ילקוט שמעוני על בראשית כח
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · כח · >>
פסוק א
ויקרא יצחק אל יעקב וגו'. לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו; והיכן נתאוששו בידו? כאן, ויברך אותו. אמר ר' אלעזר: אין קיום הגט אלא בחותמיו וכו', כדלעיל. אמר ר' ברכיה: לבן מלכים, שהיה חותר לאביו ליטול ליטרא של זהב. אמר לו: למה במטמוניות? בוא וטול בפרהסיא! כך ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. ויצוהו, הזהירו על בנות ענר אשכל וממרא.
"אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן" (ישעיה סה טז). להודיעך, שכל הברכות שברך יצחק את יעקב, ברכו הקב"ה מלמעלה. יצחק אמר: "ויתן לך האלהים מטל השמים", והקב"ה ברכו בטל: "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'". יצחק אמר: "משמני הארץ", והקב"ה ברכו: "ונתן מטר [זרעך] אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת [האדמה] והיה דשן ושמן" (ישעיה ל כג). יצחק אמר: "ורב דגן ותירוש", והקב"ה אמר: ["הנני שולח] לכם את הדגן והתירוש" (יואל ב יט). יצחק אמר: "יעבדוך עמים", והקב"ה אמר: "והיו מלכים אומניך" (ישעיה מט כג). יצחק אמר: "הוה גביר לאחיך", והקב"ה אמר: "ולתתך עליון" (דברים כו יט). ואף רבקה אמו ברכתו כנגדו, שנאמר: "יושב בסתר עליון וגו' (תהלים צא א). כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא יא). וכי מאחר שברכו הקב"ה ואמו, אביו למה חזר וברכו, שנאמר: ויקרא יצחק אל יעקב? אלא שראה יצחק שעתידין בניו לגלות בין אומות העולם, אמר לו: בוא ואברכך ברכה של גלויות, שיחזור ויקבצך. ומהו ברכות שברכו? "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע (איוב ה יט). בשוט לשון תחבא ולא תירא משוד כי יבוא (איוב ה כא). לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא" (איוב ה כב):
(תנא דבי אליהו): זרעו של עשו, כל זמן שהיה יצחק קיים, קיימו עליהם את המילה; וכיון שמת, בטלו את המילה. משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שנתן כתרו לאוהבו, אמר לו: זה יהא מונח בראשך ובראש בניך לעולם. הניחו אוהבו בראשו עד שעה שנכנס לבית עולמו; וכיון שנכנס לבית עולמו, אמר המלך: אלך ואראה בן אוהבי, מה אם יהיה מונח כתר אביו בראשו. הלך ומצאו שהוא מושלך באשפה, הלך לאחוריו בקצף גדול, שנאמר: "ה' בצאתך משעיר" וגו' (שופטים ה ד). "הרים נזלו מפני ה'" (שופטים ה ה). למה נדמה עשו הרשע, ואליפז ועמלק בנו, וירבעם ונבוכדנצר, והמן האגגי? לאחד שמצא כסות בדרך, תפשה בידו והכניסה לתוך העיר, והיה מכריז ואומר: אבידה זו של מי? נתקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו. אמרו: ראיתם איש פלוני כמה צדיק הוא, כמה חסיד הוא? מיד עמדו ועשאוהו ראש וקצין עליהם, שנה, בשתי שנים, ובשלש שנים, בד', בה', עד שהחריב את כל העיר כולה. לכך נדמו הרשעים. לא בשכר שלש דמעות שהוריד עשו לפני אביו נתנו לו את הר שעיר, שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם? לא בשכר ירבעם שהשיב דבר לפני המלך נתנו לו י' שבטים? לא בשכר מרודך שנהג כבוד באבינו שבשמים, יצא ממנו נבוכדנאצר? לא בשכר אגג, שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין, ואמר: אוי לו שמא יאבד זרעו, יצא ממנו המן?פסוק ז
פסוק ט
וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת. ר' יהושע בן לוי אמר: נתן דעתו להתגייר. מחלת, שנמחלו לו עוונותיו; "בשמת", שנתבשמה דעתו עליו. אמר לו ר' אלעזר: אילו הוציא את הראשונות, יפה היית אומר; אלא על נשיו, כאב על כאב, תוספת על בית מליא. וילך עשו אל ישמעאל (כתוב לעיל בסוף פרשת חיי).
מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישתא גבי קינא דשרכי? דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, תני במתניתין ותניא בברייתא. כתוב בתורה: וילך עשו אל ישמעאל. שנוי בנביאים, "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים". משולש בכתובים, כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו (בן סירא יג, טו). תני במתניתין, המחובר לטמא טמא, לטהור טהור (משנה כלים יב ב), ותניא בברייתא, ר' אליעזר אומר: לא לחינם הלך זרזיר אצל עורב, אלא מפני שהוא מינו.פסוק י
ר' יודן בשם ר' אייבו: "בפשע שפתים מוקש רע", ממרד שמרד עשו וישמעאל בהקב"ה באת להם תקלה; "ויצא מצרה צדיק", זה יעקב, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה:
רבי פנחס פתח: "אז תלך לבטח דרכך", זה יעקב, דכתיב ויצא יעקב. "אם תשכב לא תפחד" מלבן ומעשו, "ושכבת וערבה שנתך", וישכב במקום ההוא. רבי שמואל בר נחמן פתח: "אשא עיני אל ההרים", אל ההורים, למלפני ולמעבדני. "מאין יבא עזרי", אליעזר עבד אברהם, בשעה שהלך להביא רבקה מה כתיב ביה? "ויקח העבד עשרה גמלים"; אני לא צמיד אחד ולא נזם אחד. רבי אליעזר אומר: גדוד שלחו. ר' יהושע בן לוי אמר: שילח עמו, אלא שבא עשו ונטלו ממנו; אמר: מה אנא מובד סברי מן בריי? אלא "עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, אל יתן למוט רגלך אל ינום שומרך, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". "ה' ישמרך מכל רע", מעשו ומלבן; "ישמור את נפשך", ממלאך המות. "ה' ישמר צאתך", ויצא יעקב מבאר שבע.
רבי יודן בשם רבי סימון פתח: "אלהים מושיב יחידים ביתה". מטרונא שאלה לרבי יוסי: לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו? אמר לה: לששה, דכתיב: "כי ששת ימים עשה ה'" וגו'. מאותה שעה ועד עכשיו מהו עוסק? אמר לה: יושב ומזווג זיווגים, איש לאשה ואשה לאיש וכו' (עיין במדרש רבה), יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו הולך אצלו. יצחק בא זיווגו אצלו, דכתיב: "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים"; יעקב הלך אצל זיווגו, דכתיב: ויצא יעקב מבאר שבע. חזקיה אמר: בן ס"ג שנה היה יעקב אבינו כשנטל את הברכות. עשה עוד מוטמן בארץ ומשמש לעבר י"ד שנה, ובאמהות שבע שנים, נמצא נושא אשה בן פ"ד. ועשו בן מ', למדנו שהקב"ה מקדים לרשעים ומשהה לצדיקים. אמר ר' יהושע, כבר כתוב: "וישמע יעקב אל אביו"; מה תלמוד לומר: ויצא יעקב מבאר שבע? אמר: אבא, בשעה שביקש לצאת חוץ לארץ, מהיכן הורשה לו? לא מבאר שבע? אף אני הולך לבאר שבע; אם נותן לי רשות, הריני יוצא, ואם לאו אין אני יוצא. לפיכך צריך הכתוב לומר: ויצא יעקב מבאר שבע.
ויצא יעקב, וכי לא יצא משם אלא הוא? כמה חמורים יצאו, וכמה גמלים יצאו, ואת אמרת ויצא? אלא כל זמן שהצדיק בעיר, הוא זיוה, הוא שבחה, הוא הדרה; פנה משם, פנה זיוה, פנה שבחה, פנה הדרה. ודכוותה "ותצא מן המקום אשר היתה שמה", וכי לא יצאה אלא היא? והלא כמה חמורים כמה גמלים יצאו וכו'. ניחא תמן שלא היתה שם אלא אותה צדקת בלבד; ברם הכא לא היה שם יצחק ורבקה? לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותן של שני צדיקים.
מבאר שבע, ר' יודן אמר: מבארה של שבועה, שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר: השבע לי כמו שנשבע לי זקנך, נמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות. ר' הונא אמר: מבארה של בכורה, שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי: כך היית מרמה אותי ונוטל בכורתי? נמצאתי מאבד אותה שבועה שנאמר: "השבעה לי כיום". מבאר שבע, רבי ברכיה אומר: מבארה של ברכה, שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי: כך היית מרמה בי ונוטל את ברכתי? נמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי.
וילך חרנה, בן יומו. רבי ברכיה בשם ר' יצחק אמר, לישנא דברייתא: פלן אזל לקיסרין, ועד כדון הוא על זוודוהי.
חרנה, תני: כל דבר שצריך למ"ד בתחילה ניתן לה ה"א בסופה, סדומה, מצרימה, שעירה, חרנה. התיבון, והכתיב "ישובו רשעים לשאולה"? לדיוטי התחתונה שבשאול.
ויצא יעקב מבאר שבע, והלא בחברון היה, שנאמר: "היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק"? אלא ממקום המיוחד לשבועות: אברהם, "ועתה השבעה לי באלהים", "על כן קרא למקום ההוא באר שבע" וגו'. יצחק, "ויקרא אותה שבעה". אף עשו כשמכר בכורתו, "ויאמר השבעה לי". חשב בלבו: אם יבא עשו ויאמר: השבע לי שלא נטלת את הברכות, אמר: הואיל והמקום הזה מיוחד לשבועות, אצא מכאן; וכן הוא אומר: "ויברח יעקב" וגו':
רבי יהושע בן לוי פתר קריא בגליות: ויצא יעקב, "ויצא מן בת ציון כל הדרה". מבאר שבע, "נשבע ה' בגאון יעקב". וילך חרנה, "אשר הוגה ה' ביום חרון אפו". ויפגע במקום, עד אפס מקום. וילן שם כי בא השמש, "אומללה יולדת השבעה באה שמשה". ויקח מאבני המקום, "תשתפכנה אבני קדש". וישם מראשותיו, "כי ירד מראשותיכם". וישכב במקום ההוא, "נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו כי לה' אלהינו" וגו'.פסוק יא
ויפגע במקום. למה מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום? מפני שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו. אמר ר' יוסי בן חלפתא: אין אנו יודעין אם הקב"ה מקומו של עולם או אם העולם מקומו; ממה דכתיב: "הנה מקום אתי", הוי הוא מקומו של עולם, ואין עולמו מקומו. אמר ר' יצחק, כתיב: "מעונה אלהי קדם"; אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם, או אם העולם מעונו. ממה דכתיב: "ה' מעון אתה היית לנו", הוי הקב"ה מעונו של עולם, ואין העולם מעונו. משל לגיבור שהיה רוכב על סוס, וכליו משופעים אילך ואילך; הסוס טפל לרוכב, ולא הרוכב טפל לסוס. הדא הוא דכתיב: "כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה":
ויפגע במקום. באת השכינה ואמרה לו: יעקב בני, י"ב שעות כנגד י"ב שבטים שאני נותן לך, י"ב מזלות ברקיע [כנגד] י"ב אבני מצבה. וכשנמכר יוסף, היה בוכה ומתאבל כל אותן כ"ב שנה, אמר: אוי לי, שמא נתחייבתי שנשאתי שתי אחיות, או שמא נהניתי מממונו של לבן, או שמא נהניתי מממונם של שכם, ובטלה אותה הברית [שכרת] לי הקב"ה? מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה והוסיף לו י"ז שנה. מכאן אמרו: כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו, סימן יפה לו. יעקב אבינו היה בטובה כל אותן השנים שהיה במצרים, לפיכך העלה עליו הכתוב כאילו היה בטובה כל ימי חייו:
ויפגע במקום, צלי: אבות הראשונים תקנו תפלות (כתוב ברמז ע"ז). אמר ר' שמואל בר נחמן: כנגד שלשה פעמים שהיום משתנה. ערבית, צריך אדם לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוציאני מאפלה לאורה". בשחרית, צריך לומר: "מודה אני לפניך ה' אלהי שהוצאתני מאפלה לאורה". במנחה, צריך לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שכשם שזכיתני לראות חמה בזריחתה, כן תזכני לראות בשקיעתה". רבנן אמרי, כנגד תמידין תקנום: תפילת השחר כנגד תמיד של שחר, תפילת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים, תפילת הערב לא מצאו לה קבע. אמר ר' תנחומא: אף היא יש לה קבע, כנגד אברים ופדרים שהיו מתאכלים על גבי המזבח כל הלילה.
ויפגע במקום. ביקש לעבור, ונעשה העולם כותל לפניו. רבנן אמרין: כי בא השמש, "כיבה השמש"; מלמד שהשקיע הקב"ה חמה שלא בעונתה בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצינעא. משל לאוהבו של מלך שבא לפרקים אצלו. אמר המלך: כבו הפנסים, שאני מבקש לדבר עם אוהבי בצינעא. כך השקיע הקב"ה חמה שלא בעונתה, כדי לדבר עם יעקב בצינעא:
רבי חנן בשם ר' חנן דציפורי אמר, שמע קול מלאכי השרת שהיו אומרים: בא השמש, אתא שמשא. בשעה שאמר יוסף: "הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי", אמר: מי גילה לזה ששמי שמש?
אותן שתי שעות שהשקיע הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו, אימתי החזירו לו? בחזרתו לבית אביו; הדא הוא דכתיב: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל". אמר לו הקב"ה: אתה סימן לבניך; מה בצאתך מבית אביך השקעתי לך גלגל חמה, ובחזרתך החזרתי לך גלגל חמה, אף בניך, בצאתם – "אמללה יולדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה", ובחזרתם מהו אומר? "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה".
אמר ר' עקיבא, שאלתי את רבן גמליאל ור' יהושע באיטליז של אימאוס כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל. כתיב: "ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל"; וכי שמש לו לבדו זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה! אמר ר' יצחק: שמש שבאה בעבורו, זרחה בעבורו, דכתיב: "ויצא יעקב... וילך", וכתיב: ויפגע במקום. כי מטא לחרן, הרהר בדעתו, אמר: אפשר עברתי במקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו? יהב דעתיה למהדר, קפצה ליה ארעא; מיד ויפגע במקום. בתר דצלי, יהב דעתיה למהדר. אמר הקב"ה: צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה? מיד בא השמש.
כתיב: ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. אמר ר' יצחק: מלמד שנתקבצו כל האבנים כולם, וכל אחד ואחד אמר: עלי ינוח ראשו של צדיק זה. תנא, וכולן נבלעו באחת:
ויקח מאבני המקום. ר' יהודה אומר: שתים עשרה אבנים נטל, אמר: כך גזר הקב"ה שאני מעמיד שנים עשר שבטים. אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, ואני אם מתאחות זו לזו אני יודע שאני מעמיד שנים עשר שבטים; וכיון שנתאחו, ידע שהוא מעמיד שנים עשר שבטים. ר' נחמיה אומר: ג' אבנים נטל: אברהם, יחד הקב"ה שמו עליו; יצחק, יחד הקב"ה שמו עליו; אני, אם מתאחות זו לזו יודע אני שהקב"ה מיחד שמו עלי; וכיון שנתאחו זו לזו, ידע שהקב"ה מייחד שמו עליו. ורבנן אמרין: מיעוט אבנים שנים; אמר: אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל ובני קטורה; יצחק יצא ממנו פסולת, עשו ואלופיו; ואני, אם מתאחות הן יודע אני שאין יוצא ממני פסולת; וכיון שנתאחו, ידע שאין יוצא ממנו פסולת.
עשאן כמרזב ונתנן תחת ראשו, שהיה מתירא מן החיות. כתוב אחד אומר: "כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד ודרך על במתי ארץ ונמסו ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו"; מי שנגלה עליו הקב"ה, על אחת כמה וכמה. ר' ברכיה בשם ר' לוי: אותן אבנים שנתן אבינו יעקב, נעשו תחתיו כמטה וכפורנס. מה טריפה הטריף שם? "קורות בתינו ארזים", צדיקים וצדיקות, נביאים ונביאות.
וישכב במקום ההוא, ר' יהודה אומר: כאן שכב, הא כל ארבע עשרה שנה שהיה מוטמן בארץ ומשמש לעבר לא שכב. ר' נחמיה אומר: כאן שכב, הא כל עשרים שנה שהיה בבית לבן לא שכב. ומה היה אומר? ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים, ומה טעם? "שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל", ישראל סבא. רבי שמואל בר נחמן אמר: כל ספר תהלים היה אומר; ומה טעם? שנאמר: "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל", ישראל סבא.
בן ע"ז שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו, והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך שני ימים, והגיע לשם בחצי היום ופגע בו הקב"ה, שנאמר: ויפגע במקום. ולמה נקרא שמו של הקב"ה מקום? שבכל מקום שהצדיקים עומדים, שם הקב"ה נמצא, שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" וגו'. אמר לו הקב"ה: יעקב, הלחם בצקלונך והבאר לפניך לאכול ולשתות; שכב במקום זה! אמר לפניו: רבון העולמים, עכשיו יש לשמש ירידות חמשים ואני שוכב במקום הזה בלא עת? ובא השמש במערב, הביט יעקב וראה את השמש וילן שם, שנאמר: וילן שם כי בא השמש. לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו ושם אותם מראשותיו. בא המקום להודיעו שעתידין לעמוד ממנו י"ב שבטים ונעשו כולן אבן אחת, להודיענו שכולם עתידין להיות גוי אחד בארץ:פסוק יב
ויחלום והנה סולם. תנא: רחבו של סולם שמונת אלפים פרסה, דכתיב: "עולים ויורדים בו"; עולים תרין, ויורדים תרין, דכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה; וכתיב ביה במלאך: "וגויתו כתרשיש", וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוי. תנא: עולים ומסתכלים בדיוקנו של מעלה, ויורדים ומסתכלים בדמות דיוקנו של מטה; בעי לסכוניה, מיד והנה ה' נצב עליו. אמר ר' שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו, כאדם שמניף במניפה על בנו.
ויחלום. תני בר קפרא: אין חלום שאין לו פתרון. והנה סולם, זה כבשׁ; מוצב ארצה, זה מזבח, כמה דאת אמר: "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך" וגו'. וראשו מגיע השמימה, אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים, אלו כהנים גדולים (ס"א ל"ג גדולים). עולים ויורדים בו, שהיו עולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו, "ראיתי את ה' נצב על המזבח".
רבנן פתרין לה בסיני: והנה סֻלם, זה סיני, אתיא דדין כאתיא דדין. מוצב ארצה, "ויתיצבו בתחתית ההר". וראשו מגיע השמימה, "וההר בוער באש עד לב השמים". והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן. עולים ויורדים בו, "עלה אלי ההרה", "וירד משה מן ההר". והנה ה' נצב עליו, "וירד ה' על הר סיני".
ויחלום, זה חלומו של נבוכדנצר. והנה סולם, זה צלמו של נבוכדנצר; הוא סלם הוא סמל, אתיא דדין אינון אתיא דדין. מוצב ארצה, "אקימיה בבקעת דורא". וראשו מגיע השמימה, רומיה אמין שיתין. והנה מלאכי אלהים, זה חנניה מישאל ועזריה. עולים ויורדים בו, מורידים בו, אופזים בו, קופזים בו, סונטין בו, "ולצלם דהבא די הקימת לא סגדין". והנה ה' נצב עליו, "עבדוהי די אלהא עלאה פוקו ואתו". דבר אחר: והנה מלאכי אלהים, זה דניאל. עולים ויורדים בו, שעלה והוציא בלעו מתוך פיו. והנה ה' נצב עליו, "דניאל עבדא דאלהא חייא":
כתיב: "ואחה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל". מדבר ביעקב, דכתיב: ויחלום והנה סולם, אלו שרי אומות העולם. מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים חווקים ויורד, ושל מדי עולה חמשים ושנים, של יון מאה ושמונים; ושל אדום עולה, ולא ידע כמה. באותה שעה נתיירא יעקב אבינו, אמר: תאמר שאין לזה ירידה? אמר לו הקב"ה: אל תחת ישראל; אפילו אתה רואה אותו יושב אצלי, משם אני מורידו. הדא הוא דכתיב: "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'".
רבי ברכיה בשם ר' מאיר אמר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה: יעקב! אף אתה עולה. באותה שעה נתיירא אבינו יעקב ואמר: תאמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה? אמר לו הקב"ה: אל תירא ישראל! אם אתה עולה, אין לך ירידה. ולא האמין ולא עלה. "בכל זאת חטאו ולא האמינו בנפלאותיו", זה יעקב אבינו, שלא האמין ולא עלה. אמר לו הקב"ה: אילו האמנת ועלית, לא היית יורד לעולם; עכשיו שלא האמנת ולא עלית, יהו בניך משועבדין בארבע מלכיות בעולם הזה, במיסים ובארנוניות ובגולגליות. יכול לעולם? תלמוד לומר: "אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק", מבבל. "ואת זרעך מארץ שבים", מגליא ומאספמיא ומחברותיה. "ושב יעקב", מבבל; "ושקט", ממדי; "ושאנן", מיוון; "ואין מחריד", מאדום:פסוק יג
הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך. מאי רבותיה? אמר ר' יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לארץ ישראל והניחה תחת אבינו יעקב, כדי שתהא נוחה להכבש לבניו (שאר קטעים כתוב בפרשה ע' ברמז קנ"א):
והנה ה' נצב עליו, ריש לקיש אמר: תרנוס של שלש רגלַים הראה לו, את שהוא רגל שלישי. כתיב: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו"; מה החבל הזה, פחות משלשה אין מפקיעין אותו, [כך האבות אין פחות מג']. ר' ברכיה אמר: עולם ושליש עולם הראה לו, עולים, אין עולים פחות משנים ואין יורדים פחות משנים, והמלאך הוא שלישו של עולם; מנין? שנאמר: "וגויתו כתרשיש". ר' חייא רבה ור' ינאי, [חד אמר: עולים ויורדים בסולם], וחד אמר: עולים ויורדים ביעקב. מאן דאמר עולים ויורדים בסולם, ניחא; ומאן דאמר עולים ויורדים ביעקב, מעלים בו, מורידים בו, אופזים בו, קופזים בו, סונטים בו. "ישראל אשר בך אתפאר", את הוא שאיקונך חקוק למעלה, עולין למעלה ומוצאין איקונין שלו, ויורדין למטה ומוצאין אותו ישן. משל למלך שהיה יושב ודן, עולין לבסילקו ומוצאין אותו יושב ודן, יורדין בפרווד ומוצאין אותו ישן. דבר אחר: מלאכים שהן מלווין את האדם בארץ ישראל אינן מלווין אותו בחוצה לארץ. עולים, אלו שליוו אותו בארץ ישראל; יורדים, [אלו] שלוו אותו בחוצה לארץ.
ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן: מלאכי השרת, על ידי שגילו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן מאה ושלשים ושמונה שנה. רבי תנחומא הוה מפיק לישנא קלא; על ידי שנתגאו ואמרו: "כי משחיתים אנחנו את המקום הזה", היכן חזרו? כאן: עולים ואחר כך יורדים.
והנה ה' נצב עליו. ר' יוסי בן זימרא פתח: "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים", ככמהות הללו שהן מצפות למטר. רבנן אמרי: כשם שנפשי לך צמאה, כך רמ"ח אברים שיש בי צמאין לך; היכן? "בארץ ציה ועיף בלי מים". "כן בקדש חזיתיך", על כן בקדושה חזיתיך "לראות עוזך", זה פמיליאה שלך; "וכבודך", והנה ה' נצב עליו.
רבי חמא בר חנינא פתח: "ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו", אין סכין מתחדדת אלא בירכה של חברתה, כך אין תלמיד חכם משתבח אלא בחבירו. "איש יחד", זה יעקב, שנתיחדה עליו שכינה. והנה ה' נצב עליו; מה כתיב למעלה מן הענין? "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו", ואחר כך והנה ה' נצב עליו. משל לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה, והיו זבובים שוכנים עליו; ובאת מניקה שלו ושחה עליו ומניקתו, וברחו מעליו. כך בתחילה, מלאכי אלהים עולים ויורדים בו; וכיון שנגלה עליו הקב"ה ממרום, ברחו מעליו.
רבי חייא רבה ורבי יוחנן, חד אמר: עליו, על סולם; וחד אמר: עליו, על יעקב. מאן דאמר על סולם, ניחא; מאן דאמר על יעקב, מי מתקיים עליו! אמר רבי יוחנן: הרשעים מתקיימים על אלהיהם; "ופרעה חולם והנה עומד על היאור". אבל הצדיקים, הקב"ה מתקיים עליהם, שנאמר: והנה ה' נצב עליו.
אמר ר' שמעון בן לקיש: האבות הן הן המרכבה; "ויעל אלהים מעל אברהם", "ויעל מעליו אלהים", והנה ה' נצב עליו:
ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. י"ח פעמים הוא מזכיר את האבות בתורה, וכנגד כן קבעו חכמים י"ח ברכות בתפילה. ואם יאמר לך אדם: י"ט הן, אמור לו: הנה ה' נצב עליו לית הוא מנהון; ואם יאמר לך אדם: י"ז הן, אמור לו: "ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק" הוא חד מנהון. רבי שמואל בר נחמני אמר: כנגד י"ח ציוויין שכתובים בפרשה משכן שני, מן "ואתו אהליאב" עד סיפיה דספרא.
הארץ אשר אתה שוכב עליה. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר: קיפלה כפנקס ונתנה תחת ראשו, כאינש דאמר: מן תחות רישך דידך הוא. רבי הונא בשם רבי אלעזר: ובלבד שתקבר עליה.
והנה ה' נצב עליו. משל לעני, שהיה המלך אוהבו, ונכנס ויוצא בפלטין שלא ברשות, ובני פלטין מקנאין ומבקשין להרגו; אמר להם: אני מתקיים עליו. כך שמע הקב"ה לשרי המלכיות שהיו אומרים: עתיד זה לירש העולם ולהעביר המלכיות; נהרגנו! מיד והנה ה' נצב עליו:פסוק יד
והיה זרעך כעפר הארץ. מה עפר אינו מתברך אלא במים, כך בניך אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים. מה עפר מכלה כלי מתכות, והוא מתקיים לעולם, כך בניך מכלים כל אומות העולם, והן קיימין לעולם. מה עפר עשוי דיש לעולם, כך בניך נעשים דיש למלכיות; הדא הוא דכתיב: "ושמתיה ביד מוגיך", אלו דמוגין יתיך. ואפילו כן – לטבתיך מקשקשין ביך; הדא הוא דכתיב: "ברביבים תמוגגנה צמחה תברך אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה". מה היו עושין להן? היו מרביצין אותן בפלטרין ומעבירין כרין עליהן, והוא סימן טב: מה פלטיא מכלה את העוברים ואת השבים, והיא קיימת לעולם, כך בניך מכלים אומות העולם והן קיימין לעולם.
ופרצת ימה וקדמה. אמר ר' אבא בר חנינא: את תרעיא דימא, כמה דאת אמר: "עלה הפורץ לפניהם". רבי יוסי בר חנינא אמר: אף חלוקי יחזקאל הראה לו. והלא לא פירש יחזקאל אלא מן המזרח, בא ישעיה ופירש: "כי ימין ושמאול תפרוצי".פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. הסולם הזה עומד בבאר שבע, ושיפועו מגיע בבית המקדש; מה טעם? ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, וכתיב: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל". אמר ר' יוחנן: הסולם הזה עומד בבית המקדש, ושיפועו מגיע עד בית אל; מה טעם? ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, וכתיב: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל".
אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. אמר ר' אחא: עתיד השער הזה להפתח לכמה צדיקים כיוצא בו. אמר ר' שמעון בן יוחאי: אין בית המקדש של מעלה גבוה מבית המקדש של מטה אלא שמונה עשר מיל; מה טעם? וזה שער השמים, מנין וז"ה. דבר אחר: מלמד שהראהו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. מה נורא המקום הזה, הרי בנוי, כמה דאת אמר: "נורא אלהים ממקדשיך". אין זה, הרי חרב, כמה דאת אמר: "על זה היה דוה לבנו". וזה שער השמים, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, כמה דאת אמר: "כי חזק בריחי שעריך".פסוק יח
ויקח את האבן אשר שם מראשותיו. מה עשה הקב"ה? ברגל ימינו הטביע האבן עד עמקי תהום, ועשה אותו סניף לארץ, כאדם שהוא עושה סניף לכיפה; לפיכך נקרא אבן שתיה, ששם הוא טבור הארץ, ומשם נמתחת כל הארץ, ועליה היכל עומד, שנאמר: והאבן הזאת וגו'; וענו העליונים ואמרו: "ברוך אתה ה' האל הקדוש".
ויצק שמן על ראשה. שופע לו מן השמים כמלא פי הפך.פסוק יט
פסוק כ
וידר יעקב נדר לאמר. "אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי". אמר ר' יצחק: דנדר מצוה בעת צרתו. מהו לאמר? לאמר לדורות, שיהו נודרין בשעת הדחק. יעקב פתח בנדר תחילה, לפיכך כל הנודר לא יהא תולה אלא בו, דכתיב: "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב"; 'לאביר אברהם ויצחק' לא נאמר, אלא "לאביר יעקב", תלה את הנדר במי שפתח בו תחילה. כתיב: "וישמח העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה'", לפי שהיו עוסקים במצות נדבה ועלתה בידם, שמחו. מהו אומר שם? "ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה'", 'אלהי אברהם ויצחק' לא נאמר אלא "אלהי ישראל אבינו", תלה הנדר במי שפתח בו תחילה. אמר ר' יודן: עוד מן אתרא לית היא חסרא, "וידר ישראל נדר", 'וידרו ישראל' אין כתיב כאן, אלא "וידר ישראל נדר", ישראל סבא.
ארבעה הן שנדרו; שנים נדרו והפסידו, שנים נדרו ונשתכרו. יעקב נדר והפסיד. יפתח נדר והפסיד. חנה נדרה ונשתכרה. ישראל נדרו ונשתכרו.
רבי איבו ורבי יונתן, חד אמר: מסורסת היא הפרשה, וחד אמר: על הסדר נאמר. מאן דאמר מסורסת היא הפרשה, שכבר הבטיחו הקב"ה: "והנה אנכי עמך", והוא אומר אם יהיה אלהים עמדי? אתמהה. מאן דאמר על הסדר נאמר, מה מקיים אם יהיה אלהים עמדי? אם יהיה לי, שיתקיימו התנאים שהתנה עמי, אני אקיים את נדרי. ר' אבהו אמר: אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, מלשון הרע, כמה דאת אמר: "וידרכו את לשונם קשתם שקר". ונתן לי לחם, מגילוי עריות, כמה דאת אמר: "ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו". ושבתי בשלום אל בית אבי, משפיכות דמים. והיה ה' לי לאלהים, מעבודה זרה. רבנין פתרין לה בכל עניינא: אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה, מגילוי עריות ושפיכות דמים ומעבודה זרה ומלשון הרע. אין דרך אלא עבודה זרה, כמה דאת אמר: "הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע". ואין דרך אלא גילוי עריות, "כן דרך אשה מנאפת". ואין דרך אלא שפיכות דמים, "בני אל תלך בדרך אתם", וכתיב: "כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם". ואין דרך אלא לשון הרע, דכתיב: "וידרכו את לשונם קשתם שקר":
ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. עקילס הגר נכנס אצל ר' אליעזר, אמר לו: הרי כל שבחו של גר, "ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה"? אמר לו: וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליה אותו זקן, ונתן לי לחם לאכול? בא זה והושיטה לו בקנה. בא לו אצל ר' יהושע, התחיל מנחמו בדברים: לחם, זו תורה, כמה דאת אמר: "לכו לחמו בלחמי". שמלה, זו טלית; זכה אדם לתורה, זכה למצוות. ולא עוד אלא שהן משיאין לכהונה, ובני בניהן מקריבים על גבי המזבח; לחם – זה לחם הפנים, שמלה – אלו בגדי כהונה גדולה.פסוק כא
פסוק כב
תנו רבנן: המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות. מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו חבירו, ומנו? ר' ישבב; ואית דאמר: ר' ישבב ולא הניחו חבירו, ומנו? ר' עקיבא, דאמר קרא: אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. והא לא דמיא עשורא קמא לעשורא בתרא? אעשרנו לך, לבתרא כקדמא. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כתוב ברמז ע"ה וקל"ג):
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · כח · >>