מ"ג דברים כא יג
<< · מ"ג דברים כא · יג · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָ֥כְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
תרגום
| אונקלוס: | וְתַעְדֵּי יָת כְּסוּת שִׁבְיַהּ מִנַּהּ וְתִתֵּיב בְּבֵיתָךְ וְתִבְכֵּי יָת אֲבוּהָא וְיָת אִמַּהּ יְרַח יוֹמִין וּבָתַר כֵּן תֵּיעוֹל לְוָתַהּ וְתִבְעֲלִנַּהּ וּתְהֵי לָךְ לְאִתּוּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּתְשַׁנֵי יַת כְּסוּת שִׁבְיָיתָהּ מִינָהּ וְתִטְבְּלִינָהּ וּתְגַיְירִינָהּ בְּבֵיתָךְ וְתִבְכֵּי עַל טַעֲוַות בֵּית אַבָּהּ וְאִמָּהּ וְתִשְׁהֵי תְּלַת יַרְחִין דִּי תֵדַע אִין הִיא מְעַבְּרָא וּמִן בָּתַר כְּדֵין תֵּיעוּל לְוָותָהּ וְתַפְרִין יָתָהּ וְתֶהֱוֵי לָךְ לְאִנְתּוּ: |
רש"י (כל הפרק)
"והסירה את שמלת שביה" - לפי שהם נאים שהנכרים בנותיהם מתקשטות במלחמה בשביל להזנות אחרים עמהם
"וישבה בביתך" - (יבמות מח ספרי) בבית שמשתמש בו נכנס ונתקל בה יוצא ונתקל בה רואה בבכייתה רואה בנוולה כדי שתתגנה עליו
"ובכתה את אביה" - (ספרי) כל כך למה כדי שתהא בת ישראל שמחה וזו עצבה בת ישראל מתקשטת וזו מתנוולת
רמב"ן (כל הפרק)
"ואחר כן תבוא אליה ובעלתה" - אמרו בספרי (תצא יג) אין לך בה אלא מצות בעילה נתכוונו לומר שאין קדושי כסף ושטר תופסין בה וגם הבעילה לא לשם קדושין שדינה עדיין כעובדת כוכבים שאין קדושין תופסין בה אלא שיתיר לו הכתוב בעילתה ומפני שאמר והיתה לך לאשה יורה שהיא אשתו גמורה ואם זנתה תחתיו תדון כאשת איש וכך אמרו בגמרא במסכת קידושין (כב) ולקחת לך לאשה ליקוחין יש לך בה כלומר אחר המעשים הללו ובספרי (שם) והיתה לך לאשה כענין שנאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע א"כ היא אשתו לגמרי כי התורה הקנתה אותה לו ועל דרך הפשט יראה שאסור לבעול אותה עד שיעשה כל התורה הזאת וזה טעם ואחר כן תבוא אליה ובעלתה ומה שאמר וחשקת בה ולקחת לך לאשה שיקחנה להיות לו לאשה אחר המעשים האלה אשר יצוה וכן ואקח אותה לי לאשה (בראשית יב יט) אבל בגמרא במסכת קידושין (כא) אמרו שהוא מותר לבוא עליה ביאה ראשונה וזהו ולקחת לך לאשה ודרשו (שם כב) והבאתה אל תוך ביתך מלמד שלא ילחצנה במלחמה יחברו אותה למעלה ולקחת לך לאשה כשתביאנה אל תוך ביתך והנה הוא שובה אותה במלחמה ומביאה אל ביתו ואל עירו ובועל אותה לשבור את לבו הזונה ואחרי הביאה הראשונה תאסר עליו עד שיעשה לה את כל התורה הזאת וזה דרך הגמרא במקומות רבים אבל ראיתי בירושלמי במסכת סנהדרין (עי' ירושלמי מכות ב ו) רבי יוחנן שלח לרבנין דתמן תרין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן אתם אומרים בשם רב יפת תואר לא הותרה אלא בעילה ראשונה בלבד ואני אומר לא בעילה ראשונה ולא שנייה אלא לאחר כל המעשים הללו ואחר כן תבוא אליה ובעלתה אחר כל המעשים האלו וזהו משמעותו של מקרא
אור החיים (כל הפרק)
ראו פירוש אור החיים על פסוק י"א
ח.
והסירה את שמלת שביה מעליה . מלמד שמעביר ממנה בגדים נאים, ומלבישה בגדי אלמנות. שהכנענים, בנותיהם היו מתקשטות במלחמה, בשביל להזנות אחרים עמהם.
ט.
וישבה בביתך . בבית שמשתמש בו. נתקל בה ונכנס, נתקל בה ויוצא; רואה (בקרויה) [בקלקולה], ורואה בנוולה.
י.
ובכתה את אביה ואת אמה . (יבמות מח) אביה ואמה ממש, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, אין אביה ואמה, אלא עבודת כוכבים, שנא' (ירמיה ב) אומרים לעץ, אבי אתה .
יא.
ירח ימים . שלשים יום. דבר אחר, (יבמות מח) " ירח " אחד, " ימים " שנים, [" ואחר כן "] הרי ג', כדי (בגדי נויה שהיו עליה וחמדה) תקון הולד. כדברי רבי עקיבא, להבחין בין זרע ראשון לזרע שני.
ר' אליעזר אומר, " ירח ימים " כמשמעו. וכל לכך למה? כדי שתהיה בת ישראל שמחה וזו בוכה, זו מתקשטת וזו מתנוולת.
יב.
[ ואחר כן תבוא אליה ]. הא אם לא עשה בה את כל המעשים האלו, ובא עליה - הרי זה בעילת זנות.
יג.
ואחר כן תבוא אליה ובעלתה . אין לך בה אלא מצות בעילה לבד.
והיתה לך לאשה . כענין שנאמר (שמות כא) שארה כסותה ועונתה, לא יגרע .
מלבי"ם - התורה והמצוה
ח.
והסירה את שמלת שביה . כבר בארתי ( משפטים קפז ) שגדר שם "שמלה", וההבדל בינו ליתר נרדפיו, שמורה על שמלה חשובה ומלבושי שבת ויום טוב. כמו שאמרו חז"ל (רות ג) " ושמת שמלותיך עליך", אלו בגדי שבת. ועל כן אמרו חז"ל, שיעביר ממנה בגדים נאים.
ט.
וישבה בביתך . כבר אמר והבאתה אל תוך ביתך ! ופה הוסיף " בביתך " על צד דיוק, שתשב דוקא בחדר שהוא יושב שם ביחוד, ומשתמש שם. משא"כ מ"ש " אל תוך ביתך " , כולל כל חדרי הבית.
י.
ובכתה את אביה . ר"א מפרש כפשוטו. ור"ע ק"ל (=קיימא ליה) , שבכה הנקשר עם "את", לא נמצא רק בבוכה על המת. ויבכו את אהרן , ויבכו אותו מצרים . והלא יצויר שאביה ואמה חיים! ולכן פי', שר"ל שתבכה על אביה, שהם עדיין עובדי עבודת גלולים, ועי"כ נחשבים אצלה כמתים.
ור' אליעזר לשטתו, דס"ל ביבמות מז, דגר שמל ולא טבל ה"ז גר. וה"ה בגיורת שנכנסה לדת ישראל, אף שלא טבלה, דכן נכנסו נשי ישראל לדת ישראל בלא טבילה. וא"כ אם פי' שבוכה על עכו"ם, כבר היא גיורת, ולמה אסור לבוא עליה תיכף! ור"ע ס"ל דאינה גיורת בלא טבילה, וע"כ אסור לבוא עליה.
אולם בתרגום יונתן מפרש כר"ע, וכתב שיטבילנה תיכף. ועי' בתוס' יבמות מח, שכתבו דרכים אחרים בזה.
יא.
ירח ימים . הב"ש באה"ע יג כתב, שמ"ש שמואל דטעמא דהבחנה (בין זרע ראשון לשני) , מדכתיב להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך, הוא מדרבנן; וקרא אסמכתא. ולדידיה, מ"ש כאן לר"ע שצריך ג' חדשים הוא אסמכתא.
ומדברי הרמב"ם (ה' גירושין י"א והלכות מלכים ח) משמע שלר"ע הוא דאורייתא, ומשמע שבזה פליגי ר"א ור"ע.
וי"ל שר"ע מדייק מ"ש " ואחר כן ", שכבר בארתי ב אילת השחר תקעא , שזה מציין אחר דברים רבים שמוכרחים אל דבר זה. והיינו אחר חדשי הבחנה, שכלים שני ירחים אחר חדש הבכיה.
יב.
ואחר כן תבוא אליה . ר"ל שביאה שניה לא הותר, עד לאחר כל המעשים. וזה כמ"ש הרמב"ן, דביאה ראשונה הותרה תיכף (אחר שהביאה לביתו כנ"ל תצא ז ), שעז"א בקדושין כב שלא ילחצנה (ישכב עמה) במלחמה. אבל ביאה שניה אסורה עד אחר כל המעשים.
ורש"י ותוס' (קדושין כב) האריכו בזה, ודרך זה הוא הקרוב כפי הפשט, וכן פירש הרא"ם והז"א.
יג.
ואחר כן תבוא אליה ובעלתה . היינו שאח"כ תקדש אותה בביאה. לכן כפל " תבוא ובעלתה ", היינו שתעשה לה בעל, ע"י בעילה; וה"ה שיכול לקדשה בכסף ובשטר. וכמ"ש הרמב"ם, "ואז, והיתה לך לאשה , שתתחייב בשאר כסות ועונה".