משנה מעשרות ד ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ד · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

תינוקות שטמנו תאנים לשבת, ושכחו לעשרן, לא יאכלו למוצאי שבת עד שיעשרו.

כלכלת שבת, בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.

רבי יהודה אומר, אף הלוקט את הכלכלה לשלח לחברו, לא יאכל עד שיעשר.

משנה מנוקדת

תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּמְנוּ תְּאֵנִים לְשַׁבָּת, וְשָׁכְחוּ לְעַשְּׂרָן,

לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ.
כַּלְכָּלַת שַׁבָּת,
בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין,
וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אַף הַלּוֹקֵט אֶת הַכַּלְכָּלָה לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ,
לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר:

נוסח הרמב"ם

תינוקות שטמנו תאנים לשבת,

ושכחו לעשרן -
לא יאכלו למוצאי שבת - עד שיעשרו.
כלכלת שבת -
בית שמאי - פוטרין.
ובית הלל - מחייבין.
רבי יהודה אומר:
אף הלוקט כלכלה, לשלח לחברו -
לא יאכל - עד שיעשר.

פירוש הרמב"ם

כבר אמרנו כי שבת קובעת למעשר, ומאחר שעבר עליהם שבת, אסור לאכול מהם עד שיוציא מהן המעשרות.

כלכלת שבת - אמרו בתלמוד "בתאנה המיוחדת לשבת", ועניינו כי כשיש לאדם אילנות, מנהגו לעולם לאכול מפירותיו בשבתות, ולוקט מאותו אילן כלכלה.

אמרו בית הלל, שכיון שאותן הפירות מוכנות לשבת ושבת קובעת, שנקבעו למעשר ואסור לו לאכול מהן עד שיעשר.

וכמו כן אמר רבי יהודה, שאם לקט כלכלה לשלוח לחברו לאכול בשבת, ואף על פי שלא שלחן, אסור לו לאכול מהן עד שיעשר, כיון שזמנן לשולחן כאילו שלחן [ו]הן חייבות במעשר.

ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

תינוקות בסוף פרק המביא (לד:) מייתי לה תינוקות רבותא אשמעינן דיש להן מחשבה ע"י מעשה המוכיח כדאמר בפ"א דחולין (דף יג.):

[שטמנו]. בשדה דאי בבית בלא שבת קובעת ובירושלמי (הל' ב) מוקי לה אביי בשלקטום עם דמדומי חמה והוכיח מעשה שלהם על מחשבתן שליקטום לשבת דקסבר אין שבת קובעת אלא בשנלקט לשם שבת ופלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש לעיל פ"ב (הל' ג) בירושלמי דגרסינן פירות שליקטן שלא לצורך שבת וקידשה עליהן שבת רבי יוחנן אמר שבת טובלת ריש לקיש אמר אין שבת טובלת ופריך ולית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר שבת טובלת מפני שלקטום לשבת הא אם לקטום שלא לשבת לא דרבי יוחנן אמר שבת טובלת בכל ענין ומתני' משמע דווקא שליקטום תינוקות לצורך שבת ומשני ר' יונה בשם ר' המנונא אפי' לקטום לשבת אוכל מהן עראי מערב שבת כלומר הא דנקט מתניתין שטמנו לשבת לאשמעינן דאפי' הכי לא אסרו אלא למוצאי שבת והדר קאמר אפילו על ריש לקיש לית הא פליגא ולא תינוקות אינון ואפילו ליקטום לשבת כמו שליקטום שלא לשבת אמר רבי יוסי בשם רבי הילא תפתר בשליקטום עם דמדומי חמה דהוכיח מעשה שלהן על מחשבתן:

כלכלת שבת. הכלכלה מליאה פירות שייחדה לשבת בית הלל מחייבין בדבר שאינה מיוחדת לה אין שבת טובלת כגון בפירות מוקצה אבל טובלת בכלכלה שנתייחדה לה משום דכתיב (ישעיה נח) וקראת לשבת עונג:

לשלוח לחברו. נטבלה ולא יאכל עראי עד שיעשר ומפרש בירושל' (הל' ג) שהוא מקפיד עליה כמו כלכלת שבת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

תינוקות שטמנו תאנים - בשדה, דאי בבית, בלא שבת בית קובעת. ונקט תינוקות, לאשמועינן דיש להם מחשבה הניכרת מתוך מעשידם:

לא יאכלו למוצ"ש - דכיון שקבעתן שבת למעשר אסורים לעולם ער שיתעשרו:

כלכלת שבת - כלכלה מלאה פירות שיחדה לשבת:

וב"ה מחייבין - במעשר מיד אפילו קודם השבת, דכיון שיחדה לשבת הוקבעה מיד:

לשלוח לחבירו - נטבל מיד ולא יאכל עראי עד שיעשר. ואפי' לא שלחה, לפי שכיון שיחדה לשלחה הוא מקפיד עליה כמו בכלכלת שבת. ואין הלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

[*כלכלת שבת וכו'. ונשנית בפ"ד ממס' עדיות סוף משנה י']:

[*ר' יהודה אומר אף הלוקט כלכלה לשלוח לחברו וכו'. עיין בפ' דלקמן משנה א']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תינוקות שטמנו וכו':    וכתב החכם הר"ס ז"ל עיין בפי' הר"ש ז"ל ושם מפורש דפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש היא בפירות שלקטן שלא לצורך שבת אם שבת קובעת אם לאו ושם מפורש הענין כולו ע"כ:

ה"ג לא יאכלו למוצאי שבת עד שיעשרו:    היו"ד בצירי והאל"ף בקמ"ץ והכ"ף בשו"א חטוף וכן ג"כ מלת שיעשרו היו"ד בציר"י והעי"ן בקמ"ץ והשי"ן בחטף והטעם מובן וכן נקד ה"ר יהוסף ז"ל:

כלכלת שבת:    ירושלמי ר' אלעזר בן אנטיגנוס בשם ר' אלעזר בר ינאי תפתר בכלכלה של אילן תאנה המיוחד לאכול מפירותיו בשבת מפני יופיין וטעמן ומש"ה כיון שלקטן בכלכלה קבעה וכן פסק הרמב"ם ז"ל וז"ל תאנה המיוחדת לו לאכול בשבת וליקט ממנה כלכלה לא תאכל עד שיעשר הואיל ופירות אלו מיוחדין לשבת והשבת קובעת ע"כ ומשמע מדבריו ז"ל דאפי' ליקט הכלכלה לאכלה בחול: וכתוב בתוס' יום טוב [כ"ה בד"פ וסיים שם ואולי שלפי שלא נשנית שם וקיי"ל ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כמ"ש הר"ב ברפ"ג דיבמות לפ"ז על שפסק הרמב"ם בספ"ה מה"מ וז"ל תאנה שהיתה מיוחדת לו לאכול פירותיה בשבת וליקט ממנה כלכלה וכו' כ' עלה הכ"מ שהוא מן הירוש' כלומר דאילו משנתינו ב"ש במקום ב"ה הוא. אבל הרמב"ם עצמו בפירושו כתב שזה הירושלמי הוא פי' המשנה עצמה. ועי' במס' מע"ש פ"ב מ"ח ופ"ד מ"ח עכ"ל שם:] תמהני אמאי לא אתנייא מתני' בעדויות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה ולא דק דהא מתנייא היא התם סמוך לסוף הפרק ההוא שהוא פרק רביעי בתר בבא דסדין בציצית. אחר זמן בא לידי גם פי' חלק שני ומצאתי שכתב שם בעדויות פ"ד סי' י' דמה שכתב כאן טעות הי' בידו:

תפארת ישראל

יכין

תינוקות:    אפי' תינוקות:

שטמנו תאנים:    כולה מתניתין דפרקן מיירי בלא הוקבעו ע"י חצר וכדומה:

ושכחו לעשרן:    מערב שבת:

לא יאכלו:    אפי' עראי:

למוצאי שבת עד שיעשרו:    מדקבעתן מחשבתן לסעודת שבת דחשיב' ונקט למ"ש וכ"ש בשבת דאסור לאכלן דסעודות שבת חשיבי. רק נקט מ"ש לאפוקי מר"א [תרומות פ"ח מ"ג]:

כלכלת שבת:    סל פירות המיוחד לשבת:

ובית הלל מחייבין:    פלוגתיי' ברוצה לאכלן עראי קודם שבת:

עד שיתעשר:    מדחשיב' וקפיד עלה למתנה. ואף דבפירות אילן לא הוה אמרינן מתנה כמכר [ברפ"ב]. אבל הכא לא דמי לשאר מתנה מדשלחו לביתו דרך כבוד חשיבה טפי:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים