משנה כתובות ב ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ב · משנה ד | >>

[עריכה]

זה אומר: זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, וזה אומר: זה כתב ידי וזה כתב ידו של חברי, הרי אלו נאמנין.

זה אומר: זה כתב ידי, וזה אומר: זה כתב ידי, צריכים לצרף עמהם אחר, דברי רבי.

וחכמים אומרים: אינן צריכין לצרף עמהם אחר, אלא נאמן אדם לומר: זה כתב ידי.

משנה מנוקדת

[עריכה]

זֶה אוֹמֵר: זֶה כְּתַב יָדִי וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי,

וְזֶה אוֹמֵר: זֶה כְּתַב יָדִי וְזֶה כְּתַב יָדוֹ שֶׁל חֲבֵרִי,

הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין.

זֶה אוֹמֵר: זֶה כְּתַב יָדִי,

וְזֶה אוֹמֵר: זֶה כְּתַב יָדִי,

צְרִיכִים לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר,

דִּבְרֵי רַבִּי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵינָן צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר,

אֶלָּא נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר: זֶה כְּתַב יָדִי:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

זה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",

וזה אומר: "זה כתב ידי - וזה כתב ידו של חברי",

הרי אלו נאמנין.

זה אומר: "זה כתב ידי",

וזה אומר: "זה כתב ידי",

צריכים - שיצטרף עמהם אחר,

דברי רבי.

וחכמים אומרין:

אינם צריכין - שיצטרף עמהם אחר,

אלא נאמן אדם לומר - זה כתב ידי.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הרי אלו נאמנים - דהא איכא תרי סהדי על כל כתב וכתב:

צריכים לצרף עמהם אחר - שעל כתב ידן הן מעידין לא על מנה שבשטר. וצריך תרי סהדי על כל כתב וכתב:

וחכמים אומרים אינם צריכין לצרף עמהם אחר - שעל מנה שבשטר הם מעידים, ^יא וכשזה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי נמצאו שני עדים על מנה שבשטר. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

וחכמים אומרים אינן צריכין לצרף עמהם אחר. כתב הר"ב שעל מנה שבשטר הם מעידין גמרא. ופירש"י שהרי הם כאילו אומרים אנחנו ראינו המלוה וחתמנו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על הברטנורא) שהרי הם כאילו אומרים אנחנו ראינו המלוה וחתמנו. רש"י:

זה אומר זה כתב ידי. וזה כתב ידו של חברי: נראה דודאי דהא מתני' לא אתנייא הכא אלא אגב גררא דתני לעיל העדים שאמרו כתב ידנו הוא זה אבל אנוסים היינו וכו' נאמנים דאיצטריך לאשמועי' דגם בעדים אמרי' הפה שאסר הוא הפה שהתיר אע"ג דלית בהו דררא דממונא כמו שאכתוב בסמוך בסי' ז' סיים ותני נמי דינים דשייכי אעדים שאמרו כתב ידנו הוא זה והדר למילתיה למתני כל ענייני הפה שאסר הוא הפה שהתיר:

צריכין שיצטרף עמהן אחר: ואפי' לקולא נמי כגון שנים החתומין על השטר ומת אחד מהן ס"ל לרבי דמעיד החי על חתימת ידו ועל חתימת המת בצרוף אחר עמו שמעיד בין על חתימתו של החי בין על חתימתו של המת דרבי מפשט פשיטא ליה דעל כתב ידן הן מעידין דאילו לרבנן דס"ל שעל מנה שבשטר הן מעידין צריכין שנים מן השוק שיעידו על חתימת המת וזה לבדו יעיד על חתימתו לחומרא והכריחו תוס' ז"ל והרא"ש ז"ל דלרבי אפ' אומרים בפי' שמעידין על מנה שבשטר חשיב כאילו מעידין על כתב ידן וכן לרבנן אפי' אומרי' בהדיא שמעידין על כתב ידן חשיב כאילו מעידין על מנה שבשטר:

אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי: פי' ואין צריך להעיד ג"כ על כת"י של חברו כמו שאמר רבי ברישא והכי משמע בגמ' אבל תמהתי שמצאתי אח"כ ביריש' דקאמ' דלא נצרכא האי רישא אלא לרבי אע"ג דרבי אומר צריכין שיצטרף עמהן אחר מודה הוא הכא שאין נאמנין ע"כ: וכתבו תוס' והרא"ש ז"ל דגרסי' בירוש' רב הונא כרבי ור' יוחנן כרבנן פי' כשהעדים באין לקיים חתימתם אם זוכרים המלוה בלא שטר אפי' לרבי אין צריך שיצטרף עמהן אחר מן השוק דעל מנה שבשטר הן מעידין וכשאין זוכרין המלוה אפי' ע"י השטר אפי' רבנן מודו דצריכין לצרף עמהן אחר דעל כרחין אין מעידין אלא על כתב ידן וכי פליגי היינו כשזוכרין המלוה ע"י השטר דלרבנן חשוב זכירה ועל מנה הן מעידין ולרבי לא חשוב זכירה עכ"ל ז"ל: וביד פ"ו דהלכות עדות סי' ב': ובטור ח"מ סי' מ"ו: