משנה בבא קמא י ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק י · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

הגונב טלה מן העדר והחזירו, ומת או נגנבכד, חייב באחריותו.

לא ידעו בעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו, ומנו את הצאן ושלמה היא, פטור.

נוסח הרמב"ם

הגונב טלה מן העדר והחזירו מת או נגנב חייב באחריותו ואם לא ידעו הבעלים בגניבתו ובחזירתו ומנו את הצאן והיא שלמה פטור מלשלם.

פירוש הרמב"ם

הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב כו': אמרו ומנו את הצאן והיא שלמה פטור מלשלם וכל הענין הראשון והוא כשגנב וידע בעל הצאן שגנב לו אבל אם לא ידעו הבעלים לא בגנבתו ולא בחזירתו אינו פוטרו אלא א"כ יחזיר וידעו הבעלים שהחזיר לפי שלמד זה הטלה דרך אחר זולתי דרך הצאן [שלו] ולכך צריך להודיע הבעלים כדי שישמרוהו כאשר יוכל ואז יפטר מאחריותו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חייב באחריותו - דמכי גנבה קם ליה ברשותיה, והשבה דעבד לאו השבה היא כה:

ואם לא ידעו בו וכו' - מתניתין הבי מתרצא, חייב באחריותו בין מנו בין לא מנו. אימתי בומן שלא ידעו בו הבעלים בגניבתו ובחזרתו. אבל ידעו הבעלים בגנבתו ומנו את הצאן והיא שלימה, פטור מלשלם. והכי פירושה, מת או נגנב הטלה לאחר שהחזירו הגנב, חייב באחריותו, בין שמנו הבעלים הצאן והיא שלימה בין שלא מנו הצאן. אימתי בזמן שלא ידעו הבעלים בגניבת הטלה, שכל צאן שהיא רגילה לצאת חוץ, צריך ליזהר בה ביותר, וזו הואיל ולא ידעו הבעלים בגניבתה ושהיתה למודה לצאת ולא נזהרו בה, חייב הגנב לשלם, שבגרמתו נאבדה הצאן. אבל אם ידעו הבעלים בגניבת הטלה, ואח"כ מנו הצאן ונמצאת שלימה שהוחזר הטלה הגנוב, א"כ כבר ידעו שיש צאן אחת שלמודה לצאת חוץ, והיה להם להזהר בה, ואם לא נזהרו אינהו דאפסוד, ופטור הגנב מלשלם:

פירוש תוספות יום טוב

ומת או נגנב. נראה לי דמשום סיפא דפטור. תנא נגנב. דלא תימא דוקא מת מעצמו פטרינן לו. ועיין בסמוך:

חייב באחריותו. כתב הר"ב דמכי גנבה קם ליה ברשותיה. והשבה דעבד לאו השבה היא. וכפירוש רש"י והלכך אפילו מת חייב כדתנן במתניתין. ותימה על ל' הר"ב שכתב לקמן חייב הגנב לשלם שבגרמתו נאבדה הצאן. דאיכא למשמע מינה דדוקא באבידה חייב משום דגרמתו עשתה שנאבדה דאנקטה לה נגרי ברייתא. ואילו במת לא נתחייב דלאו גרמא דידיה עביד ליה. דמלאך המות מה לי הכא מה לי התם. אלא טעמא דלא עביד השבה והלכך קמה ליה באחריותו לכל דבר. ואם מת חייב בדמיה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על המשנה) נגנב. נראה לי דמשום סיפא דפטור תנא נגנב דלא תימא דוקא מת מעצמו פטרינן ליה:

(כה) (על הברטנורא) והלכך אפילו מת חייב כדתנן במתניתין. ומה שכתב הר"ב שבגרמתו נאבדה ה"ה במת. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הגונב טלה וכו':    בברייתא פליגי ר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל ס"ל גונב טלה וכו' לא בעי להודיע לבעלים שהחזירו ור"ע ס"ל דצריך להודיעם ואם לא הודיעם חייב באחריותם ודוקא בגונב טלה מרשות עצמו כגון שהוא שומר עליו פליגי ר' ישמעאל ור"ע אבל בגונב מרשות בעלים אפי' ר"ע מודה ובהכי מיירי מתני' דהכא ועי' ברב אלפס ז"ל במתני' דהכא גם בפ' המפקיד דף פ"ד גם עיין לקמן במציעא בפי' רעז"ל פ"ג סי' ט' גם שם במ"ש אני: ולרב חסדא דס"ל אם גנב לדעת בעלים אם אח"כ כשהחזירו מנו הבעלים את הצאן ושלימה היא הוא דמנין פוטר ואם גנב שלא לדעת בעלים כשמחזירו צריך להודיע לבעלים ואם לא הודיען אע"ג דמני חייב מיתרצה מתני' כדפירשה רעז"ל. והשתא מיפרשא סמיכות מתני' לדלעיל מינה לדעת רב חסדא דקיי"ל כותיה הכי. דה"ק אע"ג דאמינא לך אבל אם א"ל איני יודע אם גזלתיך וכו' דפטור מלשלם דבעבור שאינו יודע מרויח מדיני אדם תנא השתא דידיעת הבעלים שנגנבה להם הבהמה מאצלם ושהוחזרה להם גורם לגנב פיטור אם מנו כבר את צאנם ואם לא ידעו שנגנב להם הטלה אע"פ שמנו את צאנם ושלימה היא חייב הגנב אם מת או נגנב או נאבד משום דלא עביד השבה מעלייא. וכתב שם הרב המגיד יש מי שכתב שאם היה הטלה שגנב נקוד וטלוא ואין כמותו בעדר אם ידעו הבעלים בגניבתו והחזירו לעדר אע"פ שלא מנו את הצאן הרי הוא כמנין ופטור שהרי הוא ניכר וכן נראה קצת מן הסוגיא אשר שם ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

הגונב טלה מן העדר והחזירו:    בלי דעת בעלים:

חייב באחריותו:    דכל זמן שלא החזירו כראוי חייב באחריותו:

לא ידעו בעלים לא בגניבתו ולא בחזירתו ומנו את הצאן ושלימה היא פטור:    חסורי מחסרא וה"ק, חייב באחריותו. וזהו דוקא בלא ידעו בעליה וכו', ר"ל שנגנב והוחזר, ואפילו מנו הצאן אחר שהוחזר ומצאו המנין שלם, אפ"ה חייב באחריותה, דכשגנבה הורגלה לצאת וצריכה שמירה יתירה, וכ"כ במתה היתה צריכה שמירה יתירה שתנוח אחר שנתיגעה כשגנבה, ומדלא ידע בעליה שנגנבה, לא נזהרו בה וברחה ומתה, אבל בהודיעו שגנבה ושהחזירה לו, הרי ידע שיזהר בה, ואח"כ מנה הצאן וכו', ר"ל שמצא המנין שלם כמאמר הגנב, בנאבדה פטור הגנב. מיהו בגנב דבר שאינו בעל חי, דוקא בידע בעלים שנגנבה, צריך שוב לידע שהמנין שלם, אבל בלא ידע שנגנבה, אפילו לא ידע בחזרה פטור [שנ"ה]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי קיח א  רמב"ם הלכות גניבה ד יב  שולחן ערוך חושן משפט שנה ב