תרגום

זכויות השבויה

נאמר בסוף הפרשה שמתארת את הדין של השבויה יפת-התואר, (דברים כא יד): "וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף, לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ".

אחת המשמעויות של הביטוי "תחת אשר" היא - עונש . לפי זה, ייתכן שהאיסור למכור את השבויה הוא עונש לשוֹבֶה, על כך שלא התגבר על יצרו, ושכב עם השבויה בניגוד לרצונה (בין אם הוא שכב עמה מייד או רק לאחר חודש - ראו בהמשך).

המצב הרגיל בעולם העתיק הוא, שכאשר לוקחים שבויות - מותר למכור אותן לשפחות. אבל במקרה הזה, מכיוון שהשובה כבר עינה את השבויה בצורה מוגזמת, מעבר למקובל, בכך ששכב איתה - הוא נענש בכך שאסור לו למכור אותה לשפחה, אלא הוא חייב לשחרר אותה. מעמדו של השובה יורד בדרגה אחת - מדרגה של מנצח במלחמה, לדרגה של איש פשוט ללא זכויות-יתר.

פירוש זה מתאים לפסוק הדומה, שמדבר על עונשו של האיש שאונס נערה בתולה פנויה, (דברים כב כט): "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו": כאן, המצב הרגיל הוא, שמי שלוקח אישה - צריך לדאוג אותה ולפרנס אותה, אך הוא יכול לשלח אותה מתי שהוא רוצה; אך, מכיוון שהאנס הזה רצה לנצל את גופה של האישה וליהנות ממנה מבלי לדאוג לה ולפרנס אותה, עונשו יהיה שהוא יצטרך לדאוג לה ולפרנס אותה כל ימיו. מעמדו של האנס יורד בדרגה אחת - מדרגה של איש רגיל בן-חורין, לדרגה של חצי-עבד, שמשועבד כל ימיו לפרנסתה של הנאנסת, ללא אפשרות לגירושין.

האם מותר לשובה לבעול את השבויה פעם אחת לפני חודש האבל?

חז"ל נחלקו בשאלה אם מותר לשובה לבעול את השבויה פעם אחת לפני שהיא מתחילה להתאבל, כפי שכתב רמב"ן: " "ועל דרך הפשט יראה שאסור לבעול אותה עד שיעשה כל התורה הזאת, וזה טעם ואחר כן תבוא אליה ובעלתה. ומה שאמר וחשקת בה ולקחת לך לאשה - שיקחנה להיות לו לאשה אחר המעשים האלה אשר יצוה, וכן ואקח אותה לי לאשה (בראשית יב יט). אבל בגמרא במסכת קידושין (כא ב) אמרו שהוא מותר לבוא עליה ביאה ראשונה, וזהו ולקחת לך לאשה, ודרשו (שם כב א) והבאתה אל תוך ביתך מלמד שלא ילחצנה במלחמה, יחברו אותה למעלה ולקחת לך לאשה כשתביאנה אל תוך ביתך. והנה הוא שובה אותה במלחמה, ומביאה אל ביתו ואל עירו ובועל אותה לשבור את לבו הזונה, ואחרי הביאה הראשונה תאסר עליו עד שיעשה לה את כל התורה הזאת, וזה דרך הגמרא במקומות רבים: אבל ראיתי בירושלמי במסכת סנהדרין (עי' ירושלמי מכות ב ו), רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן, תרין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן, אתם אומרים בשם רב יפת תואר לא הותרה אלא בעילה ראשונה בלבד, ואני אומר: לא בעילה ראשונה ולא שנייה אלא לאחר כל המעשים הללו, ואחר כן תבוא אליה ובעלתה, אחר כל המעשים האלו. וזהו משמעותו של מקרא" ."

הביטוי תחת אשר בא תמיד לפני פעולה שכבר קרתה, כלומר - השוֹבֶה כבר עִנָּה את השבוּיה; ויש שחשבו ללמוד מכאן, שמותר לשובה לענות ולאנוס את השבויה פעם אחת עוד לפני שהיא מתחילה להתאבל. אולם, נראה לי שאי אפשר להסיק מסקנות בנושא זה, משתי סיבות:

• משמעות הפועל "עינה" היא כללית יותר - לא דווקא אונס: עצם הלקיחה בכוח של השבויה, כאשר היא יודעת שהמטרה היא שתהפוך לאשתו של השובה, יש בה כאב והשפלה, ולכן היא נקראת עינוי גם ללא הבעילה.
• גם אם נאמר שבמקרה זה עינה = אנס, לא בטוח שהכוונה לבעילה שלפני החודש, ייתכן שהכוונה לבעילה שלאחר החודש, וכוונת הכתוב היא "אם, לאחר שהיא תתאבל במשך חודש שלם, תבוא אליה ובעלתה, ואחר-כך לא תרצה בה יותר - אסור לך להפוך אותה בחזרה לשפחה, אלא אתה חייב לשחרר אותה ולתת לה להיות אישה חופשיה".