ביאור:בראשית כג ד
בראשית כג ד: "גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כג ד.
תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עריכה
גֵּר וְתוֹשָׁב עריכה
- גר הוא זר שבא לגור במקום מסוים. הגר לא מתבולל בין תושבי המקום. הגר רואה בעצמו תושב ארעי לזמן מוגבל, ולאחר מכן הוא יחזור לארצו או ימשיך בנדודיו. כך היה אברהם כשהגיע לארץ כנען.
- תושב הוא אדם שהחליט להצטרף לאנשי המקום ולשבת עימם. תושב מקבל עליו את חוקי המקום ומכבדם. התושב רואה במקום משכנו את מקום מושבו הקבוע. הוא אינו מתכנן לעזוב את המקום בעתיד, ואם הוא בכל זאת עוזב, זה רק לתקופה מוגבלת.
אברהם מדייק בתיאורו. בהתחלה כשהגיע לכנען מעמדו היה של גר, אולם לאחר מכן הוא נעשה לתושב וישב בממרא. אברהם מעניק כבוד לבני חת ופועל לפי חוקיהם. אברהם משתחווה להם בשער העיר לעיני השופטים (ביאור:בראשית כג ז), מכיר במעלתם, ומבקש לרכוש לפי החוק, בכסף עובר לסוחר, אחוזת קבר.
אָנֹכִי עריכה
אברהם מבקש לרכוש אחוזת קבר לעצמו ומשפחתו, ולא רק עבור אשתו.
אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם עריכה
אחוזה – מהשורש 'א-ח-ז', היינו, לאחוז לצמיתות בחלקת אדמה. יש כאן רמז מקדים לחלקת אדמה גדולה יותר – שדה. אברהם דייק שהוא מעוניין באחוזת עולם שלא תחזור לחיתים, אפילו אם חוק היובל, שאחרי חמישים שנה האדמה חוזרת לבעליה המקוריים, היה קיים בתקופה ההיא אצל החייתים.
למה עמכם?
האם אברהם לא היה יכול לקבור את שרה באלוני ממרא או בבאר שבע? מדוע לא לקבור את שרה בהר המוריה? או בקרבת המקומות שבהם אלוהים דיבר איתו בבית אל? לבנות לה בנין, או למצוא מערה נטושה?
יוסף טלטל את גופתו של יעקב ממצרים, וקבר אותו במערת המכפלה, שבעים ושבע ימים לאחר מותו.
מהי חשיבותה של חברון ושל אנשי חת?
- אברהם היה בלחץ. שרה כבר נפטרה לפני מספר ימים והוא אינו יכול להעביר את גופתה לבאר שבע. אברהם חייב לקבור את שרה בקרבת מקום ואין אפשרות למצוא חלקה מכובדת לאשת "נְשִׂיא אֱלֹהִים" אלא בקנייה.
- אברהם הבין את חשיבות המקום. הוא הבין שבמקום הזה גם הוא ייקבר, וכן יצחק ובני משפחתו. הוא הבין שזו "אֲחֻזַתּ קֶבֶר" לדורות, ושעם הזמן המקום יעשה למרכז לאומי אליו יבואו כל צאצאיו, כפי שאלוהים הבטיח.
- אברהם ידע שזרעו יעזוב את ארץ כנען כפי שאלוהים אמר לו: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, ועֲַבָדוםּ, וְעִנּו אֹּתָם אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה" (ביאור:בראשית טו יג). לכן הוא היה חייב לקנות את הקרקע לפי החוק כדי לשמור על המקום, כלומר, לתת לאנשי חת לשמור על חלקתו עד ישבו צאצאיו למקום. אברהם ידע שהחיתים יישארו במקום, הואיל ואלוהים הזכיר את החיתים שארצם תנתן לזרעו של אברהם, ככתוב: "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ ... וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִיּ, וְאֶת הָרְפָאִים" (בראשית טו כ), והיו לאברהם יחסים קרובים עם החייתים, כדבריהם: "נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ" (ביאור:בראשית כג ו).
"עִמָּכֶם" נשמע כל כך יפה. אקבור את מתי "עִמָּכֶם". למעשה, אברהם הטעה את בני חת. בסופו של דבר, אברהם לא רצה שטח קבורה מקובל בעיר חברון או קרוב לעיר, אלא בשדה רחוק שבקצהו יש גבעה שאינה מתאימה לעבודת השדה, ואשר בה יש מערה. בעלי המערה החיתים לא השתמשו במערה לקבורה, כנראה משום שהמקום היה רחוק מהעיר ולא מכובד דיו עבורם. במקום הזה החליט אברהם לקבור את שרה - כמה שיותר רחוק מהחיתים.
תְּנוּ לִי עריכה
בסיפור קבורת שרה השורש 'נ-ת-ן' בצורותיו מופיע שבע פעמים.[1] כאשר מילה מופיע 7 פעמים בסיפור זה מסמן שהמילה הזאת, במשמעויות השונות שלה היא עיקר הסיפור.
'נתן' - העביר דבר שברשותו לאדם או גורם אחר לצמיתות או לזמן מוגבל בתשלום או בחינם. דוגמא: כאשר אחשורוש הסיר את טבעתו "וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן" (ביאור:אסתר ג י), ברור שאחשורוש לא קיבל תשלום עבור הטבעת, ולא העביר להמן בעלות לצמיתות של טבעת המלך.
בסיפור קבורת שרה משתמשים בשורש 'נ-ת-ן' בצורות מנוגדות: כמתנה בחינם וכמחירה בתשלום, עד שהצדדים מבינים במה מדובר.
- מה היה כל כל חשוב לאברהם לקנות אחוזת קבר עבור שרה?
אלוהים לא פקד על אברהם לקנות אדמה בכנען. אלוהים אמר לו: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (ביאור:בראשית יב ז), ולא אמר 'לזרעך אקנה'. אלוהים אמר לאברהם בפרוש שהוא ידון את החיתים (בראשית טו כ), במשמעות להרוג אותם ולקחת בכוח את אדמתם. מבני ישראל אלוהים דרש תשלום עבור 'הנתינה' הזאת בזה שהם ישמרו את 'משמרתו, מצוותיו, חוקותיו ותורתו' (ביאור:בראשית כו ה).
אברהם היה יכול לקבור אותה בממרא, או בבאר שבע ליד האשל. אברהם היה יכול לבנות מצבה ולקבור את שרה על הדרך כפי שעשה יעקב לרחל (ביאור:בראשית לה כ). הוא היה יכול למצוא או לחפור מערה בהרי הנגב, במדבר יהודה בבית אל או בארץ המוריה. אברהם היה עשיר והשתלט על הנגב בלי תשלום. לא ברור מה פתאום הוא צריך לקנות בכסף עובר לסוחר אחוזת קבר בתוך החיתים.
בזמנו אבימלך מלך גרר נתן לאברהם אלף כסף (עובר לסוחר אצל הפלישתים בגרר) ואמר לו: "הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ" (ביאור:בראשית כ טז). אברהם הסכים לקחת את הכסף וכך הוא קיבל את דרישתו של אבימלך שהכסף ישמש אך ורק לשימוש הזה של 'כסות עיניים'. ידוע שהכנענים והיוונים נהגו להניח מטבע כסף על עיני הנפטר בקבורתו. בכנען נמצאה גולגלת שבכל ארובת עין היה לה מטבע כסף. לפי זה אפשרי ש'כיסוי העיניים' משמעותו: קבורה ועצימת העיניים הסופית. מכאן שאבימלך נתן לאברהם כסף עבור קבורה מלכותית של שרה וכל אשר איתה, כפי המנהג היווני של הפלישתים בגרר, כי היא היתה בבית מלכותו זמן מה. אברהם התחייב לאבימלך, ובצורה זו התחייב לשרה, לתת לשרה קבורה מלכותית בקבר מכובד, שיהפך לקבר משפחתי לכל אשר לה, לצמיתות. החיתים היו שייכים למעצמה החיתית מצפון עירק והם פעלו לפי חוקי חמורבי וכיבדו זכויות בעלות על אדמה. לכן אברהם בחר והתעקש לקנות את הקבר בארצם, ואכן עד קבורת יעקב כ-170 שנה מאוחר יותר, החיתים כיבדו את הקניה הזאת, ועד היום המקום, המשוער, מכובד.
אברהם שקל 400 כסף עובר לסוחר מתוך האלף שהוא קיבל מאבימלך לקנית המערה עבור שרה.
וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי עריכה
הזמן קצר ודחוף, גם לאברהם וגם לבני חת. גופת שרה כבר שכבה בעיר מספר ימים, מה שעלול היה לגרום להתפרצות של מחלות בעיר. בנוסף, שרה נפטרה בעירם של בני חת, ולכן במידה מסוימת אברהם חשד בבני העיר וראה בהם אחראים. עם זאת, ניתן לראות שאברהם בדבריו משחרר את העיר מאחריות ונותן להם אפשרות לצאת מהתסבוכת. ההוכחה שאנשי חת רצו להפטר מהגופה היא שכל הנוכחים מסכימים מיד: "אִישׁ מִמֶּנּו אֶּת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ" (ביאור:בראשית כג ה). מדבריהם משתמע שאפילו שליט העיר מתחייב להסכים וכן כל אדם אחר בעיר, גם אם הם שונאיו של אברהם.
- ^ פעם אחת בפסוק ד, פעמים בפסוק ט, שלוש פעמים בפסוק יא, פעם אחת בפסוק יג.