קטגוריה:דברים כא יד
נוסח המקרא
והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת אשר עניתה
וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.
וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ׃
וְ/הָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗/הּ וְ/שִׁלַּחְתָּ/הּ֙ לְ/נַפְשָׁ֔/הּ וּ/מָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖/נָּה בַּ/כָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔/הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽ/הּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וִיהֵי אִם לָא תִתְרְעֵי בַהּ וְתִפְטְרִנַּהּ לְנַפְשַׁהּ וְזַבָּנָא לָא תְזַבְּנִנַּהּ בְּכַסְפָּא לָא תִתַּגַר בַּהּ חֲלָף דְּעַנִּיתַהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וִיהֵי אִין לָא תִתְרְעֵי בָּהּ וְתִפְטְרִינָהּ לְבִלְחוֹדָהּ בְּגִיטָא וְזַבָּנָא לָא תְזַבְּנִינָהּ בְּכַסְפָּא לָא תִתְגָר בָּהּ בָּתַר דְּשַׁמַּשְׁתָּ עִמָּהּ: |
ירושלמי (קטעים): | אִין לָא אִתְרְעֵי אַתְּ בָּהּ וְתִשְׁלַח יָתָהּ בִּרְשׁוּת נַפְשָׁהּ וּמְזַבְּנָא לָא תַזְבִּין יָתָהּ בִּכְסַף לָא תִתְגַר בָּהּ דִּי יְהִיבַת רְשׁוּתָךְ עֲלָהּ: |
רש"י
"לא תתעמר בה" - לא תשתמש בה בל' פרסי קורין לעבדות ושימוש עימראה מיסודו של ר"מ הדרשן למדתי כן
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ – לֹא תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ (שם). בִּלְשׁוֹן פַּרְסִי קוֹרִין לְעַבְדוּת וְשִׁמּוּשׁ – עֲמַארָא. מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לָמַדְתִּי כֵּן.
רשב"ם
אשר עניתה: ביאת נישואין לפי הפשט:
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
והיה אם לא חפצת בה . הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה.
ושלחתה לנפשה . ולא לבית אלהיה.
ושלחתה . בגט, כדברי רבי יונתן. ואם היתה חולה, ימתין לה עד שתבריא. קל וחומר לבנות ישראל, שהם קדושות וטהורות.
טו.
( ומכור ) לא תמכרנה בכסף . אין לי אלא שלא ימכר בכסף. מנין שלא יתננה במתנה, ושלא יעשה בה טובה? תלמוד לומר ומכור לא תמכרנה ( בכסף ).
טז.
לא תתעמר בה . לא תשתמש בה. דבר אחר לא תתעמר בה (כדברי ר' יונתן. ד"א,) הרי זו אזהרה (לב"ד) [לבד].
תחת אשר עניתה . אפילו לאחר מעשה יחידי.
מלבי"ם - התורה והמצוה
יד.
והיה . מלת "והיה" הנוסף, מציין שקרוב שיהיה כן, והוא דבר רגיל להיות, וזה שאמר "הכתוב מבשרך".
ומ"ש " ושלחתה, היינו בגט", שכל "שלוח" הנאמר באשה או בעבד, הוא ע"י שטר שנותן בידה, לראיה שיצאה מרשותו, וכמ"ש מכילתא משפטים צה .
ול' "שלוח", משמע שיוכל להשתלח, לא החולה שאינו יכול ללכת בעצמו. וכמ"ש בספרי נשא ז , על " מזכר עד נקבה תשלחו , אין לי אלא שיכול להשתלח". ומזה הוציא, שאם היא חולה צריך לרפאותה.
והיה צ"ל "ושלחתה למקומה" או "לארצה" או "ושלחתה" סתם, ואמר " ושלחתה לנפשה "! ר"ל שלא תחזור אל בית אבותיה, ששם עובדים עכו"ם, כמ"ש הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה ; כי היא ישראלית גמורה.
טו.
ומכר לא תמכרנה בכסף . כפל המקור לפני הפעל הבא בשלילה, מורה שלא יעשה שום דבר מן הפעל.
ושם "מכר" במובנו המדויק הוא מכירה בכסף, ובמובן הרחב, כולל שמוסר הדבר לרשות אחר. כמו ביד אשה ימכור ה' את סיסרא , וימכרם ביד כושן רשעתים . ונמצא גם על השנוי, ושדה מגרש עריהם לא ימכר, שלא ישנה; עמ"ש בהר סט . ו"מכר" שבא על המסירה לרשות אחר, משתתף עם כי נכר אותו א-להים בידי .
ואם היה אומר "ולא תמכרנה בכסף", הייתי אומר שמתנה מותר. לכן אמר " ומכור לא תמכרנה ", שזה מורה שר"ל שום מכירה ומסירה, אף שלא ע"י כסף.
ואמר " ומכר ", ר"ל מה שתרצה למסור אותה לאחר, אני מצוך שלא תמכרנה אף בכסף; וכ"ש שלא בכסף, שאין לך הנאה מזה. וכמו שכתבתי זה ב אילת השחר מ .
טז.
לא תתעמר בה . פי' רש"י בלשון פרסי קורין לעבדות ושמוש "עימראה". והרמב"ן הביא מירושלמי פרק ר"ע ופרק כל הצלמים, "תמן צוחין לפעלא טבא "עמירא" ". והביא עוד מהתרגום ארמי מגלת שושן, שבא שם לשון "עמירה" על עבדים ומשרתים.
ואמר כי יגנוב איש נפש והתעמר בו ומכרו , אמרו חז"ל, שצריך שישתמש בו; ור"ל שהשתמש בו ואח"כ מכרו. ופה אומר שלא ימכרנה, ומוסיף לאו אחר שגם לא תתעמר בה. וצ"ל כגירסת הגר"א " לא תתעמר בה, ה"ז אזהרה" והשאר נמחק.
והוא גריס "ה"ז אזהרה לכל דבר הפרשה", ואני הגהתי מלת "לבד" תחת מלת "לב"ד". ר"ל שהוא אזהרה בפ"ע על השמוש.
והוסיף תחת אשר עניתה, לומר שאיסור המכירה והעימור מתחיל תיכף אחר העינוי, שבעל אותה בפעם ראשון. לבל נאמר שלא הוזהר ע"ז, רק אחר שבא עליה פעם שני.
ויש לקיים גם גירסת הספרים שגורס " לא תתעמר בה, כדברי ר' יונתן", ר"ל שר' יונתן אמר ( תצא יד ) " ושלחתה לנפשה, ושלחתה בגט". וא"כ לדידיה מ"ש אם לא חפצת בה, הוא אחר שבא עליה ביאה שניה, שאז צריכה גט כי נעשית כאשתו. ולבל נטעה שגם מ"ש לא תתעמר בה , מדבר אחר ביאה שניה, אבל אחר ביאה ראשונה, שעדיין היא אשתו, וא"צ גט - יכול למכרה ולהתעמר בה; ע"ז הוסיף תחת אשר עניתה , שאפי' לאחר מעשה יחידי, דהיינו אחר ביאה ראשונה, מוזהר שלא יתעמר בה. וז"ש "ה"ז אזהרה לבד, תחת אשר עניתה ".
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
סמך אשר עניתה 'לכי תהיין. לומר לך שלא יענה אותה בהויות של ביאה:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים כא יד.
זכויות השבויה
(דברים כא יד): "וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ - וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף; לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ".
הפסוק מדבר על חייל הפוגש בשבי אישה נכריה, מתאהב בה ורוצה לקחת אותה לאישה. לפי התורה, הוא צריך לאפשר לה להתאבל לפחות חודש, ורק לאחר מכן - אם עדיין ירצה בה - יקח אותה לאישה. אבל אם אחרי חודש הוא מתחרט ואינו רוצה אותה, הוא חייב לשחרר אותה לחופשי - אוסר לו למכור אותה כשפחה, ואסור לו גם להתעמר בה (להשתמש בה כשפחה בעצמו).
תחת אשר עיניתה
תחת אשר הוא ביטוי המציין עונש . לפי זה, האיסור למכור את השבויה הוא עונש לשוֹבֶה: הוא עינה את השבויה, ולכן עליו לשחרר אותה.
המצב הרגיל בעולם העתיק הוא, שכאשר לוקחים שבויות - מותר למכור אותן לשפחות. אבל במקרה הזה, מכיוון שהשובה כבר עינה את השבויה בצורה מוגזמת, מעבר למקובל, בכך ששכב איתה - הוא נענש בכך שאסור לו למכור אותה לשפחה, אלא הוא חייב לשחרר אותה. מעמדו של השובה יורד בדרגה אחת - מדרגה של מנצח במלחמה, לדרגה של איש פשוט ללא זכויות-יתר.
ביטוי דומה נמצא בפסוק המדבר על עונשו של האיש שאונס נערה בתולה פנויה, (דברים כב כט): "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ, לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו": כאן, המצב הרגיל הוא, שמי שלוקח אישה - צריך לדאוג אותה ולפרנס אותה, אך הוא יכול לשלח אותה מתי שהוא רוצה; אך האנס הזה רצה לנצל את גופה של האישה וליהנות ממנה מבלי לדאוג לה ולפרנס אותה, עונשו יהיה שהוא יצטרך לדאוג לה ולפרנס אותה כל ימיו. מעמדו של האנס יורד בדרגה אחת - מדרגה של איש רגיל בן-חורין, לדרגה של חצי-עבד, המשועבד כל ימיו לפרנסתה של הנאנסת, ללא אפשרות לגירושין.
האם מותר לשובה לבעול את השבויה פעם אחת לפני חודש האבל?
חז"ל נחלקו בשאלה אם מותר לשובה לבעול את השבויה פעם אחת לפני שהיא מתחילה להתאבל, כפי שכתב רמב"ן: " "ועל דרך הפשט יראה שאסור לבעול אותה עד שיעשה כל התורה הזאת, וזה טעם ואחר כן תבוא אליה ובעלתה. ומה שאמר וחשקת בה ולקחת לך לאשה - שיקחנה להיות לו לאשה אחר המעשים האלה אשר יצוה, וכן ואקח אותה לי לאשה (בראשית יב יט). אבל בגמרא במסכת קידושין (כא ב) אמרו שהוא מותר לבוא עליה ביאה ראשונה, וזהו ולקחת לך לאשה, ודרשו (שם כב א) והבאתה אל תוך ביתך מלמד שלא ילחצנה במלחמה, יחברו אותה למעלה ולקחת לך לאשה כשתביאנה אל תוך ביתך. והנה הוא שובה אותה במלחמה, ומביאה אל ביתו ואל עירו ובועל אותה לשבור את לבו הזונה, ואחרי הביאה הראשונה תאסר עליו עד שיעשה לה את כל התורה הזאת, וזה דרך הגמרא במקומות רבים."
"אבל ראיתי בירושלמי במסכת סנהדרין (עי' ירושלמי מכות ב ו) , רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן, תרין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן, אתם אומרים בשם רב יפת תואר לא הותרה אלא בעילה ראשונה בלבד, ואני אומר: לא בעילה ראשונה ולא שנייה אלא לאחר כל המעשים הללו, ואחר כן תבוא אליה ובעלתה, אחר כל המעשים האלו. וזהו משמעותו של מקרא" ." (רמב"ן) .
הביטוי תחת אשר בא תמיד לפני פעולה שכבר קרתה, כלומר - השוֹבֶה כבר עִנָּה את השבוּיה; ויש שחשבו ללמוד מכאן, שמותר לשובה לענות ולאנוס את השבויה פעם אחת עוד לפני שהיא מתחילה להתאבל. אולם לענ"ד מסקנה זו אינה נכונה:
- משמעות הפועל עינה היא כללית יותר - לא דווקא אונס: עצם הלקיחה בכוח של השבויה, כאשר היא יודעת שהמטרה היא שתהפוך לאשתו של השובה, יש בה כאב והשפלה, ולכן היא נקראת עינוי גם ללא הבעילה.
- גם אם נאמר שבמקרה זה עינה = אנס, לא בטוח שהכוונה לבעילה שלפני החודש, ייתכן שהכוונה לבעילה שלאחר החודש, וכוונת הכתוב היא "אם, לאחר שהיא תתאבל במשך חודש שלם, תבוא אליה ובעלתה, ואחר-כך לא תרצה בה יותר - אסור לך להפוך אותה בחזרה לשפחה, אלא אתה חייב לשחרר אותה ולתת לה להיות אישה חופשיה".
- בכל מקרה אין כאן היתר לענות את השבויה, אלא הכתוב מדבר אל חייל שכבר עינה את השבויה (גם באיסור), ומתאר את חובותיו. כמו שהפסוק המדבר על אונס דברים כב כט, למעלה) אינו מתיר לאנוס, אלא רק מתאר את חובותיו של אדם שאנס באיסור.
תגובות
יש לציין את ההקבלה "לא יוכל למכרה בבגדו בה" הבגידה בהקבלה לעינוי גם שם כנראה האדון בא עליה לפני שהחליט שאינו חפץ בה ורוצה למכרה וזה הבגידה שנהג בה עניין אישות (פילגשות)...
- -- ישראל ב, 2019-06-19 19:48:49
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-06-02.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ה
- העבדת שבויה (3 דפים)
מ
- מכירת שבויה (3 דפים)
דפים בקטגוריה "דברים כא יד"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.