מהרש"ל על הש"ס/סנהדרין/פרק ז


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף מט עמוד בעריכה

גמרא דקתני עלה זהו סדר תמיד. נ"ב בסוף מסכת תמיד למצוה בעלמא ולאפוקי כו' נעלו מעל רגלו וירקה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה זו מצות כו' ומשום דבעי למיתני כו' כצ"ל:

בד"ה כ"מ כו' אחר דבר הס"ד:

בד"ה אין מוקדם כו' כסדר לבישתן ויש מקום כצ"ל והד"א:

בד"ה מעבירין על כו' טהורות אם עבר כו' הד"א וכצ"ל:

בד"ה ולאפוקי כו' ואזיל הוא הד"א:

בד"ה קוראה כו' ורוקקת וקוראה הד"א:

בד"ה ה"ג כו' ומהא דרב יהודה כו' לה הכא הס"ד:


דף נ עמוד אעריכה

רש"י בד"ה דסברי רבנן דמתני' הס"ד:

בד"ה ומדאפקיה כו' והכתוב החמיר עליה כו'. נ"ב יש מקשים מה ראיה היא זו שארוסה חמורה ממה שנשואה היא בחנק הלא אדרבה לקמן דייק דחנק קיל מסקילה מדארוסה בסקילה ונשואה בחנק ונראה דלא בא רש"י להביא ראיה דארוסה חמורה אלא שאומר וכן הוא האמת שהחמיר הכתוב במיתתה ודו"ק:

בד"ה על כרחיך כו' חנק דאף ארוסה כו' כי יהיה נערה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה נאמר לאביה כו' לשרפה ומה אביה כו' כצ"ל:


דף נ עמוד בעריכה

רש"י בד"ה אימא אף כו' במשמע ובא הכתוב כו' הד"א:

בד"ה כשהוא אומר כו' ואביה יותר מכולן. נ"ב ויש מקשין דלמא אין הכי נמי מ"ה כתב את אביה דלא תימא מחללת כל המשפחה אלא דוקא אביה לחוד הוא דמקלינן בכבודו ולא במשפחתו ויש לומר דאי בא הכתוב לומר דוקא אביה ולא משפחתה הוה ליה למכתב מחללת היא את אביה דהוי משמע מי היא מחללת את אביה ותו לא אלא בודאי קרא לא קפיד לדיוקא מיניה ודו"ק:

תוס' בד"ה מה כשהוציא נשואה. נ"ב יש מקשים איך עלה על הדעת להקל בבת כהן מבבת ישראל וצריך לומר דסד"א בת ישראל יותר מחללת אביה מבת כהן שהוא כהן ובקדושתו קיים שעובד עבודה וחילול אינ פוגם אותו כל כך שמעלתו מכרעת ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה ת"ל כו' מ"מ נעשית זונה בכמה ביאות ונ"ב פירוש שר"א סבר זונה היא המופקרת בפרק הבע"י:

דף נא עמוד אעריכה

גמרא לאו בת כהן היא ותו מידי כהנת לכהן כו' בס"א:

רש"י בד"ה בת איש כו' אשת כהן הס"ד:

בד"ה ר"א צ"ל כדר"א:

בד"ה אתיא הנה כו' ובתה וגו' אף כאן כו' כצ"ל:

בד"ה פסלה עולמית כו' אף על גב דלא פסיל לה הוא כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש דמותר לישא כהנת אבל מ"מ פסלה אח"כ:

עוד בדבור זה יליף לה בקידושין כו'. נ"ב וכן בס"א אבל לא דק ונאמר בפרק אלמנה לכ"ג:

בדבור זה מקיש זרעו לו מה הוא פוסל אף זרעו פוסל כצ"ל:

עוד בדבור זה שני חילולין במשמע כו'. נ"ב תימה גדולה הלא ברייתא בהדיא בפרק י' יוחסין וזה לשונה אין לי אלא זרעו היא מניין ת"ל לא יחלל מי שהיה כשר ונתחלל וכן פירש"י לשם לפי שבזרע אין שייך חילול לפי שמעיקרא נפסל וכן מביא רש"י בפרק אלמנה לכ"ג כה"ג וכן כל המחברים לא הזכירו אלא הך ברייתא ויותרהתימה שלשם גופא בדף ע"ה כתב רש"י על הברייתא שהחלל ונתין כו' בן ט' שנים ויום א' פוסל הכהנת כו' דמסיק יליף מכ"ג באלמנה ופירש"י וילפינן לקמן מלא יחלל שני חילולין במשמע א' לה וא' לזרעו מדלא כתיב לא יחל ע"כ וזה לא היה ולא נברא אלא אח"כ בדף ע"ז יליף מלשון חילול כעין שכתבתי לעיל (עיין במהרש"א):

בד"ה כך הצעה כו' אביה כו' כאלו הד"א:

בד"ה כל שהיא כו' אביה דנחיתא כו' מן הכלל ומיהו כו' הד"א:


דף נא עמוד בעריכה

רש"י בד"ה הכי קאמינא הלכה ל"ל סוגיא כו' ומר מפיך לה כו' לשון אמרה הס"ד:

בד"ה הוציא הכתוב כו' והוציאו כתוב אחר כו' כצ"ל:

בד"ה הוציא זו כו' המפורשת בה דהוי חנק דאם הוציא וכו' כצ"ל והס"ד:

בד"ה ור' ישמעאל כו' ג"ש האי את כו' הד"א:

תוס' בד"ה הלכתא למשיחא כו' מיהו בסוף פ' התכלת כו' כצ"ל:

שם ונראה דרב יוסף פריך כו'. נ"ב פי' רב יוסף הוא דפריך הכא וחש להאי קושיא הלכתא למשיחא אבל אינך אמוראי לא חיישי להכי ר"ל:

בד"ה לאחיו ולא לאחותו כו' בסופו ואי מהתם ה"א ה"מ היכא דמעידין נמי על הבועל. נ"ב פי' הוא דאמרינן לאחיו ולא לאחותו אבל היכא שאין מעידין עליו כגון שאינם מכירין אותו או שלא התרו בו אלא בה או שהוא קטן בן תשע שנים ויום אחד שכל העריות מומתין על ידו הוה אמינא דשפיר דנין אותם בשריפה כמיתת האשה וא"ל א"כ חוטא נשכר אם העידו שקר להרוג את שניהם מיתתן בחנק ואם באו להרוג את האשה לחוד מיתתן בשריפה ונראה ליישב דבוודאי התורה הקילה עליהם לעשות להן הקל בפרט בכה"ג גבי בת כהן דדוקא עליה לחוד החמיר הכתוב להיותה בשריפה רק שיכולין אנו לקיים במיתת העדים כאשר זמם א"כ היכא שאינם מעידים על הבעל אם אתה בא לדונן בחנק א"כ אין אתה מקיים כאשר זמם וצריכין אנו לקיים כאשר זמם ממש בשוה כדאיתא בריש מכות גבי מעידין בבן גרושה כו' וא"כ הוה אמינא בעל כרחנו צריכין אנו לדונן בשריפה משום כאשר זמם דהיינו שזממו בה קמ"ל היא למעוטי בכל ענין שהזוממים בחנק וק"ל:

בד"ה ורבי ישמעאל סבר כו' וי"ל דהא לא אתא בת ובת כו'. נ"ב יש מוחקים בכאן ויש לומר ומגיהין אותו אח"כ וי"ל דלא תימא כו' אם קבלה בידם נקבל ואם בודין מלבם אומר אני טעות בידם הוא דא"כ הוה ליה לר"ע לאתחולי ברישא בת ובת אני דורש לאפוקי דינא דר' ישמעאל ומי דחק אותו אח"כ לכך אלא נראה כמ"ש בפנים דלא אתא אלא לאפוקי מג"ש פי' אף דלא דרש ר"ע ג"ש והדר מינה מ"מ אי לאו ובת הוה אמינא דדרשינן להאי מילתא להוציא הנשואה מאחר דבלאו הכי איכא נמי דינא דר' ישמעאל דמסייע לן ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף נב עמוד אעריכה

גמ' ארור שזו ילד ארור שזו גידל ארור שיצאה זו מחלציו כו' כצ"ל. רש"י בד"ה רבי יהודה כו' כלומר הם יחניקוהו ואף הוא כו' כצ"ל:

בד"ה שריפה ממש כו' התחילה שריפתן כו' כצ"ל:

בד"ה והא כתיב כו' מיעוט אותם כו' ממעט ומשני כו' הד"א:

בד"ה שכן אדם כו' שאין בו פיגול הס"ד:

בד"ה לאו שריפה כו' שריפה ואי בעי כו' הד"א:

תוס' בד"ה הנך נפישי כו' וזה אדרבה נפסל בכך. נ"ב פי' חוץ למחנה דשחוטי חוץ דו"ק ותמצא:


דף נב עמוד בעריכה

גמ' טעה בדרב מתנא כו'. נ"ב ויש לי לישבו דלא טעה וצורך שעה היה ומשום הכי שריפה שלא כדיני ישראל בפתילות אבר שלא יאמרו דנין אפילו בזמן הזה אלא שריפה לפי שעה וצורך שעה לאותו הדור היה ודו"ק ואינני כחולק על התלמוד שהרי אין בו נפקותא לא לחיובא ולא לפטורא ואין זה אלא למשיחא וק"ל. מה להלן מן הצואר אף כאן מן הצואר כו' כצ"ל ונמחק בסייף:

רש"י בד"ה למה תלמיד כו' מממונו הוקלו כו' כצ"ל:

בד"ה נקום ינקם כו' ידו דהוי במיתת ב"ד כצ"ל:


דף נג עמוד אעריכה

תוס' בד"ה דאי במות יומתו כו' תימה א"כ ג"ש מאי מהני כו'. נ"ב אבל לעיל גבי מכה אביו דקאמר עד דגמרי מאוב וידעוני לגמר מאשת איש ליכא לאקשויי ג"ש מאי אהני הא סתם מיתה בחנק משום דאיכא למימר כל שאר הנסקלין יוכיחו שהן בסתם מיתה ואפ"ה הן בסקילה ודו"ק אבל זה קשה לי אמאי לא אמר דאשת איש קשה ליה לילף ממכה (איש) [אביו] שהוא בסייף וארוסה תהא בסקילה לכולי עלמא (עיין במהרש"א):


דף נג עמוד בעריכה

רש"י בד"ה אלא אמו כו' לגמרי מיעטיה דקראי אהדדי לא נימא דסתרי ותמיהה לי אמאי לא אקשי ליה לרבי יהודה מגופיה דהא משום אם מודה דחייב ואי איכא כו' מוזהר עליה והשתא י"ל כו' כצ"ל והד"א. ונ"ב פי' לפי האמת ואל תתמה ודו"ק (עיין במהרש"א):

עוד בדבור זה ומתחייב באשת אב כו'. נ"ב פי' ונמעט לעולם אמו שהיא אשת אביו וקשה לרבי יהודה ודו"ק:

בד"ה ותו אי כו' אתא לכדרב שישא כו' והד"א:

תוס' בד"ה השתא י"ל כו' אמו שהיא אשת אביו הויא שפיר כו' כצ"ל ונמחק שפיר:


דף נד עמוד אעריכה

רש"י בד"ה תניא כותיה כו' כדמפרש בסופה הס"ד:

בד"ה מה להלן כו' שאינו אמו הס"ד:

בד"ה ורבנן עונש כו' ולמר בשלמא כו' הד"א:

בד"ה אשר ישכב כו' ולאו בר עונשין כו' כצ"ל:


דף נד עמוד בעריכה

רש"י בד"ה בין לר' אבהו כו' נפקי ולאביי בא כו' כצ"ל:

בד"ה זכה לא כו' והכי קאמר לחייב שוכבו דאמר כו' קטן שמעינן הכא כו' כצ"ל:

בד"ה תניא נמי כו' ולחייב את הנשכב גדול קאמר מאי שנא כו' כצ"ל והס"ד:


דף נה עמוד אעריכה

גמ' תניא דלא כתרווייהו כו' נמחק דלא כתרווייהו. ונ"ב נ"ל דל"ג להדיא בפנים התלמוד כתרווייהו אלא מפירש"י הוגה בפנים והתוס' יוכיחו נ"ל:

רש"י בד"ה באשה שני כו' משכבי הס"ד:

בד"ה משכבי אשה כתיב ביה כו' כצ"ל:

בד"ה אילנות של כו' תורה כו' אלמא הד"א:

בד"ה לישראל נמי כו' וכי איצטריך למיסר כו'. נ"ב יש מקשים מאי קשה לרש"י דילמא תלמודא פריך ליסתור הטעם דתקלה דאי משום תקלה לחוד אמאי לא נאסר בהמה של ישראל וכן בהמת עובד כוכבים וי"ל דרש"י דייק מלישנא דגמרא דקאמר בהמת עובד כוכבים תיתסר בהמת ישראל תיתסר ולא קאמר אמאי לא נאסור כו' אלא בודאי דקבעי לומר שלפי האמת יהא נאסר ודו"ק:

(עיין במהרש"א):

בד"ה ת"ש כו' וסיפא קלון למימרא כו' והד"א:

תוס' בד"ה זה קלונו כו' דמחייב בהמה הנרבעת כו' דרב ששת בא דמחייב כו' כצ"ל:


דף נה עמוד בעריכה

רש"י בד"ה ה"ג כו' קמ"ל וכו' סיפא ודאי תרווייהו איכא ואימא לך כו' כצ"ל:

בד"ה ואם בא כו' הרי בא אבל כו' הד"א:

בד"ה ומטמאה את כו' ובמדרס הוא דמטמאה כו' כצ"ל:

בד"ה מאי לאו כו' תקלה משנה כו' הד"א:

תוס' בד"ה וחייבין עליה כו' נשאת אקדושי כסף כו' כצ"ל:


דף נו עמוד אעריכה

רש"י בד"ה בכל יום כו' ומדבר כאדם זה כו' איכא בשם בן ארבע כו' כצ"ל:


דף נו עמוד בעריכה

גמ' לא למעוטי גיפוף ונישוק כו'. נ"ב והכא נודר בעבודת כוכבים או נשבע כו' דאף לישראל אינו אלא באזהרה כדלקמן דף ס"ד:

רש"י בד"ה בכדרכה כו' בכך חייב עליה כו' כצ"ל:

בד"ה כל פלך מדינה הס"ד:


דף נז עמוד אעריכה

גמ' ואידך קטלייהו בשני יודי"ן וכן ברש"י:

שם אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא לא נצרכה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הא כל כו' חיוב מיתה הס"ד:

בד"ה ויכול הנרדף כו' לקטע רגלו הס"ד:


דף נז עמוד בעריכה

רש"י בד"ה שופך דם האדם באדם שבתוך כו' כצ"ל:

בד"ה מיגרע גרע כו' בעד אחד ובדיין אחד כצ"ל:

בד"ה הרבה עריות כו' איש לרבויי הס"ד:

בד"ה בא על עריות ישראל עבריות הס"ד:

בד"ה עריות בני נח עובדי כוככים הס"ד:

תוס' בד"ה וחכ"א כו' איש איש ומשמע כו' לאמור ודרשי להו כצ"ל:


דף נח עמוד אעריכה

גמ' היינו באשתו ולא באשת חבירו כו'. נ"ב ס"א אשת אביו אבל רש"י גרס כאן כמו שכתוב בפנים. רש"י בד"ה ומותר באשת כו' שנולד דמי הס"ד ושאר כל כו' אישות מותרות לו כצ"ל והס"ד:

בד"ה לאתויי אשת כו ' ולאתויי אחות אשתו נמי לא דהא קתני בהדיא כו' כצ"ל:

בד"ה ואיכא דתני כו' באחותו ובאחות אביו כו' כצ"ל:

בד"ה מי שנעשה כו' אחד כו' הס"ד:


