פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ
  תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"סלסלה" - חפשה היה חוזר עליה לדקדק בה כמו כבוצר על סלסלות (ירמיהו ו) החוזר והולך בכרם ומשיב ידו לבקש את העוללות ובלשון חכמים מסלסל בשערו

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"סלסלה". דרוך וסלול תמיד במסלול התורה והיא תתן לך כבוד כי תדבק בה,

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"סלסלה ותרוממך", תחלה יצייר בלבו חשיבות החכמה ורוממתה וכנגד זה גם החכמה תרומם אותו, ואח"כ "תכבדך כי תחבקנה", אם תתחבר אליה באהבה לדבק בה ולחבק אותה כי תהיה לך לאשת חיקך ובאהבתה תשגה תמיד, תוסיף להנחיל לך כבוד הנפש הרוחני:


ביאור המילות

"סלסלה". לשון רוממות, כמו סולו סולו המסלה שהוא מענין הרמה, והכבוד הוא יותר מן הרוממות שהוא כבוד הנפש הרוחניות, ולמעלה ממנו לוית חן, ועטרת תפארת למעלה מכולם, שהכבוד והחן יהיו גם במעלה או בסגולה טבעית, והתפארת היא במעלה שהשיג ע"י בחירתו כמ"ש (ישעיה ד'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"סלסלה" - תהא ממשמש בה בקביעות, ותרומם אותך.

"כי תחבקנה" - כאשר תחבק אותה להיות דבוקה בך.

מצודת ציון

"סלסלה" - ענין משמוש, כמו (ירמיהו ו): "כבוצר על סלסלות", ובדרז"ל (בבלי:ביאור נזיר דף ג): "מסלסל בשערו".

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)

"סלסלה" – יש מפרשים מגזרת (ישעיהו מ ג): "מְסִלָּה", לדרוך ולהלוך במסילתה יומם ולילה.

פירוש אחר: מגזרת (דברי הימים ב ט יא): "מְסִלּוֹת לבית ה'" ובדברי הימים כנראה ט"ס, וצ"ל: בדברי הימים; ובמלכים (מלכים א י יב): "מִסְעָד לבית ה'", כלומר, לתמוך ולסעד התורה, והיא תרוממהו.

פירוש אחר: מעניין (תהלים פד ו): "מְסִלּוֹת בלבבם", ללמוד התורה בכוונה.

והמילה הזאת חמורה לעמוד עליה; והלא בתלמוד ר"ה לא הוו ידעי רבנן מאי "סלסלה ותרוממך", עד דשמעה לאמתיה דרבי דאמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה בשערו: עד מתי אתה מסלסל בשערך? אם כן, יהיה "סלסלה" כמו שאמרו ז"ל (משנה אבות ה כב): הפוך בה והפוך בה, דכולא בה.

ורש"י פירש: סלסלה – חפשה, חזור עליה לדקדק בה, כמו (ירמיהו ו ט): "כבוצר על סלסלות", ההולך וחוזר בכרם ומחפש ידו לחפש עוללותיה.

והנכון לפרש סלסלה מגזרת (תהלים סח ה): "סֹלּוּ לרוכב בערבות", כלומר: רוממה ותרוממך, מידה כנגד מידה.


"תכבדך כי תחבקנה" – פירוש: תשימך במעלת הכבוד.

ובמסכת ברכות, פרק ג' שאכלו (דף מח.), כשהביא ינאי המלך את ר' שמעון בן שטח והושיבו בינו לבין אשתו, אמר ליה: חזי כמה יקרא אנא עביד לך! אמר לו המלך: ראה כמה כבוד אני עושה לך! אמר ליה: לאו את עבדת לי, אלא אורייתא קא עבדא לי יקרא אמר לו ר' שמעון בן שטח: לא אתה עושה לי, אלא התורה היא שעושה לי את הכבוד., דכתיב: סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה, וכתיב בספר בן סירא: ובין נגידים תושיבך.

<< · מ"ג משלי · ד · ח · >>