קטגוריה:בראשית לא ט
ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן־לִֽי׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת־מִקְנֵ֥ה אֲבִי/כֶ֖ם וַ/יִּתֶּן־לִֽ/י׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְאַפְרֵישׁ יְיָ מִן בְּעִירָא דַּאֲבוּכוֹן וִיהַב לִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְרוֹקַן יְיָ יַת בֵּיתָא דַאֲבוּכוֹן וִיהַב לִי: |
| ירושלמי (קטעים): | וְרוֹקַן מֵימְרָא דַיְיָ: |
אבן עזרא (כל הפרק)
ויצל אלהים — כטעם "וינצלו את מצרים" (שמות יב, לו), ושניהם מגזרת "הצילני נא" (בראשית לב, יב), ואם היא מעט רחוק.
וזה שאמר יעקב לנשיו – גם הוא אמת, שראה זה בחלום, כי השם יעזרהו לחזק הצאן ולהוליד גם בלא מקלות:מלבי"ם (כל הפרק)
(ח - ט) "אם כה יאמר." שלבן היה ממתין תמיד עד שהגיע עת לידת הצאן, ואז החליף את משכרתו פעם לעקודים ופעם לנקודים, ואז הלא כבר היו הצאן כעצמים בבטן המלאה, וה' שנה את צבע הצאן כפי מה שבחר לבן בעת הלידה לתת בשכרו. ועז"א אם כה יאמר בלשון עתיד, אם עתיד לאמר עקודים יהיה שכרך ילדו כל הצאן עקודים, באופן שנראה בעליל "שהציל ה' את מקנה אביכם ויתן לי", כי טרם שגמר אומר ששכר יעקב עקודים היו העקודים ללבן, ואחר שגמר אומר שיהיו עקודים נהפך שיהיו ליעקב, לפ"ז אין לו להתרעם שעשיתי זאת בתחבולות, כי זה נעשה ע"י נס:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ראה יעקב מבקש מנשותיו להצטרף אליו
וַיַּצֵּל אֱלֹהִים
משפט מפתח בדברי יעקב: "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם ויִַּתֶּן לִי" - המסר הוא: 'הצאן הוא צאן אביכן, ואלוהים נתן לי את מקנה אביכם'. יעקב רומז שהצאן שייך ללבן, וכך לבנותיו של לבן יש בעלות על הצאן.
רחל תגיב למשפט ותאמר: "כִּי כָל הָעֹשֶׁר, אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינו לָּנו הּואּ, ולְּבָנֵינו"ּ (ביאור:בראשית לא טז). כלומר רחל רואה ברכוש, שאלוהים הציל, את הנדוניה של הנשים, וילדיהן, ולא רכוש של יעקב.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria