ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/בבא קמא/פרק י

< רש"י על הש"ס




פרק עשירי - הגוזל ומאכיל

מתני' הגוזל ומאכיל - והניח לפניהם. או שהניח לפניהם הגזילה קיימת:

פטורים מלשלם - בגמרא מפרש טעמא:

אם היה דבר כו' - בגמ' מפרשי לה מר הכי ומר הכי:

גמ' ברשותיה דמריה קאי - וזה שאכלו נעשה כגוזלו מבעליו:

זאת אומרת - דקתני והניח לפניהם פטורין:

רשות יורש כרשות לוקח דמי - והויא לה כרשות אחרת וכיון דאוקימנא למתניתין לאחר יאוש קני להו יתמי ביאוש ושינוי רשות דאי ביאוש כדי לא קני מדלא קתני פטורא באבוהון:

כשאכלום - לאחר מיתת אביהן ונגזל אין יכול לתובען שהרי לא גזלוהו:

והא מדקתני סיפא אם היה דבר שיש בו אחריות - כגון דבר הניכר לרבים ונראה כל שעה כעין קרקע או כגון טלית וכסות:

חייבים להחזירה - מפני כבוד אביהן שהבריות אומרות זו טלית שגזל פלוני:

מכלל דבגזילה קיימת עסקינן - ואפ"ה היכא דלאו משום כבוד פטר להו ברישא במתני':

הכי קאמר אם הניח להן אביהן - קרקעות משלו אפילו אכלו את הגזילה חייבין דאשתעביד נכסים דאבוהון מחיים:

לא דבר שיש בו אחריות ממש - לא שגזל קרקע והניחה לפניהן:

אלא אפילו גזל פרה וחרש בה או חמור ומחמר אחריו - והכל מעידין שהיה דנגזל חייבין אלמא בגזילה קיימת עסקינן:

אמר רבא כי שכיבנא רבי אושעיא נפק לוותי - יצא לקראתי:

דמתריצנא למתניתין כוותיה - באחריות ממש ובשאין גזילה קיימת וחסורי מיחסרא ולא מוקי לה בדבר המסויים ובגזילה קיימת כרבי [דכיון דאשכחן הכי מתריצנא לה מתניתין כברייתא ולא חיישינן למאי דמתני רבי לר' שמעון בריה דברייתא קיימא כוותיה]:

גזילה קיימת - שלא אכלוה אחרי מותו ותבען הנגזל:

חייבין - דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי לא קני:

אין גזילה קיימת - שאכלוה אחרי מותו:

פטורין - דאינהו לא גזול מידי:

הניח להן אביהן אחריות נכסים - קרקע משלו:

חייבין לשלם - דאשתעבוד נכסיה:

דרב חסדא - דאמר לעיל רצה מזה גובה:

לאחר יאוש - ואכלוה:

תיהוי תיובתא דרמי בר חמא - כיון דלאחר יאוש אוקימתה:


לפני יאוש - דשינוי רשות בלא יאוש לא קני וכי אין גזילה קיימת שאכלוה אחרי מות אביהן פטורין דלית ליה דרב חסדא:

מאן דמתני לה - להא דרמי בר חמא אברייתא כ"ש אמתניתין דליכא טעמא אחרינא למפטריה אלא האי כל כמה דלא מחסרת לה למתניתין משמע דגזילה קיימת:

מאן דמתני לה אמתניתין אבל אברייתא רמי בר חמא - משום טעמא דקרא מתני לה כרבא. ל"א איפכא גרסינן מאן דמתני לה אמתני' כ"ש אברייתא דמתניתין איכא לאוקמא בשאכלום אבל ברייתא קתני שיודעין שהן של רבית אלמא דקיימי בעין וקתני פטורים דרשות יורש כרשות לוקח ומאן דמתני לה אברייתא אבל אמתניתין רמי בר חמא בשאכלום מתני לה כרבא וראשון שמעתיו ועיקר:

גדולים חייבים - ורמי בר חמא מוקי לה לפני יאוש:

קטנים פטורים - דלאו בני דינא נינהו ואע"פ דגזילה קיימת מיהו מחסרא גוביינא וסומכוס הוא דפטר קטנים לקמן:

ואין אנו יודעין חשבונות - ושמא אבינו חישב לך דמים:

משום דאין יודעים פטורים - בתמיה הואיל ויודעים שבגזילה באה לידו דברי ושמא הוא וברי עדיף:

לא יהא אלא דאזיק אזוקי - נכנס לחצר דנגזל והזיקו מי מחייבי קטנים לשלם והא אנן תנן לעיל (דף פז.) והם שחבלו באחרים פטורים והכא כיון דאכלום מאן כפי להו לשלומי:

הניח לפניהם - ועדיין לא אכלום אפילו קטנים חייבים כיון דגזילה קיימת ברשותא דמרה הוא ורבנן הוא דפליגי עליה דסומכוס ולא תקשי אברייתא דלעיל דאמר גדולים חייבין קטנים פטורים:

אין חייבין באונסיה - דלא קבילו עלייהו נטירותא:

בזול - כל זוזא חשבינא בארבע דנקי וכן כל היכא דתני בזול בפרק מי שמת (ב"ב דף קמו:) והיינו שני שלישי דמים וכולהו דמים לא נשלמו דאי הוו ידעי דבעו שלומי לא הוו אכלי בשרא והעור יחזירנו כמות שהוא:

איכא דמתני להא - הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין:

ארישא - דקאמר מתה אין חייבין באונסיה ואם הניח להן אביהן קרקעות חייבין לשלם דאשתעבוד נכסים מחיים דאבוהון דקסבר רבא חיוב אונסים משעת שאלה מוטל על השואל ופליגא דרב פפא דאמר לקמן לא רמי חיוב אונסים אשואל עד שעה שתיאנס:

ואיכא דמתני לה אסיפא - טבחוה ואכלוה משלמים דמי בשר בזול ואם הניח להן אביהן קרקע משלמין פרעון שלם דהוו אינהו במקום אבוהון והואיל והן אכלוה משלמין:

אבל ארישא - דמתה כדרכה לא דלא אמרינן אשתעבוד נכסים דלא רמי חיוב אונסין על השואל עד שעת אונסין והכא כי אתניסא ליתיה לשואל והני לא קבול עלייהו מידי:

והיינו דרב פפא דאמר היתה פרה גנובה לו - כלומר גנב פרה מערב שבת וטבח בשבת חייב אף בתשלומין ארבעה וחמשה שהרי נתחייב בקרן קודם שיבא לידי איסור סקילה ואף על גב דקנסא לא אתי עליה עד שבת לא פטרינא ליה מקנסא משום חיוב מיתה דאמר באלו נערות (כתובות דף לד:) קנס חידוש הוא שחידשה תורה הלכך אע"ג דמקטיל משלם:

היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור - מן הכל דלא אמרינן משעת שאלה מחייב ליה אקרנא וקמה ברשותיה אפילו למלאך המות אלא בשעת טביחה הוא דגזליה ואיסור שבת וגניבה באין כאחד ונפטר מן הקרן משום דקם ליה בדרבה מיניה וקנסא ליכא דהא אין כפל ולא ארבעה וחמשה אלא בגנב עצמו שגנב מבית בעלים או בשומר חנם הבא לפטור עצמו בטענת גניבה אבל שואל ונושא שכר ושוכר שאין יכולין להפטר בטענת גנב אין בהן כפל כדאמר בכמה דוכתי לא אם אמרת בשומר חנם שכן משלם תשלומי כפל תאמר בש"ש כו': שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה לא גרס ליה ואנן שמעינן כאן ובכתובות וכן פירש לנו רבינו שאם אין גניבה אחר שפטור מן הקרן משום דקם ליה בדרבה מיניה אין טביחה קנס נמי לא משלם ואף על גב דחידוש הוא ואין מיתה פוטרתו הכא דליכא קרן פטור דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי ג' וד' וכי מדלית מהכא קרנא הוו להו ג' לצאן וד' לבקר. ולא היה לי לב להבין את מושל שטעם זה אין צריך לכאן שהרי אין קנס בשואל הטובח ואפילו אמרינן כרב פפא דעד השתא קם ברשותא דמרה אפילו הכי גזלן נעשה עליה ולא גנב שאין דין גנב אלא בטוען טענת גנב והוה שומר חנם וכי גרס ליה בכתובות גרסינן ליה ובמלתא דרבא דאמר התם גנב וטבח בשבת פטור שאם אין גניבה כו' דהתם בגנב עצמו קאי וליכא למיפטריה מקנסא אלא משום האי טעמא אבל בדרב פפא ליכא למגרסא לא התם ולא הכא ואיידי דמילתא דרב פפא איתמר התם גבי מלתא דרבא איגרסא נמי אגב שטפא בדרב פפא ותשובות רב האי גאון מסייעא לי:

כעין שגזל - כלומר אם גזילה קיימת יחזיר אבל אין גזילה קיימת פטור ובדידיה ליכא לאוקמה אלא בבניו:

בר חמוה דרבי ירמיה - קטן הוה:

טרק גלי - דלת פתוחה בבית אביו סגר ולא הניח ליכנס לפי שהיה רוצה רבי ירמיה להחזיק בה:

דאחזקי בה בחיי דאבוה - והיה טוען שאביו מכרה לו או נתנה לו:


שלא בפני בעל דין - והאי קטן כמאן דליתיה דמי:

שתקף בעבדיו - שלקח עבדיו עמו שיסייעוהו [לישנא אחרינא שתקף בעבדיו ואמר שלי הן]:

ונראה - אם שלו הוא:

התם - הוא דירד לתוך שדה חבירו דלית ליה להך תינוק בהך שדה חזקה דאבוה אבל היכא דאית ליה להאי תינוק בבית זה חזקה דאבוה לא מפקינן ליה מיניה ולכשיגדיל יביא רבי ירמיה עדיו וידון עמו:

חולים - מסוכנים למות ואם לא עכשיו אימתי:

לב"ד הגדול - שבארץ ישראל:

כגון דנקט - בעל דין חבירו:

דסקא - אגרת מב"ד הגדול ששלחו לב"ד של כאן [לכופו]:

מקיימים את השטר - היו עדים החתומים מבקשים לילך למדינת הים מביאן מלוה לב"ד ומעידין על כתב ידן ובית דין כותבין תחתיו במותב תלתא הוינא ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימת ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי:

ואע"פ שעומד - בעל דין וצווח אל תקיימוהו מזויף הוא אין חוששין:

פתיחא - שטר שמתא על שאין פורע החוב:

אדרכתא - פסק דין לירד המלוה לתוך נכסים של לוה וליטלם בשומא בחובו:

שמא תכסיף - קרקעות של מלוה תבור ותפחות מדמיה:

מר אחא - זה שמו והיה לו חוב על חבירו ולא היה הלוה בעיר:

שני וחמישי - בתי דינין קבועים בעיירות תקנת עזרא בפרק מרובה (לעיל דף פב.):

שליח דרבנן - שהלך להזמין איש לדין וחזר ואמר לב"ד אינו רוצה לבא:

מהימנינן ליה כבי תרי - דלא משקר בבי דינא:

פתיחא - שטר שמתא וכי שרו ליה שמתא לא שרו ליה עד דיהיב זוזא דפתיחא לספרא:

יהבינן זמנא - מזמנין בעל דין ליום פלוני לדין:

על פי אשה - ההולכת אצלו לפי דרכה או ע"פ שכיניו וסמכינן עלייהו דעבדין שליחותייהו אי לא אתי מחזקינן באפקרותא ומשמתינן ליה:

אלא דליתיה במתא - שאין אותו פלוני עכשיו בעיר שב"ד בה ואמר לשכניו כשישוב פלוני אמרו לו לבא:


אבל איתיה במתא לא - משמתינן ליה דהנהו איתתא ושיבבי לא עבדי שליחותם:

דאמרי שליחא דבי דינא אשכחיה ואמר ליה - אלא משדרינן ליה עוד שליחות אחרינא בתריה:

ולא אמרן אלא דלא חליף אבבא דבי דינא - כי אתי ההוא פלוני לביתיה לית ליה אורחא לבבא דבי דינא אבל חליף אבבא דבי דינא לא סמכינן אשיבבי דאמרי בי דינא אמרי ליה:

אישתלי - שכחו שליחותם קודם ששב אותו פלוני לביתו:

עד דאתא לבי דינא לא קרעינא ליה - ואע"ג דאמר אתינא אתינא:

על דלא ציית לבי דינא - שאמרו צא תן לו ולא קיים:

עד דציית דינא - ויפרע לו:

לא מקרעינן ליה - ואע"ג דאמר פרענא:

ולא היא כיון דאמר דצייתנא קרענא - לאלתר דדלמא לית ליה זוזי השתא וטרח אבל באתא לדינא כל כמה דלא אתי אפקרותא הוא:

קובעין זמן - ליום שני בשבת ואם לא יבא מזמנין אותו ליום חמישי ואם לא יבא מזמנין אותו ליום שני ועד למחר לא כתבינן פתיחא שכל היום ממתינין שמא יבא:

לא יהבינן זימנא ביומי ניסן - אין מזמנין אדם לדין בניסן ובתשרי שהן זמן קציר ובציר:

אבל לבתר ניסן - שולחים שיבא ביום פלוני באייר:

לבני כלה בכלה - באין לשמוע הדרשה בכל שבת אין אומרים לו בא ביום שני לדין דממנע ולא אתי לכלה:

בריגלא - באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל ל' יום:

כי אתו - תובעין לקמיה דרב נחמן ביום כלה להזמין בעלי דינין לדין:

אמר להו וכי לדידכו כנופייכו - לצורך דינכם הקהלתי אתכם:

מטה ושלחן מהו - כיון דמידי דקאי בגו בית' הוא ולא מתחזי לעלמא כי פרה וחמור וליכא זילותא דאבוהון או דלמא כיון דנפקי ועיילי אינשי לביתייהו וחזו להו איכא זילותא:

ויחכם עוד - כפרה וחמור כן מטה ושלחן:

מתני' אין פורטין - להחליף סלעים בפרוטות מיד מוכסים ליטול הפרוטות מתיבתן שנותנין בה מעות המכס וכן מכיס של גבאי המכס שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל:

מתוך ביתו - של מוכס ממעות שלו:

או מן השוק - אם יש לו מעות בשוק שאין לוקח מתיבת המכס:

גמ' אבל נותן לו דינר - היה חייב לו פרוטות למוכס מן המכס בשוה חצי דינר ואין לו הפרוטות נותן לו דינר כסף ומקבל הימנו פרוטות בשוה חציו מפני שהוא כמציל מידו:

דינא דמלכותא דינא - וזה שקיבל את המכס מן המלך בדבר קצוב כך וכך לשנה אין גזלן:

שאין לו קצבה - אלא נוטל ככל חפצו:

מאליו - שלא מאת המלך אפי' יש לו קצבה:

כדי להבריח את המכס - ואע"פ שאין כוונתו להנאת לבישה אלא להבריח בו בלבישת כלאים:

דינא דמלכותא דינא - ונמצא שגוזל את המוכס ישראל זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר:

נודרין - קונם כל פירות עלי אם אין תבואה זו של בית המלך:

הורגים - רוצחים:

חרמים - בעלי תיגרה ומריבה וגוזלי ממון:

במוכס שהוא כנעני אנס - ואין לחוש אם גוזלו היכא דליכא חילול השם שאין מבין שזה מכזב:

באין עליו בעקיפין - בחכמה עד שפוטרין את הישראל:

אחרי נמכר - בעבד עברי הנמכר לנכרי בשוק משתעי:


שלא ימשכנו ויצא - כלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה:

יגלום - יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן:

גר תושב - אין עובד ע"ז ואוכל נבילות:

ולא לך אלא לגר - בקדושין היא (ד' כ.) ובערכין (דף ל:) כמה קשה אבקה של שביעית אדם שנושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את עצמו שנאמר ונמכר לך לא לך אלא לכנעני כו' ולע"ז עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים ואכולהו קאי גאולה תהיה לו אלמא גזל כנעני אסור:

בהפקעת הלוואתו - שאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו:

הפקעת הלואתו הוא - שהלוהו על עבודתו ואפי' הכי אמר ר' עקיבא לא יצא על כרחו:

גופו קנוי - כל שש שנים ונמצא שגזלו ממש:

טעותו - היה חייב לו לישראל וטעה בחשבון דליכא חילול השם:

לקנא דדהבא במר דפרזלא - מזרק של זהב בחזקת של נחושת:

ואיבלע ליה זוזא - ועוד טעות אחרת שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון שלקח ג' במקום ד':

ואמר - רב כהנא לכותי חזי דעלך סמיכנא אינו מונה אותם כדי להוציא עצמו מן החשד ל"א כותי א"ל לרב כהנא חזי דעלך סמיכנא זו שמעתי:

לצלחא - לבקע:

מעיקרו - פסקית של צד העיקר קח לצרכי שהן עבים:

דכותי מניינא ידע - מנין הפסקים מנה אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש:

שיבשא - זמורות:

קטופי - אשכולות:

היכי מיאשי - כלומר מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוי ואין כאן שנוי רשות שברה"ר הן ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרו:

והא לא עבדי שליחותיה כדקאמר מלכא - ואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו:

ולא טרח - אין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד:

באגא - בקעה:

דמשתכח בבי דרי - היו ארבעה שותפין בגורן והביאו שלשה חלקן בביתן והרביעי' נמצא בגורן:

פרע מנתא דמלכא - בשביל כולם ולכשיבאו חביריו אין יכולין לומר שלך היה ולא שלנו ואם גבאי זה ישראל הוא שקנה מן המלך את המס אין כאן משום גזל דדינא דמלכותא דינא ואם כותי הוא מותר לקנות ממנו:

אריסותיה מפיק - דאין לו חלק בגופו של קרקע ואין עליו לפרוע חלק על הבית ולענין זבוני לא מזבנינן מיניה דגזל הוא מה שנטלו מן האריס:

בר מתא אבר מתא מיעבט - רשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר חבירו דדינא דמלכותא דינא:

והני מילי דבורלא - אברול ארעא מס קרקע שאכל פירות:

וכרגא - כסף גולגולת דשתא דא:

אבל שתא דחליף חליף - והוא הגבאי כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה ומעתה המס שלו ולו אין כח למשכן את זה על חבירו:

דדיירי דרי - עכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר:

אסור ליקח מהן - בהמה שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל ושל בני ישראל הוא:


אפומא דחד - ונמצא שהפסידו שלא כדין:

דמגיסתא - בני כפר שאין יודעין לדון במשפט:

בי דוואר - שלטון:

חד אמומתא שדו ליה - על פי עד אחד אין מוציאין ממון אבל מחייבין בעל דין שבועה להכחיש העד כדין תורה לשון אחר דמגוזתא אנסין בחזקה כמו אתו גוזאי וקא מחו ליה (מגילה כח.) סריסים (של בית רבי) העומדין לרדות בחזקה:

והאמר מר זבין מעכו"ם כו' - בבבא מציעא בהמקבל:

ארבעית - הרבעת:

מתני' הרי אלו שלו - דמסתמא נתייאשו הבעלים מיד וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות:

אם נתייאשו - הבעלים דשמעינן דאייאוש דאמר ווי לחסרון כיס אבל סתמא לא וקשיא לסטים דסיפא אלסטים דרישא ובגמרא פריך ומשני לה חדא בלסטים עכו"ם וחדא בליסטים ישראל דמייאש מסתמא:

נחיל - גיור"א:

לא יקוץ את הסוכה - נתיישבו דבורים על סוכת חבירו וירא ליטלן אחת אחת שלא יברחו לא יקוץ את הסוכה להוליכן כולן ביחד ואפילו ע"מ ליתן דמים:

גמ' אם נטל - חמור מן המוכסין:

יחזיר לראשונים - ופליגא ברייתא אמתני':

יאוש כדי - שנתייאשו הבעלים ביד מוכס לא קנה המוכס ביאוש לבדו בלא נתינת דמים או שינוי מעשה וכי אתא ליד שני באיסור אתא לידיה:

אם בא להחזיר - שחסיד הוא:

יחזיר לבעלים הראשונים - ולא למוכס:

בגיותא - בגאוה ובזרוע:

אמרי מימר - צא ותן לו ואין חובטין במקלות לשון אחר דאמרי לנגזל מי יימר כדקאמרת הבא עדים שגנבו ממך:

מחשבתו מטמאתן - חישב עליהם בדבר שאין בו חסרון מלאכה כגון לעוצבא ולמטה ירדו לטומאה מיד:

ושל עבדן - שאומנותו בכך סתמיה למכירה הלכך אין מחשבתו מחשבה שאם יבאו בני אדם לקנותו ימכרנו להן ונמצא שסופן למנעלין ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך:

של גזלן אין מחשבתו מטמאתן - דלאו דידיה הוא דכיון דידע מאן שקליה מיניה לא מייאש:

ושל גנב מחשבתו מטמאתן - דאייאוש מרייהו דלא ידעי למאן יתבעו. חילוף הדברים גזלן כיון דשקליה מיניה בהדיא ולא מצי קאי באפיה מייאש גנב סבר בחישנא ליה ומשכחינא ליה:

בסתם - דלא שמעינן דמייאש דבהא פליגי דמר סבר סתם גניבה יאוש בעלים הוא ולא סתם גזילה ומר סבר חילוף הדברים כדפרישית:

אבל בידוע - דשמעינן דמייאש:

דברי הכל יאוש כדי קני - ואפי' גנב לר"ש וגזלן לרבנן:

בידוע נמי מחלוקת - דאי נמי דשמעינן דמייאש אמרי רבנן בגזלן דלא הוי יאוש דכל שעתא דעתיה למנקטיה בדינא וכן גנב לרבי שמעון:

דתנן במתניתין - הך מתניתין דעורות דטהרות דקתני לפי שלא נתייאשו הבעלים:

שאין יאוש לבעלים - אין יאושן יאוש:

מוכס גזלן - לסטים גנב:

ומשני בלסטים מזויין - דגזלן הוא:

היינו גזלן - והא תנא ליה מוכס:

אנס - דקתני גבי גזלן הוי חמסן דיהיב זוזי:

ורבי שמעון היא - דאמר גזלן קני:


וקיימא לן - לקמן דהא גנב כגזלן דקאמר רבי כגזלן דר"ש קאמר דקני ולא כגזלן דרבנן דלא קני:

הא לאו מפני כבוד אביהם לא - אלמא גזלן לרבי קני כר"ש וקאמר גנב כגזלן אלמא תרוייהו קני:

מאי וכן - פשיטא דקני ביאוש דמ"ש נחיל מכסות:

קנין דרבנן הוא - דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום דהא דהפקר נינהו ותניא (חולין דף קמא:) יוני שובך ויוני עלייה אין בהן משום גזל אלא מפני דרכי שלום:

מרדפין אחריהם - קודם דיבור הקטן דרגלים לדבר דשלו הם:

לעדות אשה - שמע מן התינוקות שהיו אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור איש פלוני בפ' בתרא דיבמות (דף קכא:):

והטבילוני - לפי שדרכו של תינוק לטפח בשרצים ובטומאות:

בדילין ממני - מפני תרומתי:

בתרומה דרבנן - בזמן הזה דרבי לאחר חורבן היה ואיכא מ"ד לא קידשה לעתיד לבא:

והשיאה רבי לכהונה - ואע"ג דאיסורא דאורייתא היא משום זונה:

בשבויה הקילו - דספיקא בעלמא היא:

שיהא שופך יינו - במתני' הוא זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש:

וטוען פשתנו - אם מת חמור חבירו הטעון פשתן בדרך וחמורו של זה טעון עצים:

מתני' שם גניבה - שיצא קול שנגנבו כליו:

נשבע לוקח כמה נתן ויטול - ויחזיר לו כליו ולפני יאוש קמיירי:

גמ' הפגין - צעק:

עילא מצא - פירכא היא כלומר עילא מצא כשמכר כליו ונתחרט וידע שמכרן לוקח לאחר עמד והפגין וצעק בלילה להאמין דבריו כשיערער:

אנברקראות - חבילות:

בדמי קננהו - דהבא במחתרת בר מיתה הוא כדכתיב אם במחתרת ימצא הגנב וגו' וכיון דאי הוה בידיה פטור כי מכרן לאחר אמאי מהדר להו לוקח:


לא צריך לאהדורי כולי האי - דנימא ספר פלוני ופלוני:

הדין עם הראשון - דינו של בע"ה ותביעתו על הגנב היא ואין הלוקח בעל דינו ואם בא לגבותו הימנו יתן דמים ואע"ג שהוכר הגנב לא אמרינן יחזיר לוקח הכלים בחנם ויפרע מן הגנב:

הדין עם השני - דינו של בעל הבית עם הלוקח הוא ויוציא הימנו כליו בחנם:

לפני יאוש - לקחו מן הגנב לפני יאוש:

דרב חסדא - גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה כו' בריש פירקין והאי נמי אע"ג דיהיב דמי לגנב לגבי האי מיהא גזלן הוא ומיהו היכא דלא הוכר הגנב עבוד ליה רבנן תקנת השוק ליטול מה שנתן אבל היכא דהוכר הגנב עליו להחזיר אחריו:

כלפני יאוש דמי - דכהן לא מייאש מינייהו:

ופליגי - כלומר ואמר רב הדין עם הראשון:

מתנות - קיבה:

נותן הלוקח - קיבה לכהן דמסתמא מתנות לא זבין ליה:

לא שנו - לקח הימנו במשקל נותנן לכהן דמשמע דהלוקח ע"כ נותנן לכהן והוא יתבע דמים מן המוכר:

אלא ששקל - הוא לעצמו:

הדין עם הטבח - דינו של כהן וערעורו על הטבח הוא רב לטעמיה דאמר הדין עם הראשון דטבח כגנב ראשון ולוקח הוי שני וקאמר הדין עם הטבח אלמא רב לית ליה דרב חסדא:

אינן נגזלות - דאלימא קנייה דידהו דמכח גבוה קאתו ליה וכל היכא דאיתנהו אימא דכהן נינהו ואפילו שקל לו הטבח יגבה הכהן נמי מן הלוקח קמ"ל:

פליגי בלפני יאוש ובדרב חסדא - דרב לית ליה דרב חסדא:

רב זביד אמר - היכא דלא אייאוש בעלים דכ"ע אית להו דרב חסדא והדין עם השני והכא כגון שנתייאשו כו':

לא שנא - דקני לגמרי ואפילו בדמי לא מהדר לו:

רב פפא אמר - לעולם בדלפני יאוש פליגי ותרוייהו אית להו דרב חסדא ובגלימא דגניבה כ"ע לא פליגי דהדרא למרה מיד בחנם ואין הלוקח יכול לעכבה על מעותיו וכדרב חסדא והדין עם הראשון דאמר רב לא בדין הבעל הבית קאמר אלא בדינו של לוקח קאמר:

תקנת השוק - על שקנאו לוקח בשוק בפרהסיא ולא הבין בו שנגנב עשו לו תקנה שישלם לו בעל הבית מעותיו:

ורבי יוחנן סבר עשו תקנה - ונהי דאית לן דרב חסדא ולא מצי לוקח למימר לבעל הבית לאו בעל דברים דידי את מיהו לאחר שישלם הגניבה יתבע מעותיו מבעל הבית ואי קשיא מ"מ דמי שקיל מה לי משום תקנה מה לי משום טענת לאו בעל דברים דידי את נפקא מינה היכא דגזל ובא אחר ואכל בלא דמים דאמרינן כדרב חסדא ואם השני נוח לו מן הראשון גובה הימנו:

שרי עביטך - התר משכונך כלומר פדה משכונך שבידו:

חוב - מלוה:

הקף - לחנוני:

לאו אדעתא - דהאי גניבה יהבתה ליה זוזי דמקמי הכא אוזפת ליה:

משכנתא שוה בשוה - אין דרך לעשות כן להלוות על המשכון כל שויו הלכך לאו אדעתא דהאי משכנתא אוזפיה אלא הימוני הימניה:

רב ששת אמר לא עשו - ואפילו ליטול מאה דכי היכי דמאה יתירין מתנה היא מאה דשויה נמי מתנה הוו:

ורבא אמר עשו תקנה - אפילו ליטול מאתים דאורחיה למזבין בדמים יקרים:

בר מגנב ופרע בחובו ובהיקיפו - דלא יהיב זוזי אהאי חפץ:

הלכתא כרב כהן - דכיון דהימניה מעיקרא השתא נמי הימניה:

נרשאה ופפונאה ובני מחוזאה - על שם מקומן נקראו: מתני'


אין לו אלא שכרו - שכר כלי ושכר פעולה:

גמ' ולימא ליה מהפקירא זכינא - דבש שלך היה הולך כולו לאיבוד והריני כמציל מן ההפקר ואמאי אין לו אלא שכרו כוליה דבש לישקול וגבי חמור ליכא למימר הכי דיכול להצילה הוא:

משתברות - והכל נשפך ביחד:

לא אמר כלום - אלמא כיון דלאיבוד אזל לית בהו זכייה והפקירא הוא:

כדאמר ר' ירמיה - לקמן:

בעקל - דדובשא כרוך עליה חבית של דבש קשורה בעקל ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר:

הרי פירות - של מעשר שני שיש לי בתוך ביתי מחוללין כו':

וכל היכא דאיכא - קצת הפסד וליכא איבוד לגמרי כי הכא דמוקמת לה בשיכול להציל ע"י הדחק ושמא יציל:

לכתחלה לא יאמר - בתמיה:

הרי שהיו לו - ללוי:

עשר חביות של טבל - הטבול לתרומת מעשר והוא טמא דתרומת מעשר דידיה לא חזיא לכהן לשתיה אלא לזלף ולקמיה מוקי לה ביין חדש דלא חזי כולי האי לזלף דלא אלים ריחא ופסידא פורתא הוא דאיכא כמו זה שיכול להציל על ידי הדחק:

ה"ג - אומר הרי היא תרומת מעשר על תשע חברותיה:

שמן דתרומה טמאה - חזי להדליק וכי מפסיד לה לכהן איכא פסידא טובא:

כשעקל בית הבד כרוך עליה - דלא חשיב פסידא כולי האי כגון זה שאין יכול להציל אלא ע"י הדחק:

למאי חזיא - ואפ"ה קתני אומר הרי הוא תרומה אלמא להפסד מועט לא חששו:

לא ישפכם - שלא יעבור עליהם אדם יחף ויכנס ארס של נחש ברגלו ע"י מכת צרור וימות:

(ולא יגבל בהן את הטיט) ולא ישקה בהן לבהמתו - משום סכנת נפשות שמא ישחטנה אחרי כן:

מסננת - כלי ע"ג כלי ונותנין השמרים בתוך העליון והוא ככברה והיין מסתנן מאליו:

יש בה משום גילוי - צריך לכסות העליון כדי שלא ישתה בו נחש ואף על פי שהיין מסתנן והולך חיישינן שמא יעבור הארס עם היין לתוך הכלי וכ"ש כשהתחתון מגולה:

שלא טרקו - בשלא עירבו אדם וכגון הך מסננת שאין איש נוגע בה:

אבל טרקו אסור - והכא בהך חבית כי מערה ושדי ליה מחבית למסננת מטריק ומתבלבל הארס עם היין ויוצא דרך המסננת לכלי:

דמנח מידי - בגד או שולי כברה על פי חבית ושפי ליה ומסננו בנחת שפי לשון שופך כמו השופה יין (לתמרי) [לחבירו] בבא מציעא (דף ס. ע"ש) רודיי"ר:

ורבי נחמיה - ואי ההיא די' חביות רבי נחמיה היא:

מי תרמינן - מן הטמא על הטמא:

אלא בשל דמאי - הקילו משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן וכבר נתעשר:

שותין מלוג בסלע ומזלפין מלוג בשתים - לשתיה אם ימצא יין בזול לוג בסלע יקח אבל לזלף יקח אפי' ביוקר הלוג בשתים סלעים דהנאה יתירא היא:

תקלה - לשתותן והרי היא טמאה:


תשפך הכל - כולה ביחד:

בשדה תשפך הכל - דאדממטי ליה לגו ביתא אתי ביה לידי תקלה:

אין הכרעה שלישית מכרעת - טעם עצמך אתה אומר ולא כדברי אחד מהן ששניהם לא הזכירו בית ושדה והיכי דמי הכרעה כגון אי הוה תני ב"ש בין נטמאת בבית בין בשדה תשפך הכל וב"ה אומרים בין בבית ובין בשדה תעשה זילוף ר"ש אומר נטמא בשדה תשפך הכל בבית תעשה זילוף דטעמא דתרוייהו קמכרע והוו להו לגבי בית תרי ולגבי שדה תרי והלכתא כתרי שאין עומדין דברי יחיד במקום שנים דאחרי רבים להטות כתיב (שמות כג) כי ההוא דקולי מטלניות דבמה מדליקין (שבת דף כט.) אבל הכא דאינהו לא גלו דעתייהו דליהוי שום מידי חילוק בין בית לשדה טעמא דנפשיה קאמר:

מעבורת - ספינה רחבה שעוברים בה רוחב הנהר:

דאפסדתן כוורי בזוזא - והיינו בשכרו דקתני טול דינר בשכר שאתה מפסיד כאן ותעבירני נותן לו אותו שכר משלם ומתני' נמי הרי הפסידו ניכר:

דבידים קא פסיד - שופך את יינו בידים בשבילו:

ירד להציל - ע"מ שיתן לו דמי שלו:

ועלה שלו מאיליו מהו - מי אמרינן מעיקרא דאפקריה כאבוד דמי ומחייב לו היאך לשלומי והדר זכה ביה מריה מהפקירא או דלמא כיון דסליק סליק:

מן שמיא רחימו עליה - ויהיב ליה דמי כאילו מת:

לוינהו - נתחבר עמהם ארי והיה משמר בהמותיהם מחיות וליסטים:

קדים רב ספרא - קודם שיחזיק בהן אחר שהרי הפקר היה:

לרווחא דמילתא - שלא יהא ערעור בדבר:


דורמסקנין - פרושים לשון מורי. לשון אחר אדרופיי"ש ועשב הוא הנאכל בשלקות קדירה:

לטורפה - לבזזה ונתפשרו עמהן בממון:

תייר - מראה להם הדרך:

אף לפי נפשות - שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא:

ולא ישנו ממנהג החמרים - שאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות עושין:

בכוסיא - בפשיעה:

אין שומעין לו - שמא לא יקח החמור והם לא התנו אלא כדי שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו לשמור עמהן בלילות מן החיות וליסטים:

קא מנטר ליה - ואפילו אם יאמר האחד אני יכול לשמור יפה אבל שנים איני יכול לשמור:

קמ"ל - דאמרי ליה לא כ"ש דהשתא מסרת נפשך טפי:

מחשבין לפי משוי - אם השליך זה מאה ליטרין זהב ישליך זה מאה ליטרין ברזל:

בניסן - שגדל הנהר מהפשרת שלגים ומן הגשמים מרחקים חד אשלא מלא חבל משפת הנהר לתוך המים ובתשרי שהמים חסרים והספינה גוששת אצל שפת הנהר רגילים להתרחק לתוך עומק המים תרי אשלי:

ואזל היאך בניסן למקום תשרי - באמצע המים ומתוך שהנהר גדול וחזק נטבעה:

הציל לאמצע - כל אחד מכיר את שלו ונוטל:

אי שיכולים - בעלים להציל לא אייאוש ואפי' אמר לעצמו גזלן הוא:

הכא בשותף - ובין יכולים להציל ובין אין יכולין להציל:

וכגון זה - במקום איבוד ממון:

שותף חולק - ואפי' לא ירצה חבירו:

אמר פליג - ומעכב חלקו את מה שהציל:

לא אמר לא פליג - ושפיר עבד דמסר נפשי' אעיסקא דתרוייהו הואיל והוא שותף עמו אורחיה למטרח אכולה עיסקא:

בפועל - שהיה שכיר לבעלי ספינה וכשאין יכולין להציל:

הדר ביה - וזכי מהפקירא:

רב אשי אומר - לעולם באיניש דעלמא וכגון דיכולין להציל ע"י הדחק:

אמר לעצמי - ושמעו בעלים ושתקו ולא מסרו עצמן אסח דעתייהו וגלו דאייאוש ולא בעו ממסר נפשייהו ומיהו היכא דיכולין להציל להדיא אפילו שמעו ושתקו לא קני דמסתמא לא אייאוש:

מתני' ונטלוה מסיקין - אנסין גזלוה מן הגזלן:

מכת מדינה היא - דאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך:

ואם מחמת הגזלן - מפרש בגמרא:

גמ' צלצל - ארבה גזלן הוא שאוכל תבואות כל אדם:

דאחוי אחויי - שלא גזלה הוא עצמו אלא שמע מבית המלך שמבקשין לגזול שדות והראה להם טלו קרקע זו של פלוני:


אי דינא - הוא שמסור ישלם:

גמרינן - מהאי מעשה דרב נחמן לשאר גרמי דנזקין דעלמא:

ואי קנסא - הוא דקנסיה רב נחמן משום דרגיל היה בכך לא גמרינן מיניה:

המטמא - טהרותיו של חבירו או מנסך יינו של חבירו לע"ז דאע"ג דקמיה מנח ואין הזיקו ניכר משלם:

לא חזרו - לא היינו גמרי' מדמע ממנסך:

המדמע - ערב חולין בתרומה דהפחית דמי החולין דלא חזו מהשתא אלא להמכר לכהנים:

להפסד מרובה - מטמא תרומה הפסד מרובה הוא דתו לא חזיא לאכילה מדמע הפסד מועט הוא דהא מזדבן לכהנים בדמי תרומה:

אף המנסך [כו'] - לא חזרו לא גמרינן מנסך אע"ג דהפסידו מרובה ממדמע ומטמא דהפסידן מועט לגבי מנסך:

זרק חץ - בשבת:

עקירה צורך הנחה - דכיון דבין עקירה להנחה קרע נמצא מעשה שבת ומעשה עקירה באין כאחד ולא אמרינן משעת עקירה חייב ממון ומתחייב בנפשו לא הוי עד שעת הנחת חץ והכא נמי הגבהת יין צורך ניסוך הוא ותשלומין וחיוב מיתה דע"ז באין כאחד:

לבי אביוני - מקום:

נשא ונתן ביד חייב - דהציל עצמו בממון חברו:

מעצמו - בלא אונס:

דרי ואמטי - שאי והולך עמנו לבית המלך:

ה"מ - דאם נשא ונתן ביד חייב:

היכא דלא אוקמינהו - העובדי כוכבים על הממון מעיקרא ע"י האונס אלא הלך ונטל ונתנו להם אבל הכא דאוקמינהו על היין קלייה ואההיא שעתא פטור כי אמטי תו דידהו אמטי:

פקיע - קשר:

חייב - ואע"ג דקאי עכו"ם ע"ג הממון הואיל ונשא ונתן ביד חייב:

בתרי עיברי נהרא - עכו"ם מצד זה והעמיר מצד זה דאי לא יהביה נהליה לא מצי אנס למשקליה:

שותא - מכמורת לדגים או לחיות:

לקועיה - לצואריה שבר מפרקתו:

תוא - חיה והוא שור הבר כדמתרגם (דברים יד) תוא וזמר תורבלא תור שור בלא יער:

אין מרחמין עליו - ושפיר עבדת דקטלתיה:

