התורה והמצוה על במדבר ה ט

<< | התורה והמצוה על במדברפרק ה' • פסוק ט' | >>
א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


במדבר ה', ט':

וְכׇל־תְּרוּמָ֞ה לְכׇל־קׇדְשֵׁ֧י בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֲשֶׁר־יַקְרִ֥יבוּ לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִהְיֶֽה׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה ט:

כט. וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל כפי הפשט בא לומר שאם נתתי התרומה לכהן תהיה שלו והגוזל אותה ממנו נדון בדין אשם גזלות כן פירש הרמב"ן. ובאשר אמר בפ' ויקרא וכחש בעמיתו שממעט הקדש שאין דין אשם גזלות נוהג בהקדש, אמר פה שבתרומה נוהג דין אשם גזלות. כי יש הבדל בין קדשי ה' ובין קדשי בני ישראל. שההקדשות הם קדשי ה' וכמה שאמר בספרא ויקרא ( ויקרא שמט קדשי ה' המיוחדים לה' אבל מתנות כהונה שבגבולים מצוינים בשם קדשי ב"י. ועל זה אמר לכל קדשי ב"י, רצונו לומר שאינם קדשי ה' רק קדשי ב"י והם נכסי כהן שינהג בם דין אשם גזלות. ומזה הוציא ר' ישמעאל שאם הקדיש ערימתו ונתמרחה ביד הגזבר פטור מן התרומות, דהא התנה בתרומה שיהיה קדשי ב"י לא קדשי ה'. אבל אם נתמרח ביד ישראל, קרינן בי ראשית דגנך.

והגר"א גרס על מקדיש ערימתו עד שלא מרח ופדה שחיב בתרומה יכול אפילו פדה משמרח ת“ל ראשית דגנך.

ל. וכל תרומה וכו' ר' עקיבא מדיק מלת כל שמורה שכל התרומה שהפריש ושהקדיש יהיה לכהן אף אם עשה כל גרנו תרומה. [ובפ“ד דתרומות פליג עליו ר' ישמעאל ואמר שצריך שיהיה מחצה חולין ומחצה תרומה. כי ר' ישמעאל לשטתו שפירש מה שאמר וכל תרומה אשר יקריבו לכהן מדבר בבכורים. ולכן סבירא ליה שרק בבכורים הדין הוא שאם רצה לעשית כל שדהו בכורים עושה, כמה שאמר (בפ“ב דבכורים), יש בבכורים מה שאין בתרומה עושה אדם כל שדהו בכורים.]

ומה שאמר לכל קודשי בני ישראל סבירא ליה לר"ע דמלת כל כולל כל הפירות שהפרישו והקדישו לתרומה. ולמד שתרומה נוהגת בכל הפרות. [וכן דעת הרמב“ם (רפ"ב מה' תרומה). והראב"ד חולק עליו וכ"ד התוס' בכורות (דף נד) שדברי הספרי אסמכתא]

ואיסי למדה מקל וחומר ממעשר שהוא קל שמותר לזרים. וגם זה כדעת הרמב"ם דכולהו חיבים במעשר מדאורייתא. וכבר הבאתי בספר התו"ה בחקותי ( בחוקותי קיב ) בשם הר"א ממיץ בספר יראים והסמ"ג, שרק מעשר עני היא דאורייתא, ובזה נכון מה שאמר דבר אחר אם מעשר הקל שאינו נוהג בשנת הג"ו [כן הגיה הגר"א, רצונו לומר בשנה הג' והוא“ו, שאז אין מעשר שני נוהג].

וכן מה שאמר אם מעשר שאינו בא אלא משום תלמד ליראה, רצונו לומר מעשר שני שאינו נוהג אלא בפירות שיכול להביאם לירושלים למען תלמד ליראה את ה' אלהיך. ואם כן היה הסברא נותנת שלא יתחייב אלא פירות שיכול להגיען לירושלים ובכל זאת נוהג בכל, וכן פירש הגר"א. מכל זה מבואר שלמד ממעשר שני.

ומה שאמר אשר יקריבו לכהן ולשון הקרבה לא יבוא רק על דבר הקרב למזבח, מפרש ר' ישמעאל שבא לכלול הבכורים שהם טעונים הקרבה ותנופה לפני המזבח וה' זכה אותם לכהן, וידעינן מזה שיהיו נתנים לכהנים ואז הם נכסי כהן שיהיה נוהג בהם דין אשם גזלות.





קיצור דרך: mlbim-bm-05-09