התורה והמצוה על במדבר ה טו
<< | התורה והמצוה על במדבר • פרק ה' • פסוק ט"ו | >>
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כז • כח • כט • ל • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קׇרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה טו:
מו. והביא האיש את אשתו מבואר אצלנו שאין מדרך הלשון להחזיר שם הנושא בכל פעם והיה לו לומר והביא את אשתו, ופי' חז"ל שבא ללמד שלא יביא על ידי שליח רק יביאנה בעצמו. כמו שדריש במכלתא ( משפטים לג ) מה שאמר ורצע אדוניו את אזנו, למעט שליח.
ודעת התנא קמא שמוסרים לו שני תלמידי חכמים משום יחוד, ודעת ר' יוסי שאין צריך משום קל וחומר, וכל זה מובא בסוטה (דף ז') ושם אמר ר' יהודה שהתורה הקפידה שיביאנה הוא ואין צריך לשמירה.
מז. והביא את קרבנה עליה מלת עליה [שפירושו בשבילה כמה שאמר הראב“ע] מיותר, דהא ידעינן שהוא בשבילה דהא היא בעלת הקרבן שמניפה אותו, ועל כן פירשו חז"ל שפי' עליה פי' המוטל עליה. וללמד שכל קרבן המוטל עליה הוא מחויב להביאו ומרבה כל קרבן שעליה.
וכמו שהבאנו דוגמא לזה ( ויקרא שלט ) עי“ש.
ודעת ר' יהודה שמחויב בכולן ודעת חכמים שרק דוגמת קרבן סוטה שמכשירה לו. לא קרבן שאינו נוגע לו. והרמב“ם (פ"ז מהלכות שגגות ה"ו) פסק כר' יהודה, ועי' מה שאמר בז"א. ובק"ע פט"ו דיבמות ה"ג, ועיין מה שאמרתי בזה בהתו"ה ( מצורע עג ).
מח. עשירית האיפה קמח שעורים וכו' מנחת חוטא שהיה אסור גם כן לתת עליה שמן ולבונה כמו שאמרו שם, הטעם כי חטאת היא, היתה באה מסלת חטים. ובמנחה זו הוסיף שיהיה קמח לא סלת ושעורים לא חטים. ובאר הטעם שמה שבאה קמה שעורים מפני שמנחת קנאות הוא, שמעלה קנאה וחמה. וכמה שאמר הרמב“ן שטעם השעורים שתהיה סערת חמה יצאה סער מתחולל על ראש רשעים יחול. ולזה בא קמח גרוע לא סלת מהודר.
ועל מה שאמר לא יצוק עליו שמן מפרש מנחת זכרון מזכרת עון ובזה דומה כמנחת חוטא שלא יתן שמן ולבונה. ור' גמליאל אמר שהוא יש לומר טעם יותר מרווח על מה שבא שעורים שהוא מאכל בהמה, כי עשתה מעשה בהמה. ומובא בסוטה (דף טו).
ומה שאמר עשירית האיפה וכו' מפורש בהתו“ה ( ויקרא שלט ).
מט. לא יצוק עליו שמן ולא יתן וכו', ממה שחלקם מבואר שובר על שניהם, ושחייב על כל אחד בלאו בפני עצמוע כמה שאמר במנחות (דף נט ע"ב). הגם שלענין פסול יש הבדל ביניהם שבשמן פסול ולבונה כשרה מפני שיכול לחזור וללקטה, וכמו שלמד בספרא ( ויקרא שמא ) לענין שיהיה עובר אין חילוק דכתיב לא ישים וכו' משמע שתיכף בנתינתן עובר בלאו.
נ. כי מנחת קנאות הוא מנחת זכרון וכו' היה לו לומר מנחת קנאת הוא, כמה שאמר ועבר עליו רוח קנאה, דהא די בקנוי פעם אחת. רק שבא לתת טעם לדבר למה באה קמח שעורים מפני שהשעורים מצינים סער מתחולל, כמו שאמר הרמב"ן, והוא לעורר כמה קנאות קנאה לבעל על אשתו וזה קנאה למטה. וקנאה לבועל והוא קנאה למעלה להענישו וע"כ אמר הוא בלשון זכר על הקמח שעורים.
ועל מה שלא ישים שמן ולבונה, באר הטעם שהיא מנחה מזכרת עון ודינו כמנחת חוטא שלא ישים בה שמן ולבונה. והיה לו לומר מנחת מזכרת עון. ודעת ר' טרפון שהוא כלל ופרט, ומנחת זכרון כולל כל זכרונות ורובם לזכות לכן אמר שמנחה זאת מזכרת רק עון לא זכות. וכן דעת ר' ישמעאל שהוא סבירא ליה שכל התורה נדרשת בכלל ופרט, רק שסבירא ליה מצד הסברא שאם יש לה זכות תולה לה י"ב חדש, שכן דרך דינו של הקב"ה להאריך אף כשיש זכות המגן. ור' עקיבא לשטתו שדורש כל התורה בריבוי ומיעוט כמה שאמר בשבועות (דף כ') והמיעוט אינו ממעט הכל רק קצת לכן סבירא ליה שמנחת זכרון כולל הכל. שאם טהורה היא מזכיר זכות זה לזכות.
וגם בזה ר' עקיבא ור' ישמעאל לשטתם שלדעת ר' עקיבא (בספרי לקמן נשא עה) אם היתה עקרה נפקדת שזה נס היוצא מדרך הטבע שבא על ידי מנחת זכרון כמו שפועל בדרך נס על צד החוב כו' פועל בדרך נס על צד הזכות. ורבי ישמעאל לשטתו שהעקרה אינה נפקדת רק אם יולרת בצער יולדת בריוח שזה אינו נס רק קרוב לטבע, ולא נעשה על ידי המנחה שבא רק להזכיר עון. ומה שזכות תולה לה אינו על ידי המנחה רק מדרך דינו של הקב“ה.
ומאמר זה שפליגי כמה הזכות תולה לה מובא בסוטה (דף כ"א ע"ב) ושם גריס שלשה חדשים כדי הכרת העובר וכן הגיה הגר“א כאן. ומה שאמר ר' שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים וכו' רבי אומר מובא במשנה (דף כב ע"ב).
<< · התורה והמצוה על במדבר · ה · טו · >>
קיצור דרך: mlbim-bm-05-15