קטגוריה:בראשית כג ה
ויענו בני חת את אברהם לאמר לו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יַּעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵ/אמֹ֥ר לֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲתִיבוּ בְּנֵי חִתָּאָה יָת אַבְרָהָם לְמֵימַר לֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאָתִיבוּ בְּנֵי חִתָּאָה יַת אַבְרָהָם לְמֵימַר לֵיהּ: |
מלבי"ם (כל הפרק)
(ה) "ויענו בני חת שמענו אדוני". מבואר מענין הפרשה כמ"ש הרמב"ן שהיה חק ונמוס לבני חת שלא ליתן אחוזת קבר לגר הבא לגור בארצם, ולא היה אחוזת קבר רק לתושבי הארץ והגדולים שבהם, ולדלת העם וכן לגרים הבאים לגור היה בית הקברות כולל, והיה תקנה ביניהם שלא לתת לגר מארץ אחרת אחוזת קבר, ועפ"ז השיבו לו שלא יוכלו למלאות שאלתו לעבור על נמוסיהם לתת לו אחוזת קבר, וע"כ אמרו שמענו אדוני והבן דברינו, והקדימו לאמר בל תחשוב שמה שלא נמלא שאלתך הוא מפני שכבודך קל בעינינו, לא כן כי נשיא אלהים אתה בתוכנו ורק הנמוס ותקנת המדינה מעכב בידנו, אבל יש לך ברירה, "במבחר קברינו קבר את מתך", אם תרצה לקבור בבית הקברות הכולל תוכל לבחור לך הקבר המובחר הנמצא שם, ואם תרצה לקברה בקבר של יחיד, אז "איש ממנו" גם "את קברו" המיוחד לו "לא יכלה ממך", וזה יעשה אם בעבורך, שעז"א "ממך" או משום כבוד המת, שעז"א "מקבר מתך", אבל על בקשתו לתת לו אחוזת קבר לא הסכימו, ובודאי ספרו לו כי יש תקנה בעיר שלא לתת לאיש זר אחוזת קבר:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כג ה.
וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת
הניקוד בתנ"ך הוא פרשנות - הניקוד הוסף לתנ"ך מאות שנים לאחר שהתנ"ך נכתב ונחתם בתקופת המשנה, על כן, המנקדים הם אינם הפוסקים המוחלטים ביחס לטקסט.
הניקוד במילה "ַּעֲנו"ּ מחייב אותנו להבין שאנשי חת 'ענו' לאברהם ולא גם באותו הזמן 'עינו' אותו. בהמשך המשפט נכתב שבני חת אמרו דבר-מה לאברהם, לכן אין צורך במילה "ַַּעֲנו" שבראש המשפט. ניתן היה לכתוב: 'ויענו בני חת לאברהם' או 'ויאמרו בני חת לאברהם'. כפי שנכתב: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, ועֲַבָדוםּ וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (ביאור:בראשית טו יג).
וַיַּעֲנוּ
"ויַַּעֲנו בְּנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם". השימוש במילת היחס 'את' במקום 'ל' מעידה על כך שבני חת לא רק עֲנו לאברהם, אלא גם עִינו את אברהם. ייתכן שהם חשבו ארוכות והתעכבו עם מתן תשובתם, כך שבינתיים אברהם התענה. בהמשך הסיפור נכתב: "ויַַּעַן עֶפְרוֹן אֶת אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ" (ביאור:בראשית כג יד). ניתן לראות שמבנה המשפט זהה בדיוק למבנה במשפט הנוכחי, עם זאת, במקרה השני לא ניתן לטעות במובן המילה "יַַּעַן".
בני חת ענו לאברהם בלשון רבים. לבטח רק ראש השופטים דיבר, אך הוא דיבר בשם כל השופטים. כנראה היה דיון בעניין, וייתכן שהדיון היה ארוך ושהיו מתנגדים ובנתיים אברהם סבל. בני חת למעשה היו צריכים להחליט אם אברהם הוא תושב ואם מגיעות לו זכויות של חיתי, כמו כן אם הם מעוניינים שהוא יקבור את מתיו עמם, דבר שיעניק לו זכות להיכנס לעיר ולהישאר בה כרצונו. כך נמשך הדיון וכך הם עינו את אברהם.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria