משנה מעשרות ד ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ד · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

שותים על הגת, בין על החמין בין על הצונן פטור, דברי רבי מאיר.

רבי אליעזר ברבי צדוק מחייב.

וחכמים אומרים, על החמין חייב, ועל הצונן פטור.

משנה מנוקדת

שׁוֹתִים עַל הַגַּת,

בֵּין עַל הַחַמִּין בֵּין עַל הַצּוֹנֵן פָּטוּר,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק מְחַיֵּב.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
עַל הַחַמִּין חַיָּב,
וְעַל הַצּוֹנֵן פָּטוּר:

נוסח הרמב"ם

שותין על הגת -

בין על החמין, בין על הצונין -
פטור - דברי רבי מאיר.
רבי אלעזר ברבי צדוק - מחייב.
וחכמים אומרים:
על החמין - חייב.
ועל הצונין - פטור.

פירוש הרמב"ם

בין על חמין, בין על הצונן - עניינו בין שיהיה אותו היין שבתוך הגת מבושל או בלי מבושל, דינם שווה.

וחכמים הלכו על העיקר כי החמין נקבעו למעשר, כמו שבארנו שהאור קובעת.

והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

שותין על הגת. כשמכניס שם ראשו ורובו מוקי לה בפרק קמא דשבת (יא:) דלא חשיב קבע אלא אם שתה חוץ לגת:

רבי אלעזר בר' צדוק מחייב. דגזר שמא יוציא:

[על החמין] שמזג היין בחמין ומפרש בירושלמי (שם) א"ר יותנן שהיא קבע:

על הצונן פטור. שהוא לדבר שלא נגמרה מלאכתו ובכל הספרים גרסינן בפ"ק דשבת מפני שמחזיר את המותר ופירוש הוא אבל כשמוזג בחמין אם היה מחזיר לגת מתקלקל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שותין על הגת - וכגון שהכניס שם ראשו ורובו, דליכא למגזר שמא יביא הכלי אליו וישתה חוץ לגת, דחוץ לגת הוי קבע ואסור לשתות:

בין על החמין - בין שמזג היין בחמין, בין שמזגו בצונן:

ר"א ב"ר צדוק מחייב - דגזר שמא יוציא מן היין חוץ לגת:

על החמין חייב - שהוא קובע, לפי שאינו יכול להחזיר המותר שיקלקל היין שבגת, אבל מזג בצונן פטור שיכול להחזיר המותר. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שותין על הגת וכו':    ופי' ה"ר יהוסף ז"ל דוקא על הגת הוי עראי ולא חוץ לגת. ופי' רש"י ז"ל ר"א בר צדוק מחייב דס"ל דמזיגה שמזגו במים משויא לי' קבע ולא אהני לי' עמידתו על הגת ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל לפי שאינו יכול להחזיר המותר שיקלקל היין שבגת. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דאין טעם החזרה מחייב אלא המזיגה מחייבת כי היא עושה אותה קבע כי השותה עראי אינו מוזג אותו אך טעם חזרת המותר פוטר ע"כ:

וחכמים אומרים על החמין חייב ועל הצונן פטור:    מפ' בירוש' על החמין חייב שהוא קבע דהא אינו ראוי להחזיר המותר שמקלקל היין ואפי' על הגת שתי אסור ועל הצונן פטור שהוא עראי דיכיל הוא מחזרתי' ואפי' חוץ לגת שרי ע"כ משמע דלא גרסי' במתני' מפני שהוא מחזיר את המותר וכן במשניות מדוייקות אינו וכן כתב הר"ש ז"ל ג"כ ובכל הספרים גרסי' בפ"ק דשבת מפני שהוא מחזיר את המותר ופירוש בעלמא הוא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

שותים:    יין:

על הגת:    אבל חוץ לגת הוה ליה קבע:

בין על החמין:    שמזגו בחמין אף על גב דאור קובע כסי' י"ב נ"ל דזהו ברותח שהיד סולדת בו כפ"א מ"ז [וכן משמע שבת די"א ב' ודלא כרמב"ם הכא]. ועי' מ"ש בס"ד לעיל סי' י"ב:

וחכ"א על החמין חייב:    דאינו מחזיר המותר שלא יקלקל יין שבבור:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים