התורה והמצוה על במדבר ה יח


פירוש מלבי"ם על ספרי על במדבר ה יח:

נה. והעמיד הכהן את האשה לפני ה' היינו גם כן בשער ניקנור רק שהוציאה משם לסבב את הר הבית ליגעה כדי שתודה.

נו. ופרע את ראש האשה , פעל פרע בא על גידול השער, גדל פרע שער ראשו, ופרע לא ישלחו, ובא על גילוי שער הראשו ופרע את ראש האשה, ויען שהוא נוול לבנות ישראל בא פעל פרע לכל גילוי שהוא נוול. כמו כי פרעה אהרן, פירש רש"י מענין גילוי. ובספרא מצורע ( מצורע קנג) וראשו יהיה פרוע לגדל פרע דברי ר' אליעזר, ורבי עקיבא פי' מגולה. ובספרא שמיני (שמיני כט) ראשיכם אל תפרעו אל תגדלו פרע יכול אל תפרעו מן הכובע, ולמד מן יחזקאל ופרע לא ישלחו. ור' ישמעאל מפרש מענין גלוי שיגלה שער ראשה. וזהו שאמרו כדי לקים בה מצות פריעה, רוצה לומר שאין צריך לסתור שער ראשה שדי בגילוי ראשה לבד [ומה שאמר כהן נפנה לאחוריה שממה שנאמר והעמיד את האשה לפני ה', משמע שהכהן אינו לפני ה' רק עומד מאחוריה [כמה שאמר ויקרא לו ויקרא מ"ג ובכמה מקומות] שכל מקום שיספר המקום שבו תעשה הפעולה לא יציין מקום הפועל רק מקום הפעולה עיי”ש.]

והנה מה שאמר ראש האשה הוא נגד חוקי הלשון שאין להחזיר את השם בכל פעם שכבר אמר והעמיד את האשה והיה לו לומר ופרע ראשה (כמה שאמרתי באילת השחר פרק ט”ו) ודייק ר' ישמעאל שבא להורות שפריעה זו היא מתנגדת נגד מה שהיא אישה. שהאשה אין לך לגלות ראשה, והביא זכר לדבר ממה שנאמר ותקח תמר אפר על ראשה. ונראה שמפרש אפר כובע הראש וצעיף כמו ויתחפש באפר על עיניו (מלכים א' כ). שהבתולות הולכות בגילוי ראש (כמו שאמר בא”ע כ"א ומג”א סי' ע”ה). ואחר שאנס אותה כסתה ראשה. ובכל זאת הוא רק זכר לדבר, כי יש לפרש אפר ממש כפי' המפרשים.

ובמשנה בסוטה [דף ז] שסותר את שערה וקורע את בגדיה, ובגמ' תנו רבנן ופרע את ראש האשה, אין לי אלא ראשה גופה מנין תלמוד לומר האשה, אם כן מה תלומד לומר ופרע את ראש, מלמד שהכהן סותר את שערה. מפרש פרע שעוסק בשערה לסתרם, כמה שאמרו שיוצאה בהינומא וראשה פרוע (כתובות טו), שהוא סתירת השערות שבזה נכלל העסק בהפרע שהם השערות וסתירתם. שפעל פרע כולל גם סתירת הדבר והריסתו, בפרוע פרעות בישראל (שופטים ה) כי הפריע ביהודה (דברי הימים ב' כ"ח). שקליעת השערות נדמה כבנין כמו שאמרו בברכות ס"א ובכמה מקומות. ויבן ה' אלהים את הצלע, שקלעה הקב”ה לחוה, שקורין לקליעתא בניתא. והפריעה היא סתירת השערות.

ובזה מפרשים מה שהזכיר שם האשה. שבא ללמד שלא נפרש שפרע על גילוי השער לבד רק על סתירת השערות שזה מיוחד רק באשה ששערותיה קלועות לא באיש. מה שאין כן גילוי השער נוהגת בכל ראש לא בראש אשה לבד. ומזה הוציא שהגלוי לבד אינו דוקא בראשה לבד כי מגלה גם גופה. וחוץ מזה מוסיף בראשה שפורע מה שהוא מיוחד באשה לבד שהיא סתירת השערות. ור"י סבירא ליה שפעל פרע כולל גם הנוול, שגידול השער וגלויה היה לנול [שעל כן אסרו פריעת ראש במקדש והצריכוהו במצורע]. ואם כן אם שערה נאה, לא היה מגלהו שזה לא נכלל בצוי ופרע את ראש. וריב"ב סובר, שאין לנולה ופריעת ראשה היה שלא בפני העם. ואף אם שערה נאה, כי אין הכוונה לנוולה, רק לקיים מצות התורה וחכמים חולקים עליו בזה.

ומה שאמר אחד האנשים ואחד הנשים במשנה [דף ז'] כל שרוצה לראות יראה וכל הנשים מותרות לראותה ומפרש רבא [שם דף ח'] נשים חייבות לראותה שנאמר ונוסרו כל הנשים. רצונו לומר שצריך להנקד נשים מותרות רצונו לומר חייבות.

נז. ונתן על כפיה את מנחת אזכרתה מפרש בסוטה (דף יד) דסבר משקה ואחר כך מקריב מנחתה. ואם כן היו על כפיה גם אחר השקאה שכבר נמחקה מגלה. ואי אפשר לומר שהיה ליגעה כדי שלא ימחק השם כמו שפרש"י בחומש, רק כדי שתודה ולא תשתה, ועל זה אמר קל וחומר וכו'. ותחלה אמר מנחת קנאות מנחת זכרון כי עיקר הבאת הבעל הוא מחמת הקנאה, ופה הקדים זכרון לקנאות כי הכהן מכוין יותר שיהיה זכרון לטובה ולזכות.

נח. וביד הכהן יהיו מי המרים , רוצה לומר כשהם ביד הכהן יתן לתוכם דבר מר, כמה שאמר בסוטה (דף כ). ופי' מי של דברים המרים. ולפי' השני בא סמוך במקום מוכרח כמו בני שלשים, ר”ל מים המרים, וקראם כן על שם סופם.



קיצור דרך: mlbim-bm-05-18