ביאור:יהושע ג יב
יהושע ג יב: "וְעַתָּה, קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ג יב.
קְחוּ לָכֶם שְׁנֵי עָשָׂר אִישׁ מִשִּׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עריכה
יהושע מתכנן לחצות את הירדן ולהתחיל בכיבוש הארץ. הוא מחפש סיוע ועזרה מזקני העם ונשיאי השבטים.
יהושע מספר להם את תוכניתו איך אלוהים יעשה להם נס כדי לחצות את הירדן בחרבה. הוא מודיע שאלוהים הוא "אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם" (ביאור:יהושע ג י). שאלוהים יעזור להם והוא "הוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם" את תושבי הארץ. יהושע מסביר שאלוהים הוא "אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ" ולכן אין בעיה שהוא יקח מהכנענים את ארצם ויתן אותה לבני ישראל לירושת עולם.
עכשו יהושע מבקש שנשיאי השבטים יבחרו איש מכל שבט, רק איש אחד מכל שבט, ויציגו את האנשים האלה לפניו.
- יהושע התבלבל והראה את התרגשותו.
- הוא אמר "שְׁנֵי עָשָׂר" במקום להגיד "שְׁנֵים עָשָׂר", ונוצרת השאלה אם הוא אמר 'עשרים'.
- והוא לא אמר מה על האנשים האלה לעשות.
רק בהמשך אנו נשמע שאלוהים חוזר על הפקודה ואז הוא מסביר ליהושע מה על האנשים לעשות, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם, שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, אִישׁ-אֶחָד אִישׁ-אֶחָד, מִשָּׁבֶט, וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר: שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים; וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה" (ביאור:יהושע ד א-ג). ויהושע יסביר את המטרה: "לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם, כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם? וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם: אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן, נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן; וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם" (ביאור:יהושע ד ו-ז).
יהושע יוצר שוויון בין כל השבטים. כולם אחים שווים. לא משנה כבוד השבט מבניו של יעקב, או הגודל הצבאי או הכלכלי של השבט. כל השבטים אחים ושווים. החבילה חייבת להיות ביחד. רק בשיתוף פעולה של כל השבטים ביחד הם ינצחו את ערי כנען, אחד אחד, וינצחו את המלכים שיעמדו נגדם אפילו אם הם יתאחדו ביחד.
בהמשך כל שבט מקבל את נחלתו ומתחיל פרוד וחוסר שיתוף פעולה. יהושע לא מינה אדם שיהיה המנהיג אחריו לכל העם. כל שבט סובל בצורה שונה מהתקפות זרים, וכל שבט או קבוצת שבטים מתארגנים לעזרה הדדית זמנית. סיפור פילגש בגבעה כמעט מחסל את כל שבט בנימין, ולא הפריע לבני ישראל להשבע שהם לא יתנו את בנותיהם לבני בנימין. הפרודים המשיכו ונוצרו שתי ממלכות לבני ישראל - ממלכת הצפון, ממלכת ישראל שכללה את עשר השבטים, וממלכת יהודה בדרום שכללה את שבט יהודה, בנימין, שמעון, לוי וייתכן שגם חלקים משבט ראובן שנסגו מעבר הירדן המזרחית.
אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט עריכה
יהושע לא הגדיר את תפקידם של נציגי השבטים האלה. יהושע לא דרש נכבדי השבט, או מפקדי הצבאות. הם היו יכולים להיות אנשים פשוטים, אולם סביר שכוונתו היתה אנשים מכובדים בעייני נשיאי השבטים. התפקיד היה מסוכן כי נשמע שהם ילכו בראש העם, יסתכנו בטביעה בירדן, או התקפת פתע של אנשי כנען.
נראה שיהושע רצה עדי ראיה למאורע החשוב - איך קרה שהירדן הפך לחרבה בתקופת הקציר כאשר הוא מלא עד גדותיו. לא נאמר שיהושע השתמש בהם כדי לתת דיברי עדות לפני העם. אלוהים הורה לו להשתמש בהם כדי לסחוב אבנים שהיו באפיק הירדן מתחת רגלי הכהנים, להביא למקום חנית הלילה הראשונה, ושם יהושע בנה גל מהאבנים לזכרון לדורות, ובנוכחות העדים חזר על סיפור החציה, ואמר לעם: "וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (ביאור:יהושע ד כב).