קטגוריה:יונה ג ז
ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּזְעֵ֗ק וַ/יֹּ֙אמֶר֙ בְּ/נִֽינְוֵ֔ה מִ/טַּ֧עַם הַ/מֶּ֛לֶךְ וּ/גְדֹלָ֖י/ו לֵ/אמֹ֑ר הָ/אָדָ֨ם וְ/הַ/בְּהֵמָ֜ה הַ/בָּקָ֣ר וְ/הַ/צֹּ֗אן אַֽל־יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּ/מַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום יונתן (כל הפרק)
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רד"ק
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
ויזעק – ציווה להכריז בקול זעקה לאמר: "מעצת המלך ומעצת גדולי המלכות נגזר לאמר: האדם והבהמה" וגו'. ובעבור עגמת נפש ציוו למנוע מאכל מבהמות, למען ייכנע לב האנשים:
אל ירעו – מוסב על הבהמה:
מצודת ציון
ויזעק – הכריז בקול זעקה:
מטעם – עניין עצה הנאמרה בטעם, וכן: "וטעם זקנים יקח" (איוב יב):
יטעמו – מלשון טעימה, ועניינו אכילה מועטת:
מאומה – שום דבר:
ירעו – מלשון מרעה:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) "האדם והבהמה" (היינו הבהמה הנמצאת בבית האדם) "אל יטעמו מאומה, והבקר והצאן" הרועים בשדה "אל ירעו", וכולם "מים אל ישתו":
למה צמו הבהמות?
לאחר שמלך נינוה שמע את נבואת-הפורענות של יונה, הוא ציווה על כולם (יונה ג ז): " " "האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל א-להים בחזקה..." " ". ברור למה בני האדם צמו - הם היו צריכים לכפר על החטאים שלהם. אבל למה הבהמות היו צריכות גם-כן לצום?!
לדעתי מלך-נינוה למד מדברי חז"ל בדיני שנת-השמיטה. כידוע בשנת-השמיטה אסור לזרוע. אחת הגזרות שגזרו חז"ל בדיני שנת-השמיטה היא שאסור לאכול גם תבואה שצמחה בשדה מעצמה ("ספיחים"), כדי שאנשים לא יזרעו בסתר ואז יגידו שהתבואה שצמחה היא "ספיחים". באותו אופן מלך-נינוה גזר על הבהמות שיצומו כדי שאנשי-העיר לא יתחפשו לבהמות ויאכלו...
בכל אופן, בסופו של דבר כנראה שהצום של הבהמות עזר - נינוה ניצלה מחורבן גם בזכות הבהמות שהיו בה, כמו שכתוב בדברי ה' ליונה (ד 11) " " "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה מ12 ריבו אדם... ובהמה רבה !?" " ".
(נכתב בהשראת הדיון של בת-ציון בירנבוים)
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים לפורים וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-03-01.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "יונה ג ז"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.