פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויהי – פעם שנית:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

קום – הוא יורה כי לא הלך דרך שתרחק נינוה, אם ישלחהו שנית ילך:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקם – אמר רבי ישועה, כי הלכו אנשי הספינה אל נינוה והגידו דבר יונה, על כן האמינו. ומילת לאלהים, פירשתיה:

מהלך שלשה ימים – וסביב המדינה, והוא מהלך יום אחד מן הקצה אל הקצה. או לא הלך לקרוא רק מהלך יום אחד, על כן: (ד) ויחל.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחל – יש אומרים כי נהפכת, שנהפכה ממעשיה הרעים. וזה דרש, איננו נכון. רק הדבר כמו "רגע אדבר" (ירמיה יח, ז):

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמינו – כמו "ויאמן העם" (שמות ד, לא).

והטעם באלהים, בדבר אלהים:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויגע – זה לפני לבוֹש השקים:

ויעבר – הסיר:

ויכס – בשרו שק, כי הוא פועל יוצא:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויזעק. מטעם – מעצתו ודעתו ושכלו, כמו "בשנותו את טעמו" (תהילים לד, א):

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתכסו. ויקראו – האדם, מי שהוא בן דעת. או מי שהוא שידע שעשה רע, או כמו אולי:

(נראה דמ"האדם" עד "בן דעת" הוא פירוש "ויקראו", וראה בהערה על רש"י כאן. ומ"או מי שהוא שידע" והלאה נראה שמפרש את המשך הפסוק, "וישובו... בכפיהם", שבפירוש ראשון פירש שלא שבו אלא היודעים שחטאו, ובפירוש שני מפרש שהוא כמו איוב שהיה מקריב קרבנות אולי חטאו בניו).

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומילת ושב – על השם הנכבד:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

וירא האלהים – שיאמינו בו. וככה ביתרו, "לפני האלהים" (שמות יח, יב):

(נראה לעניות דעתי שמפרש ה"א הידיעה של "האלהים", וראה אבן עזרא שם ד"ה "וטעם לאלהים").

וינחם – דיברה תורה כלשון בני אדם: