משנה בכורות ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הלוקח בהמה מן הגוי,

ואין ידוע אם ביכרה, אם לא ביכרה -

רבי ישמעאל אומר:

עז בת שנתה - ודאי לכוהן,

מכאן ואילך - ספק.

רחל בת שתים - ודאי לכוהן,

מכאן ואילך - ספק.

פרה וחמור בני שלש - ודאי לכוהן,

מכאן ואילך - ספק.

אמר לו רבי עקיבה:

אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת - היה כדבריך,

אלא אמרו: סימן הוולד -

בבהמה דקה - טינוף,

ובגסה - שליה,

ובאשה - שפיר ושליה.

זה הכלל -

כל שידוע שביכרה - אין כאן לכוהן כלום,

וכל שלא ביכרה - הרי זה לכוהן,

ואם ספק - יאכל במומו לבעלים.

רבי אליעזר בן יעקב אומר:

בהמה גסה ששפעה חררת דם - הרי זו תיקבר, ונפטרה מן הבכורה.

(ב) רבן שמעון בן גמליאל אומר:

הלוקח בהמה מניקה מן הגוי -

אינו חושש - שמא בנה של אחרת היה.

נכנס לתוך עדרו,

וראה את המבכרות מניקות, ואת שאינן מבכרות -

אינו חושש -

שמא בנה של זו - בא לו אצל זו,

או שמא בנה של זו - בא לו אצל זו.

(ג) רבי יוסי בן משולם אומר:

השוחט את הבכור -

עושה מקום בקופיס מכאן ומכאן,

ותולש את השער - ובלבד שלא יזיזנו ממקומו.

וכן התולש את השיער - לראות מקום המום.

(ד) שיער בכור בעל מום שנשר -

והניחו בחלון, ואחר כך שחטו -

עקביה בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין - דברי רבי יהודה.

אמר רבי יוסי: לא בזה התיר עקביה,

אלא בשיער בכור בעל מום שנשר,

והניחו בחלון, ואחר כך מת -

בזה עקביה בן מהללאל מתיר, וחכמים אוסרין.

הצמר המדובלל בבכור -

את שהוא נראה עימו מן הגיזה - מותר,

ואת שאינו נראה מן הגיזה - אסור.

הדף הראשי של משנה בכורות ג

משנה בכורות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב