רשב"ם על דברים כא

<< · רשב"ם על דברים · כא · >>

(ה). ונגשו הכהנים בני לוי וגו' וענו ואמרו וגו' כפר לעמך ישראל:

(ט). תבער הדם וגו': אם נמצא הרוצח אחרי כן ייהרג
כי תעשה מה שישר בעיני ה':

== פרשת כי תצא ==

(יג). והסירה את שמלת שביה: כדי לנוולה:

(יד). לא תתעמר: סחורת אדם המכור נופל בו לשון זה וכן לפנינו והתעמר בו ומכרו:
אשר עניתה: ביאת נישואין לפי הפשט:

(יז). כי את הבכור: אלא:
כי הוא ראשית אונו: כי הוא ראוי לירש ראשית ממונו, כמו מצאתי און לי, וידיו תשבנה אונו:

(יח). מורה: מקנתר מלשון מרה מריתי:
זולל וסובא: כדכתיב אל תהי בסבאי יין בזוללי בשר למו:

(כג). כי קללת אלהים תלוי: כשרואין בני אדם את התלוי רגילין לקלל את הדיינין או קרובים של הרוג או שאר בני אדם לפי שפעמים על עבירה מועטת הוא נהרג כמו מקושש והקב"ה אמר אלהים לא תקלל, לפי שרגילין בני אדם לקללם ולכך לא תלין נבלתו אלא קבר תקברנו ביום ההוא, ועוד טעם אחר בדבר שלא תטמא את אדמתך שאם היה נקבר יטמאו בו נוגע או מאהיל: