עיקר תוי"ט על יבמות ב
משנה יבמות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) מאמר כו'. למאי דפסקינן כר' יהודה בן בתירא דמ"ט פ"ד דיש זיקה כלומר דמשעה שמת בעלה נעשית שומרת יבם וזקוקה לו וחשובה כארוסתו. מפרש הכי בגמרא ה"ה אע"ג דלא עביד בה מאמר שניה מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה והא דקתני מאמר לאפוקי מדב"ש דמ"ה פ"ג דמאמר קונה קנין גמור ותפטור אף בלא חליצה קמ"ל דאינו אלא מדרבנן:
(ב) (על הברטנורא) ונקרא מאמר לפי שאין קדושין אלא באמירה ולא בשתיקה כו' אבל יבום אפילו בשוגג דקסבר אשה אחרת היא קניא והא דנקט בכסף ה"ה בשטר. ועתוי"ט:
(ג) (על המשנה) ואח"כ כו'. אפ"ה קרא קאמר ויבמה עדיין יבומי הראשונים עליה:
(ד) (על המשנה) עשה כו'. לא איצטריך דמרישא שמעינן לה אלא דאיידי דמתני לה ברישא מתני לה נמי בסיפא. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) וברישא לא פליג ולא קשיא א"כ רישא לא אצטריך דמסיפא שמעת לה דכ"ש הוא דלא זו אף זו קתני גמרא:
(ו) (על המשנה) חולץ. לפי שהיבם מסייע בחליצה שצריך שיתכוין לחלוץ תני שפיר חולץ בכולה מכילתין לבד ממ"ד פי"ב וע"ש:
(ז) (על הברטנורא) נ"ל לפרש דאהיא קאי ולא אצרתה. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) ואף בבתו מאנוסתו משכחת לה אלא דבנשואין קמיירי:
(ט) (על הברטנורא) גמרא. משום דשייכא בדורותיה ערוה דאורייתא שהיא אמו:
(י) (על הברטנורא) טעמא דגזרו משום אם אמו כו' משום דתרווייהו אימא רבתא קרי להו:
(יא) (על הברטנורא) משום דיש ברורותיה ערוה דאורייתא דהיינו אשת אב:
(יב) (על הברטנורא) דלא חיישינן דמחלפה באשת אבי האב דארם רגיל ושכיח דאזיל למשפחת אביו ויודע שיש שם קורבה יותר מאמו הלכך לא מחלפי:
(יג) (על הברטנורא) כולם בלבד משמע:
(יד) (על הברטנורא) הואיל ושייכי בדורותיה איסור כלה דאורייתא שהיא אשת בנו:
(טו) (על הברטנורא) היינו בלבד דאין דורותיה אסור דאורייתא:
(טז) (על הברטנורא) נראה שסובר גם בזה דיש להם הפסק (וכן בכולהו עד סופן) וכן דעת הר"מ. ורבים חולקים:
(יז) (על המשנה) קדושה כו'. וקרי להו איסור קדושה דכתיב קדושים יהיו לאלהיהם. גמרא. ובאלמנה לכה"ג כתיב כי אני ה' מקדשו. והואיל ואינן אלא איסורי לאוין כליל לגכייהו ממזרת ונתינה שאינן ג"כ אלא בלאו ואע"פ שלא נמצא בהם קדושה:
(יח) (על המשנה) אלמנה לכה"ג וגרושה כו'. דאע"ג דאתי עשה ודחי ל"ת. דמצות יבום גדולה מחליצה. גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה דכבר קיים העשה. גמרא. וכתבו התוספ' דלאו דוקא נקט דהא אפילו גמר ביאה ראשונה אסור דיבמה נקנית בהעראה. והול"ל אטו גמר ביאה. ת"ח:
(יט) (על המשנה) וחלוצה. פירש הר"ב במ"ג פ"ט דמדברי סופרים היא והא דשנאוה בכמה מקומות עם הגרושה בדברים שהן מה"ת לאו בדוקא, אלא אשיגרת לישנא היא. תוספ', וכ"כ ב"י:
(כ) (על הברטנורא) דממתניתין דלעיל בבת ישראל לנתין ולממזר דחולצת לא שמענו דה"א כששניהם ממזרים אבל כשאחיו המת כשר אין אחיו ממזר זוקק את אשתו קמ"ל. תוספ'. וטעמא מאי הואיל והוא בנו לפוטרו מן היבום כדלקמן הלכך מזקק נמי זקיק:
(כא) (על הברטנורא) גמרא. וקאמרינן דס"ד הואיל ואינו מטמא לאשתו פסולה ה"נ לא ליטמא לאח פסול קמ"ל דשאני התם דלאפוקי קיימא הכא אחיו הוא:
(כב) (על הברטנורא) ופריך בגמרא האי בז' אומות כתיב ומשני כי יסיר לרבות כל המסירים מאחרי ה' דלגופיה לא איצטריך טעמא. ועתוי"ט:
(כג) (על הברטנורא) והלכך בנה ליכא ביה משום הסרה וכל האיסור משעה ראשונה נעשה שהוא מוציא זרעו מכנפי השכינה, אבל אחר שנולד אין הסרתו כלום דעו"ג גמור הוא. הר"נ. וצריכין תרי קראי חד לשפחה וחד לעו"ג, דאי משפחה ה"א דאין לה חייס כלל ואלו עובד גלולים יש לו חייס דכתיב בלאדן בן בלאדן כו' ואי מעו"ג ה"א משום דלא שייכא במצות אבל שפחה אתקיש לאשה. גמרא:
(כד) (על המשנה) פוטר כו' דא"ק ובן אין לו עיין עליו דהוי מצי למכתב אן בלא יו"ד כמו מאן יבמי, מאן בלעם. גמרא. ועיין תוי"ט:
(כה) (על המשנה) מכתו כו'. אם הכה או קלל את אביו חייב מיתה. רש"י. בגמרא מוקי לה כשעשה תשובה דאל"כ הא כתיב ונשיא בעמך לא תאור. ואף דהוי מעוות לא יוכל לתקן (עפ"ק דחגיגה מ"ו) היינו דעונו נזכר הואיל והממזר קיים אבל עושה מעשה עמך מקרי כיון ששב:
(כו) (על המשנה) משתי אחיות. וה"ה בשתים אחרות שאחת ערוה עם האחרת אלא דהספק שכיח יותר בשתי אחיות שבקל אינן נכרות מה שאין כן אשה ובתה וכל שכן בת בתה וכו' משום הכי נקט אחיות:
(כז) (על המשנה) ואינו יודע כו'. אפילו לא הוכרו בשעת הקדושין שנמצא שאי אפשר שיבא על אחת מהן אפ"ה שתיהן צריכות גט כמפורש במ"ז פ"ב דקדושין דאינו יודע משמע נמי אינו ידוע כמ"ש התוספ':
(כח) (על הברטנורא) שאם נמלכו בב"ד ועברו יוציאו כיון שעברו על דברי ב"ד. הרא"ש:
(כט) (על המשנה) קדמו וכנסו. אפילו, בקדושין דזיקה דרבנן היא ותפסי קדושין באחותה אלא שאומרים לו המתן עד שיעשה אחיך הגדול מעשה כדתנן במ"ט פ"ד. ועתוי"ט:
(ל) (על המשנה) ואחד מיבם. צריכא דמ"ד לגזור דהני תרי לא ייבם חד מנייהו אטו אח יחידי קמ"ל. ודוקא מחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דהא פגע ביבמה לשוק. גמרא:
(לא) (על המשנה) אין מוציאין. אפילו הם כהנים דהא סתמא ודאי קתני וטעמא דחלוצה לכהן דרבנן היא וספק לא גזרו. גמרא:
(לב) (על המשנה) שנים. צריכא, דמהו דתימא כיון דלבסוף תרווייהו מתיבמין הך להאי ביתא והך להאי ביתא אתו למימר מה לנו ולחליצה ודילמא מייבמו בלא חליצה קמ"ל. גמרא:
(לג) (על הברטנורא) וילפינן בגמרא מדכתיב כי ישבו אחים יחדיו הוקשה ישיבת אחים זל"ז לענין יבום ואם קדם הקטן זכה. ומש"ה בכור נמי לאו דוקא ואם אין שם בכור הגדול שבאחין כו' והיינו דתנן מצוה בגדול וקרי ליה בכור שאינו נוטל בראוי כבכור. ועתוי"ט:
(לד) (על הברטנורא) מפרש בגמרא מגזרה שוה דנאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם יקראו בנחלתם אע"ג דבכל התורה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתי ג"ש ואפקתיה לגמרי דאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו כלל. ועתוי"ט:
(לה) (על הברטנורא) כלומר שטוענין עליו דברי לעז. רש"י:
(לו) (על המשנה) ואם כנס. דעת הרשב"א שאפילו לא כנס בנשואין אלא שקידש אין מוציאין מתחת ידו שכל הצריכה גט מוציאין קרינן ביה ואין מוציאין בדיעבד. ויש חולקין:
(לז) (על המשנה) אין מוציאין דברננה לא מפקי אשה מתותי בעלה דכתיב דרכיה דרכי נועם כו' ולאו דוקא רננה אלא אפילו בא על השפחה ועל הנכרית בודאי. ובתוספתא קתני לה בהדיא. נ"י:
(לח) (על הברטנורא) וא"ת מ"ש מאותן נשים שאין נאמנות לומר מת בעלה ואעפ"כ נאמנות להביא את גיטה כו' משום דאיכא כתבא, י"ל דהתם כיון דמשום איבה בלחוד הוא דחיישינן לא מעיילא נפשה לשקורי כיון דאפשר דאתי בעלה ומכחיש לה חיישה ומרתתה אבל הכא דחיישינן שמא יצרו תקפו משקר ודאי כיון דעליה סמכינן. נ"י:
(לט) (על הברטנורא) לקמן בריש פ"י ושם מפורש טעמא:
(מ) (על הברטנורא) דאע"ג דאמר הרגנוהו נעשה כאומר אני הייתי עם הורגיו. תו':
(מא) (על הברטנורא) בגמרא מפרש דהא דקתני מפני שהוא ב"ד לא דתלתא מהימני הא תרי לא דתרי נמי מהימני אלא אשמעינן דאין מיאון פחות מג' לאפוקי ממ"ד בפ"ק דסנהדרין מיאון בב'. ולפ"ז צ"ל בהר"ב דקיי"ל כו' בג'. ועתוי"ט:
(מב) (על המשנה) שהיו כו'. דלא לישא את זו נתכוין. רש"י:
(מג) (על המשנה) ומתו. דאלו נתגרשו והבעלים גרמו הגרושין אסורות כדאיתא בגמרא:
(מד) (על הברטנורא) מפרש בש"ס דלעד המעיד על בעלה שמת לא תנשא אלא כשנתגרשה אבל כי נתאלמנה קיי"ל דהויא קטלנית ואסורה לינשא:
(מה) (על המשנה) לבניהם. כ"ש לאביהן דמותרים דלא חיישינן שמא יזנה מתיר זה עמה משום שהבן בוש מאביו:
(מו) (על הברטנורא) ובעד אחד שאמר מת צ"ל' בהיתה אומרת ברי לי שמת. דאלת"ה היא קיימת באשם תלוי שהרי ספק הוא לה. גמרא כתובות דף כ"ב ולקמן פט"ו מ"ה:
(מז) (על הברטנורא) דאז נאסרה על הבועל מדאורייתא משא"כ בכולהו וה"ט דאם באו עידי כיעור בלבד שאם כנס לא יוציא שלא נאסרה לבועל ואפילו בהדי קלא דלא פסיק:
(מח) (על הברטנורא) נראין דבריו כדברי הרי"ף והר"מ דבנטען קאמרי ולא כפירש"י דמפרש שיש לה בנים מבעלה הראשון: