משנה בבא קמא ה ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ה · משנה ב | >>

[עריכה]

הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ושברתן בהמתו של בעל הבית, פטור.

ואם הוזקה בהן, בעל הקדרות חייב.

ואם הכניס ברשות^ד, בעל חצר חייב.

הכניס פירותיו ^ה לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית, פטור.

ואם הוזקה בהן, בעל הפירות חייב.

ואם הכניס ברשות, בעל החצר חייב.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת,

וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

פָּטוּר;

וְאִם הֻזְּקָה בָּהֶן,

בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב.

וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת,

בַּעַל חָצֵר חַיָּב.

הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת,

וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,

פָּטוּר;

וְאִם הֻזְּקָה בָּהֶן,

בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב.

וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת,

בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הקדר, שהכניס קדירותיו לחצר בעל הבית - שלא ברשות,

ושיברתן בהמתו של בעל החצר - פטור.

ואם הוזקה בהן - בעל הקדירות חייב.

ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית - שלא ברשות,

אכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור.

ואם הוזקה בהן - בעל הפירות חייב.

אם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

מה שאמר בפירות ואם הוזקה בהם - רוצה לומר אם כשלה בהן. אבל אם אירע לה נזק מאכילתן אינו חייב כלום בשום עניין, שבעל הפירות לא קבל עליו שמירת בהמה של בעל הבית, והיה לה שלא תאכל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ואם הוזקה בהם בעל הפירות חייב - והני מילי שהוחלקה ונכשלה בהן. אבל אם אכלה מהן עד שמתה, בעל הפירות פטור, דהוה לה שלא תאכל ^ו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב. דכל ברשות שמירת קדרות קבל עליו בעל החצר. ואפילו נשברו ברוח. אבל בעל קדרות לא קבל עליו מידי. והלכך לא מחייב בעל הקדרות אלא כשהכניס שלא ברשות. גמרא. [וע' בסוף משנה דלקמן]:

הכניס פירותיו וכו'. לא זו אף זו קתני. דאי קתני קדירות הוה אמינא ברשות חייב. לפי שנוחות לשבר ומסתמא קבל עליה נטירותא. אבל פירות לא. תוספות:

ואם הוזקה בהן. פירש הר"ב שהוחלקה וכו' אבל אם אכלה וכו'. הוה לה שלא תאכל. גמרא. ופירשו תוספות דהיינו טעמא כיון שבמתכוין מביא עליו דבר שמזיקו. אינו ראוי זה להתחייב בכך:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ד) (על המשנה) ברשות כו' דכל ברשות שמירת קדרות קבל עליו בעל החצר. ואפילו נשברו ברוח. אבל בעל קדרות לא קבל עליו מידי. והלכך לא מחייב בעל הקדרות אלא כשהכניס שלא ברשות. גמרא:

(ה) (על המשנה) פירותיו. לא זו אף זו קתני. דאי קתני קדרות הוא אמינא ברשות חייב, לפי שנוחות לישבר ומסתמא קבל עליה נטירותא. אבל פירות לא. ואי תני פירות שנוחות להתקלקל, אבל בהמה לא. תוספ':

(ו) (על הברטנורא) והיינו טעמא כיון דבמתכוין מביא עליו דבר שמזיקו אינו ראוי זה להתחייב בכך. תוספ':

ושברתם בהמתו של בעל החצר פטור וכו': כתב הר"ר יהוסף ז"ל שברתם גרסי' בלא וי"ו וס"א דגרסי ושברתן טעות הוא וכן לקמן ל"ג וי"ו בכולהו. אכלתן נגחו שורו של בעל הבית וכו' ע"כ. ובגמ' פריך טעמא דאם הוזקה בהן בעל קדרות חייב משום דשלא ברשות הא ברשות לא מחייב בעל קדרות בנזקי בהמתו דבעל חצר מני רבי היא דאמר בסיפא בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור דכל בסתמא לא קביל עליה נטירותא וה"נ לא קבל על עצמו בעל קדרות שמירת בהמתו של בעל החצר אימא סיפא אם הכניס ברשות בעל החצר חייב אתאן לרבנן דאמרי בסתמא נמי קבולי קביל עליה בעל הבית לשמור רישא וסיפא רבי ומציעתא רבנן א"ר זירא תברא מי ששנה זו לא שנה זו ותנאי היא אליבא דרבנן מ"ס פליגי רבנן עליה דרבי ומ"ס לא פליגי רבנן עליה דרבי ורבא אמר כולה מתני' רבנן ול"ד סתמא דברשות דבעל חצר לסתמא דברשות דבעל קדרות דברשות דבעל חצר מסתמא קבל עליו בעל חצר שמירת קדרות ואפי' נשברו ברוח מצויה דהוי כאילו א"ל בהדיא עול ואנא אנטריה לך אבל בעל קדרות מסתמא לא קביל עליה מידי:

ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב: יש בגמ' מי שחשב לחלק בין היכא דתנן ואם הוזקה בהן להיכא דתנן ואם הוזקה בלא מלת בהן דהיכא דתנן בהן משמע שהוחלקה והיכא דתנן הוזקה בלא מלת בהן משמע שהוזקה ע"י אכילה הנזכרת ודחי ליה דלא שנא דכולהו שוין שיתפרשו שהוחלקה בין תנן מלת בהן בין לא תנן מלת בהן אבל אכלה מהן יותר מדאי עד שמתה פטור דהוה לה שלא תאכל. וכתוב שם בסי' שצ"ג בספר מפה על השלחן ובספר הלבוש ואכלתן בהמתו של בעל החצר פטור ואפילו הבעל החצר היה טוחן בשכר ונכנס זה עם בהמתו טעונה חטין להביא לטחון שבעל החצר משתכר בכניסתו אפי' הכי חשיב שלא ברשות שהיה לו לשמור חטיו בעצמו ע"כ. וכתב הרב המגיד שם בפ"ז ומה שאמר ואם הכניס ברשות בעל השור פטור לא נזכר במשנה כלל אלא בלשון זה ואם הכניס ברשות של בעל החצר משלם רבי אומר בכולן וכו' וי"א דברשות כל א' חייב בנזקי חברו דה"ל כחצר השותפי' כיון שהזיקו זה את זה בידים ע"כ. וכתוב שם בטור סי' שצ"א בשם הרמ"ה ז"ל דהא דאמרי' דאם בעל הבית הוזק בנכנס אפילו בשוגג חייב הנכנס כיון שנכנס שלא ברשות דוקא בשלא ידע בעל הבית שנכנס אבל אם ראהו שנכנס אם הוזק בו פטור ע"כ. וקשה טובא לע"ד סמיכות משניות פרק זה זו לזו. ובדוחק נלע"ד לתרץ דמשום דברישא דפירקי' תנן פלוגתא דסומכוס ורבנן גבי ממון המוטל בספק דלסומכוס חולקין ולרבנן המע"ה סמך הני באבי דקדר שהכניס קדרותיו או שהכניס פירותיו או שהכניס שורו דקתני בהו לרבנן ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב אע"ג דמסתמא אפשר דהוה אמרי' דליפטר לרבנן משום המע"ה דלהוי כמו ממון המוטל בספק והראיה דלגבי אם הוזקה בהן דייקי' דס"ל לרבנן דבעל קדרות פטור אם הכניס ברשות קמ"ל בסמיכות המשנה דלגבי בעל החצר פשיטא להו לרבנן דמסתמא קבל עליו שמירת מה שהכניס המכניס מאחר שנתן לו רשות להכניס ולגבי האורח המכניס ברשות פשיטא להו לרבנן דלא קבל על עצמו שמירת בהמתו של בעל החצר שלא תוזק במה שהכניס לשמור שם כיון שהוא הולך לו לדרכו ולרבי פשיטא ליה דשניהן שוין לפיטורא דאפי' בעל החצר מסתמא לא קבל על עצמו שמירת מה שהכניס המכניס לשמור וקמ"ל דלא תימא דלרבי ספוקי הוא דמספקי ליה ופטר להו משום המע"ה ונ"מ דסומכוס יחלוק לומר דחולקין ההפסד בין שניהם קמ"ל סמיכות המשנה דסומכוס יודה בהא או כרבי דהלכתא כותיה כמו שפסק הרי"ף ז"ל או כרבנן ובהא ניחא נמי דסמך בתר הכי אדם שהיה מתכוין לחברו והכה את האשה ויצאו ילדיה וכו' משום דס"ל לרשב"ג דבשאינה מבכרת שבח ולדות חולקין אע"ג דלא הוי ממש מטעם סומכוס דהתם מטעם ספק והכא מדינא ס"ל לרשב"ג הכי. וכיון שהזכיר גבי הכניס שורו לחצר בעל הבית נפל לבור והבאיש מימיו וכו' השלים הפרק בדיני נזקי בורות שיחין ומערות ובדין היה דלישרי במתני' בהכניס שורו לחצר בעל הבית וכו' כיון דבדיני שור מיירי ואגביה ליתנו בבא דקדר ופירותיו אלא משום דלא זו אף זו קתני כמו שכתבתי בשם תוס' ז"ל א"נ איידי דזוטרן מילייהו דקדר ופירות פסיק ושרי להו אבל הכניס שורו איכא התם תרי באבי יתירי נפל לבור וכו' היה אביו או בנו לתוכו וכו' כנלע"ד אח"כ זכרתי שקרוב לזה כתבתי בשס תוס' ז"ל לקמן בר"פ הכונס:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ואם הכניס ברשות בעל חצר חייב: לרי"ף דוקא כשקבל עליו בפירוש לשמרן, ולתוס' ורא"ש כשאמר לי' עול, עול ואנטר משמע. ודוקא בהיזק ע"י בהמת בעל החצר, אבל בהיזק הבא לו מעלמא, לכ"ע פטור, עד שיקבל עליו בפירוש לשמור ((שו"ע חו"מ, שצג) ו(שו"ע חו"מ, שצח)):

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן בהמתו של בעל הבית פטור: מיהו אם נהנת משלם מה שנהנת (כלעיל פ"ב מ"ב), וקמ"ל קדירות, אע"ג דהיזק הרגל מצוי, וקמ"ל פירות אע"ג דיצרה תקפה, (כפ"א ז' ח') אפ"ה שניהן בסתמא פטור משמירתם:

ואם הוזקה בהן בעל הפירות חייב: ודוקא שהוחלקה בהן מדהו"ל כבור ברשות ניזק ולא ידע ניזק שכרה זה שם בור (כלקמן סי' ל"א), אבל בהוזקה ע"י שאכלתן, פטור, דבמתכוון הביא על עצמו הזיקו, ואין ראוי זה שיתחייב בכך (שם):

בועז

[עריכה]