מסיים מתיבתא דיומא לרבנן - היה מחזר ושונה להם מה שדרש רבי יוחנן אותו היום לפי שר"ל חכם גדול היה ולאחר ששמעו כולן מפי הרב חוזר ומכוונה בידם:

בדרא קמא - שבע שורות תלמידים יושבים לפניו זו לפנים מזו:

ביסתרקי - תפי"ד בלעז:

מסרחי גביניה - גבות עיניו גדולים ומכסין עיניו:

פריטא שפתיה - נקרעה שפתו על ידי מכה:


הדרא ליה עכנא - נחש גדול עשה עצמו כגלגל ומקיף את פי המערה ונותן זנבו לתוך פיו ואין אדם יכול ליכנס:

פתח פיך - הרחיבי פתחיך להסיר זנביך מפיך ועשה פתח ליכנס:

אי מצית למבעי רחמי דתו לא שכיבנא - אי אקשינא לך אזלינא בהדך ואעמוד אצלך בבית המדרש:

ואי לא הואיל וחליף שעתא - ואתרחיש ניסא חליף ולא אלך עוד עמך שמא תכעוס עלי ואמות עוד פעם אחרת אלא אלך לביתי חי ולא אעמוד עוד אצלך פן אמות פעם אחרת ואית דמפרש הואיל וחליף שעתא וקבלתי צער מיתה לא אקבל עוד פעם אחרת לילך מכאן ובפסחים (דף מט.) מוכח שהלך לביתו דאמר רב כהנא אי לאו דנסיבנא כהנתא לאו אנא גלאי אמרי ליה והא למקום תורה גלית א"ל לאו אנא גלאי כדגלו שאר אינשי שהרי לא בעבור מקום תורה גליתי אלא מאימת מלכות ברחתי אלמא בתר הכי חי הוה ועוד אמרי' בברכות ירושלמי דפגע ביה ההוא גברא אמר ליה מאי עביד בשמיא כלומר שליעג עליו שהיה מת וחיה א"ל גזר דיניה דההוא גברא מחתם ומת ההוא גברא פגע ביה אחרינא אמר ליה הכי נמי ומית אתי לקמיה דר' יוחנן אמר ליה בר איניש דאמיה מבסרא ליה ואנתתיה דאבוה מיקרא כו':

תייריה - הקיצו משנתו:

א"ל דילכון אמרי - שלכם הייתי אומר תורה של בני א"י היא:

דילהון היא - של בני בבל:

מטכסא - תכשיט משי:

וישלם מביתו - דאדבורא בעלמא חייב:

שנשא ונתן ביד - ובכולם מפרש שנשא ונתן ביד באחד דיני ממונות בסנהדרין:

אמיד - עשיר:

אסיק חמריה למברא - מכניס חמורו לספינה מעבר הנהר והיו בה אנשים:

בעא - חמרא לטבועי מעברא:

מלח ליה - דחפו לחמור והשליכו למים לשון אחר מלח ליה כמו המלחים (יונה א) התחיל המלח להציל הספינה ודחפו והשליכו:

[האי] - בעל החמור רודף הוא להרוג נפשות:

ושיבר את הכלים - בין של נרדף בין של כל אדם פטור מלשלם שהרי מתחייב בנפשו הוא ברדיפה זו ואפילו אין הורגו דתנן בפרק בן סורר ומורה ואלו ניתנו להציל בנפשו הרודף אחר חבירו להרגו ונמצא תשלומין וחיוב מיתה באין כאחד:

מגופו - שהרי נרדף זה רשאי להרוג את רודפו שנאמר (שמות כב) אם במחתרת ימצא הגנב התורה אמרה אם בא להרגך השכם להרגו:

ולא מן הדין - שהרי המציל עצמו בממון חבירו חייב כ"ש מציל אחרים בממון חבירו:

שטפה נהר - שהיתה על שפת הנהר והגביה שפתו והמים שוחקים וכורין תחת השפה ומתפשט בתוך השדה:

רבי כל מילי - ואפילו קרקעות לשבועה ולהשבון:

מיעט שטרות - שאין גופן ממון דיהיב ליה ניירא בעלמא:


פרה רבוצה כו' - וגזלן לא משכה והוי כקרקעות ולר"א דאמר שדה נגזלת קונה פרה עמה וחייב לשלם דמטלטלין נקנין אגב קרקע ולרבנן לא קנה שדה ולא פרה שבה:

מתני' לא יחזיר לו במדבר - אם אין זה תובעו אין זה יכול לכופו לקבל חובו או פקדונו במדבר דלאו מקום שימור הוא:

על מנת לצאת למדבר - קס"ד שאמר לו לוה זה על מנת שנצא למדבר ושם אפרע לך להכי פריך פשיטא והא מתנה בהדיא לקבלו במדבר:

גמ' ניתנה ליתבע - אם ירצה מלוה דידו על העליונה:

אי בעית לאהדוריה ניהלך התם מהדרנא לך - ואשמועינן תנא דאע"ג דלא תנאי גמור הוא דהא אי בעית קאמר אפ"ה כיון דידע דאיהו נמי למדבר נפיק על כרחו יקבלם:

רב הונא ורב יהודה אמרי חייב - לשלם:

פטור - ומיהו ישבע כדאמר שאין יודע שחייב לו כלום דלא עדיף שמא מברי דהא א"נ הוה טעין ליה אין לך בידי כלום הוי משביעין ליה שבועת היסת:

דקא תבע ליה - וא"ל גזלתני דהוי טענת ברי:

לצאת ידי שמים - וכיון דקא מודי דודאי גזליה לא נפיק ידי שמים עד דעביד השבה אבל סיפא הואיל ולא גזלן ידע ולא נגזל ידע ליכא שום טענת ברי לא צריך למיפק ידי שמים:

אתמר נמי - דהיכא דבא לצאת ידי שמים אפילו מאן דפטר ליה מדיני אדם מודה דחייב היכא דאיכא קצת טענת ברי הלכך רב הונא דאוקמה רישא בדלא תבע הואיל ואיכא קצת ברי דהא גזלן ידע דגזליה מעיקרא חייב בבא לצאת ידי שמים:

מתני' חייב באחריותו - דמכי גנבה קם ליה ברשותיה והשבה דעבד לאו השבה היא עד שמודע להו לבעלים:

ומנו את הצאן - אחר שהחזירו והיא שלימה הרי יש כאן דעת בעלים:

גמ' לדעת צריך דעת - אם הכירו הבעלים שנגנב מהן טלה צריך שיודיעם כשיחזירנה ואי לא הודע להו אע"ג דמנו את הצאן והיא שלימה עדיין חייב באחריותה דכיון דידע הויא ליה גזילה גמורה ובעינן השבה מעליותא:

שלא לדעת - לא הכירו בעלים קודם חזרה שתהא צאנם חסירה כלום ולאחר חזרה מנו את הצאן והיא שלימה פוטר מנין:

אסיפא - לא ידעו הבעלים בגניבתו ובחזרתו ומנו את הצאן והיא שלימה פטור אבל ידעו לא מהני מנין: ושמואל אמר בין לדעת בין שלא לדעת מנין פוטר וכי קתני מנו את הצאן אכולה. בין ידעו בין שלא ידעו והכי משמע מתני' הגונב טלה ורישא בשהכירו בה הבעלים וידעו שנגנבה מהן קאי מדקתני סיפא לא ידעו מכלל דרישא בידעו והחזירה ומת חייב באחריותו וכן לא ידעו בגניבתו ובחזירתו נמי חייב אבל מנו את הצאן והיא שלימה פטור בין רישא דידעו בין סיפא דלא ידעו: ור' יוחנן אומר לדעת מנין פוטר שלא לדעת אפילו מנין לא צריך ומנו את הצאן ארישא. והכי קתני הגונב טלה דהיינו ידעו אחרי כן והחזירו חייב באחריותן היכא דלא מנו אבל לא ידעו הבעלים בגניבתו ובחזרתו אפי' אין מנין או שמנו אפילו הואי ידיעה פטור:

ורב חסדא אמר לדעת מנין פוטר שלא לדעת צריך להודיעו - אם לא הודיעו אע"ג דמנו חייב ומנו את הצאן ארישא והכי משמע מתני' חייב באחריות בין מנו בין לא מנו אימתי בזמן שלא ידעו בעלים בחזרתו ובגניבתו ואם מנו הנך דרישא את הצאן לאחר חזרה פטור:


מ"ט דרב חסדא - בשלמא טעמא דכולהו ניחא דעדיף להו לדעת משלא לדעת ועוד מתני' ניחא לתרוצי כוותייהו טפי:

הואיל ואנקטה נגרי ברייתא - למדה לצאת חוץ ומעתה צריכה שימור יפה וכיון דלא ידעו בעלים לא מזדהרי בה אבל לדעת מנין פוטר שהרי הכירו שנגנבה והחזירה ומעכשיו יזהרו בה:

האי מאן דחזייה לחבריה דאגבה אימרא מעדרא דידיה - כדי לגונבה:

אע"ג דמני - אלמא לדעת צריך דעת:

החזירו לעדר - שיש לו לבעל הבית במדבר יצא ואע"ג דליכא לא לדעת ולא מנין ורב לא סגי ליה בלאו חד מהני:

ברקועתא - שהטלה ניכר הוא כשנגנב וניכר הוא לרועה במדבר כשניתוסף על צאנו ואפי' לא מנה:

אית להו דרבי יצחק - והבעלים יודעין בגניבתו שמנו והיא חסירה ולאחר חזרה מנו והיא שלימה:

מאי לאו בסלע - פליגי לדעת כדפרישית וידעו הבעלים בגניבתו וקאמר רבי ישמעאל מנין פוטר שאדם עשוי למשמש בכיסו ומנה והיא שלימה פטור וכשמואל דאמר לדעת מנין פוטר ור"ע כרב דאמר לדעת צריך דעת:

בטלה פליגי שלא לדעת ובפלוגתא דרב חסדא ור' יוחנן - דרבי ישמעאל דאמר למקום שגנב יחזיר כרבי יוחנן דאמר שלא לדעת אפילו מנין לא צריך ור"ע כרב חסדא דאמר שלא לדעת צריך דעת:

ה"ג א"ר זביד משמיה דרבא בגונב מרשות בעלים דכ"ע לא פליגי - דסבירא להו כרב חסדא כדמפרש טעמא משום דאנקטה ניגרי ברייתא והכא בשומר שגנב מרשות עצמו עסקינן ובעי למפטר נפשיה מן הבעלים בטענת גניבה או אבידה וכ"ע כרב חסדא דאמר שלא מדעת צריך דעת:

ר"ע סבר - כיון שנעשה גנב כלתה שמירתו דתו לא מהימן להו לבעלים דהא ה"ל גונב שלא לדעת צריך דעת ולא אמרינן סגיא בדעת שומר והא איהו ידע בחזירתו:

ורבי ישמעאל סבר - עדיין הוא שומר עליו וסגי בדעת דידיה:

והבליע לו בחשבון - לאחר זמן לקח הימנו מקח וכשנתן לו דמים הוסיף עליהם מעות הגזילה והבליע בחשבון שהיה בוש לומר הרי גזילתך יצא:

אדם עשוי למשמש - ולמנות כמה בכיסו וזה מיד מנה אחריו ומצא יותר מדמי המקח והכיר שהחזיר לו גזילתו:

לית ליה דר' יצחק - וליכא מנין:

הא - דקתני לא יצא דמני גזלן ורמא לידיה דנגזל הלכך איכא למימר דהשליכו זה לתיבתו ולא מנאן:

והא - דקתני יצא דמני גזלן ורמא לכיסיה דנגזל וכיון דאית לן דר' יצחק מנין פוטר:

אית ליה זוזי אחריני בכיסיה - ולא ידע כמה:

מתני' אין לוקחין מן הרועים - דאיכא למימר שמא גנבו מצאנו של בעל הבית המסור להם:

צמר ביהודה ופשתן בגליל - זו היא מלאכת הנשים והן עצמן עושות ומוכרות ולדעת בעליהן הוא:

ועגלים - הרועים בשרון ברחבה לעין כל מאחר שמוכרין בפרהסיא לא גנבום. ל"א שרון שם מקום ומקום גידול עגלים הוא ולוקחין עגלים בזול ומגדלין אותן ושלהן הן לשון זה עיקר דתניא במנחות בפרק כל קרבנות (דף פז.) אילים ממואב וכבשים מחברון עגלים משרון:

גמ' ולא תלושין - שנתלש הצמר שעל הרחל מעט מעט:

תפורים - בגדים תפורים דאי נמי גנבו קננהו בשינוי:

חלב וגבינה במדבר - דאין דרך בעלים לילך שם וליטלם והרועה נטלן:

אבל לא בישוב - שדרך להביאו לבית בעל הבית:

ארבע וחמש צאן - שחסרונן ניכר בעדר ואין יכול לישמט ולומר זאב טרפה:

בייתות לוקחין מהן - שהרי בעל הבית יודע מניינם:

מרגיש - מבין:

ארבע מתוך חמש - אם לא היה לו בעדר אלא חמש צאן ומוכר מהן ארבע מותר ליקח דכולי האי לא גניב מדבר מועט:

בברייתא - בריאות עין בעל הבית תמיד עליהן ומרגיש בשלש:

כחושות - אין חשובות לו ואין עינו עליהם לפיכך אין מרגיש כלומר אין יודע כשמוכרם זה:

ארישא קאי - ארבע וחמש דשרי ת"ק:

אסיפא - שתי צאן דקאסר ת"ק:


מדקאמר בכל מקום - לוקחין ארבעה וחמשה אלמא האי דקמפליג בין בייתות למדבריות אשתי צאן פליג ולקולא קאי:

שבישתא - חבילי זמורות: שומר שכרו הוא נוטל במעות ואין לו חלק בעצים אבל אריס חולק בזמורות ובעצים וביין:

והטורטני - מאזנים גדולים ומוכרין פירות במשקל כדרך התגרים דכיון דמוכרין בפרהסיא לא גנבום:

רוב - ממונו משלו בלא גזילה הולכין אחר הרוב ונהנין ממנו:

אפילו מיעוט משלו - תלינן ואמרינן האי מידי דיהיב ליה מדידיה הוא:

אדא - שם האיש:

דיילא - שמש דרבנן:

חמיר מגופו - דקיימא לן בפרק שני דע"ז (דף כו:) דמותר לאבד גופו בידים דקתני המינין והמסורות מורידין אותן לבור ולא מעלין:

מסור - מלשין המוסר ממון חבירו לאנסים:

תקיל ויהיב - לרב חסדא:

תקיל ושקיל - לנפשיה מדקדק בחלוקה ואינו מוותר מחלקו כלום לשון אחר מחצה היה נוטל ודרך שאר האריסין ליטול שליש:

[קרא אנפשיה] - רב חסדא צדיק והאריס חוטא ונצפן חילו לרב חסדא דסלקו ונטל חלקו:

כי ישל אלוה נפשו - משליך הקב"ה נשמתו ומאבד ממנו נשמה אחת:

אל תגזל דל כי דל הוא - אע"פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו:

אל תדכא עני בשער - מעשר עני ולקט שכחה ופאה המתחלקין בשעריך אל תדכאהו בם:

וקבע את קובעיהם נפש - גוזל נפש גוזליהם:

בעלים דהשתא - גזלן שנעשה עכשיו בעלים לממון:

ואכל קצירך ולחמך - ודומה לך כאוכל בניך ובנותיך לפי שאין לך שוב במה לפרנסם:

מחמס בני יהודה - מגזל שעשו מעלה אני עליהם כאילו שפכו דם נקי:

המית הגבעונים - כדמפרש לקמיה שהמית כהני נוב שהיו מספקים מים ומזון לגבעונים שהגבעונים היו משמשין למזבח חוטבי עצים ושואבי מים ומעלה עליו כאילו המית הגבעוני':

[אבל נפש בניו ובנותיו לא] - הא מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן אלא נפש הגוזל אבל בניו ובנותיו לא נענש גזלן אנפש בני הנגזל:

[דלא יהיב דמי] - חמסן יהיב דמי וזה לא היה רוצה למכור:

אבל לא יינות ושמנים וסלתות - שדרך האיש למוכרן ואין עושה את אשתו שליח לכך ושמא גנבתו מבעלה:

כפה - צעיף ואין הבעל מקפיד:

והבדדין - בעלי בית הבד שתגרין הן בשמן לוקחין מן נשיהם זיתים ושמן במדה כלומר דרך מכירה בפרהסיא ודבר מרובה דאין יכולה לגנוב כל זאת ולעשות בצינעא אבל לא במועט דגנבתו ויכולה לעשות בצינעא ולא ירגיש בעלה ל"א במועט במעטן שנטלתן מן המעטן ואין דרך למוכרן כך:

בגליל העליון - שהשמן שם ביוקר ומקפיד על דבר מועט:

רבינא - גבאי צדקה היה:

כבלי - שרשרות זהב:

ושירי - צמידין:

לבני מחוזא - עשירים הם:

מתני' הכובס מוציא - מבגד צמר דבר מועט על ידי שטיפה ואין הבע"ה מקפיד ומן הדין הן שלו והמקפיד לא הוי קפידא:

שהסורק מוציא - ע"י הקוצים שקורין קרדונ"ש:

סורק - פילונ"ש כך שם האומנות על שם שהוא סורקו בקוצים כעין מסרק:

של בעל הבית - שדבר חשוב הוא ולא מחיל:

הכובס נוטל ג' חוטין - דרך אורגי בגדי צמר לארוג שלשה חוטין ממין אחר בסוף הבגד והכובס נוטלן ומשוה הבגד ומייפהו:

ואם היה החוט שחור - שארגו בבגד לבן רשאי ליטול הכל לפי שהשחור מגנה את הלבן:

החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו - ובגמרא מפרש שיעור תפירה:

ה"ג ומטלית שהוא ג' על ג' - חייט שהשוה את תפירתו וקיצע הימנה מטלית קטנה שלש אצבעות על שלש אצבעות הרי אלו של בעה"ב:

מעצד - דילדיי"ר בלע"ז קטנה ומחליק בה את הנסרים ושפאין שהוא משוה דקין הן טנב"ש בלע"ז:

בכשיל - קרדום ומפיל שפאין גסין:

אצל בעל הבית - שכיר יום:

נסורת - אפי' דק דק היוצא מתחת המקדח שהיא דק מאד של בעל הבית ורישא בקבלן שקיבל לבנות הבית בדמים קצובים: גמ'


ולא יטיל בו יותר מג' חובין - דרך הסורקים לתת לולאות של טוי במחט לאורכו של בגד שמותחו בהן כשהוא נסרק וחובטו במקלות וכשנגמר ובולטין אותו מקום הלולאות שנמתח שם משוה אותן ונוטל אותן הקצועים לעצמו כדאמר לקמן ואשמועינן תנא שלא יתפרם לאותן לולאות בחזקה כדי שלא יכול למתחו יותר מדאי אלא ג' חבין יפיינ"ץ בלעז ג' תפירות במחט:

ומשויהו - מקום הבליטות שנמתח שם נוטל במספרים:

אפילו עד טפח - ליטול ממנו רצועות רחבות טפח:

אלימי - גסין שנים:

גלימא - טלית העשויה לכל יום וכשהוא סורק לשתיו נוחה ליקרע מהר:

סרבלא - עשוי. לכבוד ולנוי וכשהוא סורק לשתיו נאה יותר:

גלימא משויהו לארכו - כדפרישית לעיל:

המיונא - אינו נראה אלא שני ראשיה התלויין לכך משוה לרחבה ב' ראשיה התלויין:

ה"ג אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרי - מנהג תופר אומן להוליך ולהביא המחט בבגד קודם שימשוך כל החוט וקא מבעיא ליה הנך ג' חוטין דקתני מי חשיבא הולכה והובאה חד דהוו להו ג' הולכות וג' הובאות א"ד הולכה והובאה תרי חשיב להו:

אירין - דרך הגרדי להניח צמר בקנה של ערב כדי שלא יצא הערב מן הקנה לכאן ולכאן והוא של בעה"ב:

נירין - ליציי"ץ:

פקעיות - לוישיי"ל:

פונקלין - טריימ"ש שעושין ליריעות הנארגות מעומד ואין עושין להו קנה כדרך הגרדין:

בגד מנומר - כלומר אפילו מנומר בצבעים הרבה אע"פ שרגלים לדבר שגנב הצמר מן בגדים שארג לוקחין מהן דקנינהו בשינוי:

טווי אריג - והיינו אירין דאמרן לא יקח אם טלאן הגרדי לוקחין דקנינהו בשינוי:

ארוג מבעי - הא ה"ל טווי קודם לאריג:

תיכי - שרשרות שרימ"ש דלא טוואן קודם לכן:

אותות - כשמביאין לו בגד לצבוע חותך ממנו מעט לפני בעליו לידע אם יקלוט את הצבע ופעמים שמעכבו אצלו ושכחו בעלים:

דוגמאות - שמביאין לו הבעלים צמר לצבוע ומביא עמו מעט צמר צבוע ואומר כזה צבע לי:

תלושי צמר - שתלש מן הגיזה הצמר מעט מעט:

אבל לוקחין ממנו בגד צבוע - דבגד שלם לא גנב ואי נמי גנבו קנייה בשינוי:

טווי ובגדים - והנך דוגמאות שטוואן או עשה מהן בגדים לוקחין:

השתא טווי שקלינן בגדים מבעיא - הא אין בגדים אא"כ טוואן:

נמטי - לבדין פליטר"ש בלע"ז ואין שם טווי:

הקיצועין - רונייור"ש בלע"ז שמקצע מן העור סביב:

והתלושין - צמר התלוש מן העור:

צמר העולה מן שטף המים שלו - דדבר מועט הוא ואפקורי מפקר ליה:

קצרא שמיה וקצרא שקיל ליה - הכובס נקרא קצרי בלשון ארמי וקצרא שהוא מקצר מן הבגד איהו שקיל ליה ודידיה הוא:

הכל עולין למנין תכלת - אותן שלשה חוטין אם לא קצרן הכובס עולין למדת מלא קשר גודל שצריך להרחיק את תכלת של ציצית משפת הבגד במסכת מנחות (דף מב.):

קפיד עלייהו - ונוטלן:

מלא המחט - מלא אורך המחט:

וחוץ למחט - שכל זמן שאין מן החוט אלא מלא המחט מצומצם אין יכול לתוחבו בבגד: בברייתא גרסינן ומטלית שהיא פחותה מג' על ג':

לסיכתא - חבין שפירשנו למעלה:

פחות מכאן למאי חזי - הא אין יכול להפוך המחט ולתוחבו:

מגירה - שייר"ה בלע"ז וסכין הוא שיש בו פגימות הרבה וקוצצת מהר:

הנפסק במגירה - פסקי עצים שהעץ ארוך ופוסקו:

מקדח - טרייד"א והיוצא משם דק כעפר:

רהיטני - פליינ"א:

והנגרר במגירה - דק דק שהיא משרת במקום חתך דק כעפר:

חד הוא דאיכא - ורבתי היא ומשרת שפאי גסין:

מסתתי אבנים - מרבע אותן ומחליק אותן:

מפסגי אילנות - כשיש בהן ענפים יותר מדאי קוצץ אחת מבינתים והיינו פיסוג לשון דילוג והרחבה:

ניקוף - שייך בהיגא כמו ונקף סבכי היער בברזל (ישעיהו י):

היגא - סנה:

ומנכשי זרעים - נוטלים ירקות מביניהם:

ועודרי ירקות - כשהן תכופות יותר מדאי נוטל אחת מבינתים כדי שיהא מקום להרחיב ולהתפשט:

חזיז - שחת של תבואה חטין ושעורין בעודן ירק:

מתא מחסיא - מקום בהמות הוא וצריכין למרעה טוב:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/בבא_קמא/פרק_י&oldid=2792229"