מ"ג במדבר ה יז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן מַ֥יִם קְדֹשִׁ֖ים בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ וּמִן־הֶֽעָפָ֗ר אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה֙ בְּקַרְקַ֣ע הַמִּשְׁכָּ֔ן יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן וְנָתַ֥ן אֶל־הַמָּֽיִם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיִסַּב כָּהֲנָא מֵי כִיּוֹר בְּמָאן דַּחֲסַף וּמִן עַפְרָא דִּיהֵי בְאֵיסוֹדֵי מַשְׁכְּנָא יִסַּב כָּהֲנָא וְיִתֵּין לְמַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיִסַב כַּהֲנָא מַיִין קַדִישִׁין מִן כִּיוֹרָא בְּנַטְלָא וְיִתְּנִינוּן בְּמָאן דַחֲסַף מְטוֹל דְאִיהִי אַשְׁקְיַית לְגִיוֹרָא חֲמַר בָּסִים בְּמָאנִין יַקִירִין וּמִן עַפְרָא דִי יְהֵא בְּשִׁפּוּלֵי מַשְׁכְּנָא מְטוֹל דְסוֹף כָּל בִּישְרָא לְעַפְרָא יִסַב כַּהֲנָא וְיִתֵּן לְמַיָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בִּכְלִי חָרֶשׂ – הִיא הִשְׁקְתָה אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִים, לְפִיכָךְ תִּשְׁתֶּה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקֵדָה בְּזוּיָה שֶׁל חֶרֶס (סוטה ט' ע"א).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
בכלי חרש. דרשו רז"ל היה רבי מאיר אומר מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו, שנאמר (ישעיה כז) בסאסאה בשלחה תריבנה, סאה בסאה. ותני רבי חייא מיום שחרב בית המקדש אע"פ שבטלה סנהדרי גדולה ובטלו ארבע מיתות ב"ד, דין ארבע מיתות ב"ד לא בטל, מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו, מי שנתחייב שרפה או נופל בדליקה או נחש מכישו, מי שנתחייב הרג או נמסר למלכות או לסטים באין עליו, מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי. וכן בסוטה, במדה שמדדה בה מודדין לה, היא השקתו יין משובח בכוסות משובחים לפיכך הכהן משקה אותה מים המרים בכלי חרש, היא עמדה על פתח ביתה לראותו והכהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל, היא פרסה סודר נאה על ראשה כדי להתנאות לפיכך ופרע את ראש האשה, היא קשטה לו פניה לפיכך פניה מוריקות, היא כחלה עיניה לפיכך עיניה בולטות, היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה, היא עשתה בסתר המקום מפרסמה בגלוי, הדא הוא דכתיב (משלי כו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל.
ואם תשכיל היטב במה שאמר בכלי חרש תמצא שיש בו רמז שלא תזכה לקום עמו בתחית המתים אך תהיה כחרש הנשבר שאין לו תקנה אם זנתה תאבד מן העוה"ז ועוה"ב, שהמזנה תחת בעלה כעובד שתי רשויות, ועל כן אמר בכלי חרש ולא אמר בכלי זכוכית שהזכוכית יש לו תקנה בנפיחה והמתים עתידין לחיות ק"ו מזכוכית, וזה סוד מה שדרשו אמן מאיש זה אמן מאיש אחר כלומר אמן מאיש זה שהיה בן זוגה בנשמה ובגוף, אמן מאיש אחר שהיתה ממנו, שתכרת נפשה מחבורם ולא תהיה עם אחד מהם, והבן זה.כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ומה שלוקחין מן קרקע המשכן ונותנים לתוכו, מבואר ע"ד שכתבתי למעלה פר' אחרי מות (אחרי יח כה) בפסוק ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה. שבכל מקום שיש עון עריות נפקד על הארץ עון הראשון שחטאה בעץ עושה פרי ולא עץ פרי ע"י שנתנה חומר גס ועב בכל הנמצאים ואגב זה נתנה גם באדם חומר עב ועכור הגורם להיות לו נטיה אל הזנות ביותר כמו שפירש הרמב"ן פר' בראשית (בראשית ב.ט) שאכילת העץ גרם לו תאות המשגל. וידוע שאה"ר ממקום כפרתו נברא מן המקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ, כא) והיינו מן עפר המשכן וחומר זה נתון בכל תולדותיו אשר מקורם מן החומר הראשון. וא"כ העפר אשר בקרקע המשכן היא האומן אשר עשתה הכלי ההוא דהיינו האדם ואוי לעיסה שהנחתום מעיד עליה, כי העפר ההיא תוכל להעיד על הכלי אם נתנה בו חומר עב וגס הגורם פריצות העריות או לא ויבא האומן ויעיד על הכלי אשר עשה מה טיבו.
ורז"ל נחלקו בדבר אם היה במים אלו דבר מר, כי לדעת רז"ל (סוטה כ, א) הושם בהם דבר מר, ודעת הרמב"ן מדלא נאמר ובאו בה המים המרים למאררים. וכתיב בהפך זה ובאו המים המאררים למרים. ש"מ שלא היה בהם דבר מר אך שבפיה היו למרים. וכן מצינו במי מרה שנאמר (שמות טו, כג) ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. ולא נאמר כי מרים היו אלא שלא היו מרים אך בפיהם שבו להיות מרים לכך נאמר כי מרים הם היינו ישראל, ולפי שהמקום נקרא מרה משמע שמעולם היו שם מים מרים ע"כ נאמר על כן קרא שמה מרה. על שם המעשה שאירע שם שמים אלו שבו להיות מרים בפיהם על צד העונש.
והקרוב אלי לומר בזה. שמי מרה, ומי סוטה, וענין העגל, הכל אחד הוא. בהיות שכבר ארז"ל (מכילתא יתרו פר' ח.יג) שהדברות היו ה' מול ה' ודבור לא יהיה לך. כנגדו לא תנאף. כי העובד ע"ז כאלו מנאף אחרי המקום שנאמר (יחזקאל טז, לב) האשה המנאפת וגו'. ובמרה היו שטופים בע"ז כדאיתא במכילתא (בשלח (ויסע) א.כב) ומביאה הילקוט פר' בשלח (טו.רנד) בפסוק ויסע משה את ישראל. שאמרו שם נעשה לנו ע"ז ותרד בראשינו, יכול שאמרו ולא עשו ת"ל וימאנו לשמוע כו' (נחמיה ט, יז) ע"ש. ולפי זה המדרש היו שם כאשה מנאפת שמים מתוקים ישובו להיות בפיה למרים כך נעשו להם שם המים בפיהם מרים ויורהו ה' עץ. למדו דרך התורה עץ חיים המרחקת ע"א וע"י זה וימתקו המים, וזה ענין העגל שנאמר (שמות לב, כ) ויטחן עד אשר דק וגו' וישק את בני ישראל. וארז"ל (ע"ז מד, א) שנתכוין לבודקן כסוטות כו', הן מצד שעובדי ע"ז דינם כסוטה הן מצד שעברו בזמן ההוא גם על ג"ע כמו שלמדו (תנחומא כי תשא כ) מן פסוק ויקומו לצחק (שמות לב, ו). ואולי שמטעם זה נאמר ויטחן. לבדוק חטא הטחינה דהיינו ג"ע כמבואר למעלה והעגל מצד עצמו היה ענין מר ודבקה בו הטומאה טומאת ע"ז וטומאת ג"ע ע"כ היה מזיק דווקא לכל מי שעבדו כי מצא מין את מינו אבל למי שלא עבדו לא היה מזיק כי לא נדבק בו מאומה מן החרם והיה הזהב הטחון אצלו כשאר זהב בעלמא, ולדעת רז"ל (סוטה כ, א) הושם במי סוטה דבר מר, לפי שנאמר (משלי ה', ג'-ד') כי נופת תטופנה שפתי זרה וגו', ואחריתה מרה כלענה. ונתינת המים בכלי חרש היינו לפי שכל כלי חרס אינו יוצא מידי דפיו לעולם כך הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר נקרא מעות לא יוכל לתקון (חגיגה ט, א).
ומ"ש והעמיד הכהן את האשה לפני ה'. אע"פ שכבר נאמר העמידה לפני ה'. אמרו בזה המפרשים שעמידה ראשונה קאי על המנחה ונכון הוא. ומה שמקדים לפעמים הבטן לירך ולפעמים מקדים הירך, לפי שהיה כאן כמו נס בתוך נס כי המים מאררים מחסרים מן הבשר וכשבטנה צבה נראה כאילו נתרבה הבשר לפיכך בב' פסוקים שהזכיר לשון מאררים סמך לזה צביהת הבטן, אבל בפסוק ראשון שלא הזכיר מאררים הקדים הירך כי הוא התחיל בעבירה.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
בכלי חרש מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרס. שהיה בדין הואיל ועפר ומים מקדשים בפרה ועפר ומים מקדשים בסוטה, אם למדתי לפרה שעשה בה כל הכלים ככלי חרס, אף סוטה א) אינו דין (שלא נעשה) [שנעשה] בה כל כלי ככלי חרס, תלמוד לומר בכלי חרש מגיד שלא עשה בה כל הכלים ככלי חרש ב). בכלי חרש חדשה שהיה בדין הואיל ועפר ומים מקדשים בפרה ועפר ומים מקדשים בסוטה, אם למדתי בפרה ושעשה בה (כל הכלים ככלי חרס) [ישנה כחדשה] אף סוטה יעשה בה (כל הכלים ככלי חרס) [ישנה כחדשה] תלמוד לומר בכלי חרש דברי רבי ישמעאל.
א] בילקוט הגי' דין הוא שנעשה וכו'. ב] דברי ר' ישמעאל וכן הוא בילקוט שם.
נג. ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן מגיד הכתוב שאם לא היה שם עפר מביא עפר ממקום אחר ונותנו למקום מפני שהמקום מקדשו. איסי בן עקביא אומר להביא קרקע בית עולמים. איסי בן מנחם אומר אם (המטמא) טומאה קלה עשה בה בית המקדש כמשכן, סוטה חמורה דין הוא שנעשה בה בית המקדש כמשכן. ומה תלמוד לומר [בקרקע המשכן שלא יביא מתוך קופתו].
נד. ומן העפר לפי שהוא אומר ולקחו לטמא מעפר נאמר כאן עפר ונאמר להלן עפר, מה עפר האמורה (להלן) [כאן] עפר על פני המים אף (כאן) [להלן] עפר על פני המים. ומה להלן אם הקדים עפר למים יצא, אף כאן אם הקדים עפר למים יצא.
יקח הכהן, ונתן ,אל המים כדי והראה. ג' דברים בתורה כדי שיראו אפר פרה, ועפר סוטה, ורוק יבמה.
ר' ישמעאל אומר אף דם הצפור
מלבי"ם - התורה והמצוה
נב. ולקח הכהן מים קדושים , צוה שיקח מים קדושים והם מי כיור ושיהיו בכלי חרש דווקא שמן הסברא לא נאמר לדמותו למצורע [ששניהם מים חיים לר' ישמעאל שאמר מי כיור מי מעין הם] שיותר נדמה אותו לפרה, ששם עפר ומים חיים ואין צריך כלי חרש. אבל עתה שכתב כלי חרש ידעינן שצריך שיהיה חדשה כמו במצורע. ואין ללמוד מפרה שאין צריך חדשה דשם שאני שאין צריך חרש. ובגרסת הספרים יש טעות סופרים ובז"א מחק סוף הברייתא והעיקר כמו שהגהתי וקרוב לזה בהגהות הגר"א, ומשמע שלמדה בגזרה שווה.
ויש לומר שאינו גז“ש ממש דהא אינה מופנה. רק רצונו לומר שדומה יותר אל מצורע מאל פרה ועי' בסוטה (דף טו) ובתוס' ד“ה איכא. ובאמת הרמב“ם כתב בהל' ט"ז שמה שצריך חדשה גבי מצורע הוא הלכה למשה מסיני, ואין דנים י"ג מדות מהלכה, ובהכרח שגם בסוטה הוא הלכה. וסרה קושיית הכסף משנה פ"ג מהל' סוטה ה“ט.
נג. ומן מעפר אשר יהיה בקרקע המשכן, עפר הוא הנשחק והדק, וקרקע הוא אדמת הרצפה. והיה לו לומר מן עפר קרקע המשכן, רק שאז היתי אומר שאם אין עפר תיחוח לא יביא מן החוץ, רק יחפור בקרדומות ויעשנו תיחוח, לכן אמר אשר יהיה אף שאינו עתה בקרקע המשכן ויהיה שם בעתיד שיתקן מבחוץ ויתננו בקרקע המשכן כשר, מפני שמהקום מקדשו
וזה גם כן בריתא שבגמרא, תניא אידך ומן העפר אשר יהיה מלמד שהיה מתקן מבחוץ ומכניס, בקרקע המשכן, איסי ב"ע אומר להביא קרקע בית עולמים. שרש"י ז“ל חשב שמה שאמר בקרקע המשכן הוא ענין בפני עצמו לציין הפסוק הנדרש להביא בית עולמים. ועל כן פי' שאין צריך להניחו בקרקע ההיכל וכתב בסוף שבספרי לא תני הכי להך ברייתא.
והאמת שמה שאמר בקרקע המשכן מוסב למעלה ורצונו לומר שמכניס בקרקע המשכן. והוא כמה שאמר בספרי נותנו למקום, ואיסי בן עקביא מפרש כאלו אמר בקרקע המשכן אשר יהיה. רצונו לומר בית עולמים שיהיה בעתיד וכמה שאמר הרד"ק במכלול (ד' ליק דף פ"ח ע"ב) שלפעמים לא הקפידו העברים בסדור התבות כמו אף אש צריך תאכלם כל הרע אויב בקדש ודומיהם רבים עיי"ש. ואיסי אומר שלא יביא מתוך קופתו וצריך שיהיה בקרקע המשכן, ואם אין שם יחפור בקרדומות ויעשה עפר תיחיח. כן נראה שזה ההבדל בינו לבין הת“ק. וברייתא ראשונה שמביא בסוטה שם היא מסכמת עם תנא קמא דברייתא שניה שהוא ברייתא דספרי ופסקה הרמב"ם להלכה.
נד. ומן מעפר וכו' , ונתן אל המים, ובאפר פרה אומר ולקח מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים, ודעת ר"ש סתמא דספרא (סוטה ט"ז: תמורה יג תוספתא דפרה פ"ה) שאם נתן עפר בתחלה כשר בדיעבד. וטעמו שסבירא ליה שלכן כתיב שם לשון עפר תחת אפר כדי לדמותו עם עפר דסוטה, שגם בפרה מצותו לכתחלה כשר ע"ג מים. ולדמות סוטה לפרה דשם ממה שאמר ונתן עליו מים חיים, משמע מים ברישא, וממה שאמר מים אל כלי משמע שהמים יהיו בצד הכלי ולא עפר חוצץ בינתים. ולמדינן שיכול לעשות כמו שירצה והוא הדין בסוטה.
ומה שאמר ונתן אל המים כדי שיראה זה הוציאו מפעל נתן והבדלו מן פעל שימה, שנתינה צריכה שיעור כמו שאמרו חז“ל בכמה מקומות. ואם כן צריך שיראה, שאם לא כן נמחה במים וכאלו אינו ולא יצדק לשון נתינה.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
בקרקע. ב' במסורה. הכא ואידך ואם יסתרו מנגד עיני בקרקע הים פי' ואם יסתרו מנגד עיני שנסתרה ונעלם מעיני אישה בקרקע הים יבדוק אותה ע"י קרקע וים דהיינו מים ועפר:
בקרקע המשכן. עי"ן מידלי מפני כי עין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין: