולענין שבת עד כגרוגרות רבי חייא בר אדא בעי קומי רבי מנא הכא את אמר בשעורין שתים פטור שלש חייב וכא את אמר הכין אמר ליה שנייא היא הכא שהוא מחזיר את המותיר ותני כן במה דברים אמורים בזמן שאינו סמוך לגורן אבל היה סמוך לגורן אפי' יתר מכן מותר מפני שהוא מחזיר את המותר

מתוך: ירושלמי מעשרות ד ד (עריכה)

הלכה ד משנה

כוסבר שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשר זרע וירק רבי ליעזר אומר השבת מתעשר זרע וירק וזירים וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחליים והגרגר בלבד ר"ג אומר תמרות של תלתן ושל חרדל ושל פול הלבן חייבות במעשר רבי ליעזר אומר הצלף מתעשר תמרות וקפרס רבי עקיבה אומר אינו מתעשר אלא אביונות מפני שהן פרי

הלכה ד גמרא

חזקיה אמר כיון שלקט ממנה שתים ושלש מורויות באה במחשבת ירק אף לענין הזרע כן כיון שמנע ממנה שתים ושלש מוריות באה למחשבת זרע זרעה לזרע מתעשרת לשעבר זרעה לירק מתעשרת לבא זרעה לזרע ולירק או שזרעה לזרע ואח"כ חישב עליה לירק מעשר מזרעה על ירקה ומירקה על זרעה ושלקט ממנה לפני ראש השנה אבל אם ליקט ממנה לאחר ראש השנה זרעה מתעשר לשעבר וירקה מתעשר בשעת לקיטתו עישורו וכשהביא שליש לפני ראש השנה אבל אם הביא שליש לאחר ראש השנה בין ירקה בין זרעה מתעשר לבא תני שבת שזרעה לזרע מתעשרת זרע ואינה מתעשרת ירק זרעה לירק מתעשרת זרע וירק ואינה מתעשרת זירין זרעה לזירין מתעשרת זרע וירק ואינה מתעשרת זירין זרעה לזירין מעשרת זרע וירק אלא השחליים והגרגר בלבד כיני מתניתא אין לך דבר שזרעו לזרע מתעשר זרע וירק אלא השחליים והגרגר בלבד מה פליגין כשזרעו לזרע אבל אם זרעו לירק אף רבנן מודיי ותני כן נהגין בבת ניין בירקו בהיתר דברי רבי ליעזר לא אמר אלא דברי רבי ליעזר הא דברי הכל חייב תני הפול והשעורין והתלתן שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור אמר רבי ירמיה עוד היא דרבי ליעזר שמואל אמר קפרס אסור משום קליפין ותני כן (ויקרא יט) וערלתם ערלתו את פריו דבר שהוא עורל את פריו רב מפקד לאילין דבי רב אתי רב הונא המנונא מפקד לחברייא תיהוון מפקדין לנשיכון כד הינון כבשין הדא קפרס דיהוון מרימין אילין ביטיתא אמר רבי בא אסברי רבי זעירא כל הקליפין גדילות עם הפרי וזה פרי מלמעלן וקליפין מלמטן הקפרס והתמרות מין אחד הן מעשר מקפרס על התמרות ומן התמרות על הקפרס אבל לא מהן על האביונות ומן האביונות עליהן אביונות נותנין עליהן חומרי אילן וחומרי זרעין וליידה מילה שאם היתה שנייה נכנסת לשלישי שהוא מפריש ופודהו ונותנו לעני הצלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם ואינו כלאים בזרעים ובית הלל אומרים אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים תני רבי חיננא בר פפא את שהוא עולה מגזעו מין אילן משרשיו מין ירק התיבון הרי הכרוב עולה מגזעו כאן בודאי כאן בספק