דף נח עמוד בעריכה

גמ' אמר רבינא אפי' כו'. נ"ב ס"א פשיטא אמר רבינא לא נצרכה אלא לשני בשבת על זה פירש"י דנא גרסינן פשיטא. רש"י בד"ה עבד כנעני של ישראל הס"ד. בד"ה מדרגיל כו' בנות העיד הס"ד:

בד"ה כותי ששבת כו'. לא ישבתו אהך כו' כצ"ל:

בד"ה אמר רבינא כו' חובה קאמר ר"ל כו' כצ"ל:


דף נט עמוד אעריכה

גמ' רק חזק לבלתי אכול הדם זה אבר מן החי כי הדם הוא הנפש זה דם מן החי. נ"ב בס"א ליתא:

רש"י בד"ה מורשה ומאורסה כו' כצ"ל. בד"ה למה לי כו' עונשם עליהם. נ"ב ס"א נענשים:

בד"ה ואליבא דר"י כו' לבני נח דמיהא צ"ל דמהא:


דף נט עמוד בעריכה

גמ' אזהרה מיהדר ומיתני כו' מילתא בעלמא הא לא איתני כו' להביא לו סנדלפנים טובים כצ"ל וכן ברש"י:

שם הכפירים שואגים לטרף כו'. נ"ב נראה דסמיך אסיפא דקרא ולבקש מאל אכלם ודו"ק:

תוס' בד"ה והא פריה ורביה כו' תימה מנא לן כו'. נ"ב אבל אמילה לא קשה מידי מאחר שעונשה כרת ואין עונש בלא אזהרה כדאיתא במסכת מכות שאמר כל חייבי כריתות אין צריכין אזהרה שהרי פסח ומילה כו' א"כ נקרא לא תעשה ר"ל שלא להשהותם בערלתם ודו"ק א"נ שלא למולו אלא משמנה ואילך ודו"ק (עיין במהרש"א):


דף ס עמוד אעריכה

גמ' דכתיב ויבא אליקים כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שם בן כו' שם המפורש כו'. נ"ב נ"ל שס"ל כרב האי גאון ששם המפורש הוא שם של מ"ב עיין באשרו דיומא צה ע"ב. בד"ה השומע אזכרה כו' חייב לקרוע הס"ד:

בד"ה דאי ס"ד כו' כולם אטו הד"א:

בד"ה כרבי עקיבא כו' דאי מתזם או מתכחש מבטלין לסהדותייהו כצ"ל:

תוס' בד"ה חוקים שחקקתי כו' דמייתי הכא חקותי כו' כצ"ל:

בד"ה אתיא קריעה קריעה כו' תימה דבפרק בתרא דמועד קטן יליף כו'. נ"ב עיקר הקושיא אמאי לא נילף שכל הקריעות נמי לא מאחין מקריעה דהכא ואנן קיימא לן שכל הקריעות של אבילות מאחין חוץ מעל אביו ואמו אבל תימה הוא בעיני איך תולין קושיא זו בהא דקורעין מעומד ולשם בסוף פרק בתרא דמו"ק הקשו התוס' קושיא זו על הא דמסיק אתיא קריעה קריעה כו' אבל בהאי דקרעינא מעומד שהוא לעיל מיניה לא הקשו התוס' כלום ונראה בעיני שדעת התוס' לחזק הקושיא כלומר מאחר שמצינו שכל שאר הקריעות ילפינן שהן בעמידה מאחר דאשכחן הכי בקרא א"כ לענין מאחין נמי נילף שאר הקריעות מהא דהכא דהא אשכחן הכי בקרא ודו"ק:


דף ס עמוד בעריכה

במשנה עבודתה הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה כו':

רש"י בד"ה אחר המזבח כו' ובגמרא מוקים צ"ל בגמרא:

בד"ה והמקבלו עליו כו' אלי אתה בפניו כו'. נ"ב ונראה לי בפניו לא בעי קבלה לאלהות אלא באלי אתה סגי אבל שלא בפניו לא סגי באמרו אלי הוא אלא צריך קבלת אלהות דהיינו אלך ואעבדנו ודו"ק:

