ביאור:יהושע ג טז

יהושע ג טז: "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד, באדם (מֵאָדָם) הָעִיר, אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ, וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ג טז.

וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד

עזרת אלוהים

כדי להרים את המורל של בני ישראל שהם ינצחו את תושבי כנען וירשו את הארץ שאלוהים הבטיח לאבות, יהושע רצה שהעם יראה נס.

כאשר בני ישראל יצאו ממצרים אלוהים הביא רוח חזקה שיבשה את מי ים סוף, וכך סיפרו לנו שבני ישראל עברו בחרבה, ונמלטו מהמצרים הרודפים.
עכשו אלוהים יעצור את המים בירדן, ובני ישראל יעברו בחרבה. בני ישראל יעברו את הירדן במבנה צבאי, לפי השבטים, כפי שהם הלכו במדבר. תושבי עבר הירדן המזרחית ותושבי הארץ לא קיבלו הזדמנות קלה להתקיף את בני ישראל.

בני ישראל היו מאומנים בבנית תעלות השקיה, ושערי עץ לכיוון ושליטה במי הנילוס, בדלתה במצרים, בארץ גושן.

סביר שיהושע השתמש בידע של אבותיו ובנה שני סכרים:

הסכר הראשי נבנה בסכר הכנרת, במקום שנהר הירדן יוצא דרומה מאגם הכנרת: המקום הוא צר, המים הרדודים עוברים מעל סכר טבעי, וניתן להציב סלעים גדולים במרחק של מטר, ואחר כך להכניס לוחות או גזרי עץ כשערים כדי לעצור את תנועת המים דרומה. סכר בגובה מטר יעצור את רוב מי הירדן לזמן ארוך מאוד עד שפני מי הכנרת יעלו במטר. לחץ מים של מטר אינו גדול ולוחות עץ יחזיקו את המים בלי להשבר. התקופה היתה לפני הפסח ונאמר "וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִיר" (ביאור:יהושע ג טו) בגלל הפשרת השלגים בהרי לבנון והר חרמון. כיוון שהסכר הזה יכול לעצור את המים לזמן רב, יהושע סגר אותו ראשון.
לירדן נשפך גם נהר הירמוך. נהר הירמוך הוא נהר איתן שזורם כל השנה, אולם רוב הזרימה היא בחורף משטפונות במדבר בסוריה ובירדן. בכל אופן זורמים בו מים כל השנה, ולכן ויהושע היה צריך להקים סכר נוסף כדי לאפשר לבני ישראל לעבור את הירדן באזור יריחו בחרבה. הסכר הזה היה רחב כדי לחסום את כל העמק, אולם בגלל שהשיפוע של עמק הירדן הוא כמעט אפסי, סכר נמוך יכול לעצור הרבה מים במעלה העמק.

כיוון שעמק הירדן הוא בשיפוע כמעט אפסי, הירדן מתפתל בעמק וזורם במהירות איטית. הירדן היה מלא מעל גדותיו, וכל העמק סביב אפיק הנהר היה מוצף מים. מי הירדן בשוליים היו רדודים ונעים לאט בין הצמחים.

כאשר הסכרים היו מוכנים לנעילה, סביר שהודיעו ליהושע, וכך אחרי מספר ימים של חניה, בלתי מוסברת, לפני הירדן, יהושע הודיע לעם: "הִתְקַדָּשׁוּ: כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת" (ביאור:יהושע ג ד), בלי שאלוהים אמר לו מה, מתי ואיך. יהושע ידע מה יקרה כי הוא היה זה שתכנן את החציה.

יהושע הורה לעם "כִּרְאֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ, וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו" (ביאור:יהושע ג ג) במרחק של "כְּאַלְפַּיִם אַמָּה, בַּמִּדָּה" (ביאור:יהושע ג ד). כך למעשה יהושע שלט בקצב ההליכה ומקום החציה, ובאותו הזמן בני ישראל לא יכלו לראות את מי הירדן ורגלי הכהנים. מה שיהושע יכתוב זאת תהיה האמת ההיסטורית.

הַרְחֵק מְאֹד, באדם (מֵאָדָם) הָעִיר, אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן

הסכר השני נבנה באדם העיר. אדם העיר היא "מִצַּד צָרְתָן" שהיתה סמוך "[ל]תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכׇל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיׇקְמְעָם" (מלכים א ד יב). נראה שהמיקום לא כל כך ברור, וסביר שזה היה מעבר צר של הירדן, כמה עשרות קילומטרים מצפון למקום שיהושע חצה את הירדן. המקום רחוק מאוד ואי אפשר לראות את הסכר ממקום החציה. אנשיו של יהושע עמדו על גבעות ראו ודיווחו ליהושע בעזרת דגלים או עשן את מצב זרימת המים בירדן. הם דיווחו שהמים נעצרים בסכר, ככתוב: "וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד". והמים שכבר עברו את הסכר, ממשיכים לזרום דרומה, ככתוב: "וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ".

יהושע קיבל מידע על מצב המים בירדן לאחר סגירת הסכרים, והוביל את הכהנים והארון לשולי מי הירדן. כאשר המים חדלו, פני הנהר ירדו והכהנים היו צריכים להתקדם למרכז הנהר עם ירידת פני המים. בסוף הכהנים הגיעו למרכז אפיק הירדן היבש ועמדו על האבנים בתחתית הנהר מעל שלוליות מים עומדים. במקום הזה הכהנים עמדו, ובני ישראל עברו על פניהם וראו שאלוהים העביר אותם בירדן בחרבה.

וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד יְרִיחוֹ

"נֶגֶד" - מול, באופוזיציה ל⁻, כצד שני במאבק (מילוג).

בני ישראל חצו את הירדן במקום רחב ושטוח כדי שלא תהיה התקפת פתע מההרים, והם ישקעו בבוץ של המים הגואים בירדן באביב. בני ישראל עברו במערך צבאי מוכנים להתקפה מקדימה או מאחור שתנעל אותם בתוך אפיק הירדן, שתוך זמן קצר יוצף מחדש במים.

המטרה של יהושע היתה לכבוש את יריחו, ולהשתמש בדרכים הראשיות מיריחו לעלות להרי שומרון ויהודה כדי להלחם בכנענים ולרשת את ארצם.

שימוש במילה "נֶגֶד" מראה שהם חצו את הירדן והתמקמו מול יריחו, וגם באו בצורה מאימת כדי להלחם נגדם.
על יעקב נאמר: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם ... וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (ביאור:בראשית לג יח), במקום להגיד "נֶגֶד". גם כאן נראה שיש איום מסוים של מצור על העיר, אולם המילה יכולה גם להראות 'חניה' ו'מנוחה'. ביריחו לא היה ספק בכוונה של יהושע - מלחמת חורמה. לא נאמר כמה אנשים ברחו מהעיר בזמן שיהושע מל את בני ישראל בשנית וחגג את הפסח, אולם סביר שמספר התושבים ירד, והחוזק הצבאי של העיר התדלדל.