רמב"ם על בבא בתרא ד

<< · רמב"ם · על בבא בתרא · ד · >>

בבא בתרא פרק ד

• ראו גם: נוסח המשנה בבא בתרא ד רמבם

משנה א

יציע - הוא חלל בין שני כותלין, כגון צורה זו:

ומילת ממנו - הוא חוזר אל הבית.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ב

בור - הוא חפירה בקרקע.

והדות - בנוי על הקרקע.

לפי שלא יועיל עומקא ורומא אלא להקנות מה שהוא נראה על הארץ או מה שעל הגג, ואין מקנה לו בור ודות כשיאמר "עומקא ורומא", עד שיכתוב לו "קני מארעית תהומא עד רום רקיעא".

ואמרו מכרן לאחר - אין רצונו לומר שמכר הבור והדות אחר שמכר הבית סתם, כי היאך יתכן שהוא עצמו אין לו דרך ומי שלקח ממנו יש לו דרך שדי לו ללוקח שיהיה כמוכר, אבל רצה לומר "מכרן לאחר", שמכר הבור והדות לפני מכירת הבית, או מכר הבית לאיש אחד והבור והדות לאיש אחר בשעה אחת.

וטעם מחלוקת רבי עקיבא ורבנן, שרבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו כלום, ולפיכך צריך ליקח לו דרך. ורבנן סברי כי המוכר בעין רעה הוא מוכר והוא משייר לעצמו ולפיכך אין צריך ליקח לו דרך (כרבי שמעון).

וכבר קדם לנו שהלכה כרבי עקיבא:

משנה ג

מכתשת - הוא כלי שכותשין ושוחקין בו הדברים הגסים, כגון מכתשת אבן וזולתם.

ואצטרובל - הוא עץ כעין רחים, מעמידים עליו הרחים לטחון.

וקלת - עגול מעץ שעושין סביב לרחים, כדי שלא יתפזר כלום מן הדבר הנטחן:

משנה ד

אין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ה

ים - האבן שטוחנין בתוכו הזיתים.

וממל - הוא האבן שטוחנין בו הזיתים, למעלה.

בתולות - הן כלונסות של ארז, שמעמידין בהם את הקורה מהבד.

עבירין - הם הנסרים הכבדים, שמכבידין אותן על האמתחות ששמים בהם הזיתים הכתושים, ועליהן נתלית האבן וכובשן.

וגלגל - שמגלגל האבן ומגביה אותה, ומכביד על הזיתים הכתושים, והשמן יוצא:

משנה ו

נסרים - לוחות ששמין עליהם הבגדים.

ו'ספסלים - כסאות.

וילאות - כעין יריעות שחוגרין כעין סינר, לכסות הערוה בהן במרחץ:

משנה ז

בית השלחין - הם הנהרות, שהמים נמשכים עליהם להשקות אילני העיר.

וסנטר הוא עבד ממונה לשמור העיר.

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

משנה ח

אבנים שהם לצרכה - לגדרים.

וקנים שהם לצרכו - לסמוך בהם הגפנים.

ומחיצת הקנים - המקום שנטועין בו הקנים בלבד.

ושומירה - סוכת קנים וכיוצא בה, שיושבים בה השומרים פירות.

ובתולת שקמה - הוא אילן משקמה קודם שיכרתו אותה, לפי שדרכן לכורתה, ואחר שכורתים אותה תחליף שנית, ויגדל גוף העץ אחר שנכרתה:

משנה ט

טעם מחלוקת רבי עקיבא וחכמים כבר זכרנוהו במה שקדם.

ואמרו בנותן מתנה, שנתן את כולם - לפי שהוא עיקר אצלנו נותן בעין יפה נותן, ואפילו לחכמים שאומרים מוכר בעין רעה מוכר ויש לו דרך הוא לפי שהלוקח היה לו לבאר מה שהוא לוקח, אבל מי שמקבל המתנה בושת הוא לו לומר באר מה שאתה נותן לי.

ונתבאר גם כן כי נכסי הגר שמת ואין לו יורשין הפקר, וכל הקודם בהם זכה כלומר כשקדם והחזיק בהם.

ופירוש דברי רבי שמעון המקדיש את השדה לא הקדיש את הקרקע אלא חרוב המורכב - והוא שכבר הוא עושה פירות וסדן השקמה, אבל אבנים של שדה שאינן לצרכה וכיוצא בהן אין מוקדשין:

משנה בבא בתרא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב