הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

אחרי הבעלים לא הלכתי - אהבתי זרים ואחריהם אלך

הנביא מוכיח את האומה הישראלית על הסתירה בין דבריה לבין מעשיה:

(ירמיהו ב כג): "איך תאמרי 'לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי'?! ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית, בכרה קלה משרכת דרכיה!".

כנסת ישראל אומרת "לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי",

והנביא אומר לה "ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית, בכרה קלה משרכת דרכיה!"

המשל הוא אישה האומרת לבעלה "לא נאפתי ולא הלכתי אחרי בעלים אחרים" (טומאה מציינת גם ניאוף, ראו למשל במדבר ה יג והלאה; משה צפור ) . והאיש אומר לה "איך את יכולה להכחיש, הסתכלי וראי את עקבות רגלייך בעמק, שבו הלכת ממאהב למאהב, כמו גמלה צעירה וקלת-דעת בעונת הייחום, המטיילת ומחפשת גמלים, שעקבות רגליה בחול ארוכים כמו שרוך". וייתכן שבמשל המאהבים נמצאים על ההרים, והנואפת משתדלת שלא להשאיר עקבות על ההרים כדי שלא יגלו אותה, אבל היא לא שמה לב שהיא משאירה עקבות בגיא שבין ההרים - כאשר היא עוברת ממאהב אחד לשני.

הנמשל הוא כנסת ישראל האומרת לה' "לא חטאתי ולא עבדתי אלהים אחרים", והוא אומר לה "איך את יכולה להכחיש, הסתכלי וראי בגיא בן הנום, שבו את עדיין עובדת אלילים (ראו למשל: (ירמיהו ז לא): "ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנם לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי"), ועוברת מאליל לאליל כמו בהמה קלת-דעת". וייתכן שהנמשל הוא, שבני ישראל הסירו את עבודת האלילים מהר הבית (בימי מנשה או בימי יאשיהו) וחשבו שזה מספיק כדי לחזור בתשובה, אבל לא שמו לב שהם השאירו עבודת אלילים בגיא .

אולם, שני פסוקים מאוחר יותר אומר הנביא (ירמיהו ב כה): "'מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה!' ותאמרי 'נואש! לוא! כי אהבתי זרים ואחריהם אלך !'"( פירוט ); אם כך, האומה הישראלית מודה שהיא אוהבת זרים ורוצה ללכת אחריהם, ולא מסתירה את מעשיה!

לא מצאתי תשובות בדברי המפרשים שבדקתי, אבל חשבתי על כמה אפשריות:

1. המילים " לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי " הן נוסח קבוע של תפילה שבני ישראל היו מתפללים בעת צרה. בתנ"ך ישנן תפילות נוספות מסוג זה, שבהן המתפלל מצהיר על עצמו שלא חטא, למשל:

(דברים כו יד): "לא אכלתי באני ממנו, ולא בערתי ממנו בטמא, ולא נתתי ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלהי, עשיתי ככל אשר צויתני"
(תהלים קלא א): "שיר המעלות לדוד: ה'! לא גבה לבי, ולא רמו עיני, ולא הלכתי בגדלות ובנפלאות ממני"

בני ישראל באותו זמן היו עובדים אלילים, אבל בעת צרה היו מתפללים אל ה' (ירמיהו ב כז): "אמרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילדתני, כי פנו אלי ערף ולא פנים, ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו", ובנוסח התפילה שלהם היו אומרים "לא נטמאנו, אחרי הבעלים לא הלכנו", פשוט כי זה היה הנוסח המקובל. הנביא הוכיח אותם על כך שהם מתפללים תפילה שקרית שאינה מתאימה למעשיהם האמיתיים, ואמר להם "אל תאמרו את הנוסח כמו תוכים, הסתכלו על הגיא וראו כמה שהוא מלא בחטאים ועוונות שעדיין לא תיקנתם!".

2. בעם ישראל היו קבוצות שונות. היו אנשים צדיקים שעבדו את ה' ולא חטאו, ואמרו בצדק " אחרי הבעלים לא הלכתי "; אך היו קבוצות שעבדו אלילים ואמרו " אהבתי זרים ואחריהם אלך ". הנביא מוכיח דווקא את הצדיקים, שמתנתקים מעם ישראל ומסתגרים בעולמם. הוא אומר להם: "איך אתם יכולים להגיד שהאומה הישראלית אינה עובדת אלילים? צאו החוצה וראו מה קורה בגיא שמתחת לחלון בית המדרש שלכם! ראו מה עושים שם אחיכם בני ישראל, איך הם מתנהגים כבהמות קלות-דעת!". גם בהמשך מקונן הנביא על כך שאין אנשים צדיקים שיוצאים לרחובות להפגין (ירמיהו ה א): "שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש אם יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה"( פירוט ).

3. וייתכן שישראל מנסה להסתיר את מעשיה, אך כשהיא נתפסת ורואה שכבר אי אפשר להסתיר, היא נשברת ומודה שהיא אוהבת זרים.

פירושים נוספים

בגיא

1. פירשנו שהכוונה לגיא בן הנום, שנזכר גם במקומות אחרים בספר ירמיהו כמקום מרכזי של עבודת אלילים. כך פירש גם שד"ל, והובאו דבריו ב"דעת מקרא".

2. אך יש שפירשו שהכוונה ל (דברים ג כט): "בגיא מול בית פעור", שם בני ישראל עבדו אלילים לפני הכניסה לארץ, והנביא מוכיח אותם על כך שהם עדיין אוחזים באותה דרך (רש"י) .

אולם, מלשון הפסוק נראה שהנביא מתכוון להביא ראיה מוחשית וברורה, "ראי דרכך בגיא"; והוכחה מאירוע הסטורי אף פעם אינה מוחשית.

בכרה קלה

בכרה היא גמלה צעירה (רש"י ועוד) ; קלה - רוב המפרשים פירשו קלת-רגליים, רצה במהירות מגמל לגמל; ויש שפירשו קלת-דעת (דעת מקרא) , ואפשר גם לפרש כמו בלשון ימינו "קלה להשגה", והרעיון דומה - נקבה שהולכת לחפש זכרים.

משרכת דרכיה

1. פירשנו מלשון שרוך נעל, כי עקבותיה של הבהמה בעמק נראים כמו שרוך, היא עושה מסלול ארוך ומפותל.

2. ויש שפירשו מלשון סרך , דבקות וקישור; או מלשון שריכה , קשירה בשרוך; והכוונה שהיא קשורה ודבקה בדרכיה הישנות ואינה משנה אותן (רש"י) .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-05-26.

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:אחרי הבעלים לא הלכתי - אהבתי זרים ואחריהם אלך

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yrmyhu/yr-02-23

ביאור:ירמיהו ב כג

תוכן עניינים