בד"ה אבל המגפף כו' עובר בלא תעשה דלא תעבדם יתירא כתיבי חד בדברות ראשונות ואחרונות כו' כצ"ל ונכתב בצידו כאשר הגהתי כן הוא עיקר ואל תשגיח בהמדפיס המשובש בלובלין שכתב תרי תעבדם יתירה כתיבי ועיין לקמן בדף ס"ג בפירוש רש"י (עיין במהרש"א):

בד"ה הפוער כו' עבודתן וחייב כו' כצ"ל:

בד"ה אלו נאמר כו' במקום אחר ולקמן פריך הרי כבר פירש להם:

בד"ה לפי שיצאה כו' מן הכלל ללמד לא ללמד כו' כצ"ל:

בד"ה אזהרה מניין כו' וספרים דכתיב בהו כי לא תשתחוה כצ"ל ונכתב בצידו פירוש גבי הא דלעיל מניין לרבות השתחואה ולאפוקי מגירסת ספרים ודו"ק:

בד"ה יכול שאני כו' לשלא כדרכה אף כל כו' אלו חייב הס"ד והד"א:

בד"ה ת"ל כו' שיחייבו עליה ואע"פ כו' כצ"ל והס"ד:

בד"ה סד"א כו' אתרו ביה לקטול וכרת כו' כצ"ל:

בד"ה לגופיה אתא כו' לא זרק דמחשבין מעבודה כו' כצ"ל:


דף סא עמוד אעריכה

גמ' [בואו] ועבדוני ר"מ כו' כצ"ל וכן ברש"י:

שם עד שיאמר אעבוד אלך אעבוד נלך נעבוד כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ועובדיהם בסייף כו' דהא זריקה בלא שחיטה לא סגי כו' כצ"ל:

בד"ה הא מהשתחואה כו' דרך כבוד כהשתחואה כצ"ל:

בד"ה באומר איני מקבלו עלי באלוה כצ"ל והס"ד:

מסית לעצמו במסית אחרים לעצמו שיעבדוהו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ומר סבר כו' ויש לומר דוקא מסית כו' מחייב על כן יש לחייב כו' כצ"ל:

ע"ב רש"י בד"ה מ"ש כו' אחוכי עליה הס"ד:

בד"ה והוציא הכתוב כו' וסקלתם הס"ד:

בד"ה אידי ואידי כו' מילתא דשבחא מהדר כו' כצ"ל:

בד"ה במזיד חייב כו' במיתה ובשוגג כו' כצ"ל:

בד"ה הרי לבו כו' ולא מזיד ולא שוגג הוא אלא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה רבא אמר פטור כו' דפלוגתא דתנאי היא כו'. נ"ב אלא רבא אליבא דר"י קאמר וליה לא ס"ל ודו"ק:


דף סב עמוד אעריכה

גמ' ורבא אמר לך לא כו' ובנשיא שעיר וביחיד כשבה ושעירה ואילו בעבודת כוכבים תני ושוין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה לחלק כו' מה זו מיוחדת כו' כצ"ל:

בד"ה ועשה מאתת מהנה כו' ועשה מהנה אי נמי כו' כצ"ל:

בד"ה שגגת שבת כו' כלה חדא שגגה היא כצ"ל:

תוס' בד"ה מ"ט דר"י הגלילי נמחק הגלילי:


דף סב עמוד בעריכה

רש"י בד"ה מאן דמתרגם כו' דברי ר' ישמעאל כצ"ל וכן כל ר"ש אשר בדבור זה צריך להיות ר' ישמעאל:

תוס' בד"ה העלם זה וזה בידו פירוש נ"ב נראה לי אפילו:

בא"ד בהעלם אחד כו' ולא דמי כו' כצ"ל:

בד"ה רישא בעבודת כוכבים כו' ונמצא מחובר אחר פטור במלאכת כו' כצ"ל:

בד"ה להגביה כו' אמר שמואל המתעסק וכו' משמע דשמואל כו' כצ"ל:


דף סג עמוד אעריכה

גמ' לא תאכלו על הדם ורבי יוסי בר חנינא אמר אזהרה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שאיוו לאלהות כו' וקבלו עליהם הס"ד:

בד"ה המקיים הנשבע דמתרגמינן מקיים כצ"ל:

בד"ה ועדיין הדם במזרק דקרבנות כצ"ל:

תוס' בד"ה על כולם כו' דמשמע כל מלאכה שהיא עבודה כצ"ל:


דף סג עמוד בעריכה

גמ' בת בקלנבו צ"ל בקל נבו ב' תיבות וכן אחריו בגמ' וברש"י:

רש"י בד"ה לעגלות כו' צ"ל דברו לעגלות כו' שבבית אל הס"ד:

וילך לו הוא גם כן ס"ד:

בד"ה זובחי אדם כו' לעגלים ישקון ישקון לזבוח אדם מיבעי ליה להם הם הכומרים אומרים עגלים הללו כו' כצ"ל:

בד"ה קרחא ברתא צ"ל ברחא קרחא:

בד"ה אלא להתיר להם עריות כו' כצ"ל:


דף סד עמוד אעריכה

גמ' שלא להזכיר בשם ה' כו'. ביעתא בת יומא בכל ארן ישראל ולא אשכחו כו' עמדה והלכה לכל עבודות כו' ומתריזים בפניה כו' בסבטא בן אלס כו':

רש"י בד"ה בייא בייא נמחק בעו רחמי וצריך לומר והיו מבקשים רחמי כו' והד"א:

בד"ה איבעו ביעתא בת יומא ולא אשתכח כו' נמחק ולא אשתכח:

בד"ה הנצמדים כו' אלא דבוקה כתמרות כו' ואינו דבוקות הס"ד:

בד"ה מן אלס צריך לומר בן אלס:

בד"ה מקלסין משבחין הס"ד:

בד"ה פיסא כו' היא זו וזהו עבודתה כצ"ל:

בד"ה כל שהמליכו עליהם שקרא כו' כצ"ל:


דף סד עמוד בעריכה

גמרא כל אדם התם מאפס כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הכי גרסינן כו' מסירה משמע אלא הכי כו' מסירה תלמוד לומר לא תתן כצ"ל והד"א:

בד"ה פשוט מהא מתני' כצ"ל והס"ד:

בד"ה תלמוד לומר כו' אחריני הוא ולא זה כו' מבתתו מזרעו ודרשא קמייתא ואם העלם כו' כצ"ל:

בד"ה שרגא דליבני כו' ומכאן ומעבירו עליה ואינו שורפו כו' כצ"ל. ונ"ב לאפוקי מפירוש הערוך:

בד"ה דרך עברה עברתו של מולך כצ"ל:

בד"ה ג' כריתות כו' באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל העם הזונים אחריו וגו' והוא עבודת כוכבים והא דכתיב כו' בני אדם ואת כו' כצ"ל:

בד"ה אחת שלא כו' שהוא חייב עליהם כו' כצ"ל:

בד"ה ולמאן דאמר בכריתות כו' משורר לעבודת כוכבים כרת כו' שדרכו בכך ופלוגתא היא בכריתות דאיכא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה והלא כבר כו' כתיבא וכי שלשה כו' לכשנגדו פריך דאיהו ס"ל במוקדשין כו' טעמא דנפשיה אמר כו' כצ"ל. תוס' בד"ה שלש כריתות כו' וקשה לר"י צ"ל לרבי:

בד"ה וכי שלשה כו' מקראי דמולך כעבודת גלולים כו' כצ"ל והד"א. ונ"ב פירוש מולך שכתוב גבי עריות ובא באינו ענין לעבודת גלולים ודו"ק:


דף סה עמוד אעריכה

גמ' אמר אביי הלכך האי מאן כו' כצ"ל ס"א:

רש"י בד"ה ריש לקיש כו' העצם ידעוני שהעצם אינו כו' כצ"ל:

בד"ה ומשני כו' הקטרה עושה המכשפות לחבר השדים לכאן כצ"ל:

בד"ה התורה אמרה חבר זה בסקילה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הואיל ושניהם כו' כלל גדול דריש ריש לקיש כו' כצ"ל:


דף סה עמוד בעריכה

רש"י בד"ה מתיב כו' ודברים שאינן כעובד עבודת כוכבים אף אני ארבה חייבי כו' כצ"ל:

בד"ה חסמה בקול כו' לאכול היה חוסמה בקולו כצ"ל:

בד"ה והנהיגה בקולו צ"ל בקול:

בד"ה מבין הפרקיס כו' ויושב לו באחת מבין כו' או על פרקי ברכיו כצ"ל:

בד"ה המרעיב עצמו כו' נבואה שכינה הס"ד:

בד"ה ברא גברא כו' שמלמדין כו'. נ"ב פי' הספר:


דף סו עמוד אעריכה

גמ' המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים כצ"ל. ונ"ב וכן ברי"ף וכן פירש בנמוקי יוסף להדיא:

שם הניחא למאן דאמר אלהים חול אלא למאן דאמר אלהים קודש מאי איכא לממר כל זה נמחק:

רש"י בד"ה בנקבו יומת כו' אלא יתברך יוסי מחייב עליה כצ"ל:

בד"ה לא ראי כו' הראיה של צד חמורה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ממחלל שבת כו' ואינו חייב על אחת מהן כו'. נ"ב פירוש אחת יש בהן שאינו חייב:


דף סו עמוד בעריכה

תוס' בד"ה עד שהיו כו' ומיהו כיון דדייקינן כו' כרבי יונתן אתיא דלא כו' כצ"ל:


דף סז עמוד אעריכה

גמרא ואמר רב יהודה אמר רב כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ואם היה המסית ערום הס"ד:

בד"ה ואינו יכול כו' יראת בית דין הס"ד:

בד"ה המדיח זה כו'. נ"ב זה שייך למתני' דלקמן:

בד"ה הא נביא אם היה מסית זה נביא כו' כצ"ל:

בד"ה מדיח עיר כו' צ"ל מדיחי:

בד"ה רבינא אמר וכו' דהא בתרתי מילי כו' כצ"ל. בד"ה ולא זו כו' בהכמנה כצ"ל והס"ד:

בד"ה הן רואין כו' לא הואי אנא הס"ד:

בד"ה מה להלן בסיני הס"ד.  :


דף סז עמוד בעריכה

גמרא ונאמר כל שוכב כו' חזייה דרכיב וקאים איתתא כו' כצ"ל. ונ"ב נ"ל חזיוהו:

רש"י בד"ה סמכו ענין כו' ענין פרשה כצ"ל והס"ד:

בד"ה אלא מכלל כו' סקילה הס"ד:

בד"ה כהלכות שבת כו' ינשכו אותו מותר לכתחילה כו' בסקילה האוחז כו' אבל אסור כצ"ל והס"ד והד"א:

בד"ה עסוקי צ"ל עסקי כו' דמעשה הקב"ה הן על ידי שם קדושה שלו כצ"ל ונמחק הוא:

בד"ה ושדי כריכי דשיראי מנחיריו משליך כו' כצ"ל:

בד"ה א"ל ר' חייא לרבה ס"ד ואח"כ מ"ה לבתר הכי כצ"ל:

בד"ה קם גמלא כו' חמור גמלח גשר סקוניתא הד"א:

בד"ה רכבה ינאי וסליק בשוקא כצ"ל והס"ד והד"א:

בד"ה הצפרדע אחת משמע הס"ד:

תוס' בד"ה וכי מפני כו' דיליף מלא יחיה דבסקילה כו' כצ"ל:


דף סח עמוד אעריכה

גמרא אמר להן לחביריו של אביו כמדומה כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה והאי צ"ל והא מילתא דלקיטת קשואין הס"ד:

בד"ה ולא חסרתי כו' מהם אלא כמו שמחסר כו' כצ"ל:

בד"ה לא חסרתי כו' מעט מהם שפופרת כו' הד"א:

בד"ה א"ל הכדור והאימוס וכו' כדור כו' הד"א:

בד"ה מהו לפי כו' טהרות חכמים אומרים כו' מבחוץ וטהרתן כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הרבה מעות יש לי להחליף הס"ד: