מהרש"ל על הש"ס/יבמות/פרק ב

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף יז עמוד ב

גמ' ואיצטריך למכתב אחים כו'. נ"ב פי' לרבה דדריש מבני יעקב למעוטי אחים מן האם ע"כ סבר נמי דלוט אפנויי מופנה ומעיקרא סבר דלא דריש רבה להאי קרא ורב יהודה אמר רב סבר תלמודא ס"ל דאינו מופנה ודו"ק:

רש"י בד"ה מלוט כו' אנחנו ותתיבם כו' הד"א:

בד"ה והא מהיכא תיתי כו' ובאימא והא יבום וכו' המת ואין כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה ולימא ליה כו' ופליגי אי מאמר קונה אי לאו כו' כצ"ל. ונ"ב פי' ול"פ בזיקה כלל דאפילו יש זיקה אפ"ה לא הויא אשתו להפר נדריה אלא משום מאמר הוא דפליגי ולפ"ז לא יתכן מה שפירש בקונטרס לקמן ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד דהיינו ר"ע כו' וכן פירשו התוס' לקמן וצ"ל דר"מ קאמר אכן מה שפירשו התוס' כאן דפליגי במאמר אי קונה כו' לקמן לא פירשו התוס' כן אלא פליגי בסמכא דעתא עליה כו' (עי' במהרש"א):

דף יח עמוד א

גמ' אמר רבה הוא הדין נ"ב באשר"י גרס רבא:

שם דתנן ר"ג אומר מיאנה כו'. נ"ב ואף שפירשו התוס' לעיל דשאני הכא מאחר שכבר נשואה מ"מ לא עדיף האי נשואין מדרבנן מהאי יבמה דיש לו בה זיקה מדאורייתא שהרי אינה יוצאת בכדי אלא בחליצה ודו"ק אבל לקמן דף כ"ט בד"ה אי כר"ג כו' פירשו התוס' להדיא דהקילו בקטנה יותר אפילו מבעלת מאמר ופירשו דסמיך הכא אקושיא דר"מ אפילו בספיקא חייש ור"ג אפילו בודאי לא חייש ע"ש:

רש"י בד"ה הוה אמינא כו' עד ד"ה באחותה אין דאפילו כו' שייך כל זה לעמוד שלפניו:

בד"ה והא כי כו' ורבנן בתרי הוא דפליגי כו' כצ"ל:

בד"ה לעולם כו' אמרה ליה לקמא חלון כו' כצ"ל:

בד"ה ואי אין כו' יבמין דהא כו' הד"א:

תוס' בד"ה משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין כו' מצות יבמין דדריש כו' כצ"ל:

דף יח עמוד ב

גמ' בן בתירא א"ל דאי רב מאי קשיא דרב אדרב דלמא כו' כצ"ל:

שם שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה כו'. נ"ב האי קרא אסמכתא בעלמא הוא כדלעיל דף י"ב בפירש"י ד"ה דכתיב כו':

רש"י בד"ה שומרת יבם ממתנת ליבם כצ"ל והס"ד ואח"כ מ"ה שקדש כו' אחות זקוקתו היא כצ"ל והס"ד:

בד"ה ומשמיה דרב כו' רב הונא לא שבקינן כו' הד"א והס"ד:

בד"ה הכי קמתניתו כו' היא אנן כו' הד"א:

תוס' בד"ה משכחת לה בחד אחא כו' ככנוסה דמי. נ"ב פי' ואסור נולד ואח"כ ייבם וק"ל:

דף יט עמוד א

רש"י בד"ה חולצות אם כו' השלישי הרי אלו חולצות ולא מתייבמות הואיל כו' הד"א. תוס' בד"ה ועוד מתיב רב אושעיא כו' רב אושעיא בההיא דפ' כו' כצ"ל:

דף יט עמוד ב

רש"י בד"ה אי נימא כו' ערוה ועוד כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה אלא אעשה כו' ואפילו מקצת לא מהני כו' כצ"ל:

בד"ה הויא צרה צ"ל דהויא כו'. תוס' בד"ה ר"ש אומר כו' וי"ל ר"ש סבר אין זיקה כו'. נ"ב פירוש לפי האמת דלא סבירא ליה בנולד ולבסוף ייבם זיקה ככנוסה דמי ומהכא לא מצי למפרך לרבי אושעיא דאדרבה אי ס"ל זיקה ככנוסה דמי מכ"ש דלא קשה מידי דאז אפילו היא גופא מתייבמת ולא שייך לומר אצרתה דהוי צרת ערוה וק"ל:

בא"ד ניחא דאי זיקה אוסרת כו' כצ"ל:

בד"ה ליערבינהו כו' בתראי קאמר כדפרישית כצ"ל והס"ד:

דף כ עמוד א

גמ' ותיבעי לך חליצה כו'. נ"ב נ"ל לפי גירסא זו פריך ב' קושיות חדא למה מחזיר נימא מצוה רמיא רחמנא כו' ועוד תיבעי חליצה ודו"ק:

דף כ עמוד ב

רש"י בד"ה לצדדין קתני כו' לפיכך פוטרת צרתה כו' כצ"ל:

בד"ה סריס אדם כו' מאליו והוי בלאו דבכלל פצוע כו' כצ"ל:

בד"ה תיובתא דרבא תיובתא דר"ל דאמר לעיל כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש אליבא דרבא הוי תיובתא לרבי שמעון בן לקיש אבל לרשב"ל גופא לא קשה מידי כדלקמן וק"ל:

תוס' בד"ה א"ה כו' מה ראית פי' דמהאי קרא כו' כצ"ל:

בד"ה פצוע דכא כו' שעת הכושר. נ"ב פירוש אף שכשר לבא בקהל ועדיף מפצוע דכא מ"מ לענין יבום גרע ולא חולץ ולא חולצין לאשתו כדאיתא בפרק הערל פרט לסריס ששמו מחוי אבל בידי שמים שהיה לו שעת הכושר דינו כמו זקן וק"ל וזהו מה שפרש"י ולא מחמת חולי כו' ודו"ק:

בד"ה גזירה כו' ואלמנה מן הנשואין כו' כצ"ל:

דף כא עמוד א

רש"י בד"ה ארבע נשים שניות הס"ד:

תוס' בד"ה אי הכי כו' מאם אם אם חמיו כו' כצ"ל:

בא"ד אני מותרת לך. נ"ב י"מ הלא בתה אינה אסורה מדאורייתא ואיך תאמר בדידי לא גזרו רבנן וצ"ל אף דלמטה דידה ליכא ערוה דאורייתא מ"מ מאחר דבהאי דרי איכא ערוה דאורייתא עדיף לגזור כמו אשת חמיו דנהי דבתה אסורה היינו מכח קורבה שהיא אחותה והיא אינה קורבה כלל והכא היא ובתה בחד סוגנינא ודו"ק. (עי' במהרש"א):

דף כא עמוד ב

גמ' רבתי קרו לה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואי האי כו' ולאו תלמיד הם"ד:

בד"ה דאיכא כו' האם מן האב הס"ד ומ"ה אשת אבי אביו ונמחק וטעמא מאי:

בד"ה אשת אחי אבי האב מן האב דהא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה לא אסרו כו' ומ"ש הני ומשני הא בחד כו' כצ"ל:

בד"ה אמימר כו' דלא דכותיה דקאמר מאי לאו משום חולץ דהוה ליה אבי אביו לא משום מיתנא דהוה ליה אשת אחי אבי אביו וקאמר נמי והא אמימר מכשיר כו' אמימר מוקי לה כו' בעיא שלו מתוך דברי אמימר משום דלא ס"ל כוותיה כצ"ל והס"ד:

דף כב עמוד א

רש"י בד"ה שפחה ונכרית וולדה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ערוה כו' מן האב ומן האם. ונ"ב פירוש אפילו תאמר דמן האב לא נאסרו בני נח ולא שייך ביה שמא יאמרו ומשום הכי אינה אסורה אלא כשהיא אשת אח מן האם ואם כן מן האב ומן האם שרי אלא בודאי משום איחלופי כו' ושייך לומר בתר אב שדי ומשום יאמרו ליכא למיסר לפי האמת משום דאשת אח שרי לבני נח בכל ענין וק"ל. בא"ד ומן האב יקיים כצ"ל:

בד"ה פשיטא כו' אישות לאביך בה. נ"ב אף שלפי האמת לא ממעטינן מכל מקום התנא בא להשמיע לנו שלא תטעה וק"ל:

דף כב עמוד ב

גמ' מולדת אביך ל"ל כו' כצ"ל ונמחק אחותך היא. ונ"ב בס"א אינו וכן נראה עיקר:

רש"י בד"ה לחייבו כו' אלא בת אביו שלא בת אמו כדכתיב בת אביך או בת אמך והא דכתיב נמי כו' כצ"ל:

בד"ה באידך כו' ובבת אמו דכתיב כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה בן אין כו' דלא נילף מבני יעקב והא דאצטריך וזרע אין לה עיין עלה היינו משום דסתם זרע כו' כצ"ל. ונ"ב כנ"ל להגיה. בא"ד כדאמרינן התם גבי בת כו'. נ"ב פירוש לפי שגבי יבום גופא לא ידענא ואייתינא אחר כך מנחלה וק"ל:

בא"ד בהדיא מעיין עליו הלכך כו' כצ"ל:

דף כג עמוד א

רש"י ד"ה ולי נראה עד סה"ד נמחק. ונ"ב זה אינו מדברי רש"י:

תוס' בד"ה קסבר כו' וכן גרס התם כו' והא דאמרינן בפרק יש בכור כו' כצ"ל:

בא"ד ובקונטרס לא פירש שם כן. נ"ב פירוש שהוא מפרש לא תימא למ"ד אין מזהמין כו' ולא שדינא בתר עובדי כוכבים אלא בתר ישראלים והולד כשר אלא אפילו למ"ד מזהמין ושדינן בתר עובדי כוכבים אפ"ה פטור דלוי פסול מיקרי כו':

בד"ה מאן תנא כו' בענין אחר דאמר קרא כו' כצ"ל:

דף כג עמוד ב

גמ' ודוקא מיחלץ כו'. נ"ב זהו כמו ועוד קמשמע לן נמי הא וק"ל:

רש"י בד"ה אחיו של זה כו' ואינה כלום כו' חלצה זו מן היחיד כו' כצ"ל:

בד"ה לא ייבמו השנים אחי האחר זה את זו כו' כצ"ל:

בד"ה ואם קדמו כו' אחר חליצת שניה כו' כצ"ל:

בד"ה שמעת מינה כו' בשעת קדושין ולא הוה ידע כו' כצ"ל:

בד"ה אבל ייבומי כו' לאחותה דליכא כו' כצ"ל:

בד"ה הכי השתא כו' וכי חליץ חד לחדא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה קדמו כו' אי ודאי הוה היה זקוק כו' כצ"ל:

דף כד עמוד א

רש"י בד"ה ואי למ"ד כו' משום כך שוב אין לה היתר ואפילו בדיעבד נמי כו' עומדין באיסורן וכיון כו' כצ"ל:

בא"ד אי נמי חולן חד לחדא ואזלא האי שניה עומדת כו' כצ"ל. ונ"ב מן וכיון עד מתחלה בס"א אינו ונ"ל שחוזר אדלעיל אטעמא דיש זיקה וק"ל:

בא"ד אחות זקוקה בחליצה אחותה כו' כצ"ל:

בד"ה הא מיעט רחמנא כו' דהכא גבי כו' כצ"ל:

בד"ה ליהדר כו' עליו לכופו כו'. נ"ב בכאן מוכרח לפרש כופין דאי לאו כופין מאי מהדרי אלא כלומר חוזרין אליו בכפייה מאחר שהאחרים אינם רוצים אבל מה שמהדרין אקטן שהוא קטן ממנו וגדול משאר אחים אין שייך כפייה דהא איכא אח גדול הימנו ומ"מ לשון מהדרין מתיישב שפיר שבתחלה מתחילין מן הבכור ואח"כ מהדרין עליו פי' חוזרין אליו ודו"ק. בד"ה הולכין כו' נמי לא רצו חוזרין אצל גדול כצ"ל:

תוס' בד"ה אי למאן דאמר כו' ולמ"ד אין זיקה אע"ג כו' כל חד וחד אימר דידיה מתרמי ליה וליכא למיגזר דלמא מיבם ברישא דאפילו אי מיבם אימר דידיה אתרמי ליה וכי מיבם שפיר עביד כו' כצ"ל:

דף כד עמוד ב

רש"י בד"ה אי עולמית עליו הס"ד:

בד"ה מכוער כו' התירה מעליה אלא לזנות כצ"ל:

תוס' בד"ה הלכה כו' לא דמי להא דאיכא מ"ד כו' כצ"ל:

בד"ה אמר רבי כו' או שיראו אותה כדרך המנאפין כו' כצ"ל:

דף כה עמוד א

תוס' בד"ה ואכתי מי דמי כו' הכא בעל והכא בעל. נ"ב פי' לפי זה שאינה קושיא לא צריכא למיגרס הכא בעל והתם בועל אלא בתרוייהו בעל ואיירי בהוצאה ולא בכניסה ודו"ק:

בא"ד רבנן כו' והכא בעל הוציאה והכא בועל הוציאה כו' יוציא משום רננא כמתני' דהכא כו' כצ"ל:

בד"ה מת כו' לא הוה צריך למיתני הרגנוהו כל זה נמחק:

דף כה עמוד ב

תוס' בד"ה לימא רב יוסף כו' מן דהא אדם עד בניו כשרים נמחק. ונ"ב נ"ל טעות ומש"ה קאמר אח"כ האי דרב יהודה גופא קשיא ודו"ק (עיין במהרש"א):

דף כו עמוד א

גמ' מ"ש מהא דתני הנטען מן האשה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הא דקתני כו' קטטה הס"ד:

בד"ה קס"ד כו' הראשון ובתרי כו' הד"א:

סליק כיצד פרק שני