משנה יבמות ב ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

מי שיש לו אח מכל מקום, זוקק את אשת אחיו לייבום, ואחיו לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית.

מי שיש לו בן מכל מקום, פוטר כד אשת אביו מן הייבום, וחייב על מכתו כה ועל קללתו, ובנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית.

משנה מנוקדת

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכָּל מָקוֹם,

זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם,
וְאָחִיו לְכָל דָּבָר,
חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכָּל מָקוֹם,
פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם,
וְחַיָּב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ,
וּבְנוֹ לְכָל דָּבָר,
חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית:

נוסח הרמב"ם

מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו לייבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנוכרית מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן החליצה ומן הייבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנוכרית.

פירוש הרמב"ם

מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו כו': אמר אח מ"מ ואפילו ממזר שהוא פסול ואמרו לכל דבר ליורשו ולהטמא לו ואפילו היה אח פסול וכן הבן אפילו היה ממזר. ואשר חייב שלא נחשב בן שפחה ועובדת כוכבים מיוחס אל האב שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה וכבר נתבאר שבן שפחה אחר אמו נמשך והוא כמותה ואמר ג"כ כי יסיר את בנך מאחרי ונתבאר שהוא יסור מאחרי ה' וימשך עם אמו וכן בא בקבלה האמיתית בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן בת עובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אח מכל מקום - ואפילו ממזר כ:

אחיו לכל דבר - ליורשו וליטמא לו כא:

שפחה ונכרית - ולדה בתרה אזיל, דכתיב בשפחה (שמות כא) האשה וילדיה תהיה לאדוניה. ובנכרית כתיב (דברים ז) כי יסיר כב את בנך מאחרי, ומדלא כתיב כי תסיר, שמע מינה הכי קאמר, בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי, אבל אבתו לא תקח לבנך לא מהדר, שאין הבן הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה כג:

פירוש תוספות יום טוב

מי שיש לו אח מכל מקום. פי' הר"ב ואפי' ממזר דממתניתין דלעיל בבת ישראל לנתין וממזר דחולצת לא שמענו דהוה אמינא כששניהם ממזרים אבל כשאחיו המת כשר אין אחיו ממזר זוקק אשתו קמשמע לן. תוספות. וטעמא מאי הואיל והוא בנו לפוטרו מן היבום כדלקמן הלכך מזקק נמי זקיק. גמרא:

אשת אחיו. לכאורה הול"ל אשתו דהא מי שיש לו אח תנן ש"מ דאיירי בבעל אשה. וכן לקמן באשת אביו הוה ליה למימר באשתו:

ואחיו לכל דבר. פירש הר"ב ליורשו ולהטמא לו. גמרא. וקאמרינן דס"ד הואיל ואינו מטמא לאשתו פסולה ה"נ לא ליטמא לאח פסול קמ"ל דשאני התם דלאפוקי קיימא. הכא אחיו הוא:

מן השפחה. כתב הר"ב דכתיב בשפחה האשה וילדיה וגו'. עמ"ש במי"ב פרק ג' דקדושין:

ומן הנכרית. כתב הר"ב דכתיב כי יסיר וגו'. ופריך בגמרא האי בז' אומות כתיב ומשני כי יסיר לרבות כל המסירים דלגופיה לא איצטריך טעמא כר"ש דדריש טעמא דקרא בכל מקום ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר כי יסיר לרבות שאר מסירין. ומדנסיב לה הר"ב דרשה דר"ש. וכ"כ עוד במי"ב פ"ג דקדושין ש"מ דכותיה ס"ל. דהך קרא בכל האומות מיירי ולא תתחתן דרישא בכל האומות. וכדעת הרמב"ם בפי"ב מהלכות אסורי ביאה ומש"ה בפירושו דהכא וכן בחיבורו פרק א' מהלכות יבום כתב נמי להך דרשה דר"ש. וכתב עליו המגיד ויש מפרש אותו בדרך אחרת ואין זה מעלה ומוריד בעיקר הדין ע'"כ. ואומר אני שאע"פ שבעיקר זה הדין אינו מעלה ואינו מוריד מ"מ הוצרך הרמב"ם לכתוב דרשה דר"ש משום דס"ל כותיה. ועיין בפ"ק דשבת גבי י"ח דבר מ"ש שם. וכן עיין ברפ"ג דמכות. ומ"מ קשיא לי דהך דרשא ליתא אלא משום דר"ש דריש טעמא דקרא וכמו שכתבתי וא"כ בספ"ט דב"מ בחובל בגד אלמנה בין עניה ובין עשירה כדתנן התם ופסקה הרמב"ם רפ"ג מהל' מלוה. וכן במ"ד [פ"ב] דסנהדרין בלא ירבה לו נשים. ופסק הר"ב כת"ק. וכן הרמב"ם שם ובפ"ג מה' מלכים. והיינו דלא כר"ש דדריש טעמיה דקרא. דלר"ש דוקא בגד עניה כמ"ש שם הר"ב. ובנשים נמי דלא כר"ש כמבואר במשנה שם וצ"ע. ועיין רפ"ב דסוטה ומ"ג פ"ה דפסחים ומ"ה פ"ק דסנהדרין [*ומ"ז פ"ג דפרה ומ"ד פ' בתרא דמכשירין]. ומ"ש הר"ב ומדלא כתיב כי תסיר וכו' ש"מ וכו' אבל אבתו לא תקח לבנך לא מהדר שאין וכו' אלא בנה. ל' הר'"ן ספ"ג דקדושין והלכך בנה ליכא בה משום הסרה וכל האיסור בשעה ראשונה נעשה שהוא מוציא זרעו מכנפי שכינה אבל אחר שנולד אין הסרתו כלום שעכו"ם גמור הוא עד כאן. וא"ת הא כתיב בפרשת כי תשא ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן. ויש לומר דוהזנו את בנך ר"ל בעלה הנושאה שהוא בנך ולא מיירי בבנים הנולדים ממנה מדלא קפיד הכא בלא תסיר ואתי שפיר דלא קפיד התם אאיפכא כשתתן בתך לבנו שיסיר הבת שתתן לו כדכתב נ"י הכא אקרא דלא יסיר דלא חייש לשמא יסירו האשה משום שדרך הבעל להניחה לעבוד לכל מי שתרצה עד כאן. וצריכי תרי קראי חד לשפחה וחד לעכו"ם דאי משפחה הוי אמינא משום דאין לה חייס דכתיב (בראשית כ"ב) עם החמור ומסיים בספ"ג דקדושין [דס"ח וכן ביבמות לקמן דס"ב] עם הדומה לחמור כבהמה שאין הולד כרוך אחריה ואילו עכו"ם יש לו חייס דכתיב בלאדן בן בלאדן הדרימן בן טברימון. ואי מעכו"ם הוה אמינא משום דלא שייכי במצות אבל שפחה אתקיש לאשה. גמרא. ולקמן בפ"ו בגמרא דף ס"ב מותיב מדכתיב (שמואל ב' ט) ולציבא חמשה עשר בנים וציבא עבד כנעני של מפיבושת היה ומפרק כיון דלא מפרש בשמייהו הוי כמו פר בן בקר [אבל התם מפרש בשמייהו]. א"נ [בן] הדד בן טברימון בן חזיון [מ"א ט"ו י"ח] דיחוס באבא דאבוהון:

פוטר אשת אביו. דאמר קרא (דברים כ"ה) ובן אין לו עיין עליו דהוה מצי למכתב אן בלא יו"ד כמו מאן יבמי מאן בלעם הכי איתא פ"ק דקדושין דף ד' ואע"פ שתיבת מאן הוא פעל ואין הוא מלה גם המ"ם שרשית גם בכל התורה מלת אין מלא יו"ד דרשה זו אינה אלא אסמכתא ויכולים להסמיכה משום דמאן ענינו כמו כן שלילה כמו אין. וראיתי בספר מאירת עינים שחבר מהר"ר ואלק כהן ז"ל על ש"ע ח"מ שכתב בהלכות נחלות ריש סי' רע"ו וז"ל דדרשינן בלשון אין ואפס ור"ל שאין בנמצא שום זרע. ואע"ג דבגמרא אמרינן לשון עיין עליו בעי"ן נראה דלאו דוקא קאמרי אלא כונתן דמשום הכי נכתב אין ביו"ד לדרשו כאילו נכתב איין עליו והיינו דאין זה מלשון איין בנמצא ולא כמו ששמעתי מפרשים דעיין ממש קאמר ומשום דאותיות אחה"ע מתחלפין וזהו דוחק עכ"ד. ואני אומר שלפרש לשון הגמרא שאמרה עיין בעי"ן דלאו דוקא שזהו דוחק גדול כי אילו היתה כונת הגמרא כמו שהוא אומר הוה ליה למימר אל תקרא אין אלא איין כלומר אל תקרי אין בציר"י אלא אין בפתח וחיר"ק וזה היה לשון מרווח ומבואר יותר ממ"ש עיין עליו שהוסיפו מלת עליו וגם אמרו הענין בלבד ולא קריאת המלות עצמם וגם מה שהוא מחלק בין אין בציר"י לאין בפת"ח וחיר"ק אינו מוכרח כלל אלא שלפי הענין אין הפרש בין שתי המלות אלא שזה ר"ל שבציר"י סמוך וזה ר"ל שבפת"ח מוכרת ולפיכך האמת שדורשין עיין עליו בעי"ן ומטעם אסמכתא וכמו שכתבתי:

וחייב על מכתו וכו'. אם הכה או קלל את אביו חייב מיתה. רש"י. בגמרא מוקי כשעשה תשובה דאם לא כן הא כתיב (שמות כ"ב) ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך [כמ"ש במ"ג פ"ב דמכות] ואפי' לר' שמעון בן מנסיא פ"ק דחגיגה מ"ז דקרי ליה מעוות לא יוכל לתקון היינו דעונו נזכר הואיל והממזר קיים אבל עושה מעשה עמך מקרי כיון ששב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על הברטנורא) דממתניתין דלעיל בבת ישראל לנתין ולממזר דחולצת לא שמענו דה"א כששניהם ממזרים אבל כשאחיו המת כשר אין אחיו ממזר זוקק את אשתו קמ"ל. תוספ'. וטעמא מאי הואיל והוא בנו לפוטרו מן היבום כדלקמן הלכך מזקק נמי זקיק:

(כא) (על הברטנורא) גמרא. וקאמרינן דס"ד הואיל ואינו מטמא לאשתו פסולה ה"נ לא ליטמא לאח פסול קמ"ל דשאני התם דלאפוקי קיימא הכא אחיו הוא:

(כב) (על הברטנורא) ופריך בגמרא האי בז' אומות כתיב ומשני כי יסיר לרבות כל המסירים מאחרי ה' דלגופיה לא איצטריך טעמא. ועתוי"ט:

(כג) (על הברטנורא) והלכך בנה ליכא ביה משום הסרה וכל האיסור משעה ראשונה נעשה שהוא מוציא זרעו מכנפי השכינה, אבל אחר שנולד אין הסרתו כלום דעו"ג גמור הוא. הר"נ. וצריכין תרי קראי חד לשפחה וחד לעו"ג, דאי משפחה ה"א דאין לה חייס כלל ואלו עובד גלולים יש לו חייס דכתיב בלאדן בן בלאדן כו' ואי מעו"ג ה"א משום דלא שייכא במצות אבל שפחה אתקיש לאשה. גמרא:

(כד) (על המשנה) פוטר כו' דא"ק ובן אין לו עיין עליו דהוי מצי למכתב אן בלא יו"ד כמו מאן יבמי, מאן בלעם. גמרא. ועיין תוי"ט:

(כה) (על המשנה) מכתו כו'. אם הכה או קלל את אביו חייב מיתה. רש"י. בגמרא מוקי לה כשעשה תשובה דאל"כ הא כתיב ונשיא בעמך לא תאור. ואף דהוי מעוות לא יוכל לתקן (עפ"ק דחגיגה מ"ו) היינו דעונו נזכר הואיל והממזר קיים אבל עושה מעשה עמך מקרי כיון ששב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אח מכל מקום:    כתוב בנמוקי יוסף פי' האח הממזר זוקק דומיא דסיפא דפוטר את אשת אביו וכ"ש אם המת היא ממזר ע"כ ומיהו ממזר הזוקק תייבי לאוין הוא דממזר אסור בבת ישראל וחולצת ולא מתיבמת ובגמ' פריך פשיטא אחיו הוא ומשני מהו דתימא נילף אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן כשרין ולא פסולין אף כאן כשרין ולא פסולין קמ"ל כיון דלענין יבום מיפטר פטר הממזר את אשת אביו מיבום כדילפינן מבן אין לו עיין עליו מיזקק נמי זקיק:

מי שיש לו בן מ"מ פוטר וכו':    ואיתה ספ"ק דמכלתין וביד פ"א דהלכות יבום סי' ג' ד' ו': ועיין בסי' קי"ו דשאלות החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע. ואם מי שהיה מומר בשעה שקדש אחיו ועמד בהמרותו גם אחר שמת המקדש אם זוקק את אשת אחיו ליבום אם לאו עיין בספר תרומת הדשן סי' רכ"ג:

וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר:    הרא"ש פ' ואלו מגלחין דף ל"ט. וכתוב בנמוקי יוסף כתב הריטב"א ז"ל חזינן לרב יהודאי גאון שכתב אי כד נסבה בעל הוה יבם מימר לא בעיא חליצה מיניה ואם היה בעלה מומר וישבה תחתיו באונס ומת בהמרותו בלא בנים אינה זקוקה ליבום דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה לחליצה עכ"ל הגאון וראוי להחמיר על מכתו ועל קללתו אם הכה או קלל לאביו חייב מיתה ע"כ: וביד פי"ב דהלכות אסורי ביאה סי' ז' י"ג ובפ"א דהלכות נחלות סי' ז' ובפ"ה דהלכות ממרים סי' ט' ובפ' ששי סי' י"א ובטור י"ד סי' רמ"א ובאה"ע סי' ט"ו ט"ז ובסי' קנ"ו וקנ"ז ובחשן המשפט סי' רע"ו ובסוף סי' רע"ט [ובתשובת הרשב"א] סי' אלף וקס"ב. וכתב רב אלפס ז"ל אמרי רבוותא הא דתנן חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ה"מ שפחה דאחרים דומיא דנכרית דלית ליה קנין בגווה אבל שפחה דידיה לא דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא שחררה ולשם קדושין בא עליה ע"כ. ועיין עוד במ"ש בפ"ג דקדושין סוף סי" י"ב. והטור שם בסי' קנ"ו הביא זו הסברא לגבי הבן ולא הביאה בסי' קנ"ז לגבי האח אלא שנראה דה"ה וכדאיתא התם סי' ט"ו סעיף י' בש"ע ובלבוש גם בטור וע"ש בספר הלבוש. אכן הרמב"ם ז"ל לא ראיתי שהביא לזה החילוק בפ' עשירי מהלכו' גירושין בשם מקצת גאונים רק לענין הבן ושם דחהו דו"ק: ופסק בספר הלבוש שם סי' קנ"ו סעיף ב' וז"ל הלכך מספק דלא ידעינן כמאן הלכתא אזלינן לחומרא שאם אין לו זרע אחר אלא משפחתו ויש לו אשה ומת בלא בנים אשתו חולצת ולא מתיבמת חולצת ואסורה לזר בלא חליצה דשמא לא שחררה ואין זה זרעו והרי אשתו זקוקה ליבם ולא מתיבמת דשמא שחררה קודם שבא עליה והרי זה זרעו גמור ואין אשתו זקוקה ליבם ואם ייבמה יפגע באיסור אשת אח שיש לו בנים ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

מי שיש לו אח מכל מקום:    אפילו ממזר או מומר [(שו"ע אה"ע, קנז)]:

זוקק:    האח ההוא:

את אשת אחיו ליבום:    או לחליצה:

ואחיו לכל דבר:    ליורשו ולטמא לו:

חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:    דולדן אינן נחשבין זרעו:

מי שיש לו בן מכל מקום:    אפי' ממזר או מומר או גוסס, ואפילו זרע זרען עד עולם [קנ"ו]:

פוטר:    הבן ההוא:

וחייב על מכתו ועל קללתו:    בעשה אביו תשובה דאל"כ פטור מדאינו עושה מעשה עמך:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים