התורה והמצוה על במדבר ה ח


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה ח:

כג. ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו , שמת הנגזל ואין לו יורשים וזה לא משכחת רק בגר. ור' ישמעאל בעל המאמר פה נמשך למה שאמר ( נשא יג ) שמפני חידוש זה החזיר פרשה זו כאן.

והנה מה שאמר להשיב האשם אליו הוא מיותר, שזה מובן מעצמו ממה שאמר האשם המושב לה', ופי' ר' נתן מפני שכתיב ואם אין לאיש גואל [וזה צריך למעט קטן כמה שאמר בגמ' (בבא קמא דף קט ע"ב)] יש לטעות ,שהוא שם המין איש ולא אשה לכן אמר להשיב האשם אליו, רוצה לומר הגם שיש לומר גואל רק שאינו גואל לענין זה שישיבו אליו את האשם. וזה משכחת בגיורת שמתה בלא בנים שיש לומר גואל כי בעלה יורשה. וסבירא ליה דירושת הבעל דאורייתא, ובכל זאת אינו יורש את האשם אם הודה הגזלן אחר מיתתה, שאין הבעל יורש בראוי כבמוחזק כמה שאמר בב"ב (דף קיג). ומזה ידעינן ששם איש אינו שם המין למעט אשה. וכן מה שאמר בבבא קמא (דף קט ע”ב) אישה מנין כשהוא אומר המושב הרי כאן שנים פי' אחרי שאומר האשם המושב מיותר מה שאמר להשיב האשם אליו, והרי כאן שנים פי' שהוא כפל לשון, שאמר שני פעמים דבר אחד.

ור' אליעזר הולך לשיטתו שלמד בבבא קמא (דף ט”ו) ממה שאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה, ואין צריך ריבוי לרבות אשה. לכן פירש שמה שאמר להשיב האשם אליו, מפני שנוכל לטעות שמה שאמר ואם אין לאיש גואל, היינו שאין גואל לא לגוזל ולא לנגזל, כגון גר שגזל גר ומתו שניהם, והוא כי נאמר כדעת רבי יוסי הגלילי שסובר בבבא קמא (דף קט) שאם מת הגר זוכה בו הגזלן, ומקשה בגמ' (שם ע"ב) אלא גזל הגר דקאמר רחמנא נתינה לכהנים היכא משכחת לה, ואמר רבא משכחת לה כשגזל הגר ונשבע לו ומת הגר והודה לאחר שבועה, דבעידנא דאודי קנאו השם ונתנו לכהנים. וסברא זו לא סבירא ליה לר' אליעזר [דלדידן דסבירא ליה כרבי עקיבא לית לן סברא זו, דלדידן בהודה אחר שמת הנגזל ומת הגזלן אין היורשים מחויבים לתת לכהן ואין אומר דבעידנא דאודי קנאו השם ונתנו לכהנים] ולכן נאמר שיצויר זה אם גם הגזלן הוא גר, ומת הגזלן ואח"כ מת הגר הנגזל. ונאמר שרק בזה נותנה לכהנים כי הגזלן לא זכה בו בחייו כי היה הגר הנגזל חי. ואחרי מות ההנגזל קנאו השם ונתנו לכהנים [ונאמר שמה שאמר מלבד איל הכפורים חוזר לכתוב הקודם בלבד, ונתן לאשר אשם לו מלבד חטאת הכפורים. ופסוק ואם אין לאיש גואל בא כמאמר מוסגר] לכן אמר להשיב האשם אליו, שמבואר שמדבר בנגזל לבד, שאליו משיבים את האשם לא בגזלן המשיב.

כד. האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפורים , מה שאמר מלבד איל הכפורים הוא מיותר, שזה מובן שמה שאין שאין לו גואל לא יפטר את הגזלן מהביא אשם. רק שבא להוציא בל נטעה שמה שאמר האשם המושב היינו איל האשם שזה קרוי אשם בסתם בכל מקום. רוצה לומר אם אין גואל, הגם שאין משיב כסף, בכל זאת איל האשם יובא לכהן. לכן הוצרך לומר מלבד איל הכפורים, ונדע שהאשם המושב היינו הכסף. ובגמרא בבא קמא (דף קי) מפרש שהייתי אומר אשם זה איל והמושב זה קרן [רוצה לומר כי על איל לבדו לא יצדק לשון השבה] וכשכתב מלבד איל הכפורים ידעינן שאשם זה קרן והמושב זה חומש. ומה שלא אמר הכסף המושב בא ללמד שהקרן קרוי אשם לענין שאם החזירו בלילה או החזירו חצאין לא יצא, ושאין חולקין גזל הגר כנגד גזל הגר.

כה. לה' לכהן בא ללמד שהיא נתונה לכהנים מן השם. ואיפשיטא איבעיית רבא (דף קי ע”ב) דכהנים בגזל הגר מקבלי מתנות הן, ואין צריך להפריש ממנו מעשר.

כו. מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו זה מיותר לגמרי וכי יש שם עוד איל שאינו מכפר שצריך לציין את האיל המכפר. וכבר כללתי באיה”ש ( כלל קלד ) שאם הוסיף כנוי המיחד אשר על כורחך יוסיף הודעה חדשה על הנזכר תחלה. מזה מוכרח שמלת אשר אינו מוסב על איל הכפורים רק על שם הכהן. ורוצה לומר האשם המושב לכהן אשר יכפר בו עליו היינו לכהני המשמר שהם המכפרים. ומה שאמר הרי שגזל כהן מובא בבבא קמא (דף ק”ט) ועיין בספרא ( בחוקותי ק ) ערכין (דף כה ע"ב) ובספרא ( ויקרא שנו ).

כז. מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו , כבר בארתי שמה שאמר אשר יכפר בו מוסב על שם הכהן, הכהן אשר יכפר. אולם כבר שמתי חק (איילת השחר כלל קט ) שמלת אשר [הנקרא כנוי המצרף] צריך שיכתב תמיד סמוך אל השם שהוא מצורף עמו בלי הפסק. וכל מקום שיוצא מן הכלל דרשוהו חז”ל. ואם כן היה ראוי לכתוב לה' לכהן אשר יכפר עליו מלבד איל הכפורים. מזה הוציאו חז”ל שבצד אחד מה שאמר אשר יכפר בו מצורף גם אל איל הכפורים. ורוצה לומר שלא יביא איל הכפורים רק אם יכפר בו עליו, לא אם מת שאינו מכפר היורשים פטורים.

והנה בבבא קמא (דף קי ע"ב) אמר אביי על מה דתנא במתניתין שאם נתן הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשים יכולים להוציא מידם, שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה. ש"מ כסף שכפר מחצה דאי לא מכפר הא מהדר ליורשים, מאי טעמא אדעתא דהכי לא יהיב ליה. ורבי עקיבא סבר תחלה שהכסף אינו מכפר והיה סברא לומר שגם אם נתן לאנשי משמר צריכים להחזיר ליורשים. וכשבא מזפרונא למד שהכסף מכפר מחצה ואם נתן לאנשי משמר אין מוציאין מידם, כי על הכסף קרינן אשר יכפר עליו לבד מן האשם פטור דלא קרינן אשר יכפר עליו שכפרה לו נפשו.

כח. מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו , כבר בארתי זאת ( ויקרא שנז ) על פי כללי הלשון שאם יש פעל עתיד בדבר הטפל הנרמז על ידי מלת מלבד, אז יעשה הדבר הטפל אחר הדבר העקרי, עיין שם שפרשתי בזה דברי הגמ' בבבא קמא (דף קיא) ודברי הספרי מבוארים שם במשנה (דף קי), והלמוד הוא ממה שאמר אשר יכפר בלשון עתיד מבואר שצריך להקדים הכסף להאשם.



קיצור דרך: mlbim-bm-05-08