משנה בבא קמא י רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הגוזל - ומאכיל את בניו,

והמניח לפניהם - פטורין מלשלם.

אם היה דבר שיש לו אחריות - חייבין לשלם.

אין פורטין -

לא מתיבת מוכסין, ולא מכיס של גבאין,

ואין נוטלין מהן - צדקה,

אבל נוטל הוא - מתוך ביתו, או מן השוק.

(ב) נטלו המוכסין את חמורו - ונתנו לו חמור אחר,

ליסטין את כסותו - ונתנו לו כסות אחרת,

הרי אלו שלו - מפני שהבעלים מתיאשין מהן.

המציל מיד הגייס,

מיד הנהר, ומיד הליסטין,

אם נתיאשו הבעלים - הרי אלו שלו.

וכן נחיל של דבורים -

אם נתיאשו הבעלים - הרי אלו שלו.

אמר רבי יוחנן בן ברוקה:

נאמנת אשה, וכן קטן, לומר: מכאן יצא נחיל זה.

ומהלך בתוך שדהו - ונוטל את נחילו.

ואם הזיק - משלם מה שהזיק.

אבל לא יקוץ את הסוכה - על מנת ליתן דמים.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר:

קוצץ - ונותן דמים.

(ג) המכיר את כליו, ואת ספריו - ביד אחר,

אם יצא לו שם גניבה בעיר -

ישבע כמה הוציא - ויטול.

ואם לאו - לא הכל ממנו,

שאני אומר, מכרן לאחר - ולקחן זה ממנו.

(ד) זה בא בחביתו של יין - וזה בא בכדו של דבש,

נסדקה כדו של דבש,

ושפך זה את יינו,

והציל את הדבש - לתוכה,

אין לו - אלא שכרו.

אמר לו: אציל את שלך - ואתה נותן לי דמי שלי,

חייב ליתן לו.

שטף הנהר חמורו - וחמור חברו,

שלו יפה מנה - ושל חברו יפה מאתים,

הניח את שלו - והציל את של חברו,

אין לו - אלא שכרו.

אם אמר לו: אציל את שלך - ואתה נותן לי דמי שלי,

חייב ליתן לו.

(ה) הגוזל שדה מחברו - ונטלוה מציקין,

אם מכת מדינה היא - אומר לו, הרי שלך לפניך.

ואם מחמת הגזלן - חייב להעמיד לו שדה.

שטפה נהר - אומר לו ,הרי שלך לפניך.

(ו) הגוזל את חברו,

או שלווה הימנו, או שהפקיד אצלו,

בישוב - לא יחזיר לו במדבר.

על מנת לצאת למדבר - יחזיר לו במדבר.

(ז) האומר לחברו:

גזלתיך, והלוותני, הפקדת אצלי,

ואיני יודע, אם החזרתי לך - אם לא החזרתי,

חייב לשלם.

אבל, איני יודע אם גזלתיך, אם הלוותני,

אם הפקדת אצלי - אם לא הפקדת,

פטור מלשלם.

(ח) הגונב טלה מן העדר - והחזירו,

מת או נגנב - חייב באחריותו.

ואם לא ידעו הבעלים בגניבתו, ובחזירתו,

ומנו את הצאן והיא שלמה - פטור מלשלם.

(ט) אין לוקחין,

מן הרועים - צמר, וחלב, וגדיים,

ולא משומרי פירות - עצים, ופירות.

אבל לוקחין - מן הנשים,

כלי פשתן - בגליל,

ועגלים - בשרון.

וכולן, שאמרו: הטמן - אסור.

ולוקחין ביצים, ותרנגולין - מכל מקום.

(י) מוכים -

שהכובס מוציא - הרי אלו שלו,

שהסורק מוציא - הרי של בעל הבית.

הכובס -

נוטל שלשה חוטין - והן שלו,

יתר מכן - של בעל הבית.

ואם היה שחור - על גבי לבן,

נוטל את הכל - והן שלו.

החייט -

ששייר מן החוט - כדי לתפור בו,

ומטלית - שהיא שלש על שלש,

חייב להחזיר לבעלים.

מה שהחרש מוציא,

במעצד - הרי הוא שלו,

בכשיל - הרי של בעל הבית.

אם היה עושה - אצל בעל הבית,

אף הנסורת - של בעל הבית.

הדף הראשי של משנה בבא קמא י

משנה בבא קמא, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב