משנה יבמות ב ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ב · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

מי שקידש אחת משתי אחיות כו ואינו יודע כז איזו מהן קידש, נותן גט לזו וגט לזו.

מת, ולו אח אחד, חולץ לשתיהן.

היו לו שנים, אחד חולץ ואחד מייבם.

קדמו וכנסו כט אין מוציאין מידם.

משנה מנוקדת

מִי שֶׁקִּדֵּשׁ אַחַת מִשְּׁתֵּי אֲחָיוֹת,

וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מֵהֶן קִדֵּשׁ,
נוֹתֵן גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ.
מֵת, וְלוֹ אָח אֶחָד,
חוֹלֵץ לִשְׁתֵּיהֶן.
הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם,
אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם.
קָדְמוּ וְכָנְסוּ, אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָם:

נוסח הרמב"ם

מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע לאיזו מהן קידש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם.

פירוש הרמב"ם

מי שקידש אחת משתי אחיות כו': מן העקרים שצריכים שמירה זקוקה ליבם אינו מותר ליבמה לישא אחת מקרובותיה כגון אמה ואחותה ובתה ולפיכך אם הניח שני אחים אחד חולץ בתחילה ואחר כך ייבם השני אחותה לפי שהיא מותרת לו על אי זה צד שיהיה אם היתה אשת אחיו הרי ייבם אותה ואם היא אחות מקודשת אחיו היא מותרת לו לפי שאשת אחיו כבר נחלצה אבל לייבם אחת תחלה לא שמא זאת שייבם היא אחות מקודשת אחיו ופגע באחות זקוקתו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואינו יודע איזו קידש - ואסור בשתיהן, משום דכל חדא וחדא איכא למימר זו אחות אשה:

חולץ לשתיהן - דלא ידע איזו היא יבמתו. ומיחלץ לחדא וליבומי לאידך, לא אפשר, דאחות חלוצתו היא, ואסורה לו מדרבנן בחייה. ויבומי ברישא נמי לא, דדילמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו דהויא כאשתו:

היו לו שנים, אחד חולץ - תחלה לאחת, והשני אם רצה ליבם לשניה מיבם, שאם זו יבמתו שפיר, ואם אחותה היא, לא פגע באחות זקוקתו, משום דחליצה דהך אפקעתא לזיקה:

קדמו וכנסו - קודם שנמלכו בבית דין כח:

אין מוציאין אותן מידם - משום דכל חד וחד אמר, אנא שפיר נסבי. ואי נמי הוי איפכא שהראשון שכנס ליבום כנס אחות זקוקתו, ההיא שעתא הוא דעבד איסורא, ומשבא אחיו ויבם את השניה שהיא יבמתו, פקעא זיקתה למפרע מאידך:

פירוש תוספות יום טוב

[*אחת משתי אחיות ואינו יודע וכו'. וה"ה בשתים אחרות שהאחת מהן ערוה עם האחרת אלא דהספק שכיח יותר שיהיה בשתי אחיות שבקל אינם ניכרות זו מזו מה שאין כן בשאר כגון אשה ובתה. וכל שכן אשה ובת בתה או בת בנה דתנן בפרק דלקמן משנה ד' שהם ניכרות איזו היא האם ואיזו היא הבת וכל שכן הנכד משום הכי נקט אחיות ועיין בריש פרק דלקמן]:

ואינו יודע איזה מהן קידש. אפילו לא הוכרו בשעת הקדושין שנמצא שאי אפשר שיבא על אחת מהן אפילו הכי שתיהן צריכות גט כמפורש במשנה ז' פרק ב' דקדושין ולא תידוק מדקתני ואינו יודע דמשמע השתא אינו יודע ולא קתני אינו ידוע דהוי משמע לא נודע הדבר מעולם. שמע מיניה דמיירי דוקא בהוכרו ולבסוף נתערבו. ליתא דאינו יודע משמע הכי ומשמע הכי כמו שכתבו התוספות:

קדמו וכנסו. כתב הר"ב קודם שנמלכו בב"ד. וכפירוש רש"י שאם נמלכו בבית דין ועברו יוציאו כיון שעברו על דברי בית דין. הרא"ש. ועיין בבית יוסף סוף סימן י"א בשם הרשב"א:

קדמו וכנסו. אפילו בקדושין דזיקה דרבנן היא ותפסי קדושין באחותה אלא שאומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה כדתנן במשנה ט' פרק ד'. והא דכתב הר"ב וכן לשון רש"י ההוא שעתא הוא דעבד איסורא וזה לא שייך אלא בביאה לרבותא נקט הכי דאפילו כי בעיל באיסור אפילו הכי אין מוציאין וטעמא משים דלא הוי אלא ספק זיקה כמו שכתב התוספות דבודאי זקוקה כי בא עליה בלא קדושין מוציאין ועיין מה שכתבתי בפרק ד' במשנה ט':

אין מוציאין מידם. פירש הר"ב משום דכל חד וחד אמר אנא שפיר נסבי כו'. עיין מה שכתבתי בסייעתא דשמיא בריש פרק ג':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כו) (על המשנה) משתי אחיות. וה"ה בשתים אחרות שאחת ערוה עם האחרת אלא דהספק שכיח יותר בשתי אחיות שבקל אינן נכרות מה שאין כן אשה ובתה וכל שכן בת בתה וכו' משום הכי נקט אחיות:

(כז) (על המשנה) ואינו יודע כו'. אפילו לא הוכרו בשעת הקדושין שנמצא שאי אפשר שיבא על אחת מהן אפ"ה שתיהן צריכות גט כמפורש במ"ז פ"ב דקדושין דאינו יודע משמע נמי אינו ידוע כמ"ש התוספ':

(כח) (על הברטנורא) שאם נמלכו בב"ד ועברו יוציאו כיון שעברו על דברי ב"ד. הרא"ש:

(כט) (על המשנה) קדמו וכנסו. אפילו, בקדושין דזיקה דרבנן היא ותפסי קדושין באחותה אלא שאומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה כדתנן במ"ט פ"ד. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שקדש אחת משתי אחיות וכו':    ביד עד סוף סימן ז' רפ"ח דהלכות יבום עד סוף סימן ג' וכן בטור אה"ע סי' קע"ו. וקשה לע"ד אמאי לא קתני נותן גט לשתיהן וכדקתני סיפא חולץ לשתיהן. ובגמ' בעינן למידק ממתני' דקדושין שאין מסורין לביאה כגון אלו הוו קדושין ופלוגתא דאביי ורבא היא בקדושין פ' האיש מקדש (קידושין דף נ"א) ומוקמי' לה למתני' התם והכא דכשהוכרו ולבסוף נתערבו עסיקי' דמסורין לביאה נינהו דיקא נמי דקתני ואינו יודע ולא קתני ואינו ידוע שמע מינה וסיפא דמתני' איצטריכא ליה דקתני היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם דוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע באחות זקוקתו:

אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם:    מדלא קתני ברישא מת ולו אח אחד וחלץ לאחת מהם וכנס לחברתה לא יוציא כדקתני הכא אין מוציאין שמעי' דברישא אפי' בדיעבד ייציא משום דילמא כנס אחות חלוצתו ואע"ג דספיקא דרבנן היא דדילמא כדין ייבם אפ"ה קנסו רבנן בדיעבד דגזרו באחות זקוקה אטו אחות אשה דאורייתא שהיא בכרת לפיכך אלמוה לגזרתם להוציא אפי' על הספק ואפי' בדיעבד כל היכא דאיכא ספיקא שהיא באיסור תחתיו נמוקי יוסף. ועוד כתב שם בנמוקי יוסף בירוש' דכל היכא דאמרי' כנס לא יוציא היינו בשכנס ממש אבל לא בשקדש בלבד ומינה דכי אמרינן כנס יוציא היינו אע"פ שהכניס לחופה והיכא דהחזירה בעל וחזר וגרשה אמרו בירושלמי שמותר להחזירה שאם לא כן אתה מוציא לעז על בניה פי' שיצא לעז על בניה שהיו לה אחר שהחזירה ושמעינן מינה דכי ליכא בנים לא יחזיר וכן כתב הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל ע"כ. אכן בתי"ט כתוב קדמו וכנסו אפי' בקידושין כו' וכתב הרא"ש ז"ל אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם. מזה יכול לדקדק דוקא משום דאימור דידיה קא מתרמיא ליה אבל המיבם אחות זקוקתו בודאי יוציא. ונ"ל שיש עוד לדקדק דוקא קדמו וכנסו שלא נמלכו בב"ד אבל אם נמלכו בב"ד ואמרו להם שיחלוץ האחד וייבם האחד והלכו שניהם ויבמו מוציאין מידם ואע"ג דאימור כל חד וחד דידיה מתרמיא ליה כיון שעברו על דברי ב"ד מוציאין וכן משמע מתוך פי' רש"י ז"ל ע"כ. ובירוש' מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן בכל אתר את אמר אין חליצה אחר חליצה והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק. היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם בכל אתר את אמר שבכל מקום שאומרים לו ייבם אין אומרי' לו חלוץ והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

מי שקדש אחת משתי אחיות:    וה"ה אשה ובתה וכדומה, רק אורחא דמלתא נקט דאחיות מחלפן טפי:

ואינו יודע איזה מהן קדש:    ואפילו לא הוכרו בשעת קידושין, דאפילו קדושין שאינן מסורין לביאה הוה קידושין לחומרא [(שו"ע אה"ע, מא)]:

נותן גט לזו וגט לזו:    דאסור בכל אחת מספק אחות אשה:

מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן:    דיבומי ברישא לא, שמא פגע באחות זקוקתו, ולחלוצי לא' וליבומי לב' נמי לא, דאחות חלוצה אסור מד"ס. אבל אי"ל בכה"ג מדאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה כיון דרק מכח ספק אינה מתיבמת:

היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם:    ר"ל אם ירצה, ייבם אחר שחלץ אחיו לאחותה, דאם זו יבמתו, שפיר, ואם אחות יבמתו, מדחלץ אחיו להיבמה פקע הזיקה, ולא פגע באחות זקוקה:

קדמו וכנסו:    בלא נמלכו בב"ד, אבל בנמלכו ועברו יוציאו:

אין מוציאין מידם:    ואפי' מאותו שכנס ראשון באיסור ופגע באחות זקוקתו, עכ"פ השתא דכנס אחיו פקע זיקה למפרע, וכ"ש אם רק קדשו קודם שנמלכו, דלא עשו איסור, לא מפקינן מנייהו. מיהו אחר שכנס הראשון מותר השני לכנס לכתחלה ממ"נ. ואילה"ק עכ"פ למה אין מוציאין מידן, נימא מדנאסרה עליו שעה א' תאסר עליו עולמית כלקמן פ"ג מ"ז ומ"ט ורפ"ג. י"ל הכא שאני, דרק משום ספק נאסרה:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים