משנה בבא בתרא ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ד · משנה ב | >>
לא את הבור, ולא את הדות, אף על פי שכתב לו עומקא ורומאד.
וצריך ליקח לו דרך, דברי רבי עקיבא.
וחכמים אומרים, אינו צריך ליקח לו דרך.
ומודה רבי עקיבא, בזמן שאמר לו חוץ מאלו, שאינו צריך ליקח לו דרך.
מכרן לאחר, רבי עקיבא אומר, אינו צריך ליקח לו דרך.
וחכמים אומרים, צריך ליקח לו דרך.
משנה מנוקדת
לֹא אֶת הַבּוֹר,
- וְלֹא אֶת הַדּוּת,
- אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ עֻמְקָא וְרוּמָא.
- וְלֹא אֶת הַדּוּת,
- וְצָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ,
- דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
- וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא,
- בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: חוּץ מֵאֵלּוּ,
- שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
- בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: חוּץ מֵאֵלּוּ,
- מְכָרָן לְאַחֵר,
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵינוֹ צָרִיך לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- צָרִיךְ לִקַּח לוֹ דֶּרֶךְ:
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
נוסח הרמב"ם
לא את הבור, ולא את החדות - אף על פי שכתב לו עומקא ורומא.
- צריך ליקח לו דרך - דברי רבי עקיבה.
- וחכמים אומרין: אינו צריך ליקח לו דרך.
- מודה רבי עקיבה,
- בזמן שאמר לו: חוץ מאלו - שאין צריך ליקח לו דרך.
- מכרן לאחר -
- רבי עקיבה אומר: אינו צריך ליקח לו דרך.
- וחכמים אומרין: צריך ליקח לו דרך.
פירוש הרמב"ם
בור - הוא חפירה בקרקע.
והדות - בנוי על הקרקע.
לפי שלא יועיל עומקא ורומא אלא להקנות מה שהוא נראה על הארץ או מה שעל הגג, ואין מקנה לו בור ודות כשיאמר "עומקא ורומא", עד שיכתוב לו "קני מארעית תהומא עד רום רקיעא".
ואמרו מכרן לאחר - אין רצונו לומר שמכר הבור והדות אחר שמכר הבית סתם, כי היאך יתכן שהוא עצמו אין לו דרך ומי שלקח ממנו יש לו דרך שדי לו ללוקח שיהיה כמוכר, אבל רצה לומר "מכרן לאחר", שמכר הבור והדות לפני מכירת הבית, או מכר הבית לאיש אחד והבור והדות לאיש אחר בשעה אחת.
וטעם מחלוקת רבי עקיבא ורבנן, שרבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום, ולפיכך צריך ליקח לו דרך. ורבנן סברי כי המוכר בעין רעה הוא מוכר והוא משייר לעצמו ולפיכך אין צריך ליקח לו דרך (כרבי שמעון).
וכבר קדם לנו שהלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בור - חפירה בקרקע:
דות - בנין של אבנים על גבי קרקע עשוי כעין בור ג:
אף על פי שכתב לו עומקא ורומא - לא קנה בור ודות, הואיל ותשמישן חלוק מן הבית, שאין עשויין אלא לשאוב מים. עד שיכתוב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא:
וצריך - המוכר:
ליקח לו דרך - מן הלוקח, לילך לבור ודות. דמוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום:
וחכמים אומרים אינו צריך - דסברי מוכר בעין רעה הוא מוכר, וכשמכר הבית שייר לעצמו דרך שילך לבור ולדות:
בזמן שאמר חוץ מאלו - חוץ מבור ודות, דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאתי ה:
מכרן לאחר - מכר הבור ודות לאחר, ושייר הבית לעצמו:
רבי עקיבא אומר אין הלוקח צריך ליקח ממנו דרר - דמוכר בעין יפה מוכר, וכשמכר לו הבור והדות, דרך נמי מכר לו. והלכה כרבי עקיבא ו:
פירוש תוספות יום טוב
הרות. פירש הר"ב בנין של אבנים על גבי קרקע. וכן פירש במשנה ז' פ"ג דראש השנה גם רש"י והרמב"ם מפרשים כן. כמ"ש שם. וכ"כ עוד הר"ב במשנה ו' פ"ה דכלים. ולשון הברייתא דהכא דבגמרא. והעתיקה הר"ב במשנה ח' פ' י"א דאהלות שבור בחפירה. ודות בבנין. ופי' הרשב"ם בחפירה בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין. בבנין. חופרין בו בעפר תיחוח ובונין לו כותל אבנים ומקרי דות. והלכך אי תנא בור הוי אמינא הני מילי בור שהוא בחפירה. אבל דות שהוא בבנין כמין בית הרי הוא בכלל בית. ואי תנא דות. משום דבנין בפני עצמו הוא וחשיב. אבל בור לא חשיב. וליבטל גבי בית. צריכא. ע"כ. והדעת מכרעת כפירושו. וז"ל הרמב"ם בפ' כ"ה מהלכות מכירה ולא את הבור החפור בקרקע ולא את הדות הבנוי בבור. ע"כ ולשון זה נראה כפי' הרשב"ם:
אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. נמשך גם על ולא את הגג. המגיד פכ"ה מהלכות מכירה. וז"ל הרמב"ם בפירושו לפי שלא יועיל עומקא ורומא אלא להקנות מה שהוא נראה על הארץ. או מה שעל הגג. ע"כ. וז"ל המגיד פרק כ"ד מהלכות מכירה. וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביה ולבנות באויר. או להעמיק ולחפור. מגביה. ומעמיק. אבל לא קנה בבנינות שבעמקים ובאויר:
בזמן שא"ל חוץ מאלו וכו'. פירש הר"ב דתנאי שלא לצורך הוא ולאטפויי דרך קאתי. ולרבנן לא אתא לטפויי כלל דבלאו הכי שייר לעצמו דרך. ולרווחא דמלתא אמר כן שלא יאמר לוקח כל הבית מכרת לי ולא עכבת דרך. שאין כל מוכרין בקיאין בדינין. והלכך פירש כל כך. הרשב"ם:
מכרן לאחר. לשון הר"ב מכר הבור והדות לאחר. ושייר הבית לעצמו. דאין לומר שמכרן אחר שמכר הבית סתם כי היאך יתכן שהוא עצמו אין לו דרך. ומי שלקח ממנו יש לו דרך. שדי לו ללוקח שיהיה כמוכר אבל ר"ל שמכרן לפני מכירת הבית או מכר הבית לאיש א'. והבור והדות לאיש אחר. בשעה אחת. הרמב"ם:
רבי עקיבא אומר א"צ ליקח לו דרך. ועיין במ"ה פ"ו. וכתב הר"ב הלכה כר"ע. גמ'. ואכולה מתני' קאי:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) אבל הר"ש פירש בור חפור בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין. דות, חופרין בור בעפר תתוח ובונין לו כותל אבנים ומקרי דות. ועתוי"ט:
(ד) (על המשנה) ורומא כו'. נמשך גם על ולא את הגג. המגיד. וכתב עוד וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביה ולבנות באויר או להעמיק ולחפור. מגביה ומעמיק. אבל לא קנה בבינונית שבמעקים ובאויר. ועתוי"ט:
(ה) (על הברטנורא) ולרבנן לא אתי לטפויי כלל דבלאו הכי שייר לעצמו דרך ולרווחא דמלתא אמר כן שלא יאמר לוקח כל הבית מכרת לי ולא עכבת דרך שאין כל מוכרין בקיאין בדינין והלכך פירש כל כך. ר"ש:
(ו) (על הברטנורא) גמרא. ואכולה מתניתין קאי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לא את הבור ולא את הדות וכו': פ"ק דנזיר דף ז' ובראש פירקין ובדף ס"ג ובפ יש נוחלין דף קל"ח ובר"פ משקלי עלי. ועיין בפ' בשלח דף קי"ב בפי' הרב ר' משה אלשיך. והגיה הרי"א ז"ל החדות בחית שכן מצא בכל הספרים. ואיתא לפלוגתא דנ' עקיבא ורבנן בפ' חזקת (בבא בתרא דף ל"ז:)
אע"פ שכתב לו עומקא ורומא: פי' רשב"ם ז"ל אבור ודות דוקא קאי אבל אגג שיש לו מעקה גבוה עשרה לא קאי דאז ודאי אי כתב לי' עומקא ורומא קני ליה ע"כ. ונראה דה"ה עומקא ורומא מהני להיות היציע מכור עיין בנמוקי יוסף במה שפירש אברייתא דאיתא עלה במתניתין. אבל הרב המגיד כתב שם בפכ"ה דאע"פ שכתב לו עומקא ורומא קאי נמי אגג ע"כ. וכתוב שם בנמוקי יוסף וז"ל כתב ר"ח ז"ל זה ששנינו לא את הבור ולא את הדות פירושו המוכר חצרו סתם אע"פ שמכר לו עומקא ורומא לא מכר לא את הדות ולא את הבור עד שיפרש ויכתוב לו בפירוש מכרתי לך חצר זו ובתי' מחזקתם כמו שהן מארעית תהומא עד רום רקיעא ואי כתב לו בלשון זה קנה הכל וכתב הר"ר יונה ז"ל שלמדנו מדברי זה הגאון ז"ל שזה הלשון של מארעית תהומא עד רום רקיעא מפורש הוא ואע"פ שלא כתב לו עומקא ורומא קנה הכל בור ודות ומחילות ע"כ בהרחבת לשונו ז"ל קצת:
תפארת ישראל
יכין
אף על פי שכתב לו עומקא ורומא: והרי הבור הוא בכלל עמקא ודות *) בכלל רומא:
וצריך ליקח לו דרך: המוכר צריך ליקח לו דרך להבור והדות מהלוקח, דמוכר בעין יפה מוכר, כדי להרבות דמי המקח. [אבל באמת הוא עצב שהוכרח למכור [כברכות ד"ה א']. גם בל"ז נ"ל דאין קושי' מהך אגדה [ומב"מ דנ"א א'], דדוקא במוכר מה שצריך לעצמו, כלקח טוב נתתי לכם, הוא עצב, אבל מוכר בית. מסתמא א"צ לו, וכל הסוחרים ששים ושמחים כשירבו להן קונים]:
וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך: וקיי"ל כר"ע [שם]:
שאינו צריך ליקח לו דרך: דתנאי שלא לצורך הי' ולאטפויי דרך קאתי:
מכרן לאחר: שמכר הבור והדות ושייר הבית לעצמו:
רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך: דמוכר בעין יפה מוכר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת