מלאכת שלמה על בכורות ג
<< · מלאכת שלמה · על בכורות · ג · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
הלוקח בהמה מן הנכרי וכו': ביד עד סוף סימן ב' פ"ד דהלכות בכורות סי' ז' ח' י' י"ב ובפ"ה סי' ד' ובטור יו"ד סי' שט"ו שי"ו:
פרה וחמור בני שלש ודאי לכהן: פ' אין מעמידין (עבודה זרה ד' כ"ד.) וכתבו תוס' חיצוניות עז בת שנתה ודאי לכהן פי' אם ילדה ברשות ישראל תוך שנתה ודאי לא ילדה ברשות הנכרי דשני פעמים אינה יולדת בשנה אחת ואע"ג שהגדולות יולדת ב' פעמים מ"מ שנה ראשונה אינם יולדות אלא פעם אחת אבל אם ילדה מכאן ואילך אפי' יום אחד בשנה שניה מ"מ פטורה מספק דשמא ילדה ברשות הנכרי דשנה ראשונה וכן צ"ל גבי רחל בת שתים דאינה יולדת ב' פעמים בשני שנים ראשונות וכן מוכח בגמרא אבל גבי פרה וחמור על כרחך אינך יכול לפרש כן שילדות לפעמים תוך שלש ואם באת לרשות הישראל תוך ג' וילדה ואח"כ בשנה רביעית או בשנה חמישית שהיא ספק דהא בפ' אין מעמידין קאמר בהדיא פרה דפחות משלש מי קילדה והא תנן פרה וחמור בני שלש ודאי לכהן אלא על כרחך ה"פ פרה וחמור שנכנסו לרשות ישראל בתוך שלש ודאי לכהן אפילו לא ילדה עד שתי שנים אח"כ דבפחות משלש לא קילדה מכאן ולהלן שבאת לאחר שלש ברשות ישראל ספק דשמא ילדה בתוך שלש. וא"ת מנא ליה לתלמודא דה"פ אימא דר"ל בת שלש ודאי לכהן לפי שאין חוזרת ויולדת פעם אחרת תוך ג' וכגון שילדה ברשות הישראל תוך שלש שנה שלישית כמו גבי עז ורחל ואומר הר"מ דמשמע ליה לתלמודא מדפליגי תנאי בברייתא גבי עז ורחל שטנפו בתוך זמנם ולא נקט נמי פרה וחמור וא"כ היינו משום דלא אפשר לטנף בפחות משלש וכ"ש לילד וג"כ קרוב לזה פירשו תוס' שבדפוס. והרא"ש ז"ל פי' דהאידנא נשתנה הטבע שהרי פרה יולדת בת שתים ואין לפרש דמעיקרא נמי הוי יולדת תוך שתים אלא אם איתא דילדה בשנה שניה לא היתה חוזרת ויולדת בשלישית אע"ג דגדולה יולדת בכל שנה כענין שפי' רש"י ז"ל בגמרא גבי גדייה וכו':
מכאן ואילך ספק: בגמרא פריך אמאי ספק הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן והא ודאי מילד אוליד ומשני רבא דר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למעוטא גבי קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא איילונית ונמצאו פוגעים בערוה ורבנן סברי זיל בתר רובא ורוב קטנים לאו סריסים נינהו ורוב קטנות לאו אילוניות נינהו ורבינא אמר אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה אבל רובא דתלי במעשה כגון עבור הבהמה דתלי בהרבעה ואיכא למיחש שמא לא עלה עליה זכר הלכך ספק. והקשו תוס' ז"ל אמאי לא משני הכי בר"פ בתרא דיבמות אמתני' דלא תנשא ולא תתייבם עד שתדע וכו' וי"ל דתשמיש אדם לא חשיב תלוי במעשה כמו תשמיש דבהמה דפעמים צריך להרביעה כדאמרינן בהשוכר את הפועלים מהו להכניס כמכחול בשפופרת עכ"ל ז"ל:
לא אמרו וכו': פ' המפלת (נדה דף כ"ה) ועיין במ"ש ביד שם סימן ג':
טנוף: כתבו תוס' ז"ל שם בפ' המפלת האי טנוף הוא ולד עצמו ול"ד לטנוף דלקמן דרוב בהמות מטנפות דהתם טנוף שלאחר יציאת הולד ע"כ:
ובגסה שליא: נראה דלאו למעוטי סימן שליא מבהמה דקה דהא תנן בפ' בהמה המקשה סימן ולד באשה וסי' ולד בבהמה אלא למעוטי סימן טנוף מבהמה גסה וכן כתבו ג"כ תוס' ז"ל פ"ק דב"ק דף י"א כדתנן בהלוקח סימן ולד בבהמה דקה טנוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא ע"כ. גמרא ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן ומכאן ולהלן ספק פרה בת שלש ודאי לכהן מכאן ולהלן ספק חמורה כפרה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר חמורה בת ד' שנים ע"כ דברי ר' ישמעאל פי' כגון זו דברי ר' ישמעאל כשנאמרו דברים לפני ר' יהושע אמר להם צאו אמרו לו לר' ישמעאל טעיתה אילו בולד בלבד בהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימך ולד בבהמה דקה טנוף ובגסה שליא ובאשה שפיר ושליא כך שמעתי ואני איני אומר כן אלא עז שטנפה בת ששה חדשים יולדת בתוך שנתה רחל שטנפה בת שנתה יולדת בתוך שתים א"ר עקיבא אני לא באתי לידי מדה זו דאיני יודע אם מטנפת בתוך ששה אם לאו אלא [הגה"ה מכאן משמע דזה הכלל דקתני במתני' לאו לאתויי אלא סימנא בעלמא נקט וכההוא זה הכלל דבפ' הקורא את המגלה עומד ע"כ] כל שידוע שבכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלא בכרה ה"ז לכהן אם ספק יאכל במומו לבעלים ומפרש בגמרא דכ"ע ס"ל דטנוף פוטר אי חזינן דטנפה והכא בהא קמיפלגי דר' ישמעאל סבר מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה והא מדאוליד ודאי לא טניף ור' יהושע סבר מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה ובגמרא בעי מאי איכא בין גמריה דר' יהושע לסבריה פי' דבין גמריה בין סבריה משמע דטנוף פוטר ומשני דזעירי איכא בינייהו דאמר זעירי אין טנוף פחות משלשים יום פי' דאינה מקבלת זכר עד שלשים יום ובין גמריה בין סבריה אית להו דזעירי מיהו אי מקצת היום ככולו אי לא איכא בינייהו לסבריה אמרינן מקצת היום של גמר חדש חמישי של עבור או מקצת היום של שלשים יום של טנוף מקצת אותו יום שלשים ככולו כלומר דכבר שלמו ימי טנוף ובו ביום תקבל זכר ויוכלה להתעבר ותלד ביום אחרון של שנה. לגמריה דלא נקט ששה לא אמרינן מקצת היום ככולו אלא בעינן שלשים של טנוף שלימים מעת לעת דהיינו כל חדש שביעי ואינה יולדת אלא בתחלת שנה שניה. ובעינן בגמ' מאי איכא בין ר"ע לר' יהושע דוכי בציר מהכי מי ילדה ומסיק חָלָב פוטר איכא בינייהו פי' אם חולבת בתוך שנתה או שנולדה בבית ישראל ולא ראינוה יולדת עד לאחר שנתה והרי היא חולבת ר' יהושע סבר כי היכי דטנוף פוטר חלב פוטר ג"כ ור' עקיבא סבר חלב אינו פוטר אלא כל שידוע שודאי בכרה ה"ז לכהן ואם ספק וכו':
בהמה גסה וכו': תוס' פ' בהמה המקשה ודפ' כל פסולי ד' ל"ב:
ה"ז תקבר: גמרא תני ר' חייא במילתיה דר' אליעזר בן יעקב אינה מטמאה לא במגע ולא במשא משום שבטל הבשר ברוב דם וגנינים שיוצאין עמו. וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דתנן בפ' בהמה המקשה המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים משום דנסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות שאני הכא כדמפרש בגמרא כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה קוברין אותה אבל התם הכל יודעין דאין שליא בלא ולד ולא בעי פרסום ע"כ וכן תרצו ג"כ שם בנדה פ' המפלת (נדה דף כ"ז) וכן תירץ ג"כ הר"ן ז"ל ס"פ בהמה המקשה. ואיתה בירושלמי שם באותו פרק ועיין במ"ש שם סימן ד' וביד פ"א דהלכות שאר אבות הטומאות סימן ט"ז:
משנה ב עריכה
רשב"ג אומר וכו': תוס' והרא"ש ז"ל ר"פ בתרא דיבמות ותוס' דחולין פ"ק ד' י"א:
הלוקח בהמה מניקה מן הנכרי אינו חושש שמא בנה של אחרת היה: ות"ק דברייתא פליג עליה דהוי בכור מספק מפני שמרחמת אע"פ שאינה יולדת רשב"ג אומר הדבר בחזקתו. ובגמרא א"ר יוחנן דאפילו היה זה שמניקה כמו מין אחר ואפילו כמין חזיר ה"ז פטורה מן הבכורה:
נכנס לתוך עדרו: בברייתא הנכנס כמו שאכתוב בסמוך. ובהרא"ש ז"ל תרי זימני כתוב שם היה. שמא בנה של אחרת הי' היה נכנס וכו'. ופי' הרמב"ם ז"ל כגון שמצא הבכירות מניקות נקבות ושאינם מבכירות מניקות זכרים אינו חושש שמא הדבר בהפך היה בשעת הלידה ושהמבכירות שלא ילדו הן הן שילדו הזכרים אלא מניח הענין כפי מה שמצא אותו:
לתוך עדרו: פי' של עצמו וז"ל הברייתא וכן היה רשבג"א הנכנס לתוך עדרו בלילה וראה בעשר בחמש עֶשְרֵה מבכירות ושאינם מבכירות יולדות למחר השכים ומצא זכרים תלויות בשאין מבכירות ונקבות תלויות במבכירות אין חוששין להחמיר ולספק בספק בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו אצל זו וזכרים בני המבכירות. וכתבו תוס' ז"ל דלרבותא נקט נכנס לתוך עדרו בלילה דאע"ג דודאי היתה תחלת לידה בלילה שעדיין אין האמהות מכירין בולדותיהן ודרכן לטעות בלילה ובא לו בנה של זו אצל זו אפ"ה לא חיישינן ע"כ. ומחק הר"ר יהוסף ז"ל מלת מניקות השניה. וגם מחק מלת או והגיה ושמא בויו. ובעי בגמרא האי הדבר בחזקתו דקאמר רשב"ג בברייתא ר"ל דאינה מרחמת על ולד בהמה אחרת אא"כ יולדת ומיהו היכא דילדה חיישינן לרחומי שמרחמת ולד בהמה אחריתי או דלמא אפילו ילדה דידה מרחמא דלאו דידה לא מרחמא למאי נ"מ למילקא עליה דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת בנו אבל לענין בכורה ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה הא הויא לה אחרינא ובעי' למפשט ממתני' דקתני אינו חושש שמא בנה של אחרת היה אלמא משמע דבודאי דילה מחזקינן ליה דלא מרחמא אלא דידה ודחינן מי קתני שמא בנה של אחרת הוא היה קתני וה"ק אינו חושש שמא בנה של אחרת אא"כ היה לה ולד מעיקרא וה"פ ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין חוששין שמא מרחמת בן חברתה אא"כ היה לה ולד אחר מעיקרא הלכך לענין בכורה ודאי פטורה מן הבכורה אבל לענין אותו ואת בנו ספיקא הוא:
משנה ג עריכה
ר' יוסי בן משולם אומר השוחט את הבכור וכו': עד סוף הפרק ביד פ"א דהלכות מעילה סי' י' י"א ועיין בטור א"ח סי' תצ"ח. ואיתה בירושלמי דשבת פ' כלל גדול:
עושה מקום: מפנה את השיער לכאן ולכאן למקום שחיטת הסכין:
ותולש את השיער: לכאן ולכאן למקום חתך הסכין משום חלדה רש"י ז"ל. וכתבו עליו תוס' ז"ל ואין נראה דא"כ סכין ה"ל למנקט הכא דאיכא למיחש טפי לחלדה ועוד דבעיא היא בפ' שני דחולין תחת צמר מסובך מהו ולא איפשיטא אלא נקט הכא קופיץ משום דבעי עשיית מקום טפי מסכין [כו' עיין בתוי"ט]:
ובלבד שלא יזיזנו ממקומו: אלא יניחנו לאותו שתלש מסובך עם הצמר שמכאן ומכאן. בפי' רעז"ל וכן מותר לתלש את השיער ואפילו לכתחילה להראות בו לחכם מקום המום עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט זה לשון הבעיא בגמרות כתיבת יד איבעיא להו לכתחלה ואתולש או דיעבד ואלא יזיזנו ופשיט לה בגמרא מברייתא. דאתולש ואפילו לכתחלה ואמר רב מרי אף אנן נמי תנינא וכן התולש את השיער לראות מקום המום מאי וכן אילימא שלא יזיזנו השתא ומה שוחט דשחיטתו מוכחת דלאו לגיזה מכוין אמרת לא יזיזנו לראות מקום המום מיבעיא אלא לאו אתולש דרישא קאי דכי היכי דמותר לתלוש לצורך השחיטה דהא פשיטא לן דרישא לכתחלה קאמר ה"נ התולש לראות מקום המום לכתחלה הוי ש"מ. ומשמע מהכא דעיקר הגירסא וכן התולש בה"א וכמו שהוא בפי' הרמב"ם ז"ל וכן ג"כ הגיה הר"ס ז"ל. ובגמרא בדף כ"ד ע"א מוכח דתרתי מילי קאמר ר' יוסי בן משולם חדא עושה מקום לקופיץ ואידך וכן תולש את השיער לראות מקום המום:
משנה ד עריכה
שנשר: מסיק בגמרא דמתני' נקט נשר להודיעך כחן דרבנן דאפילו בנשר מאליו אסרי ובברייתא נקט תולש להודיעך כחו דעקביא דבבעל מום אפילו בתולש דעבד איסורא שרי:
א"ר יוסי לא בזה התיר וכו': כלומר לא בזה חלקו חכמים עליה דעקביא ובגמרא בברייתא איכא נמי פלוגתא ומסיק רבא דשלש מחלוקות בדבר ת"ק דברייתא סבר דפליגי רבנן ועקביא במת הבכור והוא הדין לשחטו והא דקמיפלגי במת להודיעך כחו דעקביא ור' יהודה סבר במת ד"ה אסור כי פליגי בשחטו ואתא ר' יוסי למימר בשחטו ד"ה מותר כי פליגי במת וסתמא דסיפא דמתני' כר' יהודה דבשחטו פליגי ולא במת מדקתני הצמר המדובלל בבכור את שהוא נראה עם הגיזה מותר ואת שאינו נראה עם הגיזה אסור ואי ר' יוסי במאי אילימא בשחטו בין עקביא בין רבנן מישרא שרו בין נראה בין לא נראה דהא אפילו מונח בחלון קאמר ר' יוסי דאפילו רבנן שרו בשחטו ואלא במת אי רבנן אידי ואידי מיסר אסרי דאותו שמחובר בו טעון קבורה לד"ה והחלוש ממנו רבנן אסרי ליה אפילו מונח בחלון ואי עקביא אפכא מיבעי ליה נראה עם הגיזה אסור דמיתה קאסרה ליה אינו נראה עם הגיזה מותר דמעיקרא תליש אלא פשיטא ר' יהודה ובמאי אילימא במת בין לעקביא מן לרבנן בין נראה בין אינו נראה מיסר אסרי אלא לאו בשחטו ואי עקביא אידי ואידי בין נראה בין אינו נראה משרא שרי אלא לאו רבנן היא וש"מ בשחטו פליגי ש"מ וה"נ סתם לן תנא בבחירתא כותיה דר' יהודה בפ"ה סי' ו'. עוד גרסינן בגמרא אמר ריש לקיש מחלוקת דעקביא וחכמים בשהתירו מומחה לבכור קודם שנשר הצמר דרבנן סברי גזרה אי שרית ליה לצמר בהנאה דילמא אתי לשהוייה כדי שתהא הצמר נושרת הימנו ובין כך ובין כך אתי לידי גיזה ועבודה הלכך אע"ג דהתירו מומחה אסור ועקביא סבר כיון דהתירו מומחה תו לא משהי ליה אבל לא התירו מומחה ד"ה אסור דה"ל כתם ובתם עקביא מודה כדאמרינן בברייתא בגמרא דאי שרית ליה לצמרו אתי לשהוייה שלא יקריבנו ונוח לו בכך שבין כך ובין כך יפול בו מום ומפקע ליה מקדושת מזבח ועוד דכיון דלא התירו מומחה קודם אכתי לא הוה ביה שום צד היתר:
הצמר המדובלל: כך צ"ל. ופירש רש"י ז"ל שנתלש מן העור אבל מסובך הוא עם הצמר וכו'. וכן פי' בערוך מדובלל פי' מעורבב ואינו מתוקן. וכתב הרי"א ז"ל. הכא לא קאמר שיעור כמו שאמר לעיל כי השיער נושר ואינו נסבך כמו הצמר כן נ"ל ע"כ:
את שהוא נראה עם הגיזה מותר ואת שאינו נראה עם הגיזה אסור: כצ"ל. בפי' רעז"ל צ"ל ושאינו נראה עם הגיזה שיצא חוץ יותר מדאי וניכר לכל שמובדל מן הגיזה אסור. ובגמרא מפרש ריש לקיש כל שעיקרו הופך כלפי ראשו שכפול באמצעיתו ושני ראשים מבחוץ נקרא אינו נראה עם הגיזה. ולשון הרגמ"ה כל שעיקרו של שיער תלוש והופך העיקר כלפי ראשו וראשו אצל העור נראה שמחים נתלש ע"כ. וביד פ' שלישי דהלכות בכורות סי' י"א י"ב ובטור יו"ד סי' ש"ח: