ילקוט שמעוני על בראשית כג
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · כג · >>
פסוק א
פרק כג
ויהיו חיי שרה. "יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה"; כשם שהם תמימים, כך שנותיהן תמימים. בת עשרים כבת שבע לנוי; בת מאה כבת עשרים לחטא. דבר אחר: "יודע ה' ימי תמימים", זו שרה; "ונחלתם לעולם תהיה", שנאמר: "שני חיי שרה" וגו'. "וזרח השמש ובא השמש": אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש? אלא עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק חבירו. יום שמת ר' עקיבא נולד רבי, וקראו עליו "וזרח השמש ובא השמש". יום שמת רבי נולד רב אדא בר אהבה. יום שמת רב אדא נולד ר' אבין. יום שמת ר' אבין נולד ר' אושעיא בריה. יום שמת ר' אושעיא נולד אבא הושעיא איש טריא. יום שמת אבא הושעיא איש טריא נולד ר' אושעיא. עד שלא השקיע הקב"ה שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע, שנאמר: "קח לך את יהושע בן נון". עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, שנאמר: "וילכדה עתניאל בן קנז". עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל, שנאמר: "ונר ה' טרם יכבה ושמואל שוכב". עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, שנאמר: "הנה ילדה מלכה גם היא", ואחר כך "שני חיי שרה".
רבי עקיבא היה יושב ודורש והצבור מתנמנם. בקש לעוררן, אמר: מה ראתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה? אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה, שחיתה קכ"ז שנה ,ותמלוך על קכ"ז מדינה.פסוק ב
ותמת שרה בקרית ארבע. ארבעה שמות נקראו לה: אשכול, ממרא, קרית ארבע וחברון. ולמה קורא אותה קרית ארבע? שדרו בה ארבעה צדיקים: ענר, אשכול, וממרא ואברהם, ושמלו בה ארבעה צדיקים: אברהם, ענר, אשכול וממרא; ושנקברו בה ארבע אמהות: חוה, שרה, רבקה ולאה, ועל שם בעליה, שהן ארבע: ענק ושלשת בניו. אמר ר' עזריה: שמשם יצא אברהם אבינו ורדף ארבעה מלכים קוזמוקטורין. שהוא עולה בקרנסין של ארבעה: בתחילה ליהודה, ואחר כך לכלב, ואחר כך לכהנים, ואחר כך ללוים. שהוא אחד מארבעה מקומות מגונים שבארץ ישראל, ואלו הן, ר' יצחק אומר: דור ונפת דור ותמנת סרח וחברון; ורבנן אמרי: דנה וקרית דנה ותמנת סרח וחברון.
(ממרא) קרית ארבע. קרית ארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.
ויבא אברהם לספוד לשרה. כששב אברהם מהר המוריה בשלום, חרה אפו של סמאל, שראה שלא עלתה בידו תאות לבו לבטל קרבנו של אברהם. מה עשה? הלך ואמר לשרה: לא שמעת מה נעשה בעולם? אמרה ליה: לאו. אמר לה: לקח אברהם את יצחק בנך ושחטו והקריבו על עולת מוקדה. התחילה בוכה ומיללת, שלש בכיות כנגד שלש תקיעות, שלש יללות כנגד שלש יבבות, ופרחה נשמתה ומתה. ויבא אברהם, מהיכן בא? מהר המוריה בא:
ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. איבעיא להו: הספדא יקרא דחיי הוא או יקרא דשכבי הוא? למאי נפקא מינה? נפקא מינה לההוא דאמר: לא תספדו לההוא גברא; אי נמי לאפוקי מיורשין. מאי? תא שמע: ויבא אברהם לספוד לשרה; אי אמרת משום יקרא דחיי הוא, משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה. שרה גופה ניחא לה, כי היכי דמתיקר בה אברהם! תא שמע: רבי נתן אומר: סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה; מת שלא נספד ולא נקבר, או שחיה גררתו, או שהיו גשמים מזלפין על מטתו. שמע מינה יקרא דשכבי הוא? שמע מינה:
ויבא אברהם. מהיכן בא? ר' לוי אמר: מקבורתו של תרח לשרה בא. אמר לו רבי יוסי: והלא קדמה קבורתו של תרח לקבורתה של שרה שתי שנים! אלא מהיכן בא? מהר המוריה בא, ומתה שרה מאותו צער; לפיכך נסמכה עקדה ל"ויהיו חיי שרה".פסוק ג
פסוק ד
פסוק ו
רבי יוסי הגלילי אומר: אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים למעשה ארץ כנען, שנאמר: "כמעשה ארץ מצרים" וגו', למה זכו כנענים שישבו על ארצם ארבעים שנה ושבע שנים, שנאמר: "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים"? מפני שכבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו: נשיא אלהים אתה בתוכנו וגו', זכו שישבו על ארצם מ"ז שנה. רשב"ג אומר משום ר' יהודה בן לקיש: הרי הוא אומר: "האדם הגדול בענקים", "והארץ שקטה ממלחמה"; בזכות (אברהם) שכבדו את אברהם אבינו, זכו שתשקוט עליהם הארץ:
ויענו בני חת את אברהם וגו' שמענו אדני. אמרו לו: מלך אתה עלינו, נשיא אתה עלינו, אלקים אתה עלינו! אמר להם: אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר אלוהו.
במבחר קברינו. במובחר שבקברינו. קבור את מתיך. מתים הרבה.פסוק ח
פסוק ט
מערת המכפלה. רב ושמואל. חד אמר: שני בתים זה לפנים מזה, וחד אמר: בית ועליה על גביו. בשלמא למאן דאמר זה למעלה מזה, היינו דכתיב מכפלה; אלא למאן דאמר שני בתים זו לפנים מזו, מאי מכפלה? שכפולה בזוגות:
ויתן לי את מערת המכפלה (כתוב ברמז י"ג).פסוק י
ועפרון יושב בתוך בני חת. ישב כתיב, אותו היום מנו אותו ארכיטיגוס, דלא יהא בר נש רב זבין מאינש זעיר.
ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת. מלמד שנעלו דלתותיהן והלכו לגמול חסד לשרה:פסוק יב
פסוק יג
פסוק טו
אדני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף. זהו שאמר הכתוב: "נבהל להון איש רע עין", זה עפרון שהכניס עין הרע בממונו של אברהם. אמר: אי את בעי למיתן ארבע מאה קנטרין דכסף מן סחורתא דביתך, את יכיל יהב לי. "ולא ידע כי חסר יבואנו", שחסרו הכתוב וי"ו, שנאמר: "וישקול אברהם לעפרן" (פס' טז), עפרון תנינא חסר וי"ו:
אמר רבי חנינא: שקלים שנאמר בתורה – סלעים, בנביאים – ליטרין, בכתובים – קנטרין, חוץ משקלים של עפרון שהן קנטרין, שנאמר: ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר, פרקמטיה נפיק:פסוק יז
ויקם שדה עפרון אשר במכפלה. מלמד דהות נפילה וקמת, דהות דבר אינש זעיר ואתעבדית דבר אינש רב. אשר במכפלה, מלמד שנכפלה בעיני כל אחד ואחד, שכל מי שקבור שם בטוח ששכרו כפול ומכופל. אמר ר' אבהו: שכפף הקב"ה קומתו של אדם הראשון וקברו בתוכה.
השדה והמערה אשר בו. תמן תנינן: המוכר שדהו צריך שיכתוב סימניה ומצריה, מן הכא: השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה:
המוכר את השדה מכר את החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי אלו כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר חרוב המורכב וסדן השקמה, דאמר קרא: ויקם שדה עפרון וגו' [וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב], מי שצריך לגבול [סביב], יצאו אלו שאינן צריכין לגבול סביב; מכאן למיצרים מן התורה:פסוק יח
פסוק יט
ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. הדא הוא דכתיב: "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד". רודף צדקה זה אברהם, שנאמר: "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה". וחסד, שגמל חסד לשרה. ימצא חיים, שנאמר: "ושני חיי אברהם". צדקה וכבוד, אמר לו הקב"ה: אני אומנותי גמילות חסדים, תפסת אומנותי, בוא ולבוש לבושי, שנאמר: "ואברהם זקן בא בימים":
<< · ילקוט שמעוני על בראשית · כג · >>