פתיחת התפריט הראשי


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה יז:

נב. ולקח הכהן מים קדושים , צוה שיקח מים קדושים והם מי כיור ושיהיו בכלי חרש דווקא שמן הסברא לא נאמר לדמותו למצורע [ששניהם מים חיים לר' ישמעאל שאמר מי כיור מי מעין הם] שיותר נדמה אותו לפרה, ששם עפר ומים חיים ואין צריך כלי חרש. אבל עתה שכתב כלי חרש ידעינן שצריך שיהיה חדשה כמו במצורע. ואין ללמוד מפרה שאין צריך חדשה דשם שאני שאין צריך חרש. ובגרסת הספרים יש טעות סופרים ובז"א מחק סוף הברייתא והעיקר כמו שהגהתי וקרוב לזה בהגהות הגר"א, ומשמע שלמדה בגזרה שווה.

ויש לומר שאינו גז“ש ממש דהא אינה מופנה. רק רצונו לומר שדומה יותר אל מצורע מאל פרה ועי' בסוטה (דף טו) ובתוס' ד“ה איכא. ובאמת הרמב“ם כתב בהל' ט"ז שמה שצריך חדשה גבי מצורע הוא הלכה למשה מסיני, ואין דנים י"ג מדות מהלכה, ובהכרח שגם בסוטה הוא הלכה. וסרה קושיית הכסף משנה פ"ג מהל' סוטה ה“ט.

נג. ומן מעפר אשר יהיה בקרקע המשכן, עפר הוא הנשחק והדק, וקרקע הוא אדמת הרצפה. והיה לו לומר מן עפר קרקע המשכן, רק שאז היתי אומר שאם אין עפר תיחוח לא יביא מן החוץ, רק יחפור בקרדומות ויעשנו תיחוח, לכן אמר אשר יהיה אף שאינו עתה בקרקע המשכן ויהיה שם בעתיד שיתקן מבחוץ ויתננו בקרקע המשכן כשר, מפני שמהקום מקדשו

וזה גם כן בריתא שבגמרא, תניא אידך ומן העפר אשר יהיה מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס, בקרקע המשכן, איסי ב"ע אומר להביא קרקע בית עולמים. שרש"י ז“ל חשב שמה שאמר בקרקע המשכן הוא ענין בפני עצמו לציין הפסוק הנדרש להביא בית עולמים. ועל כן פי' שאין צריך להניחו בקרקע ההיכל וכתב בסוף שבספרי לא תני הכי להך ברייתא.

והאמת שמה שאמר בקרקע המשכן מוסב למעלה ורצונו לומר שמכניס בקרקע המשכן. והוא כמה שאמר בספרי נותנו למקום, ואיסי בן עקביא מפרש כאלו אמר בקרקע המשכן אשר יהיה. רצונו לומר בית עולמים שיהיה בעתיד וכמה שאמר הרד"ק במכלול (ד' ליק דף פ"ח ע"ב) שלפעמים לא הקפידו העברים בסדור התבות כמו אף אש צריך תאכלם כל הרע אויב בקדש ודומיהם רבים עיי"ש. ואיסי אומר שלא יביא מתוך קופתו וצריך שיהיה בקרקע המשכן, ואם אין שם יחפור בקרדומות ויעשה עפר תיחיח. כן נראה שזה ההבדל בינו לבין הת“ק. וברייתא ראשונה שמביא בסוטה שם היא מסכמת עם תנא קמא דברייתא שניה שהוא ברייתא דספרי ופסקה הרמב"ם להלכה.

נד. ומן מעפר וכו' , ונתן אל המים, ובאפר פרה אומר ולקח מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים, ודעת ר"ש סתמא דספרא (סוטה ט"ז: תמורה יג תוספתא דפרה פ"ה) שאם נתן עפר בתחלה כשר בדיעבד. וטעמו שסבירא ליה שלכן כתיב שם לשון עפר תחת אפר כדי לדמותו עם עפר דסוטה, שגם בפרה מצותו לכתחלה כשר ע"ג מים. ולדמות סוטה לפרה דשם ממה שאמר ונתן עליו מים חיים, משמע מים ברישא, וממה שאמר מים אל כלי משמע שהמים יהיו בצד הכלי ולא עפר חוצץ בינתים. ולמדינן שיכול לעשות כמו שירצה והוא הדין בסוטה.

ומה שאמר ונתן אל המים כדי שיראה זה הוציאו מפעל נתן והבדלו מן פעל שימה, שנתינה צריכה שיעור כמו שאמרו חז“ל בכמה מקומות. ואם כן צריך שיראה, שאם לא כן נמחה במים וכאלו אינו ולא יצדק לשון נתינה.



קיצור דרך: mlbim-bm-05-17