עיקר תוי"ט על מעשרות ד

(א)

(א) (על המשנה) השולק. לרבותא נקט השולק שהוא פחות ממבשל וכ"ש מבשל:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ב) (על הברטנורא) וכשמחזירים מתערבים הטמאים. ובשעה שנטל דקדק שלא יטמא אלא מקום מגעו היינו אותן שנגע בהן ונטלן. א"נ כגון שנטלן בפשוטי כלי עץ או שנתן לו תבירו. תוספ':

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(ג) (על הברטנורא) אם קלף כו'. משמע אפי' א' א' דאי תימא דוקא בצירף ונתן לתוך ידו קשיא רישא וזה דעת רש"י בביצה די"ג והתוספ' כתבו דלא נהירא דמשמע שהטעם מפני שהוא גמר מלאכה הואיל והוא קולף הרבה ביחד. ונ"ל דתנא אורחא דמלתא נקט דכשמצטרף נותנם לתוך ידו. והרבה דנקטו התוספ' לאו דוקא דבשתים חייב. תוי"ט: