ביאור:יהושע א יא

יהושע א יא: "עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר: הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה, כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם לְרִשְׁתָּהּ."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע א יא.

ראו: | ההתנחלות הישראלית בכנען - מחקרים ארכיאולוגים.

כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

עִבְרוּ בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם

יהושע מצווה על השוטרים לעבור במחנה ולפרסם את פקודתו. יהושע נתן את ההוראה ישירות לשוטרים ולא השתמש במערכת של "שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (ביאור:שמות יח כא), כי אז היה נוצר טלפון שבור והוא לא היה יודע מה הגיע לעם. דבר נוסף השוטרים לא חילקו את העבודה לשבטים, משפחות, בתים אלא התפזרו בעם, וכך כל אדם שמע את ההודעה מספר פעמים, וממספר שוטרים, וכך לא נשאר ספק שכולם שמעו.

כמובן שיהיו אנשים שיסרבו להשמע. הם יקומו מאוחר ויתעצלו להתארגן. יהושע לא התכוון לעזור להם. מי שישאר מאחור לבד, העמלקים, שזינבו בבני ישראל, כבר יטפלו בו (דברים כה יח).

לכבוד הכניסה לארץ המובטחת, יהושע לא פקד כיעקב לפני העליה לבית-אל: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (ביאור:בראשית לג ב). ייתכן שיהושע לא התכונן לעשות מזבח ולהעלות קורבן לאלוהים, או שהוא חשש ליצור כעס ומרד בעם, לפני הכניסה לארץ.

בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים

בני ישראל התאבלו על משה "שְׁלֹשִׁים יוֹם" (דברים לד ח), ולפתע יהושע הודיע להם שעוד שלושה ימים הם יכנסו לארץ.
סביר שיהושע חשש שכל ערי כנען יתארגנו ביחד, ויכינו צבא שיעמוד מול בני ישראל החוצים את הירדן וחשופים להתקפה.

סביר שיהושע ידע שיש מרגלים שעוקבים ומקשיבים לבני ישראל, אולם שלושה ימים לא נתן מספיק זמן למרגל לרוץ למלכו, ולרכז צבא גדול. נראה שהכנענים זלזלו בכוחם של בני ישראל, וייתכן שהם חשבו שכל בני ישראל החליטו להתישב בעבר הירדן המזרחית, ואין צורך לדאוג.

יריחו היתה העיר הקרובה למקום המעבר המיועד, בעמק רחב. כדי לוודא מה אנשי יריחו מתכוונים לעשות, יהושע שלח לשם מרגלים. נוכחות המרגלים בעיר הזהירה את מלך יריחו שיהושע מתכוון לחצות את הירדן לקראתם תוך זמן קצר. מלך יריחו לא ניסה לשלוח בקשת עזרה ממלכים אחרים, למרות שהמרגלים דיווחו את דברי רחב, "וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם" (ביאור:יהושע ב יא). יהושע החליט שהם יסתגרו בעיר מאחורי החומות, ואינם מתכוננים למנוע ממנו לחצות את הירדן.

אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ

ההודעה מאוד משמחת:

אנו נחצה את הירדן בלי בעיות, במקום שאין בו גשר.
נכנס לארץ וכל אחד יקבל כתובת וחלקה ללכת לרשת אותה.
מלחמה, וכיבוש אינם מוזכרים.
אין בעיה להכנס לכנען ביחד עם הנשים, הילדים, והטף.
למזלו של יהושע לא היו זקנים במחנה כי רק אלו שנולדו במדבר הורשו להכנס לארץ, והם היו פחות מבני ארבעים.

כמובן, מיד יהושע פונה "לָראוּבֵנִי, וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי, שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה" ומצווה על המנהיגים שלהם להופיע עם הלוחמים שלהם, בלי נשים וילדים, והם ילכו לפני העם כראש חנית. ניתן להבין שזאת הסיבה שאלוהים בחר להרשות לשבטים האלה להתנחל בעבר הירדן המזרחית וכך לתת ליהושע צבא חופשי מדאגה למשפחתם.

אין ספק שהעם שמח לשמוע שהם זזים, לאחר "[ש]תְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה" (דברים לד ח).

אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה

כשם שאלוהים פתח את הים לבני ישראל, עכשו הוא עומד לפתוח את הירדן.
לאלוהים היתה אותה סיבה להעביר את בני ישראל דרך הירדן הזה - אלוהים בחר תקופה שהירדן יהיה מוצף מים, ככתוב: "וְהַיַּרְדֵּן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו, כֹּל יְמֵי קָצִיר" (ביאור:יהושע ג טו), המעבר במים בחרבה הרשים את כל העם בכוחו של אלוהים, וגם הקים חסימה ובני ישראל לא יכלו לברוח חזרה דרך הירדן השוצף מלא במים מעל גדותיו - למצרים או לעבר הירדן המזרחית.

בנוסף, עמי כנען לא האמינו שבני ישראל מסוגלים לחצות את הירדן במקום הזה, ולכן לא שלחו צבא לעמוד מולם, למנוע מהם לבנות גשרים, ולהכות בחילים הבודדים שהצליחו לעבור וטיפסו רטובים על כתלי גדות הנהר הבוצי והגועש. כך בני ישראל עברו בחזית רחבה ביותר, וראובן, גד וחצי מנשה הגנו מקדימה על כל המחנה במקום רחב ופתוח, "[ב]עַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (ביאור:יהושע ד יג). בני ישראל לא היו צריכים לחצות על גשר(ים) בשורה ארוכה ולהיות קורבנות בצד השני של הגשר, כפי שעשה גדעון, ככתוב: "וַיִּלְכְּדוּ אֶת הַמַּיִם, עַד בֵּית בָּרָה, וְאֶת הַיַּרְדֵּן" (שופטים ז כד), ויפתח לבני שבט אפרים, ככתוב: "וַיִּלְכֹּד גִּלְעָד אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, לְאֶפְרָיִם" (שופטים יב ה).