תפארת ישראל על בבא בתרא ד

משנה בבא בתרא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על בבא בתרא · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

המוכר את הבית לא מכר היציע:    חדר שבעובי הכותל:

ואף על פי שהיא פתוחה לתוכו:    ר"ל אף שהיציע פתוח להבית. מיהו באין היציע רחב ד' אמות, אף שאינו פתוח לבית הוה כבית [רי"ד]:

ולא את החדר שלפנים ממנו:    אף שפתוח להבית. ואף דכ"ש הוא מיציע. קא משמע לן חדר, אף שמצר לו מצרים חוץ להחדר. וי"א דחדר דינו כיציע לענין רוחב ד' אמות [שם]:

בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים:    והגג רחב ד' אמות. אבל עלייה שפתוח לבית, הוה כבית [שם]:

רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח:    מבית להגג:

אינו מכור:    ולא קיי"ל כן:

ולא את הדות:    בור בחפירה, ודות בנוי כעין בור ע"ג קרקע [עי' פירושינו ר"ה פ"ג סי' ל'], ושניהן עשויין לכנס שם מים, ואין שייכים לבית אפילו הם תוך הבית:

משנה ב

אף על פי שכתב לו עומקא ורומא:    והרי הבור הוא בכלל עמקא ודות *) בכלל רומא:

וצריך ליקח לו דרך:    המוכר צריך ליקח לו דרך להבור והדות מהלוקח, דמוכר בעין יפה מוכר, כדי להרבות דמי המקח. [אבל באמת הוא עצב שהוכרח למכור [כברכות ד"ה א']. גם בל"ז נ"ל דאין קושי' מהך אגדה [ומב"מ דנ"א א'], דדוקא במוכר מה שצריך לעצמו, כלקח טוב נתתי לכם, הוא עצב, אבל מוכר בית. מסתמא א"צ לו, וכל הסוחרים ששים ושמחים כשירבו להן קונים]:

וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך:    וקיי"ל כר"ע [שם]:

שאינו צריך ליקח לו דרך:    דתנאי שלא לצורך הי' ולאטפויי דרך קאתי:

מכרן לאחר:    שמכר הבור והדות ושייר הבית לעצמו:

רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך:    דמוכר בעין יפה מוכר:

משנה ג

מכר את הדלת:    שקבוע בבית בצירים:

אבל לא את המפתח:    [שליססעל], אפילו קבוע בדלת:

מכר את המכתשת הקבועה:    שמחובר בקרקע בטיט:

מכר את האיצטרובל:    כך נקרא בל"י הכן [געשטעלל] בל"א, שמעמידין עליו הרחיים וקבוע בו ב' האבני רחיים, ולהכי מכורים עמו:

אבל לא את הקלת:    אפרכסת, [מיהלען טריכטער] בל"א, שמקבל התבואה לטחון, וי"א שמקבל הקמח הנטחן:

ולא את התנור ולא את הכירים:    שאינן קבועין בארץ.

הרי כולן מכורין:    אבל לא הנך דמשנה א' וב' [שם]:

משנה ד

ומערות:    שפתוחין לחצר או להבתים:

אבל לא את המטלטלין:    כלים ומאכלים המתטלטלין בחצר שאינן קבועין:

הרי כולן מכורין:    חוץ ממאכלים שבתוכן:

בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד:    לעצור השמן שהיו רגילין לעשותו בחצר, מדהיו צריכין ליתן הזיתים במעטן קודם שיכבשום בבית הבד, והמעטן היה עומד בחצר, אבל הגת שהיו דורכין בו הענבים מיד שנקטפו, להכי העמידו הגת בהשדה סמוך להכרם, להכי נקט תנא גת גבי שדה לקמן במ"ט:

רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר:    דאפילו הבתים לא מכר, רק רווח הפנוי שבחצר:

משנה ה

מכר את הים:    הוא עריבה של אבן שטוחנים בה הזיתים:

ואת הממל:    האבן העליון שטוחנין עמו:

ואת הבתולות:    ב' עמודים מבתולות שקמה, שעומדין א' מכאן וא' מכאן לגת, ובכל א' חור זה כנגד זה, שבהן תחובין בריחים, ועל הבריחים מונח הקורה שכובשין בה הזיתים.

אכל לא מכר את העכירין:    נסרין שמשימין על הזיתים ממש תחת הקורה הנ"ל, לכבוש השמן:

ואת הגלגל:    [שרויבע], שכשיסבבוה יכבידו הקורה הנ"ל על הנסרין לכבוש הזיתים:

ואת הקורה:    שכובשין בה הנסרים על הזיתים:

מכר את הקורה:    ואין הלכה כר"א:

משנה ו

לא מכר את הנסרים:    דפין שמניחין עליהן הבגדים:

ואת הספסלים:    שיושבין עליהן במרחץ להזיע:

ואת הוילאות:    שמתנגבין בהן:

בין כך וכין כך לא מכר לא את המגורות של מים:    כלים גדולים שכונסין בהן מים צוננים הנצרכים במרחץ:

ולא את אוצרות של עצים:    לחמם המרחץ:

משנה ז

בית הבדין ובית השלחין:    גנות ופרדסים ונקראו בית השלחין מדרגיל להשקותן [עי' ריש מ"ק]* וכמ"ד והשקית ברגליך כגן הירק ומדצריך להשקותן תמיד, ורגיל לעשותן אחורי ביתו תוך העיר, לפיכך נכללו בכלל העיר, מה שאין כן בית הבעל בכלל שאר שדות העיר נחשבים שהן חוץ לעיר ואפילו הן תוך העיר:

המוכר את העיר מכר אה הסנטר:    כך נקרא בלשון יון שומר העיר [וועכטער] בל"א:

משנה ח

שהם לצורכה:    הסדורות לגדר סביב לה:

שהם לצורכו:    לסמוך בהן הגפנים והיינו כשמכר לו כרם*):

ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע:    אף שהגיע להקצר [רט"ו]:

ואת מחיצת הקנים:    קנים שגדלים בשדה, הרבה מקלח א':

שהיא פחותה מבית רובע:    שמקום גדילת הקנים אינה בית רובע הקב, דהיינו שאינה עשרה אמות וחומש מרובע:

ואת השומרה:    סוכת השומר:

שאינה עשויה בטיט:    גירס' ר"ח העשוייה בטיט בכותליה, אף שאינה מחוברת בקרקע, והכי קיי"ל [שם]:

ואת החרוב:    [באקסהארנבוים].

שאינו מורכב:    שעדיין בחור ורך:

ואת בתולת השקמה:    עץ תאנה יערי, שעדיין הוא בבחרותו, שאז יניחוהו לגדל בגובה, דבזקנותו קוצצין כל שנה ראשו וענפיו, כדי שיתרבה כת גדולו בעביו, ונקראו אז סדן השקמה:

משנה ט

אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצורכה:    אף שהוכן לכך:

ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע:    אף שצריכה עדיין להתייבש בשדה:

ולא את השומרה שהיא עשויה בטיט:    לגי' ר"ח הנ"ל גרסי' הכא אינה עשוייה בטיט:

וצריך ליקח לו דרך:    מוכר מלוקח כדי לילך אצל אלו מטעם שבסימן ט':

אבל בנותן מתנה נותן את כולם:    וכן כל הנך דאמרינן לעיל שאינן בכלל שדה, כסדן ושקמה, ובור ודות וכדומה, דבמתנה לכ"ע נותן בעין יפה נותן, ודוקא כל מה שבתוכה [שם ו']:

זכו בכולם:    אפילו בור ודות ושובך שבשדה:

המחזיק בנכסי הגר:    שמת בלי יורש שנכסיו הפקר:

הקדיש את כולם:    דמקדיש בעין יפה מקדיש:

ואת סדן השקמה:    ס"ל מקדיש בעין רעה מקדיש, ואפילו חרוב אף שיונק מקרקע הקדש, לא הקדישו, רק לדבריהן דרבנן קאמר דאפילו לדידהו לא הקדיש עם השדה רק החרוב והשקמה, שיונקין משדה הקדש, ולא מילי אחרינהו שבמשנה ח':