ביאור:יהושע ג טו

יהושע ג טו: "וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם, וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִיר."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ג טו.


וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּןעריכה

וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִירעריכה

החציה היתה "בֶּעָשׂוֹר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" (ביאור:יהושע ד יט). אחרי החציה יהושע מהל את כל בני ישראל בשנית (ביאור:יהושע ה ב), ואחרי מספר ימים הם חגגו את הפסח, ככתוב: "וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל. וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב, בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (ביאור:יהושע ה י).
אחרי פסח זאת תקופת הקציר וספירת העומר. הירדן היה מלא מים מהגשמים של החורף ומהפשרת שלגים בהרי הלבנון והחרמון.

לפי התאור כמות המים בירדן היתה גדולה, והמים עברו את גדות הנהר ומלאו את העמק סביב הירדן המתפתל לאיטו בעמק. כאשר הכהנים הגיעו למים, הם היו רחוקים מאפיק הנהר, והמים היו רדודים וזורמים לאט בין הצמחים.

וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּןעריכה

הכתוב נותן את ההרגשה שברגע שהכהנים נושאי הארון הגיעו למים, המים "יִכָּרֵתוּן" (ביאור:יהושע ג יג), אולם למעשה הכהנים התקדמו לפי ההוראות של יהושע. הוא שלט במקום החציה ובמהירות ההליכה. יהושע גם היה יכול לעצור אותם כרצונו. בני ישראל היו במרחק של "כְּאַלְפַּיִם אַמָּה, בַּמִּדָּה" (ביאור:יהושע ג ד), ולא ראו את המים או את רגלי הכהנים.

ייתכן שיהושע הקים שני סכרים: אחד בסכר הכנרת כדי לעצור את מי הירדן, ואחד ב"באדם (מֵאָדָם) הָעִיר, אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן" (ביאור:יהושע ג טז) כדי לעצור את מי הירמוך. יהושע סיכם עם אנשיו מתי הם יסגרו את הסכרים - את הסכר בכנרת ראשון כי נדרשו הרבה מים כדי שפני הכנרת יעלו מעל סכר של מטר, ואחר כך את הסכר של מי הירמוך, ובתקופה הזאת בירמוך יש פחות מים כי הירמוך מקבל מים בעיקר משטפונות חורף במדבר. כאשר יהושע קיבל הודעה שאנשיו מוכנים לסגירת שערי העץ של הסכרים, הוא הורה לעם: "הִתְקַדָּשׁוּ, כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת" (ביאור:יהושע ג ה), ועוד: "כִּרְאֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ, וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו" (ביאור:יהושע ג ג) במרחק של "כְּאַלְפַּיִם אַמָּה, בַּמִּדָּה" (ביאור:יהושע ג ד).

נאמר שהמים עמדו כנד אחד "הַרְחֵק מְאֹד, באדם (מֵאָדָם) הָעִיר, אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן" (ביאור:יהושע ג טז). למעשה אף אחד לא יכול לראות ממקום החציה את אדם העיר. ייתכן שליהושע היו אנשים בראשי גבעות, שעקבו אחרי זרימת המים בירדן, וראו "[ש]מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן" (ביאור:יהושע ג יג), ודיווחו ליהושע בעזרת דגלים או עשן. כך יהושע ידע להביא את הכהנים נושאי הארון בזמן המתאים לשולי המים של הירדן, כאילו שהם גרמו להפסקת המים.

לאחר שכמות המים התחילה לרדת, שולי העמק התיבשו ממים, והכהנים המשיכו להתקדם לאט לאט לעומק הנהר עד שהגיעו לאפיק הנהר. כאשר גם אפיק הנהר התיבש נשאר רק זרזיף של מים זורמים ומים עומדים בין הסלעים בתחתית הנהר. במקום הזה הכהנים עמדו עם הארון ובני ישראל עברו על פניהם.

היתה סכנה שעמים בעבר הירדן המזרחית ועמי כנען, יתקיפו את בני ישראל בזמן המעבר, משני הכיוונים, ויחזיקו אותם באפיק הירדן תקועים. סביר שבני ישראל חצו את הירדן במבנה צבאי רחב, לפי השבטים, כפי שהם נעו במדבר, שלושה שבטים לכל כיוון, כדי להגן מכל התקפה אפשרית. בגלל שרוחב החציה היה גדול מאוד, ולא גשר צר אחד, "וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ" (ביאור:יהושע ד י) במשך כשעה או שעתיים בלבד. עמי כנען שראו את בני ישראל חוצים בחרבה, נדהמו ולא העיזו להתקיף (ביאור:יהושע ה א).